למה הים לא אסור בשתיה

בן אהרון

משתמש ותיק
זכורני שא' מספרי הליקוטים של הלכות הגרש''ז (אולי שלחן שלמה או הליכות שלמה) שאל את השאלה בנוגע למי הכנרת או הנהרות בפסח שיש לחשוש בהם למשהו של חמץ. ות' שחלק מועט כזה שאינו נבחן כלל אינו נקרא אפ' משהו ומותר.
נ.ב. כמובן הכל בערך ומזכרון אם מישהו יעלה באופן מדוייק טפי מעלי.
 

בת עין

משתמש ותיק
קושיא זו נשאלת בעיקר בפסח, שאז לכו"ע חמץ אוסר במשהו, ואיך נשתה מים מהכנרת וכו'.
ויש על כך תירוצים רבים,
כגון שמים של רבים אינם נאסרים,
ועוד תירוצים רבים נאמרו בדבר.
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן אהרון אמר:
זכורני שא' מספרי הליקוטים של הלכות הגרש''ז (אולי שלחן שלמה או הליכות שלמה) שאל את השאלה בנוגע למי הכנרת או הנהרות בפסח שיש לחשוש בהם למשהו של חמץ. ות' שחלק מועט כזה שאינו נבחן כלל אינו נקרא אפ' משהו ומותר.
נ.ב. כמובן הכל בערך ומזכרון אם מישהו יעלה באופן מדוייק טפי מעלי.
 
בת עין אמר:
קושיא זו נשאלת בעיקר בפסח, שאז לכו"ע חמץ אוסר במשהו, ואיך נשתה מים מהכנרת וכו'.
ויש על כך תירוצים רבים,
כגון שמים של רבים אינם נאסרים,
ועוד תירוצים רבים נאמרו בדבר.

השאלה על אלא שמחמירים בפסח ועושים דוד מערב פסח ולא סומכים על התירוצים מה יעשו עם החשש הנ"ל
 

חונה בירושלים

משתמש רגיל
אאאדשא"ש.
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
אגב, לדעתי זה ההיתר הנכון ביחס לנסיעה ברכבת ירושלים-ת"א שחלק מיצירתה היה כרוך בחילול שבת, משאבי המדינה אינם בבעלות פרטית של מאן דהו,
ואין בכח הממונים שאפשרו את העבודות בשבת לגזול מחלקים מהאוכלוסיה את השימוש.
 

בת עין

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
השאלה על אלה שמחמירים בפסח ועושים דוד מערב פסח ולא סומכים על התירוצים מה יעשו עם החשש הנ"ל


מאי קושיא,
הרי אין אנו פוסקים כרבי יהודה.
וכי תימא רבי יהודה עצמו איך לא יחוש לכל החומרות של המחמירים בפסח,
הוא יעשה את מה שעושה רבי מאיר (דחייש למיעוטא) עם אכילת הבשר,
וכמבואר בריש חולין.
 

חימקו

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
לר"י דמין במינו אוסר במשהוא, וכי אף פעם לא שפכו מים אסורים לים, ומין במינו אפי' באלף לא בטיל.

איזה מים אסורים יש? מים טמאים הרי נטהרים בים.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
חימקו אמר:
נתן הבבלי אמר:
לר"י דמין במינו אוסר במשהוא, וכי אף פעם לא שפכו מים אסורים לים, ומין במינו אפי' באלף לא בטיל.

איזה מים אסורים יש? מים טמאים הרי נטהרים בים.
אם אי פעם משהו עשה קונם על כוס מים וזרקו לים
או שאי פעם בהיסטוריה השתמשו במים לתקרובת ע"ז 
[כמדומה שהטיעון המרכזי שיש מתירים משהו חמץ בפסח שנפל לים היינו משום שאיבד את רושמו לגמרי וכאבוד מן העולם 
אבל כל זה שייך בחמץ. אבל מים שנשפכים למים לכאורה אין מקום לסברא זו כי וודאי מים קיימים ואין סיבה להתייחס אלייהם כאבוד מן העולם] 
 
 

rk1234

משתמש ותיק
לא הבנתי חמץ זה אינו מינו ובטל בדבר שיש לו מתירין אז בשש שעות זה בטל אמנם בפסח אם נפל אם הטעם משום חומרא דכרת אין את הטעם
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
חונה בירושלים אמר:
אאאדשא"ש.
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
אגב, לדעתי זה ההיתר הנכון ביחס לנסיעה ברכבת ירושלים-ת"א שחלק מיצירתה היה כרוך בחילול שבת, משאבי המדינה אינם בבעלות פרטית של מאן דהו,
ואין בכח הממונים שאפשרו את העבודות בשבת לגזול מחלקים מהאוכלוסיה את השימוש.



אם חברך יערבב לך בו"ח זה לא יאסר לך??????????...
 

אבי חי

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
אבי חי אמר:
איש ווילנא אמר:
או שאי פעם בהיסטוריה השתמשו במים לתקרובת ע"ז
כמדומה דגם לדידן תקרובת ע"ז אוסרת בכ"ש, וכן קונם חשיב דשיל"מ

בכוונה שאלתי לר"י דהוי דאו' וע"ז דבמשהוא הוי מדרבנן


ר"ל דבדרבנן יש מקום לומר דכה"ג לא גזרו רבנן?

זה חידוש, וצ"ע מה הגדר [ים הגדול / כנרת / המוביל הארצי / מגדל המים וכו' וכו']
 
 

חסידישע יוד

משתמש חדש
rk1234 אמר:
לא הבנתי חמץ זה אינו מינו ובטל בדבר שיש לו מתירין אז בשש שעות זה בטל אמנם בפסח אם נפל אם הטעם משום חומרא דכרת אין את הטעם




שו"ע אורח חיים - סימן תמז 
(א) חמץ בפסח אוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו, במשהו, אפילו בהנאה:
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יאיר אור אמר:
יש על כך תשובת "ספר יהושע" שדן לענין מים של ע"ז שנשפך לנהר ושם מחדש שלמשהו ג"כ יש שיעור



אם תוכל להביא דבריו עי' מש"כ הרב איש וילנא שבמים במים אדרבא זה מחזק הטעם דזהו בעצם טעמו דר"י 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חונה בירושלים אמר:
אאאדשא"ש.
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
אגב, לדעתי זה ההיתר הנכון ביחס לנסיעה ברכבת ירושלים-ת"א שחלק מיצירתה היה כרוך בחילול שבת, משאבי המדינה אינם בבעלות פרטית של מאן דהו,
ואין בכח הממונים שאפשרו את העבודות בשבת לגזול מחלקים מהאוכלוסיה את השימוש.
שני הדברים הם טעות גמור ביסודם.
א. לא אמרינן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בחפצא דאיסורא, אלא בחלות איסור בלבד.
וכי אם אני אשפוך בשר וחלב לתוך המרק שלך כשאין ששים לבטלו יהיה מותר לך לאוכלו? בודאי שלא! כיון שיש כאן חפצא דאיסורא. וא"כ ה"נ בנידון דידן זה לא משנה למי שייך המים הרי יש כאן חפצא דאיסורא!
ב. לגבי מעשה שבת ברכבת האיסור חל על כולם בגלל שמעשה שבת אסור למי שעשאו ולכל מי שזה נעשה בשבילו, וכיון שזה נעשה עבור כל הציבור זה נחשב כמי שנעשה עבור על אחד ואחד, ולכן אסור על כל אחד ואחד, ולא שייך בזה דין של אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
כך שמעתי מהגר"מ שטרנבוך שליט"א.
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
נתן הבבלי אמר:
אבי חי אמר:
כמדומה דגם לדידן תקרובת ע"ז אוסרת בכ"ש, וכן קונם חשיב דשיל"מ

בכוונה שאלתי לר"י דהוי דאו' וע"ז דבמשהוא הוי מדרבנן


ר"ל דבדרבנן יש מקום לומר דכה"ג לא גזרו רבנן?

זה חידוש, וצ"ע מה הגדר [ים הגדול / כנרת / המוביל הארצי / מגדל המים וכו' וכו']


כונתי שבע"ז זה חשש דרבנן משא"כ לר"י זה חשש דאו'
 
 

חונה בירושלים

משתמש רגיל
נתן הבבלי אמר:
חונה בירושלים אמר:
אאאדשא"ש.
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
אגב, לדעתי זה ההיתר הנכון ביחס לנסיעה ברכבת ירושלים-ת"א שחלק מיצירתה היה כרוך בחילול שבת, משאבי המדינה אינם בבעלות פרטית של מאן דהו,
ואין בכח הממונים שאפשרו את העבודות בשבת לגזול מחלקים מהאוכלוסיה את השימוש.



אם חברך יערבב לך בו"ח זה לא יאסר לך??????????...


צודק.
כלל זה שייך רק באיסור שיש לו זיקה לכח הבעלות כמו יחוד לע"ז וכד' ולא לאיסור עצמי כמו בב"ח.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בס' וישמע משה (עמ' קנא), נשאל הגרי"ש אלישיב: האם אפשר להשתמש במים של הברזים באזור גוש דן וכדומה, כיון שהם משתמשים עם המים של הכינרת, ובודאי שבמשך הפסח נופל לשם חמץ, ונכבש במי הכנרת, ובפסח אין ביטול אפילו במשהו? והשיב: שהאחרונים התירו במשהו חמץ בים, וגם מסברא, מה שאסור במשהו אין הכוונה לזה, דא"כ אין לדבר סוף.
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
בס' וישמע משה (עמ' קנא), נשאל הגרי"ש אלישיב: האם אפשר להשתמש במים של הברזים באזור גוש דן וכדומה, כיון שהם משתמשים עם המים של הכינרת, ובודאי שבמשך הפסח נופל לשם חמץ, ונכבש במי הכנרת, ובפסח אין ביטול אפילו במשהו? והשיב: שהאחרונים התירו במשהו חמץ בים, וגם מסברא, מה שאסור במשהו אין הכוונה לזה, דא"כ אין לדבר סוף.

לכאו' אמר כן רק על חמץ אבל לר"י שסברתו שמב"מ לא בטיל מטעם שמחזק הטעם לא אמר כן מרן סברתו
 

מקץ

משתמש רגיל
יושב אוהלים אמר:
בס' וישמע משה (עמ' קנא), נשאל הגרי"ש אלישיב: האם אפשר להשתמש במים של הברזים באזור גוש דן וכדומה, כיון שהם משתמשים עם המים של הכינרת, ובודאי שבמשך הפסח נופל לשם חמץ, ונכבש במי הכנרת, ובפסח אין ביטול אפילו במשהו? והשיב: שהאחרונים התירו במשהו חמץ בים, וגם מסברא, מה שאסור במשהו אין הכוונה לזה, דא"כ אין לדבר סוף.



שמעתי מהגאון רבי יעקב אדלשטין זצוק"ל בהספדו על הגאון רבי גדלי' נדל זצוק"ל שאמר בשמו שודאי גם למשהו יש שיעור דאל"כ היה אסור לנשום שהרי מי הים מתאדים באויר ויש בהם משהו חמץ, וזה כלול במה אמרו אין לדבר סוף
 

הגלילי

משתמש רגיל
שו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן כג
א. אודות שתיית המים של מי - כנרת בפסח היות ומרובים היושבים ואוכלים חמץ על שפת ימה ומשליכים חמץ הנשאר להם אל תוך המים.
ב. אם מותר לשתות מי נהר שעובדי ע"ז משליכים שם מי - תקרובת לע"ז.
ב"ה, ז"ך אדר תשמ"ה. אל הוד כבוד ידי"נ וידי"ע הגאון הגדול מעוז ומגדול וכו' הראשון לציון כש"ת מוהר"ר עובדיה יוסף שליט"א.
אתמול בשבתנו יחד במושב ביה"ד הגדול העלה כ"ג בעיא חמורה שמתלבט בה אודות שתיית המים של מי - כנרת בטבריה בפסח, היות ומרובים המה היושבים ואוכלים חמץ על יד שפת ימה ומשליכים חמץ הנשאר להם אל תוך המים, וגוף החמץ מונח בעין בתוך התערובת של המים גם בימי הפסח, וחמץ הרי אוסר בפסח בכל שהוא. והוסיף להעמיד חומרת הבעיא היות וכהיום מרובים גם יהודים תיירים וכדומה שעושים בכזאת, וא"כ לא שייך בכאן אפילו ההיתר מה שכמה מגדולי הפוסקים מצדדים לומר שמחמץ של נכרים לא קנסו לאסור במשהו אלא בששים בלבד. וכבו' בקשני לעיין בזה ולהודיעו את הנלענ"ד. ולעשות רצונו חפצתי והנני לשרטט לו בקצרה מה שעלתה במצודתי בצדדי דהיתרא.
א) בראשונה ברצוני לומר כי אלא המתירים בחמץ של נכרים שלא קנסו לאסור במשהו מתירים מהאי טעמא גם בחמץ של הפקר, וכך כותב בהדיא גם השערי תשובה או"ח סימן תס"ז סק"ל דגם בחמץ של הפקר יש לומר בכזאת דאינו אוסר במשהו ע"ש, וא"כ לפי"ז ישנו גם צידוד היתר אפילו אם יהודי' משליכים חמץ אל ים הכנרת היות ומפקירים זאת ונעשים הפקר וממילא אינם אוסרים כבר במשהו כ"א בששים בלבד היות ואין שום רשות שזוכה את החמץ לאיזה בעלים שהוא, אם לא שנאמר שזוכה לממשל המדינה ששלטונה מתפשטת על שם.
ב) בשו"ת טוטו"ד להגרש"ק ז"ל מהדו"ג ח"א סי' רי"ד כותב לענין חמץ בבאר וז"ל: יש לומר כיון דבא מן המעיין א"כ כל פעם מושך מן המעיין מים בצונן א"כ מקררין המים החדשים את שהוי מכבר והרי אפילו בכבוש בכלי אם הוסיפו בתוך מעת לעת מים צוננים לא הוי ליה כבוש, וא"כ בזה נמי כיון דבתוך מעל"ע באו מים חדשים מן המעיין ובפרט ע"י השאיבה נתווסף בכל פעם מים חדשים אין לו דין כבוש כלל וזה היתר נכון עכ"ל.
למדנו מדברי הגרש"ק ז"ל דבכגון מעיינות אשר בכל תוך מעל"ע מתווספים מים חדשים אין לחמץ הנמצא בתוכם דין כבוש כלל, וא"כ נלמד מזה בככל כגון זה גם ימים ונהרות שהמים הולכים בהם הלוך וחזור דאין לחמץ הנמצא בתוכם דין כבוש כלל, ובתוך זה גם מימי ים כנרת דהגם שהוא ים שקט ואין בו גלים, אבל המים שבתוכו גם כן הולכים הלוך וחזור, וגם נחלי - מים נופלים אל תוכו, כגון מי נחל ואדי סאמאק, או נחל הנקרא ואדי עין - גיב, גם הירדן נופל לים כנרת, (עיין בספר אדמת קדש (גולדהאר) פרק ד', ועוד), ויש לשער איפוא כי בודאי בכל תוך מעל"ע מתערבים ובאים מים חדשים אל המקומות שחמץ נמצאים שם, וא"כ אין לזה דין כבוש כלל.
ג) בספר שו"ת יהושע סימנים ה' וט' ישנן חילופי מכתבים בין הגאון המחבר ז"ל לבין הגאון בעל חות דעת ז"ל אודות העיירות היושבים אצל הנהרות הגדולים וכו' שאין להם שום מים מלבד ששואבים מן הנהרות, והרבה רחיים עומדים וטוחנים בפסח תבואה וכו', ואם חמץ אוסר אף במשהו בצונן האיך שותין ומבשלים מן המים הללו בפסח, והגאון בעל חו"ד חוה חות דעתו כי בנחל שוטף אין בו אפילו טעם משהו, והגאון בעל הס' יהושע ענה לו ע"ז כי אמת אם לא היה רק משהו אחת דבריו מתוקים מאד, אבל מה נעשה דהלא כמו שהנחל שוטף מבלי הפסק כך במשהו חמץ יורד בכל פעם ופעם ובכל רגע ורגע לכל מים ומים חדשים אשר באים ולא ברחיים אחת ושתים כי אם מכל הרחיים אשר המה סביב למים טוחנים בלי הפסק תמיד.
והגאון בעל שו"ת יהושע כותב מדידיה טעם להתיר מפני דלא גזרו חז"ל במשהו רק דוקא במקום דיכול לבוא לידי נתינת טעם משא"כ בנהרות הגדולים אף אם יתן שם כל החמץ שיש להם לא יתנו טעם במים ומכש"כ בצונן דאי אפשר לבוא לידי כבישה [לעיל מינה כותב הגאון בעל ס' יהושע לומר כסברת הטוטו"ד הנ"ל שאי אפשר לבוא לידי כבישה כיון דהמים מחולפין לעולם זה נכנס וזה יוצא] עיין שם.
יוצא לנו דלדעת הגאון מליסא ז"ל אין בנהרות אפי' טעם משהו, ולדעת הגאון בעל ס' יהושע הגם שיש משהו [או ליתר דיוק: אפילו אם יש משהו] מכל מקום בכה"ג לא גזרו חז"ל במשהו מכיון שאינו יכול לבוא שם לידי נתינת טעם.
וכהאמור כותב לומר גם בשו"ת שערי דעה ח"א סי' כ"א שנשאל ג"כ לענין שתיית מי נהר בפסח ממקום שעומדים עליו בתי חרושת שעושין יי"ש, והשיב וז"ל: ואמיתים הדברים שלא אסרו חז"ל חמץ בפסח במשהו אלא במקום שזה המשהו יש לו חשיבות קצת לתת טעם במקומו, משא"כ בכה"ג דרדיפא מיא ומתחלפין בכל פעם וכו' וה"נ לענין משהו בפסח מסתבר דכל שאין בכחו ליתן טעם במקומו לא חשיב אפילו משהו וזהו מן המושכלות הראשונות עיין שם.
חזינן דהגאון בעל שערי דעה מיזג בדבריו האמורים משתי הסברות יחד של הגאונים החוו"ד והספר יהושע, והסביר לומר דכל שאין בכחו ליתן טעם לא רק שלא קנסו בכה"ג של משהו, אלא דכל כה"ג מכיון שאין בכחו ליתן טעם לא חשיב אפילו משהו.
עכ"פ כל הסברות האמורות שייכים להחילם ולאומרם גם בנוגע לים - כנרת ולהתיר שתיית מימיו בפסח.
ד) נזכרתי כי לפני זמן נשאלתי בדומה לשאלה דנן ממכובדנו דגמיר וסביר פרופ' ד"ר אברהם נ"י אודות מי נהר שעובדי ע"ז שופכים לשם חזרה מי - תקרובת לע"ז, אם אסור לשתות מים מהנהר מכיון שזה אוסר בכל שהוא, והנז"ל יכול לשמש תשובה גם לזה ולומר שמי הנהר לא נאסרים עי"כ.
ה) ליתרון הכשר מן הראוי היה לסדר דכשהמדינה מוכרת את חמצה שתכלול בשטר המכירה גם את ים - כנרת, ואז יהא זה בודאי חמצו של נכרי, ולא תעמוד השאלה שהעמדתי בסוף אות א' דאולי אין זה חמץ של הפקר כי המדינה זוכה בה מכח הרשות והזכיון שיש לה בשטח המים.
אני מדגיש שזהו רק ליתרון הכשר, כי אם לא נצרף לסניף את האמור באות א' ונחליט שגם מבלעדי זה ישנם יסודות מספיקים להתיר עפ"י האמור לאחר מיכן, אזי אין צריכים לזה כלל.
בידידות ובהערצה רבה אליעזר יהודה וולדינברג
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
יושב אוהלים אמר:
בס' וישמע משה (עמ' קנא), נשאל הגרי"ש אלישיב: האם אפשר להשתמש במים של הברזים באזור גוש דן וכדומה, כיון שהם משתמשים עם המים של הכינרת, ובודאי שבמשך הפסח נופל לשם חמץ, ונכבש במי הכנרת, ובפסח אין ביטול אפילו במשהו? והשיב: שהאחרונים התירו במשהו חמץ בים, וגם מסברא, מה שאסור במשהו אין הכוונה לזה, דא"כ אין לדבר סוף.

לכאו' אמר כן רק על חמץ אבל לר"י שסברתו שמב"מ לא בטיל מטעם שמחזק הטעם לא אמר כן מרן סברתו
א"כ אין לדבר סוף
 
 

יצחק

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חונה בירושלים אמר:
אאאדשא"ש.
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
אגב, לדעתי זה ההיתר הנכון ביחס לנסיעה ברכבת ירושלים-ת"א שחלק מיצירתה היה כרוך בחילול שבת, משאבי המדינה אינם בבעלות פרטית של מאן דהו,
ואין בכח הממונים שאפשרו את העבודות בשבת לגזול מחלקים מהאוכלוסיה את השימוש.
שני הדברים הם טעות גמור ביסודם.
א. לא אמרינן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בחפצא דאיסורא, אלא בחלות איסור בלבד.
וכי אם אני אשפוך בשר וחלב לתוך המרק שלך כשאין ששים לבטלו יהיה מותר לך לאוכלו? בודאי שלא! כיון שיש כאן חפצא דאיסורא. וא"כ ה"נ בנידון דידן זה לא משנה למי שייך המים הרי יש כאן חפצא דאיסורא!
ב. לגבי מעשה שבת ברכבת האיסור חל על כולם בגלל שמעשה שבת אסור למי שעשאו ולכל מי שזה נעשה בשבילו, וכיון שזה נעשה עבור כל הציבור זה נחשב כמי שנעשה עבור על אחד ואחד, ולכן אסור על כל אחד ואחד, ולא שייך בזה דין של אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
כך שמעתי מהגר"מ שטרנבוך שליט"א.
ואני רוצה להוסיף עוד מילה להסביר למה הטענה של חונה בירושלים היא לא כ"כ פשוטה
הרי למרות שאין אדם אוסר דשא"ש מ"מ הרי הרשויות כאן פועלות בצורה דמוקרטית, ורוב הציבור רוצים את העבירות הללו ועכ"פ לא אכפת להם, ולא ברור שמצד דיני הממון אין להם זכות לעשות זאת.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
ביטול ברוב נאמר על גוונא שיש ספק לפנינו. כאשר נשפך טיפת מים לים, אין כאן ספק שאולי היא זו שעולה לך כעת. ופשוט.
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה אדבר אמר:
ביטול ברוב נאמר על גוונא שיש ספק לפנינו. כאשר נשפך טיפת מים לים, אין כאן ספק שאולי היא זו שעולה לך כעת. ופשוט.

היא לא צריכה לעלות כדי לאסור אותה אלא ההיתר נהפך לאיסור 
 

גדלס האדם

משתמש רשום
לכאו' עד כמה שלא מוכח שיש מחלק האיסור לפנינו א"כ יש דין דאזלינן בתר רובא לא לחשוש שיש כאן את חלק האיסור.
והרי במי הים לא הוכח שיש את את חלק האיסור בתערובת המים שלפנינו.
ועד כמה שיש פה ספק האם בכלל יש כאן תערובת של איסור או לא פשוט שהולכים אחר הרוב, דבדין של מין במינו לא בטיל הוא דווקה לגבי ביטול ברוב ולא לגבי אזלינן בתר רובא בספיקה דאיסורא.
וא"כ בתערובת כ"כ גדולה פשוט שמותר. 
 

ירמיה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חונה בירושלים אמר:
אאאדשא"ש.
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
אגב, לדעתי זה ההיתר הנכון ביחס לנסיעה ברכבת ירושלים-ת"א שחלק מיצירתה היה כרוך בחילול שבת, משאבי המדינה אינם בבעלות פרטית של מאן דהו,
ואין בכח הממונים שאפשרו את העבודות בשבת לגזול מחלקים מהאוכלוסיה את השימוש.
ב. לגבי מעשה שבת ברכבת האיסור חל על כולם בגלל שמעשה שבת אסור למי שעשאו ולכל מי שזה נעשה בשבילו, וכיון שזה נעשה עבור כל הציבור זה נחשב כמי שנעשה עבור על אחד ואחד, ולכן אסור על כל אחד ואחד, ולא שייך בזה דין של אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
כך שמעתי מהגר"מ שטרנבוך שליט"א.
חידוש הוא, דבמג"א סי' שי"ח סק"ב הכריע דאין איסור מעשה שבת במי שנעשה בשבילו.
אלא די"ל דבאחינו התועים לא שייכא הסברא שכתב שם, דלא קנסינן ליה כיון דלא חיישינן שיעשה הישראל בשבילו דאין אדם חוטא ולא לו.
אמנם שמעתי שיש סברא נוספת להקל [ואיני יודע מקורה] משום דלא חיישינן שיאמר לישראל לעשות מלאכה בשבילו, וזה שייך גם בנידון דידן.
וצ"ע למעשה.
 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
בגמ' שבת סב' ב' דנים על המוציא בושם פחות מכשיעור,
והבושם שיעורו בכל שהוא כמש"כ רש"י שם,
אלא שיש ריח בושם שאע"פ שיש בו הוצאה, כדחזינן דהכלי יכול להיטפל אליו, מ"מ הוא פחות ממשהו.
 
חלק עליון תַחתִית