חולין יא. - גמרא לכאורה דלא כתרגום יהונתן

יושב אוהלים

משתמש ותיק
דף יא.
בגמ' - רבה בר רב שילא אמר אתיא (דין שהולכין בתר רוב) מפרה אדומה, דאמר רחמנא (במדבר יט, ג) ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה, אף שריפתה כשהיא שלמה, וליחוש דילמא טרפה היא, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא:

ובתרגום יונתן על הפסוק 'ושחט אתה לפניו'' (פ' חקת י''ט,ג) כתב: "ויבדיקנה בתמני סרי טריפן" (יבדוק אותה (הפרה אדומה) לי"ח טריפות).

ולכאורה זה דלא כגמ' הנ"ל שהפרה אדומה נשרפה כשהיא שלימה, ולמדו מזה שהולכים אחר רוב, ואינה צריכה בבדיקה מטריפות:
וצע"ג. 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
דרך המלך (רפפורט) הלכות שחיטה פרק יא
הלכה ג
[ג] הרי הן בחזקת היתר. הנה ראיתי בתרגום יונתן (פ' חקת) בפרשת פרה אדומה כתב וז"ל ויבדיקנה בתמני סרי טריפן עכ"ל. והוא פלא דמבואר בש"ס חולין (די"א) רבה בר שילא אמר אתיא מפרה אדומה דאמר רחמנא ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה וליחוש דלמא טריפה היא אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא וכו'. ויותר יש להפליא על המפרש בת"י שם שכתב וגם שתכשר בבדיקת י"ח טריפות ור"ל לאפוקי ממ"ד דסמכינן ארובא וא"צ בדיקה אלא שריפה כשהיא שלימה עכ"ל ודבריו בלתי מובנים, מדוע נד הת"י מסוגית הש"ס דילן. והנלענ"ד בזה דהנה בתוס' חולין שם ע"ב ד"ה ושחט ושרף כ' אף על פי שיש פסוק א' בנתיים מ"מ משמע ושרף את הפרה כמו שהיתה בשעת שחיטה מדלא כתיב ושרף אותה. מבואר דכונת התוס' להקשות כיון דיש פסוק א' בנתיים ל"ש לדרוש סמוכין. ותירוצם דחוק קצת. ולולי דמסתפינא הייתי אומר בישוב קו' התוס' דאין כונת הש"ס דנדרוש סמוכין ושחט ושרף רק שהוא כעין דאמרינן בש"ס סנהדרין (דמ"ו) ת"ר עץ שומע אני בין בתלוש בין במחובר ת"ל כי קבר מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר קציצה וקבורה כו', כן ה"נ י"ל כונת הש"ס כאן דקאמר מה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה היינו דבעינן שלא יהי' מחוסר שום דבר בין שחיטה לשריפה, ואם נאמר דצריך שיחתכנה ויבדקנה יחשב מחוסר חתיכה ויתיישב קו' התוס'. ומעתה זה שייך אם נימא דלא אזלינן בתר רובא אבל לפ"מ דקיי"ל דאזלינן בתר רובא וא"כ יהי' הקרבן כשר אף אם לא יבדקנה שוב לא איכפת לן אף אם יחתכנה ויבדקנה, כמבואר בר"ן גיטין (דכ"א) אם כותב גט על נייר גדול אף שחתך ממנו אח"כ לא חשיב מחוסר דדוקא במחובר כיון שא"א ליתנו לה אלא בקציצה מיקרי מחוסר קציצה אבל בתלוש כיון שיכול ליתנו לה כמו שהוא אף אי גאיז מיניה מידי לא נפסל. ומעתה י"ל לפ"מ דקיי"ל דאזלינן בתר רובא רק דמחויב לבדוק דכל דאיכא לברורי מבררינן ואם נאמר דמחמת זה שצריך לבדוק יחשב מחוסר חתיכה יהי' הקרבן פסול שוב לא יחשב אפשר לברר ולא יהי' מחויב לברר וכיון שכן שוב לא יחשב שהוא מחוסר חתיכה ושפיר הקרבן כשר אף אם יחתוך ויבדוק שפיר אית לן לומר דמחויב לבדוק כיון דבאפשרי לברר ומחוסר חתיכה לא יחשב וכנ"ל. והא דמחמרינן כאן לבדוק אחר ח"י טריפות אף דבכל דוכתא קיי"ל דא"צ לבדוק י"ל שהוא כעין סברת התוס' יומא (דף ב') ד"ה וחכ"א א"כ אין לדבר סוף שכתבו אבל הכא משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה ניחוש אפי' לתרתי ותלת וכו'. עי"ש: 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דף יא.
בגמ' - רבה בר רב שילא אמר אתיא (דין שהולכין בתר רוב) מפרה אדומה, דאמר רחמנא (במדבר יט, ג) ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה, אף שריפתה כשהיא שלמה, וליחוש דילמא טרפה היא, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא:

ובתרגום יונתן על הפסוק 'ושחט אתה לפניו'' (פ' חקת י''ט,ג) כתב: "ויבדיקנה בתמני סרי טריפן" (יבדוק אותה (הפרה אדומה) לי"ח טריפות).

ולכאורה זה דלא כגמ' הנ"ל שהפרה אדומה נשרפה כשהיא שלימה, ולמדו מזה שהולכים אחר רוב, ואינה צריכה בבדיקה מטריפות:
וצע"ג. 


יש בתרגום יונתן עוד דברים דלא כדעת חז''ל, ולק''מ תנא הוא ופליג.
אביא כאן דוגמא אחת שהבאתי בספרי.
דלא כדעת חז''ל בספרי בדברים קט, ובתוספתא תרומות ב,ו, דס''ל דבשנה שלישית ושישית אין מפרישים מע''ש, אבל גם יונתן בן עוזיאל בתרגומו בדברים כו,יב, כתב שבשנה השלישית מפרישים מעשר עני וגם מעשר שני,
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יש"כ!!
אור החכמה אמר:
דרך המלך (רפפורט)
מי זה?

מתוך הביוגרפיה שבשו"ת בר אילן:

ביוגרפיה - דרך המלך (הארוך) (רפפורט)
רבי דוב בעריש רפפורט - נולד בשנת תקפ"ד (1824), נפטר בשנת תרס"ו (1906).
רבי דוב בעריש נולד בלבוב בשנת תקפ"ד (1824) לאביו רבי שמואל שיראת שמים הטהורה שלו נודעה ברבים. מימי ילדותו מסופרת עובדה המעידה על כשרונותיו העילויים, בהיותו ילד בן תשע הביאו אביו לרבה הגדול של עירם שר התורה בעל "ישועות יעקב", דוב בעריש הקטן הציע בפני הרב חידוש נפלא, אך ניכר היה על פניו שנעלב מעט כאשר ה"ישועות יעקב" שאלו אם ראה את החידוש בספרו "ישועות יעקב", אח"כ שם לב הישועי"ק שהחידוש נמצא בכתביו ולא הודפס כך שהילד העילוי לא יכל לראותו, בענותנותו הוא שלח לפייס את הילד ומאז לא זז מחבבו.
בהיותו בן י"ז נשא את בת דודו שהיה מנכבדי לובלין וכשעבר לאחר חתונתו להתגורר שם הפך לתלמידו של רבה הגדול של לובלין רבי דוב בעריש אשכנזי בעל "נודע בשערים". רבו שהבחין בחריפותו המיוחדת ביקש להקנות לו דרכי העיון האמיתי בלא לנטות לפלפול שאינה לאמיתה של תורה, הורה לו ללמוד כסדר את מסכתות הש"ס עם רש"י, רי"ף, רא"ש ור"ן ורק אח"כ לפלפל בדברי התוס', תכניתו של ה"נודע בשערים" עלתה בידו ובזכות הכונתו נוצלו כשרונותיו המזהירים של בעל "דרך המלך" ללימוד בעיון אמיתי בכל התורה כולה, והוא נהיה לאחד ממרביצי התורה המובהקים שבגליציה כי רבים נהרו לשמוע ממנו דברי תורה מאירים ומשמחים. מועתקות להלן שורות שרשם תלמידו הגדול רבי פנחס הורביץ בעל "פתחא זוטא", מהם מבצבצת ההערכה הגדולה של תלמידי הרב הנערץ "אעתיק תשובה מה שהשיב לי כבוד אדמו"ר הגאון המובהק החריף ובקי שלשילתא דיחוסא וכו' האבדק"ק שיניעווא (שליט"א) זצ"ל ואח"כ איתן מושבו על הרבנות בק"ק ראווא בעל מחבר דרך המלך על הרמב"ם".
הקהילות המוזכרות בשורות הנ"ל אלו הם התחנות העיקריות ברבנותו המפוארת. בתחילה מיאן לשמש ברבנות אך נשמע לבקשתו של ה"דברי חיים" שאליו היה קשור ועלה על כס הרבנות בשינובה, אבל כשבנו של ה"דברי חיים" רבי יחזקאל קבע מושבו בשינובה אמר שאין הוא יכול להורות הלכה בפניו. אז עבר לקהילת ראווא ושם כיהן משנת תרל"ט (1879) קרוב לשלשים שנה.
בכל עמוד בספר כותרת עליונה בה נכתב שם הספר בצורה זו: דר'ך (ר' דוב כהן) המלך. הכותרת מעוררת תמיהה מה טעם מצא המחבר להוסיף בכל עמוד בסוגריים את פשר הראשי תיבות של המלה דרך. באיזה ספר הוא ראה שעושים כך. בפרט שהשם דרך המלך הולם מאד לפירוש לדברי הרמב"ם שהיה מלכה של תורה וזאת כמובן גם בלי שירמוז לשמו של המחבר.
מספרים שסודה של תעלומה זו הוא שהכונה המקורית היתה שהמלה דרך תרמוז לדב רפפורט כהן וכך היו רבים שסברו שלזה כיון המחבר, מה שהוליד אצל חוגים שונים התמרמרות רבה ששם משפחה הוא חלק משמו של הספר, רבי דוב בעריש שהיה מזרעו של אהרן רודף שלום ביקש להשקיט את הרוחות לפיכך טרח להבהיר שר"ת דרך הם ר' דוב כהן.
ספר "דרך המלך" - על שני חלקיו הודפס בלבוב בשנים תרנ"ב - תרנ"ד (1892 - 1894) 225 דף (פורמט גדול) בשנת תשנ"ו (1996) הודפס הספר במהדורת צילום עם הקדמת נינו רבי יצחק מאיר העוסק בתולדותיו (ניו - יורק).
החידושים על הרמב"ם הוכנסו ממהדורת פרידברג ירושלים תשס"ו. 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
יש בתרגום יונתן עוד דברים דלא כדעת חז''ל, ולק''מ תנא הוא ופליג.
תרגום יונתן על התורה אינו מהתנא ר' יונתן בן עוזיאל, בגמ' מגילה (יג) איתא שהתנא ריב"ע כתב תרגום רק על הנביאים ולא על התורה.
(יש משערים שהיה כתוב בכתבי היד "ת"י" - ובטעות כתבו המדפיסים שזה "תרגום יונתן" (כמו שאכן יש בנביאים), ובאמת זה עוד נוסח מ"תרגום ירושלמי")
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
שאלה יפה. ותירצו בזה האחרונים [בית יצחק יו"ד סי' לט ושא"ח] עפ"י תוס' שבת דכ"ב שהיו יכולים להסתכל בטפיח ולראות מה שבתוכו
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבוקה כנגדו אמר:
ידוע מה שתירצו האחרונים [בית יצחק יו"ד סי' לט ושא"ח] עפ"י תוס' שבת דכ"ב שהיו יכולים להסתכל בטפיח ולראות מה שבתוכו

בעניותי, לא הבנתי דבריך.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אבוקה כנגדו אמר:
ידוע מה שתירצו האחרונים [בית יצחק יו"ד סי' לט ושא"ח] עפ"י תוס' שבת דכ"ב שהיו יכולים להסתכל בטפיח ולראות מה שבתוכו

בעניותי, לא הבנתי דבריך.

כוונתו לזה

שו"ת בית יצחק יורה דעה א סימן לט
עוד אפשר לישב לפימ"ש התוס' שבת כ"ב ע"ב ד"ה וכי לאורה דאהרן הי' מסתכל בחביות סתומה ורואה מה בתוכה ע"כ כיון שהביאו המקושש לפני אהרן ראה שאינו טרפה. ולזה הערה האחרונה העירני הרב החריף ובקי מוה' ליבש מנחם לאנדא נ"י ושמעתי דבר יקר בזה מהרב הה"ג מוה' יצחק יאיר האבד"ק זוראוונע זצלה"ה שמישב בזה דברי התרגום יונתן פרשת חוקת שכתב בפרה אדומה ויכוס יתי' ויבדקינה בי"ח טריפן. וקשה הרי מבואר בגמ' חולין י"א שא"א לבודקה משום דמה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה. ולהנ"ל ניחא דהפרה הראשונה היתה בפני אהרן והוא הי' יכול לבדקה אף כשהיא שלימה כדברי התוס' הנ"ל ודפח"ח. ואמנם דברי התרגום י"ל בפשיטות. דהנה הקשיתי בהא דילפינן דאזלינן ב"ר מפרה ול"ל דבדקינן ליה משום ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה אף שריפתה שהיא שלימה הרי מבואר במשנה דפרה פרק ד' משנה ג' דהפשיטה ונתחה כשר ופי' הר"ש דרצה בניתוח ורצה במחובר וע' בתשו' טו"ט ודעת קמא להגאון מהרש"ק זצ"ל סי' קס"ב מה שהשיב לי בזה. ובאמת כבר קדמני במ"ל פ"ד מה' פרה הי"ב בקו' זו ואמנם לפימ"ש הר"ש דזה אם רצה מוכיח הגמ' שפיר דאזלינן ב"ר דהרי מדכתיב ושחט ושרף דמוכח דאם רצה אין מנתחה וניחוש דלמא טרפה והתרגום יונתן כ' דאהרן הי' בודקה דרצה בניתוח והבן: 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
אבוקה כנגדו אמר:
ידוע מה שתירצו האחרונים [בית יצחק יו"ד סי' לט ושא"ח] עפ"י תוס' שבת דכ"ב שהיו יכולים להסתכל בטפיח ולראות מה שבתוכו

זה "ידוע" למי שבקי בכל ספרי האחרונים בעל פה, או לפחות בספר הנ"ל...
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור החכמה אמר:
אבוקה כנגדו אמר:
ידוע מה שתירצו האחרונים [בית יצחק יו"ד סי' לט ושא"ח] עפ"י תוס' שבת דכ"ב שהיו יכולים להסתכל בטפיח ולראות מה שבתוכו

זה "ידוע" למי שבקי בכל ספרי האחרונים בעל פה, או לפחות בספר הנ"ל...
או למי שפשוט זוכר רק את ה'שטיקל' הזה, בגלל שזה שאלה יפה, ותשובה יפה. ותו לא מידי.
 
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
יש בתרגום יונתן עוד דברים דלא כדעת חז''ל, ולק''מ תנא הוא ופליג.
אך עדיין צ"ב וכי פליג על דין רוב, ואמאי לא יסמוך על רוב.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יש בתרגום יונתן עוד דברים דלא כדעת חז''ל, ולק''מ תנא הוא ופליג.
אך עדיין צ"ב וכי פליג על דין רוב, ואמאי לא יסמוך על רוב.
עיין כאן:
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&style=19&t=5078
 

האם אפשר לסמוך על הרוב במקום שאפשר לברר?

1. בדיקת חמץ

הגמרא במסכת פסחים (ד ע''א) אומרת כך:

''בעו מיניה (= שאלו) מרב נחמן בר יצחק: המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר, חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק? למאי נפקא מינה? לישייליה (= שישאל את בעל הבית)! דליתיה להאי דלשיוליה (= מדובר שבעל הבית לא בסביבה).''

א. עולה מדברי הגמרא, שאם בעל הבית היה בסביבה הייתה חובה לשאול אותו אם הבית בדוק מחמץ, למרות שרוב האנשים בודקים את הבתים שלהם לפני פסח. מוכח מדברי הגמרא, שכאשר יש אפשרות לברר לא סומכים על הרוב. ראיה נוספת לשיטה זו, מביא הר''ן (א ע''ב בדה''ר) מפסיקת הרי''ף (חולין ג ע''ב) בהלכות שחיטה.

הגמרא בתחילת מסכת חולין (ג ע''ב) פוסקת, שבמידה וראו אדם ששחט בהמה ולא יודעים אם הוא שוחט מקצועי, אז תולים שהוא שחט כראוי והבהמה כשרה באכילה, מכיוון שרוב האנשים שניגשים לשחוט בהמה יודעים לשחוט. הרי''ף מעיר במקום, שבמידה והשוחט עדיין נמצא בסביבה, אז אי אפשר לסמוך על הרוב וצריך לבדוק שהוא אכן יודע הלכות שחיטה, ובלשון הר''ן:

''נראה מדברי הרי''ף דדוקא היכא דאזיל לעלמא ולא איפשר למבדקיה (= שהוא הלך ואי אפשר לבדוק אותו), אז סמכינן על רוב מצויין אצל שחיטה, אבל כל היכא דאיתיה קמן (= כל זמן שהוא נמצא בסביבה) בודקים אותו. ומצאנו כך גם בפסחים (ד ע''א) אלמא דאי איתיה קמן לא סמכינן אחזקה אלא בדקינן ליה (= הרי שאם בעל הבית בסביבה, צריך לשאול אותו אם הבית בדוק).''

ב. דעה חולקת מופיעה בריטב''א (חולין ג ע''ב ד''ה ועכשיו). הוא טען, שלא בכל הפעמים כאשר אפשר לברר צריך אכן לברר, ויש מקומות שאפשר לסמוך על הרוב. מה החילוק בין המקרים? הוא טען, שיש לחלק בין סוגים שונים של רוב, יש רוב חזק ומשמעותי (למשל שמונים-תשעים אחוז) ובמקרים כאלה לא צריך לברר, ויש רוב חלש (שישים אחוז), שבו צריך לברר.

לכן למרות שבבדיקת חמץ צריך לשאול את בעל הבית אם הוא בדק את החמץ, זה רק בגלל שלא רוב גמור של האנשים בודקים חמץ. אבל במידה ושוחט שחט בהמה, אז גם אם הוא עדיין נמצא בסביבה אין צורך לבדוק אם הוא שחט כראוי, מכיוון שרוב גמור מהשוחטים שוחטים כראוי.

בדיקת טריפות

הדעה המרכזית שהתקבלה להלכה היא דעת הר''ן, שבמקום שאפשר לברר צריך לברר, ולא סומכים על הרוב (שו''ע יו''ד א, א). על שיטה זו קשה מהגמרא במסכת חולין (נא ע''א) ממנה עולה, שבמידה ושוחטים בהמה לא צריך לבדוק אם היא טריפה או לא, אלא סומכים על כך שהיא כשרה (למעט הריאות). לפי שיטת הריטב''א אפשר לומר, שמדובר ברוב חזק, לכן לא צריך לברר. אבל לפי דעת הר''ן קשה, שהרי לא סומכים על הרוב כאשר אפשר לברר! נאמרו ביישוב קושיה זו מספר תירוצים:

א. תירוץ ראשון הביאו הבית יוסף (או''ח תלז) והמגן אברהם (ס''ק ד). הם כתבו שהחילוק תלוי בשאלה, האם הרוב הוא כנגד חזקה. כלומר, לכתחילה צריך לברר אם הבית נקי מחמץ גם אם רוב הסיכויים שבדקו אותו, מכיוון שכל השנה אכלו בבית חמץ, לכן במידה ויפסקו שהבית נקי מחמץ כי סומכים על הרוב שבודקים, זה כנגד החזקה שהבית כל השנה מלא בחמץ .

לעומת זאת איברי הבהמה הם בחזקת כשרים, והסבירות שיש לבהמה חור בריאה (דבר שפוסל אותה באכילה) או פגם באחד האיברים הוא נמוך. לכן כאשר פוסקים שהבמה כשרה בגלל שרוב הבהמות נשחטות כראוי, זה לא כנגד חזקת הכשרות של הבהמה, ויהיה אפשר לסמוך על הרוב, ובלשון המגן אברהם:

''לא סומכים בבדיקת חמץ היכא דאיכא לברורי (=איפה שאפשר לברר), ולא דומה לבדיקה דלא בודקים אחר כל הטריפות וסומכים על החזקה, דהתם (= ששם) לא היה לו מעולם חזקת טרפות, אבל הכא כל השנה היה בחזקת חמץ, ואתה בא להוציאו מחזקת חמץ לא סמכינן על כך לכתחילה.''

ב. הפרי חדש (שם, ב) תירץ, שבכל מקום שהולכים אחרי הרוב, אם אפשר, צריך לברר גם במקרה שיש חזקת כשרות. הסיבה שבכל זאת לא צריך לברר בבהמה היא, שבדיקה כזאת דורשת טרחה רבה: לנקות את הבהמה מהדם שעליה, להפריד את האיברים, לבדוק אם הם שלמים וכו', לכן במקום כזה, פטרו את האדם מלבדוק ואפשרו לו לסמוך על הרוב, וכך כתב גם הפרי מגדים (אשל אברהם נה).

ג. תירוץ נוסף מופיע בב''ח (שם), על מנת להבין את תירוצו, נקדים את דברי הגמרא במסכת בכורות (כ ע''א) שדנה ברוב התלוי במעשה. הגמרא כותבת, שבמידה ואדם לקח בהמה מהגוי והוא לא יודע אם היא כבר התעברה בעבר, הוא צריך לחשוש שהבהמה לא התעברה בעבר, והוולד הראשון שנולד קדוש (פטר רחם).

הגמרא מקשה, מדוע פוסקים שהבהמה קדושה מספק?! הרי רוב הבהמות יולדות בשנה ראשונה, וצריך ללכת אחרי הרוב. לכן מסתמא הבהמה כבר ילדה בעבר, וממילא הולד שנולד עכשיו לא קדוש! אחד מתירוצי הגמרא הוא, שמדובר ברוב התלוי במעשה. כלומר, רוב הבהמות (שנמצאות בשבי) לא מתעברות ממילא, והן צריכות התערבות חיצונית שתעזור להן להתעבר, ובמקרים כאלה לא הולכים אחרי הרוב (ועיין תוספות שם ורמב''ן יבמות קיט, ואכמ''ל).

באותה דרך מחלק הב''ח, בין רוב אנשים שבודקים חמץ לרוב בהמות כשירות. כאשר אנו סומכים על רוב אנשים שבודקים חמץ או שוחטים כראוי מדובר ברוב התלוי במעשה, מכיוון שהוא תלוי במעשי בני אדם, ואילולא האדם לא היה בודק את הבית, הוא לא היה נבדק מאיליו. לעומת זאת רוב הבהמות כשירות באופן טבעי, ועל רוב כזה אפשר לסמוך (עיין בשו''ת אמרי משה סי' יב).

2. בדיקת ציצית לפני התפילה

מחלוקת האחרונים שראינו לעיל, משפיעה על השאלה האם צריך לבדוק את הציציות לפני התפילה.

א. הרא''ש בתשובה (כלל ב, ט) כתב, שבעיקרון לא צריך לבדוק את הציצית לפני התפילה, מכיוון שמחזיקים, שכמו שאתמול הציצית הייתה כשרה - כך היום היא כשרה. בכל זאת הוא הוסיף, שהחרד אל דבר ה' יבדוק את הציציות לפני התפילה, מחשש שמא בכל זאת נפסקה ציצית אחת, והמברך יעבור על איסור ברכה לבטלה (שהרי הציצית פסולה), וכך פסק להלכה השולחן ערוך (או''ח ח, ט).

ב. הב''ח (שם) חלק על הרא''ש וסבר, שבמקרה כזה אין חזקה שהציצית כשרה, וצריך מעיקר הדין לבדוק אותה לפני ההתעטפות. הוא נימק את הפסיקה על פי שיטתו שראינו לעיל, מכיוון שאת הציצית עשה אדם, אם כן היא כשרה בגלל רוב התלוי במעשה, אי אפשר לסמוך על רוב התלוי במעשה, ובלשונו:

''הרא"ש כתב, דהחרד אל דבר ה' יבדוק הציצית קודם עטיפה, שלא יברך ברכה לבטלה. משמע מלשונו, שמעיקר הדין אין צריך לבדוק... אך נראה לעניות דעתי דאין לסמוך על החזקה בציצית, דדווקא היכא דהחזקה באה מצד טבע העולם כמו בהמה בחזקת כשרות (חולין ט א), אפשר לסמוך, אבל כאן החזקה אינה ממילא, אלא תלויה במעשה האדם שתיקן הציצית.''

דברי המגן אברהם

אמנם כפי שהקשה המגן אברהם, דברי הב''ח לא מובנים. אם השאלה הייתה האם הציצית נעשה בכשרות, אז צודק הב''ח שאי אפשר לסמוך על כך שהיא כשרה, כי מדובר ברוב התלוי במעשה. אבל במקרה שלנו הציצית כבר נבדקה בעבר והוכחה כוודאי ככשרה, והשאלה היא האם אנו סומכים על כך שהציצית כשרה היום, בגלל שהיא הייתה כשרה אתמול.

למרות קושיית המגן אברהם על הב''ח, למעשה הוא פסק כמותו, וכתב שצריך לבדוק את הציציות. בטעם הדבר הוא נימק, שבמקום שאפשר לברר את הספק, לא סומכים על החזקה, ובלשונו: ''משום דאין סומכין על החזקה במקום דיכולים לבררו כמו שכתוב ביורה דעה סימן א.''

גם על דברי המגן אברהם יש לתמוה, כפי שהקשה מחצית השקל (שם). הרי כפי שראינו לעיל, המגן אברהם הצריך לבדוק את החמץ לפני פסח, מכיוון שחזקה שיש בבית חמץ, ופטר מלבדוק את איברי הבהמה מכיוון שהבהמה בחזקת כשרות. הציצית כמו הבהמה בחזקת כשרות, שהרי אתמול היא הייתה כשרה, אז מדוע המגן אברהם פסק שצריך לבדוק מעיקר הדין את הציצית?!

מחצית השקל תירץ, שיש לחלק בין מקרה שסומכים על רוב, למקרה שסומכים על חזקה. כאשר סומכים על רוב (רוב בודקים/רוב שוחטים), אז במידה והרוב לא פועל כנגד חזקה (למשל שחזקת הבהמות להיות כשרות) לא צריך לבדוק גם אם אפשר. לעומת זאת, כאשר אנו סומכים על חזקה (חזקה שהציצית כשרה), אז גם אם אין חזקה שפועלת כנגד חזקת הכשרות, עדיין צריך לברר במידה ואפשר.

חג שמח, מצורף גם כקובץ וורד (יותר קל לקרוא, ועם הוספות). כמו כן, לעוד הרבה מאמרים אפשר להיכנס: https://sites.google.com/view/tora2338/
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
בן עזאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יש בתרגום יונתן עוד דברים דלא כדעת חז''ל, ולק''מ תנא הוא ופליג.
אך עדיין צ"ב וכי פליג על דין רוב, ואמאי לא יסמוך על רוב.
עיין כאן:
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&style=19&t=5078
 

[font]...[/font]


על פניו לפי ג' ההסברים אין סיבה לחייב בדיקה בפרה אדומה ולא לסמוך על הרוב, וא"כ שוב חוזרת הערת @בן עזאי מדוע לא יסמוך על דין הרוב.


ובגוף השאלה י"ל דוודאי לא פליג על דין רוב, ומ"מ מה שכתב "ויבדיקנה בתמני סרי טריפן" ולא סמך על הרוב, אפשר שמצא גילוי בקרא "ושחט אותה לפניו", ולא כגמ' דילן שדרשה "ושחט ושרף" מה שחיטתה כשהיא שלמה, אף שריפתה כשהיא שלמה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יש בתרגום יונתן עוד דברים דלא כדעת חז''ל, ולק''מ תנא הוא ופליג.
אך עדיין צ"ב וכי פליג על דין רוב, ואמאי לא יסמוך על רוב.
מה הקשר?
הוא פליג על הדין שצריך שלימה וממילא אין כאן רוב כי חזי לבירורי.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
אין כאן רוב כי חזי לבירורי.
כבר דנו בזה לעיל, ולכאורה לא שייך כאן אף אחד מהטעמים בסוגיא שם שאין לסמוך על רוב בכה"ג. וכמוש"כ הרב @נדיב לב נ"י
 

לבי במערב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
במחכ"ת, איני רואה כאן יותר מ'צע"ק'. כמה מדרשות יש דלא אתיין כרבותינו בעלי־התלמוד, וכן נהגו אף כמה מרבותינו הראשונים בפירושיהם עה"ת.
אמנם כל היכי דמצינן למשכוני נפשין ולהשוות השיטות טרחינן בהכי, דאפושי פלוגתא לא מפשינן, אך בעיקר הדבר אין כאן קושיא גדולה כ"כ.
 

מענה לשון

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
יושב אוהלים אמר:
במחכ"ת, איני רואה כאן יותר מ'צע"ק'. כמה מדרשות יש דלא אתיין כרבותינו בעלי־התלמוד, וכן נהגו אף כמה מרבותינו הראשונים בפירושיהם עה"ת.
אמנם כל היכי דמצינן למשכוני נפשין ולהשוות השיטות טרחינן בהכי, דאפושי פלוגתא לא מפשינן, אך בעיקר הדבר אין כאן קושיא גדולה כ"כ.

צע"ג

לא בדין יסודי בכה"ת כמו הלך אחר הרוב!
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
כמה מדרשות יש דלא אתיין כרבותינו בעלי־התלמוד,
תרגום יונתן הוא לא 'מדרש' חז"ל, (וכמו שכבר כתבתי לעיל הוא לא של התנא 'בי יונתן בן עוזיאל').
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
לבי במערב אמר:
כמה מדרשות יש דלא אתיין כרבותינו בעלי־התלמוד,
תרגום יונתן הוא לא 'מדרש' חז"ל, (וכמו שכבר כתבתי לעיל הוא לא של התנא 'בי יונתן בן עוזיאל').
תוספות מסכת עבודה זרה דף נט עמוד א
איקלע לגבלא - מפרש בערוך הר שעיר וכן תרגום יונתן הר שעיר טורא דגבלא ובתרגום ירושלמי אומר הופיע מהר פארן איתגלי מטורא דגבלהון לבנוי דישמעאל 
מבואר בדברי התוס' שתרגום יונתן ותרגום ירושלמי הם שני תרגומים
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור החכמה אמר:
וכן תרגום יונתן הר שעיר טורא דגבלא
א. 'הר שעיר' מוזכר בנביאים לכה"פ 9 פעמים! והתרגום על הנביאים כתוב בגמ' שהוא כן מהתנא יונתן בן עוזיאל.
ב. גם אם הי' מדובר בת"י על התורה, בתוס' לא כתוב שת"י הוא מדרש חז"ל, ושזה יכול לסתור את דברי חז"ל.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
וכן תרגום יונתן הר שעיר טורא דגבלא
א. 'הר שעיר' מוזכר בנביאים לכה"פ 9 פעמים! והתרגום על הנביאים כתוב בגמ' שהוא כן מהתנא יונתן בן עוזיאל.
ב. גם אם הי' מדובר בת"י על התורה, בתוס' לא כתוב שת"י הוא מדרש חז"ל, ושזה יכול לסתור את דברי חז"ל.

ראה בקובץ המצורף בד"ה אמנם מצינו

הצג קובץ מצורף תורה שלמה.PDF
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
לבי במערב אמר:
כמה מדרשות יש דלא אתיין כרבותינו בעלי־התלמוד,
תרגום יונתן הוא לא 'מדרש' חז"ל, (וכמו שכבר כתבתי לעיל הוא לא של התנא 'בי יונתן בן עוזיאל').
גם אם הוא לא מיונתן ב''א, מ''מ הוא קדמון ויכול לחלוק על הש''ס.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
מענה לשון אמר:
לבי במערב אמר:
יושב אוהלים אמר:
במחכ"ת, איני רואה כאן יותר מ'צע"ק'. כמה מדרשות יש דלא אתיין כרבותינו בעלי־התלמוד, וכן נהגו אף כמה מרבותינו הראשונים בפירושיהם עה"ת.
אמנם כל היכי דמצינן למשכוני נפשין ולהשוות השיטות טרחינן בהכי, דאפושי פלוגתא לא מפשינן, אך בעיקר הדבר אין כאן קושיא גדולה כ"כ.

צע"ג

לא בדין יסודי בכה"ת כמו הלך אחר הרוב!
הוא לא חולק על דין יסודי כמו רוב.
הוא חולק על פלפולי האחרונים בדין רוב דאיכא לבירורי.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
תרגום יונתן הוא לא 'מדרש' חז"ל, (וכמו שכבר כתבתי לעיל הוא לא של התנא '[ר]בי יונתן בן עוזיאל').
כמעיין המתגבר אמר:
גם אם הוא לא מיונתן ב''[ע], מ''מ הוא קדמון ויכול לחלוק על הש''ס.
אכן, לכך כוונתי.
 
יושב אוהלים אמר:
זה נידון בראשונים
דחשיבי אחרונים לגבי בעל התרגום...
 
חלק עליון תַחתִית