מה טעם גזרו טומאה על העור...

במבי

משתמש ותיק
הגמ' בדף היומי אומרת מה טעם גזרו טומאה על העור גזירה שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחים (חולין קכב.)
ונשאלת השאלה, לכ' היה יותר מתאים לומר גזרה שמא יעשה עורות או"א תפילין ומזוזות? (למ"ד דהווי מן המותר בפיך)
וכיוון דעביד ביה מצווה חדא... ומ"ט אמרו שטיחים שאין בהם תועלת רוחנית?
 

תיובתא

משתמש ותיק
מצינו בענייני אבל, שפעמים הרגש גובר על השכל ואפילו ההלכה, - אדם בהול על מתו, ולכן לא גזרו בשבת, אפשר שהדבר דומה.
 

זנב לשועלים

משתמש ותיק
בתוס' שם הקשו מ"ט גזרו משום שיעשה מאביו ואמו ולא מסתם אדם אחר, וכתבו דהטעם משום דדווקא משום חומר כבוד אביו ואמו גזרו, לפיכך י"ל דאם היה רק החשש שיעשה תפילין לא היו גוזרים
 

אבינועם

משתמש ותיק
ידוע לי על כישוף שמצריך מעשה כזה דווקא, ואולי יש בזה נתינת טעם.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לכאורה עצם הגזירה תמוהה ביותר, שהרי איזה שוטה (ועוד כזה המקפיד על טומאה) יעשה שטיחין מעורות אביו ואמו, אטו בשופטני עסקינן?

אמנם הרמב"ן שם מפרש שמתוך חיבת אביו ואמו יפשיט עורן לספוד עליהן, ואחר זמן יארע טעות ויעשו מהן (או הוא או אחרים) שטיחין בלי לדעת שזה עור אדם. ואמנם בימינו הדבר נראה תמוה, אך כנראה בזמנם היה נפוץ אצל הגויים לעשות כן והיה נחשב כבוד להורים, וע"כ גזרו טומאה להרחיק את היהודים ממנהג זה.
 

מחשבות

משתמש ותיק
נראה שלא על הפשטת העור גזרו
אלא רק על עשיית השטיחים
ויעויין בנזיר לגבי טומאת רקב
שמדובר במת שהפשיטו עורו
ונשמע שהיה דבר קיים.
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
אני יוצא מתוך הנחה שאם זה טעם הגזירה כנראה שהיה לכך תקדים, כנראה בין האומות שסבבו את העם באותה תקופה. חז''ל לא היו גוזרים גזירות לחנם, גזירה באה למנוע מצב שעלול היה לקרות.
יתכן ששטיחים אין הכוונה למקום מדרך, שנעשים חפצים בזויים שדורכים עליהם ברגליים מטונפות, אלא יותר בכיוון של קישוט, מזכרת, או תמונה. אולי היו לוקחים את עור הפנים ומשאירים אותו להציב אותו לזכרון, עכ''פ לא נראה שהיה שם רעיון של תועלת רוחנית כל שהיא.
אם כנים דברי - מובן כפליים שהחשש הוא לא ביחס לעשיית חפצים מאו''א ח''ו, אלא דווקא לכבד את זכרם בכך שהם שטוחים וניכרים.
לא בדקתי אם ההבנה שלי מאימה בדברי הגמ', ואם שגיתי עימי תלין משוגתי.
 
חלק עליון תַחתִית