דף לה בכורות לה עמוד א - קסדור שצרם אוזן בכור

וזה לשון המשנה מסכת בכורות פרק ה משנה ג 
מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל ראהו קסדור אחד אמר מה טיבו של זה אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט אלא אם כן היה בו מום נטל פגיון וצרם באזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו ראה שהתירו והלך וצרם בכורות אחרים ואסרו 
ופירש רש"י 
והתירו - שהרי אין לומר שהעובד כוכבים הזה להתירו נתכוין שהרי אינו יודע שע"י מום שיעשה בו ישחט אלא א"כ נפל מאליו.
וצ"ב אם הקסדור לא התכון להתיר את הבכור אז למה הוא צרם את אוזנו? הרי מעשיו מוכיחים שרצה להתירו ומה הביאור ברש"י, ובאמת הרמב"ם פירש אחרת וז"ל הרמב"ם על משנה מסכת בכורות פרק ה משנה ג 
ופשוט הוא שהקסדור הזה לא נתכוון בנקיבת אוזן בכור זה אלא לעשות בו מום, אבל כיון שעשה כן ממילא ולא צוינוהו בכך הותר לנו לשחטו, וכאשר נעשה מתכוון לכך תמיד נעשינו כאלו אנחנו שמצוים אותו בעשית המום. 
ומה יענה רש"י?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אפשר שרש"י יבאר שהקסדור הבין ששומרים אותו לקרבן, ולכן עשה בו מום כדי שלא ישמרוהו לקרבן אלא ימיתוהו, ועשה כן מחמת שהיה מזיק לשדות (שזה הפירוש קסדור כלומר ממונה מטעם המלכות על המרעה), אבל לא ידע שהמום גם יתיר לאכילה.
 
חלק עליון תַחתִית