ייבום שלא לשם שמים למה זה כ"כ גרוע

יעקב שלם

משתמש ותיק
מבואר ביבמות מח' אבא שאול ורבנן ובבכורות סוף פרק א סתם משנה כאבא שאול שעדיף לחלוץ מאשר לייבם כיון שלא עושים לשם שמים

הרי בכל המצוות השלא לשמה לא מעכב כיון שהמצוה היא מצוה איך שיהיה והכוונה היא תוספת מעלה

מה ההסבר שבייבום זה כפוגע בערוה

בפרט שגם הנושא לנוי מסתמא שמח שבאגב הוא גם מקיים מצווה
אז למה ל"מ הצירוף של לשמה ושלא לשמה
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:

שאר לעמו

משתמש ותיק
ויש עוד להבין, הרי אין נושאין יבמה במועד מפני ששמחה היא לו (מו"ק ח:).
חזי' שהיא שמחה כמו כל נישואין.
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
יבום שונה מכל המצוות בכך שאם זה לא מצוה זה עבירה, ולכן זה תלוי לדעת אב"ש בכוונה

[אין כאן ענין ללשמה ושלא לשמה וכו', זה נידון של כוונה במצוות, וזה שונה מכל המצוות שאי"צ כוונה לעיכובא לדעות אמוראים, מטעם הנ"ל]
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מצינו גם חטאת העוף שהיא במליקה נאכלת.
(שמא נאמר כהנים זריזין הם, לא שייכא).
 
יעקב שלם אמר:
מבואר ביבמות מח' אבא שאול ורבנן ובבכורות תחילת פרק ב סתם משנה כאבא שאול שעדיף לחלוץ מאשר לייבם כיון שלא עושים לשם שמים

הרי בכל המצוות השלא לשמה לא מעכב כיון שהמצוה היא מצוה איך שיהיה והכוונה היא תוספת מעלה

מה ההסבר שבייבום זה כפוגע בערוה

בפרט שגם הנושא לנוי מסתמא שמח שבאגב הוא גם מקיים מצווה 
אז למה ל"מ הצירוף של לשמה ושלא לשמה
ההסבר הוא שכל מה שאמר אבא שאול הוא מדרבנן, כך כתבו הריטבא והנימוקי יוסף, אבל הרמבן חולק, ועיין בקרן אורה מסכת יבמות דף לט עמוד ב
דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו כו'. צריך לדקדק בטעמי' דאבא שאול, אי מהתורה קאמר דלא הותרה אלא במתכוין לשם מצוה, או מדרבנן בעלמא קאמר, והנימק"י כתב בריש הבע"י (דף י"ח ע"א דהרי"ף) דאבא שאול מדרבנן בעלמא קאמר. ולא משמע כן מסוגין, דמוקמינן לברייתא דיבמה יבא עליה למצוה כאבא שאול, אלמא דמהתורה קאמר, דאי לאסמכתא בעלמא קאמר מאי איריא כאבא שאול, הא רבנן נמי מודו דלכתחילה צריך לכוין לשם מצוה, כמו שכתב הנימק"י שם, ואם כן מצי אתי' הברייתא נמי כרבנן. וי"ל דוודאי גם להנימק"י הא דמוקי כוונה למצוה הוא מהתורה, אלא הא דקאמר אבא שאול קרוב בעיני שהולד ממזר וכאילו פגע בערוה ולא קנה כלל, זה אינו אלא מדרבנן, אבל בדיעבד וודאי קנה אפילו במזיד, וכדתנן בריש הבא על יבמתו (להלן נ"ג ע"ב). ומשום הכי מוקי הברייתא כאבא שאול דמשמע מינה דלא הותרה אלא למצוה, והיינו כאבא שאול דמדרבנן הוי כאילו פוגע בערוה. אלא דאכתי לפי זה תקשי אמאי לא מוקי לה כרבנן, ולכתחילה צריך לכוין לשם מצוה מהתורה, כי היכי דמוקי לה לענין יבום לכתחילה, אלא וודאי משמע דלרבנן מהתורה הותרה לו כאשה דעלמא, רצה כו' (נדרים כ' ע"ב), ואבא שאול הוא דאמר דבעינן דווקא כוונה למצוה בביאה ראשונה מהתורה. וכיון דמהתורה בעינן כוונה משום הכי קאמר דהוי כאילו פוגע בערוה אם אינו מכוין למצוה, וקרוב להיות הולד ממזר. והיינו שהוא כמסתפק אם בלא כוונה הוי כביאת ערוה שלא במקום מצוה, או דילמא כיון דהותרה לו למצוה אין כאן ממזרות אפילו אם לא נתכוין.
ואכתי גם לפי זה קשה אם כן אטו פליג אבא שאול אסתמא דמתניתין דהבא על יבמתו דבין שוגג בין מזיד קנה. והרמב"ן ז"ל (דף ל"ט ע"ב סוף ד"ה אמר רב) כתב לדחות הא דאבא שאול מהילכתא מהא דהבא על יבמתו, דאבא שאול מוקי לקרא דיבמה יבא עליה דווקא למצוה, ותנא דהבא על יבמתו דריש לה לרבות אפילו שוגג. וקשה לי על דבריו ז"ל, דאם כן לאבא שאול אמאי שרי קטן לייבם, הא לאו בר כוונה הוא, וחרש גם כן יהיה אסור לייבם, ולא מסתבר דאבא שאול יחלוק על כל הני סתמי דלקמן. ועוד דדרשינן בקידושין (י"ט ע"א) אשת איש פרט לקטן, היינו יבם קטן דלא קני לה. ולאבא שאול למה לי קרא, פשיטא דלא קני לה כיון דלאו בר כוונה הוא, אלא ודאי נראה דלענין קנין גם אבא שאול מודה דקונה אותה אפילו בלא כוונה. ואבא שאול לאיסורא בעלמא הוא דקאמר אם מתכוין לזנות. ומשום הכי לא תיקשי מקטן וחרש, דגם הם אין מתכוונין לזנות, ואין כאן איסור, וכן מוכח מהא דפליגי לעיל (י' ע"ב) באחין שבאו על החלוצה והצרה, ור"י אמר בלאו, משום דכולן היו ראויות להתייבם. והשתא אי נימא דלאבא שאול אפילו ביבמה גופה שלא לשם מצוה פוגע בערוה אם כן אמאי לא יתחייב על החלוצה גם כן, כיון דלאו מצוה קעביד, ואמאי לא מוקי התם הא דתניא דאין קדושין תופסין כאבא שאול. אלא שמע מינה דלאבא שאול ג"כ לאו ערוה גמורה היא אפילו אם לא נתכוין לשם מצוה. וכאילו פוגע בערוה קאמר, וגם מה שאמר קרוב בעיני להיות הוולד ממזר לאו דחשיב ליה ספק ממזר, אלא מחמת חומר האיסור הוא דקאמר דקרוב הוא להיות ממזר אבל באמת לא הוי ממזר, ודו"ק היטיב.
ועיין עוד בשיעורי ר' שמואל יבמות לט עמוד ב באורך וברוחב כל הסוגיה.
 
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
רחמים אמר:
כלפי ליא אמר:
יבום שונה מכל המצוות בכך שאם זה לא מצוה זה עבירה, ולכן זה תלוי לדעת אב"ש בכוונה
שאר לעמו אמר:
גם חטאת העוף שהיא במליקה.
וגם שעטנז בציצית

לא דומה בכלל.
שעטנז בציצית כמות שזה, הוא כבר מצוה ולא עבירה.
כאן יש אשה, שבמצב מסויים זה מצוה, ואם אין את המצוה אותו מעשה שעושים בה זה עבירה גמורה. [נכון שגם בציצית אם לא היה מצוה זה היה עבירה, אבל אחרי שיש מצוה, הבגד הזה מצוה לשים בו חוטי צמר. ואינו דומה ליבום].
ק"ו שלא דומה לחטאת העוף, שהנידון הוא האכילה לאחר המעשה ולא על המעשה עצמו.
 

מהבהב בחושך

משתמש רגיל
ישנו נידון אם בעינן כוונה לשם מצווה, או לשם ייבום, היינו לשם הקמת שם לאחיו.
[ובזה מיושב כמה מקומות שמצינו היתר איסור א"א -ובפשטות אף לאבא שאול- אע"ג דליכא מצווה. [כגון בסוגייא דריו"ח ור"ל דף יא ובד' הרשב"א מא. גבי הותרה ונאסרה וחזרה והותרה. ועוד. והדברים ארוכים].
וע"ע בר"ן בשבת קיח: שמשמע מדבריו שאף בביאה שנייה שייכא כוונה. אע"פ שעיקר המצווה כבר קיים וכמבואר בגמ' כ: דל"ש עדל"ת בביאה שנייה.
היינו שהנישואין הם בתורת נישואי אחיו שהוא מקיימם. ולא בתורת נישואין שלו. ואם הם בתורת נישואין שלו, ולא מחמת אחיו, להקים שם לאחיו לא הותר לזה האיסור א"א. והוי ערווה.
וס"ל לאבא שאול דהא תליא בכוונתו. בתורת איזה נישואין הוא בא עליה. ומה"ט בעי כוונה שהכוונה קובעת גדר המעשה אם מותר הוא או שהוא אסור.
 

אברך צעיר

משתמש רגיל
לכאורה לבאר שהוא מדרבנן, אינו מספיק, כי מ"ט אמרו רבנן דווקא בהא.
ולכאורה טעמיה דאבא שאול משום שדחייה כמו ציצית מתקיימת גם בלי שמתכוונים לזה, אבל הקמת שם לאחיו צריך שייקרא השם לאחיו, וכמו שאמרו יולד בן לנעמי.
ואמנם זה לא תלוי באמירת השכנות, אלא במייבם אם הוא מתכוון לאחיו או לא.
ולכאורה יש גם בעיה יותר חמורה מציצית באיסור הנדחה, כי בשעטנז אין טעמא דאיסורא ואין יצה"ר, אבל בערווה יש ויש. וגם אם מצד ההלכה זה פקע, עדיין יש את חומר הטעמא דאיסורא ויצה"ר.
ולעיל כתב מהבהב בחשך שליט"א שאלה חזקה מריו"ח ור"ל שלאחר חליצה מותרת לכולם ואיך יתיישב עם אבא שאול דקיי"ל כוותיה. ולא הבנתי מה התכוון ליישב בדבריו.
אבל לכאורה יש לומר שכידוע חליצה נחשב לקניין ופטור, וממילא פקע שם האשת אח באופן אחר שלא על ידי ביאה.
 

מהבהב בחושך

משתמש רגיל
הקושייא מריו"ח ור"ל אינה היחידה הזכרתי כמה נוספות, וישנם עוד.

כוונתי בתירוץ, כי אבא אול אינו דורש כוונה לשם מצווה, שא"כ נצטרך שיהיה במעשה קיום מצווה.
אלא לשם ייבום. היינו שישנם נישואי אחיו, והוא מקיים נישואי אחיו, או שיוצר בזה יחס חדש שאינו שייך לנישואי אחיו. [אם מתקיים בזרע הקמת שם לאחיו, אף הנישואין צריכים להיות באופן זה]. יש בכוונה זו הבנה פשוטה, וגם בעומק היחס. ודו"ק.

[וזכורני, ולא בדקתי עתה, כי יש משמעות כזו בלשון רבינו גרשם בבכורות. אמתני' זו].
 

ששמואל

משתמש ותיק
לא עברתי על כל התשובות
יש מחלוקת ראשונים האם אבא שאול אוסר מדאורייתא או מדרבנן
אם זה מדאורייתא זה משום שאבא שאול סובר שכל מה שהתורה אמרה שיש חיוב לייבם ואין איסור אשת אח זה רק אם כל כוונתו לשם שמים ולכן כיון שחיישנן שלא מתכוון לש"ש עובר על איסור דאורייתא של ערוה.
גם אם זה מדרבנן עדיין זה ערווה דרבנן.
י"א (לא זוכר במדויק) שכיון שיש מ"ד שזה דאורייתא לכן כ"כ מחמירים בזה כיום שבעצם ביטלו את מצוות ייבום ועושים רק חליצה

נ.ב. נכתב מהזיכרון
 
חלק עליון תַחתִית