האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם

משבט הכהונא

משתמש ותיק
בגמ' חולין קד
כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב, כב) ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי
ותמיהה לי מהיכן רואין כאן שמביא גאולה 
הגם שהאחרונים מביאים שלא היתה צריכה למימר בשמו או שהוא עצמו היה יכול לומר וכדו' אבל היכן מרומז שעי"כ הביאה הגאולה
והנראה דצ"ל שאסתר המלכה לא שתה כלום רק מה שנוגע לגאולת כלל ישראל
או עכ"פ שבמגילת אסתר לא כתוב כלום רק מה שנוגע לגאולת כלל ישראל 
האם יש למשהו איזה מקור או פשט אחר בדברים???
 

אוי טאטע זיסער

משתמש ותיק
על ידי זה שאמרה אסתר למלך בשם מרדכי, ואשר על כן נכתב בספר דברי הימים ש'מרדכי' דיבר טוב על המלך, מזה התחיל הגאולה להתגלגל, כשנדדה שנת המלך והתחיל מפלת המן.
 

יהודה היהודי

משתמש רגיל
לכאורא פשוט שע"י שאמרה למלך בשם מרדכי ,וכתבו זאת בספר דברי הימים ,ובלילה ההוא נדדה שנת המלך ,ואז וימצא כתוב וכ"ו ואז היה הנס.
נמצא ברור שאלמלא שאמרה זאת בשם מרדכי לא היה המשך השתלשלות הנס 
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
הוזכר גם בגמרא מגילה טו. וקצת תמוה שמקורו בשלהי מסכת אבות פרק קנין התורה, ואילו בגמ' מייחס לאמוראי. אמנם מצאתי בהמהרש"א שם שעמד בזה וכתב: דאפשר דר"א לא ידע הך ברייתא ותלמודא מייתי הכא כל הני מילי דאר"א אר"ח עיי"ש.

ובספר בניהו בן יהוידע שם לאחר שתמה מנין למדים מהאי קרא, כתב לבאר בכמה אופנים, ובסוף דבריו כתב לפרש טעם נפלא מדוע מביא גאולה לעולם וז"ל: או יובן בס"ד טעם לזה, כי ידוע התועלת שיצאה לבעל אותו דבר אם יאמרו דבר תורה משמו הוא שיהיו שפתותיו דובבות בקבר, ונמצא זה האומר דבר בשם אומרו בשביל טעם זה, יש לו אמונה בדברים הנסתרים שנעשים לצדיקים בקבר, כי דברים אלו אינם גלוים אלא נסתרים, ורק נודעים לנו על פי הקבלה, וזה המאמין בדברי קבלה שאין גלויים לעיני הכל הרי זה בעל אמונה, וידוע האמונה מקרבת הגאולה וכמו שאמרו רז"ל [מכות כ"ד ע"א] בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה, והמאמין בדבר אחד מדברי קבלה הרי זה מאמין בכל, ולכן האומר דבר בשם אומרו שנמצא מאמין בדברי קבלה הנזכרת מביא גאולה לעולם עכ"ל.
 
חלק עליון תַחתִית