וזה לשון המשנה מסכת בכורות פרק ה משנה ג
ופירש רש"ימעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל ראהו קסדור אחד אמר מה טיבו של זה אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט אלא אם כן היה בו מום נטל פגיון וצרם באזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו ראה שהתירו והלך וצרם בכורות אחרים ואסרו
וצ"ב אם הקסדור לא התכון להתיר את הבכור אז למה הוא צרם את אוזנו? הרי מעשיו מוכיחים שרצה להתירו ומה הביאור ברש"י, ובאמת הרמב"ם פירש אחרת וז"ל הרמב"ם על משנה מסכת בכורות פרק ה משנה גוהתירו - שהרי אין לומר שהעובד כוכבים הזה להתירו נתכוין שהרי אינו יודע שע"י מום שיעשה בו ישחט אלא א"כ נפל מאליו.
ומה יענה רש"י?ופשוט הוא שהקסדור הזה לא נתכוון בנקיבת אוזן בכור זה אלא לעשות בו מום, אבל כיון שעשה כן ממילא ולא צוינוהו בכך הותר לנו לשחטו, וכאשר נעשה מתכוון לכך תמיד נעשינו כאלו אנחנו שמצוים אותו בעשית המום.