שם מוכח דמטהרת מידי נבילה וטומאת אמה"ח אבל לא מידי איסור אכילה דאמה"ח.פינחס רוזנצוויג אמר:כמדומה שבחולין קב, מוכח דמטהר מידי אבר מן החי, דאמר שבעוף טמא אינו מטהר מכלל דבטהור מטהר, וקאי אמתני' דריש טהרות דשחיטת עוף מטהרת טריפתה אלמא מטהרת נמי אבר מן החי.
יישר כח. אשמח אם תכתוב המ"מ.בן עזאי אמר:אכן בפוסקים [רע"א תבו"ש ועוד] מבו' דניתר האיסור אמה"ח, ובזה ביארו מש"כ הטור [כמדו'] בההיא דחולין דף ט. דהוי נבילה והקשו דמאי נ"מ בזה"ז בין טריפה לנבילה, וכ' דנ"מ באמה"ח לב"נ.
אכן כך נקט הגרע"א יו"ד סי"גאבי_הלומד אמר:איך זה עולה עם דברי הרשב"א בתשובה שבן פקועה שאמו טריפה יש בו איסור אבר מן החי למ"ד שאין לו תקנה בשחיטה, ואמאי לא התירתו שחיטת אמו? אכן כמדומה שהגרעק"א נקט גם שם שאין בו איסור אמ"ה.
באשר שאלת האם יש איסור אבר מן החי לטריפה:אבי_הלומד אמר:האם שחיטת טריפה מועילה להתיר איסור אבר מן החי? נפק"מ במפרכסת למשל.
דמוכח בהרבה מקומות ששחיטת טריפה יש בה חסרון בעצם השחיטה, והשאלה אם הוא גם כלפי איסור אבר מן החי.
ובאשר שאלת מה ביאור הרשב''א בתשו' שיש איסור אבמה''ח על ולד טריפה:אבי_הלומד אמר:מה באמת הטעם אליבא דהרשב"א בתשובה שאין לו תקנה בשחיטה, דהרי כל איסורו הוא מטעם אבר מן החי וכשמת שוב אמאי אסור?
אכן יש לציין שגם החזו"א חזר בו מכח דברי האחרו'.סתמא דמילתא אמר:וכנראה כוונתך היתה להא שבחזו''א [ס''ג ס''ג] ובפרמ''ג [משב''ז סי'ד סק''ב] ביארו שיש איסור אבמה''ח על הולד טריפה גם לאחר שימות.
ובאמת שיטתם נידחית מאוד כפי תמיהתך. ולכן הרבה אחרונים [קה''י ואמר''מ] ביארו שיש על ולד טריפה איסור אינו זבוח.
ואם הינך בתוך הסוג' אולי תרווה נחת מאשר כתבתי ותעיר לי הערותיך.
שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן מזסתמא דמילתא אמר:ובאשר שאלת מה ביאור הרשב''א בתשו' שיש איסור אבמה''ח על ולד טריפה:
אשמח לדעת היכן הוא הרשב''א בתשו'.
הנה בהגהות הגרע"א סי' י"ג אות ז' נקט דבולד טריפה ליכא איסור אינו זבוח, דכל מה דפעל השחיטה אצל האם להוציא מעשה דאינו זבוח פעל ג"כ בולד א"כ לא הוי בכלל אינו זבוח, ולכן כ' דכיון דשחיטת האם הטריפה מהני לטהר את הולד מידי נבילה, לכן הוי הולד כטריפה וכמו האם, וזה דלא כהמבו' כאן בד' רבינו. ועי' קה"י ב"ק סי' ל"ד אות ג' דד' הגרע"א היינו למ"ד עובר ירך אמו, ונמצא דאם ניתר בשחיטת אמו יהי' טריפה, אך למ"ד אינו ירך אמו, הוי רק חסרון בשחיטה וע"כ דאיסורו משום אינו זבוח, וכ"מ באמר"מ ס"ד אות ל"ב ובאבנ"ז יו"ד סי' י"ח סק"ד, וע"ע עונג יו"ט יו"ד סס"א. אכן עי' מהרש"א שבועות כ"ד. ד"ה האוכל, דליכא אינו זבוח בבן פקועה מטריפה, וכ"כ הגרע"א חולין לז: בתוד"ה מה, וכ"ה בבינ"א שער רוב וחזקה סי' כ"ב, ושכ"מ מהחינוך מצ' תנ"א. וע"ע כרו"פ סק"ב לדון דבב"פ מטריפה ליכא איסור חלב וגיד למאן דמתיר חלבו וגידו, ועי' שאילת דוד חולין שם בזה.סתמא דמילתא אמר:וכנראה כוונתך היתה להא שבחזו''א [ס''ג ס''ג] ובפרמ''ג [משב''ז סי'ד סק''ב] ביארו שיש איסור אבמה''ח על הולד טריפה גם לאחר שימות.
ובאמת שיטתם נידחית מאוד כפי תמיהתך. ולכן הרבה אחרונים [קה''י ואמר''מ] ביארו שיש על ולד טריפה איסור אינו זבוח.
בן עזאי אמר:שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן מז
ומה שהוקשה לך בני בפירוש הרב בעל ההלכות ז"ל, היאך איפשר שפסול זה שנולד בה מחיים יגרום לה שאין שחיטתה מטהרתה מידי נבלה ולא תהיה עכשו טרפה, ומה מצינו בפסול בהמה אלא או נבלה או טרפה, ואי זה פסול כיוצא בזה, וכל שכן שיהו וולדותיה מותרין. עד כאן לשונך.
דע כי בהמה זו חיה היא ואין בה טרפות כלל, אלא שצריכה שחיטה ואין לה. ואילו מתה מטמאה משום נבלה, ואפילו נשחטה כמתה מעצמה או שנהרגה, שאין שחיטתה אלא כמרצץ את גולגלתה. וכבר הראיתיך בעיניך כיוצא בזו, השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי למאן דאמר בפרק המקשה לדברי המתיר אסור, ואנן קיימא לן כדברי המתיר בשוחט את הבהמה ומצא בה בן תשעה חי שהוא מותר בשחיטת האם, וכשנמצאת האם טרפה למאן דאמר אסור דאין לו סימנין לזה, אפילו הכי אין חלבה וולדותיה אסורין, אלא הרי היא כבהמה חיה שהתולש ממנה בשר ואכלו אינו חייב משום טרפה אלא משום בשר מן החי.
בן עזאי אמר:ובעיקר הענין עי' אמרי משה סי' ד' אות ל"ב, לתמוה דאך ניתר איסור טריפה בשחיטה. אכן יעוי' חזו"א יו"ד סי' ג' אות ג' דכ"מ ברש"י ביצה ו. ד"ה הטריפה, שיש בו איסור טריפה, ועיי"ש משה"ק ע"ז כנ"ל דא"כ איך ניתר בשחיטת עצמו.
לשיטתך מהו איסורו של הולד אחר שימות ? האם איסורו משום טריפה א"כ גם בחייו שיהא אסור משום טריפה, ואי נבילה והרי נטהר בשחיטת אמו מטומאת נבילה, ואלא ע"כ דאיסורו או משום אמ"ה או איסור אכילה דנבילה, [ודו"ק במ"מ שהבאתי].סתמא דמילתא אמר:שכן מעולם לא עלה על הרשב''א לומר שהאיסור שיש בולד טריפה אחר שחיטת עצמו או אחר מיתתו הוא איסור אבמה''ח, אלא כוונת הרשב''א היא שבחייו של אותו ולד טריפה יש בו איסור אבמה''ח אע''פ שאימו התירתו מאיסור זה.
באמת בכל הענין יש להאריך, אבל לחלק בין איסור אכילה דנבילה לטומאה, יש עוד דוגמאות, שחיטת גוי להרמב"ם, טריפה דר"ע דסגי בסימן אחד או בשחיטה הפסולה מהלכות שחיטה לטהרה מידי נבילה, ובפשוטו נשאר האיסור אכילה דנבילה, זר שאכל ממליקה, ועוד דוג' להראשונים דמליקת חולין מטהרתה מידי נבילה.אבי_הלומד אמר:ולומר שיש בו איסור נבילה אף ששחיטת אמו טיהרתו גם לא משמע כלל, ולענ"ד רק בשעיר המשתלח ועגלה ערופה שלא נעשה בהם מעשה שחיטה כלל שייך לחלק בין האיסור לטומאה דמ"מ נעשה בהם דינם הראוי להם ולכך אינם מטמאים, אך איסור יש בהם דס"ס לא נשחטו.
ומה תאמר להני ראשונים דלא ס"ל הך איסור דאינו זבוח ?אבי_הלומד אמר:באמת נראה דהאיסור היחיד שיכול להיות בולד זה הוא עשה דאינו זבוח.
דיאמרו כדמשמע ברש"י ותוס' וכמו שנקט רעק"א דיש בו איסור טריפה כאחד מאיבריה.בן עזאי אמר:ומה תאמר להני ראשונים דלא ס"ל הך איסור דאינו זבוח ?אבי_הלומד אמר:באמת נראה דהאיסור היחיד שיכול להיות בולד זה הוא עשה דאינו זבוח.
מליקה גם היא נעשית כדינה הראוי אך אינה שחיטה.בן עזאי אמר:באמת בכל הענין יש להאריך, אבל לחלק בין איסור אכילה דנבילה לטומאה, יש עוד דוגמאות, שחיטת גוי להרמב"ם, טריפה דר"ע דסגי בסימן אחד או בשחיטה הפסולה מהלכות שחיטה לטהרה מידי נבילה, ובפשוטו נשאר האיסור אכילה דנבילה, זר שאכל ממליקה, ועוד דוג' להראשונים דמליקת חולין מטהרתה מידי נבילה.
עריכה
ציטוט מתו"ד הפרי מגדים יורה דעה משבצות זהב סימן יד:
"והנה ראוי הוא שנדבר בכאן מה הוא אותו אבר היוצא אם אבר מן החי או דין טריפה ובמת דין נבילה"
ושם הרי נטהר האבר היוצא מטומאת נבילה והרי לן דנשאר האיסור אכילה דנבילה להך צד בפמ"ג
זה דבר פשוט ועי' כל הסוגיא בדף ל"ז. ואני לא דיברתי כי אם מטריפה דר"ע.אבי_הלומד אמר:ובעיקר הדבר מצינו שפשיטא להו לראשונים דטריפה אין בה איסור נבילה (כעת זכור לי התוס' לב. ד"ה ורמינהי), ונראה דסברו דשחיטה כהלכתה אם מטהרת גם מתירה האיסור נבילה ואין לחלק בזה.