דף ד אכילת בכורות ביום שהוקם המשכן

הערשל

משתמש ותיק
בכורות ד: אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות 'בכורות' וכו'. ויש לעיין מי אכל את בשר הבכורות הללו, שהרי לא הצטוו על מתנות כהונה עד שבא קורח וערער על הכהונה כמבואר ברש"י במדבר יח ח, ואולי כל עוד שלא ניתנו לכהנים היו מותרים באכילה לזרים.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
הערשל אמר:
לא הצטוו על מתנות כהונה עד שבא קורח וערער על הכהונה כמבואר ברש"י במדבר יח ח.
לא יתכן לומר, שבאותו פרק ניתנו לאהרן ולבניו כ"ד המתנות, שהרי רובן של המתנות כבר אמורות בתורת כהנים; אלא רוצה לומר, שאז נכרתה להם ברית מלח עולם על המתנות שקיבלו מכבר, וכלשונו שם:
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן שָׂדֶה לְאוֹהֲבוֹ, וְלֹא כָתַב וְלֹא חָתַם וְלֹא הֶעֱלָה בְּעַרְכָּאִין, בָּא אֶחָד וְעִרְעֵר עָלָיו אֶת הַשָּׂדֶה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבוֹא וִיעַרְעֵר לְנֶגְדֶּךָ, הֲרֵינִי כוֹתֵב וְחוֹתֵם לְךָ וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּאִין. אַף כָּאן, לְפִי שֶׁבָּא קֹרַח וְעִרְעֵר כְּנֶגֶד אַהֲרֹן עַל הַכְּהֻנָּה, בָּא הַכָּתוּב וְנָתַן לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה בִּבְרִית מֶלַח עוֹלָם.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
הערשל אמר:
בכורות ד: אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות 'בכורות' וכו'. ויש לעיין מי אכל את בשר הבכורות הללו, שהרי לא הצטוו על מתנות כהונה עד שבא קורח וערער על הכהונה כמבואר ברש"י במדבר יח ח, ואולי כל עוד שלא ניתנו לכהנים היו מותרים באכילה לזרים.
בפרשת תצוה כבר מבואר איסור זרות.
ואין שייכות גמורה בין איסור זרות לבין מתנות כהונה.
 

HaimL

משתמש ותיק
הערשל אמר:
בכורות ד: אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות 'בכורות' וכו'. ויש לעיין מי אכל את בשר הבכורות הללו, שהרי לא הצטוו על מתנות כהונה עד שבא קורח וערער על הכהונה כמבואר ברש"י במדבר יח ח, ואולי כל עוד שלא ניתנו לכהנים היו מותרים באכילה לזרים.
נראית שאלתך, שכן בפרשת והיה כי יביאך לא התפרש אלא שצריך לזבוח את הבכורות
עַל־כֵּן֩ אֲנִ֨י זֹבֵ֜חַ לה' כׇּל־פֶּ֤טֶר רֶ֙חֶם֙ הַזְּכָרִ֔ים וְכׇל־בְּכ֥וֹר בָּנַ֖י אֶפְדֶּֽה׃
ומזה אפשר היה ללמוד, לכאורה, שהבכורות יהיו כליל. 
ורק לאחר מעשה קרח התפרש בכתוב
וּבְשָׂרָ֖ם יִהְיֶה־לָּ֑ךְ כַּחֲזֵ֧ה הַתְּנוּפָ֛ה וּכְשׁ֥וֹק הַיָּמִ֖ין לְךָ֥ יִהְיֶֽה׃
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
לא יתכן לומר, שבאותו פרק ניתנו לאהרן ולבניו כ"ד המתנות, שהרי רובן של המתנות כבר אמורות בתורת כהנים; אלא רוצה לומר, שאז נכרתה להם ברית מלח עולם על המתנות שקיבלו מכבר,
אף שניתנו חלק מהמתנות עוד קודם אולם הבכור כל עוד שלא שמענו שניתן לכהן מהיכן יש להם לדעת ?
 

HaimL

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הערשל אמר:
לא הצטוו על מתנות כהונה עד שבא קורח וערער על הכהונה כמבואר ברש"י במדבר יח ח.
לא יתכן לומר, שבאותו פרק ניתנו לאהרן ולבניו כ"ד המתנות, שהרי רובן של המתנות כבר אמורות בתורת כהנים; אלא רוצה לומר, שאז נכרתה להם ברית מלח עולם על המתנות שקיבלו מכבר, וכלשונו שם:
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן שָׂדֶה לְאוֹהֲבוֹ, וְלֹא כָתַב וְלֹא חָתַם וְלֹא הֶעֱלָה בְּעַרְכָּאִין, בָּא אֶחָד וְעִרְעֵר עָלָיו אֶת הַשָּׂדֶה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבוֹא וִיעַרְעֵר לְנֶגְדֶּךָ, הֲרֵינִי כוֹתֵב וְחוֹתֵם לְךָ וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּאִין. אַף כָּאן, לְפִי שֶׁבָּא קֹרַח וְעִרְעֵר כְּנֶגֶד אַהֲרֹן עַל הַכְּהֻנָּה, בָּא הַכָּתוּב וְנָתַן לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה בִּבְרִית מֶלַח עוֹלָם.
רובן ולא כולן (מה גם שאולי אין מוקדם ומאוחר בתורה) ועכשיו ניתנו כולן. ובזאת נחתמה לכהנים ברית הכהונה.
 
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
גבריאל פולארד אמר:
הערשל אמר:
בכורות ד: אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות 'בכורות' וכו'. ויש לעיין מי אכל את בשר הבכורות הללו, שהרי לא הצטוו על מתנות כהונה עד שבא קורח וערער על הכהונה כמבואר ברש"י במדבר יח ח, ואולי כל עוד שלא ניתנו לכהנים היו מותרים באכילה לזרים.
בפרשת תצוה כבר מבואר איסור זרות.
ואין שייכות גמורה בין איסור זרות לבין מתנות כהונה.
סברא נכונה לכאורה, אך א"כ יקשה איך ידעו מהאיסור בבכור מאחר שלא שמעו פרשת מתנות כהונה, ונראה עפ"י דברי הראב"ד בהלכות נדרים שקדשים קלים בחלק המתנות כהונה שבהם הטעם שנאסרים לזרים אי"ז מכח הקדושה שבהם אלא משום דהוו ממון כהנים [והוכיח כדבריו מדנאכלים לנשיהם ועבדיהם], ומעתה י"ל דכל עוד שלא זכו הכהנים בבכורות אין בהם איסור לזרים.

[ואף שלפי הנראה מפשטות דברי הראב"ד שם שאני בכור מכל מתנ"כ, דבריו צריכים ביאור רחב, ואכמ"ל].
 

הצבי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הערשל אמר:
לא הצטוו על מתנות כהונה עד שבא קורח וערער על הכהונה כמבואר ברש"י במדבר יח ח.
לא יתכן לומר, שבאותו פרק ניתנו לאהרן ולבניו כ"ד המתנות, שהרי רובן של המתנות כבר אמורות בתורת כהנים; אלא רוצה לומר, שאז נכרתה להם ברית מלח עולם על המתנות שקיבלו מכבר, וכלשונו שם:
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן שָׂדֶה לְאוֹהֲבוֹ, וְלֹא כָתַב וְלֹא חָתַם וְלֹא הֶעֱלָה בְּעַרְכָּאִין, בָּא אֶחָד וְעִרְעֵר עָלָיו אֶת הַשָּׂדֶה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבוֹא וִיעַרְעֵר לְנֶגְדֶּךָ, הֲרֵינִי כוֹתֵב וְחוֹתֵם לְךָ וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּאִין. אַף כָּאן, לְפִי שֶׁבָּא קֹרַח וְעִרְעֵר כְּנֶגֶד אַהֲרֹן עַל הַכְּהֻנָּה, בָּא הַכָּתוּב וְנָתַן לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה בִּבְרִית מֶלַח עוֹלָם.
ברמב''ן שם מפורש שנתינת פדיון הבן לכהנים לא ניתנה עד אז
 
הערשל אמר:
בכורות ד: אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות 'בכורות' וכו'. ויש לעיין מי אכל את בשר הבכורות הללו, שהרי לא הצטוו על מתנות כהונה עד שבא קורח וערער על הכהונה כמבואר ברש"י במדבר יח ח, ואולי כל עוד שלא ניתנו לכהנים היו מותרים באכילה לזרים.
יש ספר נידח שעוסק (גם) בעניני קדשים ונקרא "חידושי מרן רי"ז הלוי". שם בהלכות בכורות המחבר מבאר בטוב טעם ודעת ובהרבה הוכחות, שישנו הדין הכללי שנוהג בבכור שהוא מתנות כהונה, וזה אף בבכור שאין לו קדושת קרבן כגון בכור בעל מום ותמורת בכור <לסוברים שניתן לכהן> ובכור בחו"ל, ומלבד זאת ישנו דין נוסף על בשר בכור תם לאחר שחיטה שניתן לכהן משלחן גבוה, ולא שאחר שקיבל את הבכור לעצמו מחיים בשרו שלו ככל מקריב קרבן שהבשר לבעליו.
ולדברי המחבר הלז נראה לפום ריהטא שהערתו הנפלאה של מר מיושבת כמין חומר.
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
הערשל אמר:
בכורות ד: אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות 'בכורות' וכו'. ויש לעיין מי אכל את בשר הבכורות הללו, שהרי לא הצטוו על מתנות כהונה עד שבא קורח וערער על הכהונה כמבואר ברש"י במדבר יח ח, ואולי כל עוד שלא ניתנו לכהנים היו מותרים באכילה לזרים.
יש ספר נידח שעוסק (גם) בעניני קדשים ונקרא "חידושי מרן רי"ז הלוי". שם בהלכות בכורות המחבר מבאר בטוב טעם ודעת ובהרבה הוכחות, שישנו הדין הכללי שנוהג בבכור שהוא מתנות כהונה, וזה אף בבכור שאין לו קדושת קרבן כגון בכור בעל מום ותמורת בכור <לסוברים שניתן לכהן> ובכור בחו"ל, ומלבד זאת ישנו דין נוסף על בשר בכור תם לאחר שחיטה שניתן לכהן משלחן גבוה, ולא שאחר שקיבל את הבכור לעצמו מחיים בשרו שלו ככל מקריב קרבן שהבשר לבעליו.
ולדברי המחבר הלז נראה לפום ריהטא שהערתו הנפלאה של מר מיושבת כמין חומר.
לא הבנתי מה מיושב שהרי גם הדין על בשר הבכור להינתן לכהן נלמד בפ' קורח מהפס' דובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק התרומה.
 
הערשל אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
הערשל אמר:
בכורות ד: אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות 'בכורות' וכו'. ויש לעיין מי אכל את בשר הבכורות הללו, שהרי לא הצטוו על מתנות כהונה עד שבא קורח וערער על הכהונה כמבואר ברש"י במדבר יח ח, ואולי כל עוד שלא ניתנו לכהנים היו מותרים באכילה לזרים.
יש ספר נידח שעוסק (גם) בעניני קדשים ונקרא "חידושי מרן רי"ז הלוי". שם בהלכות בכורות המחבר מבאר בטוב טעם ודעת ובהרבה הוכחות, שישנו הדין הכללי שנוהג בבכור שהוא מתנות כהונה, וזה אף בבכור שאין לו קדושת קרבן כגון בכור בעל מום ותמורת בכור <לסוברים שניתן לכהן> ובכור בחו"ל, ומלבד זאת ישנו דין נוסף על בשר בכור תם לאחר שחיטה שניתן לכהן משלחן גבוה, ולא שאחר שקיבל את הבכור לעצמו מחיים בשרו שלו ככל מקריב קרבן שהבשר לבעליו.
ולדברי המחבר הלז נראה לפום ריהטא שהערתו הנפלאה של מר מיושבת כמין חומר.
לא הבנתי מה מיושב שהרי גם הדין על בשר הבכור להינתן לכהן נלמד בפ' קורח מהפס' דובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק התרומה.
ברור, אבל כמו שמעכ"ת לא מתכוון לשאול אם ביום שהוקם המשכן לא אכלו את הקרבנות למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים, אע"פ שהכתוב למשחה גם הוא אמור בפרשת קרח, כך גם בדידן.
שאלתך טרדה אותי בגלל שנראה מהפסוקים והמדרשים בקרח שהמתנות אכן לא ניתנו עד אותו מעשה, ולכן דבר שכל מהותו מתנות כהונה - כמו נתינת בכור לכהן מחיים, ואף בכור שאין לו תורת הקרבה כלל, וה"ה ראשית הגז ושארא - אפשר שבאמת לא היו לכהן עד אז, אבל דבר שבמהותו הוא הלכה מהלכות הקרבן למי נאכל, אע"פ שגם הוא נלמד מהמקראות שם, הרי הוא כמו כל הדברים שנלמדו ממקראות מאוחרים. וגדולה מזו, גם חטאת ואשם שבשרם לכהן נאמר בפרשת קרח, אטו עד אז הבעלים אכלו אותם?
בכל אופן, ההערה קולעת ומחכימה. ייש"כ!
 

הצבי

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
ברור, אבל כמו שמעכ"ת לא מתכוון לשאול אם ביום שהוקם המשכן לא אכלו את הקרבנות למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים, אע"פ שהכתוב למשחה גם הוא אמור בפרשת קרח, כך גם בדידן.
שאלתך טרדה אותי בגלל שנראה מהפסוקים והמדרשים בקרח שהמתנות אכן לא ניתנו עד אותו מעשה, ולכן דבר שכל מהותו מתנות כהונה - כמו נתינת בכור לכהן מחיים, ואף בכור שאין לו תורת הקרבה כלל, וה"ה ראשית הגז ושארא - אפשר שבאמת לא היו לכהן עד אז, אבל דבר שבמהותו הוא הלכה מהלכות הקרבן למי נאכל, אע"פ שגם הוא נלמד מהמקראות שם, הרי הוא כמו כל הדברים שנלמדו ממקראות מאוחרים. וגדולה מזו, גם חטאת ואשם שבשרם לכהן נאמר בפרשת קרח, אטו עד אז הבעלים אכלו אותם?
בכל אופן, ההערה קולעת ומחכימה. ייש"כ!
שפיר חילקו לעיל בין איסור זרות והיתר רק לכהנים לבין זכייה לכהנים שי''ל שהתחדשה רק כאן, רק שצל''ד מההנפק''מ במה שיש לכהנים זכייה בזה ולא רק היתר.
 
הצבי אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
ברור, אבל כמו שמעכ"ת לא מתכוון לשאול אם ביום שהוקם המשכן לא אכלו את הקרבנות למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים, אע"פ שהכתוב למשחה גם הוא אמור בפרשת קרח, כך גם בדידן.
שאלתך טרדה אותי בגלל שנראה מהפסוקים והמדרשים בקרח שהמתנות אכן לא ניתנו עד אותו מעשה, ולכן דבר שכל מהותו מתנות כהונה - כמו נתינת בכור לכהן מחיים, ואף בכור שאין לו תורת הקרבה כלל, וה"ה ראשית הגז ושארא - אפשר שבאמת לא היו לכהן עד אז, אבל דבר שבמהותו הוא הלכה מהלכות הקרבן למי נאכל, אע"פ שגם הוא נלמד מהמקראות שם, הרי הוא כמו כל הדברים שנלמדו ממקראות מאוחרים. וגדולה מזו, גם חטאת ואשם שבשרם לכהן נאמר בפרשת קרח, אטו עד אז הבעלים אכלו אותם?
בכל אופן, ההערה קולעת ומחכימה. ייש"כ!
שפיר חילקו לעיל בין איסור זרות והיתר רק לכהנים לבין זכייה לכהנים שי''ל שהתחדשה רק כאן, רק שצל''ד מההנפק''מ במה שיש לכהנים זכייה בזה ולא רק היתר.
לא עלתה בידי להבין בבירור את כוונתך, אבל אכתוב עוד מעט מדברי הספר הנ"ל שהזכרתי "חידושי מרן רי"ז הלוי" ואולי זה יבהיר.
הגרי"ז מחלק שם - בין היתר - בין זכיית הכהן מחיים שהיא זכיה גמורה וממונו הוא לכל דבר ואף לקדש בו אשה, לבין זכייתו לאחר שחיטה משולחן גבוה שיש לה תורת ממון גבוה.
(איני מונח כעת בסוגיא ונראה לי שפרט זה שלאחר שחיטה הבכור ממון גבוה תלוי בסוגי' בב"ק יב: שאותה מבאר הגרי"ז, והוא מבאר את ההו"א או את המסקנא - אינני זוכר - אבל העיקר הוא לא דוקא הנפק"מ הזו לענין ממון גבוה אלא עצם האבחנה בין זכייה של מתנות כהונה שאינה מהלכות קדשים לבין זכייה בבשר מתורת חלוקת קדשים כמו זכיית הכהנים בחטאת ואשם. ומחבר הספר הנ"ל מונה והולך שם עוד כמה דברים שמרווחים ע"י חילוק זה. דומני שהספר הלז נמצא בבתי מדרשות ופתוח לכל מבקש השם).
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
@יושב בשבת תחכמוני חטאת ואשם התפרשו היטיב בפ' צו שאכילתם לכהן וכן חזה ושוק ניתנו כבר בז' ימי המילואים בפ' תצוה וכן המורם מן התודה ומאיל הנזיר התפרשו כ"א במקומו, ולא נותר אלא בשר הבכור, וא"כ אין ראיה משם, ולפי מה שהבאתי לעיל בשם הראב"ד בה' נדרים אין ראיה שזה מהלכות הקרבן אלא שכל מה שנאכל אף לנשים ועבדים אינו נאכל לזרים מחמת שהוא מתנות כהונה, וא"כ י"ל דמאחר שלא התחדש עדיין המתנות כהונה שלו אין בו איסור לזרים.
ואולי יש להוכיח כדברי מדאיתא בבכורות שם שקודם היום שהוקם המשכן לא קרבו בכורות ומפרש רש"י שאין מקריבים חובות בבמת יחיד, וקשה דתיפו"ל שלא יוכל בשרם להיות נאכל כיון שעדיין לא הוקדשו אהרן ובניו, ולדברינו י"ל דמאחר שעדיין לא התחדש המתנות כהונה באמת היה נאכל לזרים.
 

הצבי

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
הצבי אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
ברור, אבל כמו שמעכ"ת לא מתכוון לשאול אם ביום שהוקם המשכן לא אכלו את הקרבנות למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים, אע"פ שהכתוב למשחה גם הוא אמור בפרשת קרח, כך גם בדידן.
שאלתך טרדה אותי בגלל שנראה מהפסוקים והמדרשים בקרח שהמתנות אכן לא ניתנו עד אותו מעשה, ולכן דבר שכל מהותו מתנות כהונה - כמו נתינת בכור לכהן מחיים, ואף בכור שאין לו תורת הקרבה כלל, וה"ה ראשית הגז ושארא - אפשר שבאמת לא היו לכהן עד אז, אבל דבר שבמהותו הוא הלכה מהלכות הקרבן למי נאכל, אע"פ שגם הוא נלמד מהמקראות שם, הרי הוא כמו כל הדברים שנלמדו ממקראות מאוחרים. וגדולה מזו, גם חטאת ואשם שבשרם לכהן נאמר בפרשת קרח, אטו עד אז הבעלים אכלו אותם?
בכל אופן, ההערה קולעת ומחכימה. ייש"כ!
שפיר חילקו לעיל בין איסור זרות והיתר רק לכהנים לבין זכייה לכהנים שי''ל שהתחדשה רק כאן, רק שצל''ד מההנפק''מ במה שיש לכהנים זכייה בזה ולא רק היתר.
לא עלתה בידי להבין בבירור את כוונתך, אבל אכתוב עוד מעט מדברי הספר הנ"ל שהזכרתי "חידושי מרן רי"ז הלוי" ואולי זה יבהיר.
הגרי"ז מחלק שם - בין היתר - בין זכיית הכהן מחיים שהיא זכיה גמורה וממונו הוא לכל דבר ואף לקדש בו אשה, לבין זכייתו לאחר שחיטה משולחן גבוה שיש לה תורת ממון גבוה.
(איני מונח כעת בסוגיא ונראה לי שפרט זה שלאחר שחיטה הבכור ממון גבוה תלוי בסוגי' בב"ק יב: שאותה מבאר הגרי"ז, והוא מבאר את ההו"א או את המסקנא - אינני זוכר - אבל העיקר הוא לא דוקא הנפק"מ הזו לענין ממון גבוה אלא עצם האבחנה בין זכייה של מתנות כהונה שאינה מהלכות קדשים לבין זכייה בבשר מתורת חלוקת קדשים כמו זכיית הכהנים בחטאת ואשם. ומחבר הספר הנ"ל מונה והולך שם עוד כמה דברים שמרווחים ע"י חילוק זה. דומני שהספר הלז נמצא בבתי מדרשות ופתוח לכל מבקש השם).
אבל לגוף העניין כוונתי הייתה למה שכתבו לעיל שאפשר לומר שאיסור לזרים והיתר אכילה לכהנים היה כבר מלפני הפרשה הזו, אבל כאן התחדשה זכיית הכהנים משולחן גבוה, אמנם כבר כתבתי שצ''ע הנפק''מ בזה.
 
הערשל אמר:
@יושב בשבת תחכמוני חטאת ואשם התפרשו היטיב בפ' צו שאכילתם לכהן וכן חזה ושוק ניתנו כבר בז' ימי המילואים בפ' תצוה וכן המורם מן התודה ומאיל הנזיר התפרשו כ"א במקומו, ולא נותר אלא בשר הבכור, וא"כ אין ראיה משם, ולפי מה שהבאתי לעיל בשם הראב"ד בה' נדרים אין ראיה שזה מהלכות הקרבן אלא שכל מה שנאכל אף לנשים ועבדים אינו נאכל לזרים מחמת שהוא מתנות כהונה, וא"כ י"ל דמאחר שלא התחדש עדיין המתנות כהונה שלו אין בו איסור לזרים.
ואולי יש להוכיח כדברי מדאיתא בבכורות שם שקודם היום שהוקם המשכן לא קרבו בכורות ומפרש רש"י שאין מקריבים חובות בבמת יחיד, וקשה דתיפו"ל שלא יוכל בשרם להיות נאכל כיון שעדיין לא הוקדשו אהרן ובניו, ולדברינו י"ל דמאחר שעדיין לא התחדש המתנות כהונה באמת היה נאכל לזרים.
ר' @הערשל, ציפיתי שתתייחס גם לאכילה למשחה שנאמרה רק בקורח, ונכזבתי. בכל אופן, לגבי חטאת ואשם אתה צודק.
באשר לד' רש"י (אגב, זה גמ' ערוכה שם בהמשך העמוד) שאותו היום קרבו וקודם לא כי חובות בבמה לא קרוב, לכא' זה טעם הגון יותר כי הוא מונע את עצם ההקרבה, משא"כ הבעיה של אכילת הבשר, שגם לו יהיבנא שאכן יש בעיה, עדיין אין כאן עיכוב מדינא מלהקריב.
לגופו של דבר, לי אישית קשה קצת להאמין שאכן בשר הבכור עבר מהפך כה דרמטי, ולכן דעתי נחה בכך שדין אכילת הכהנים של בשר הבכור אף הוא שייך לפרטי דיני אכילת קדשים, ואינו סעיף מסעיפי מתנות כהונה (בלבד), ולכן אני נוטה להניח שדין דבר זה כדין כל הדברים שנתפרשו בהמשך התורה, ומה שנֹאמר בכל מקום נֹאמר גם כאן, אבל כמובן לא באתי להכריח את דבריי, כי אכן אין להם הכרח.
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
ציפיתי שתתייחס גם לאכילה למשחה שנאמרה רק בקורח
הדין של למשחה הוא פירוש מובהק לאכילת כהנים שנאמר דינה בתורת כהנים, משא"כ עצם הדין שבשר הבכור נאכל לכהנים זה מצוה מחודשת שלא ניתנה עד פרשת קורח.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
הערשל אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
דבר שכל מהותו מתנות כהונה, אפשר שבאמת לא היו לכהן עד אז.
עורות קדשים יוכיחו דלא כן, שכבר נאמר בפרשת צו: וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת־עֹלַת אִישׁ, עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
הצבי אמר:
ברמב''ן מפורש שנתינת פדיון הבן לכהנים לא ניתנה עד אז.
לשיטת הרמב"ן לא נהגה מצות פדיון הבן במדבר, אבל בכורות הבהמה שקרבו ביום שהוקם המשכן – הדעת נותנת שכבר נצטוו ציוויי פעליה כראוי.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
עורות קדשים הם מכ"ד מתנות כהונה?
אָמַר רַב חִסְדָּא: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן, אֵין נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה.
(פרק הזרוע והלחיים, ושם הן מנויות וכן בהגוזל קמא)
 
משה נפתלי אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
עורות קדשים הם מכ"ד מתנות כהונה?
אָמַר רַב חִסְדָּא: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן, אֵין נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה.
(פרק הזרוע והלחיים, ושם הן מנויות וכן בהגוזל קמא)
צדקת ממני.

אמנם חשוב להבהיר, הנידון לא היה על הכרח כלשהו שמתנות כהונה ינתנו לכהנים רק בפרשת קרח, ומובן מאליו שאם מצינו איזו מתנת כהונה בפרשת צו, שפיר תהא לכהן במיידי, (כבשר חטאת ואשם שאף הוא ממתנ"כ ואמור בפ' צו), הנושא היה רק על מתנות כהונה שלא נאמרו שהם לכהן עד פרשת קרח אם ניתנו לכהן קודם לכן, כך שאין בשר ק"ק, ועורות קדשים, ענין לדידן.
 
חלק עליון תַחתִית