שו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן כג
א. אודות שתיית המים של מי - כנרת בפסח היות ומרובים היושבים ואוכלים חמץ על שפת ימה ומשליכים חמץ הנשאר להם אל תוך המים.
ב. אם מותר לשתות מי נהר שעובדי ע"ז משליכים שם מי - תקרובת לע"ז.
ב"ה, ז"ך אדר תשמ"ה. אל הוד כבוד ידי"נ וידי"ע הגאון הגדול מעוז ומגדול וכו' הראשון לציון כש"ת מוהר"ר עובדיה יוסף שליט"א.
אתמול בשבתנו יחד במושב ביה"ד הגדול העלה כ"ג בעיא חמורה שמתלבט בה אודות שתיית המים של מי - כנרת בטבריה בפסח, היות ומרובים המה היושבים ואוכלים חמץ על יד שפת ימה ומשליכים חמץ הנשאר להם אל תוך המים, וגוף החמץ מונח בעין בתוך התערובת של המים גם בימי הפסח, וחמץ הרי אוסר בפסח בכל שהוא. והוסיף להעמיד חומרת הבעיא היות וכהיום מרובים גם יהודים תיירים וכדומה שעושים בכזאת, וא"כ לא שייך בכאן אפילו ההיתר מה שכמה מגדולי הפוסקים מצדדים לומר שמחמץ של נכרים לא קנסו לאסור במשהו אלא בששים בלבד. וכבו' בקשני לעיין בזה ולהודיעו את הנלענ"ד. ולעשות רצונו חפצתי והנני לשרטט לו בקצרה מה שעלתה במצודתי בצדדי דהיתרא.
א) בראשונה ברצוני לומר כי אלא המתירים בחמץ של נכרים שלא קנסו לאסור במשהו מתירים מהאי טעמא גם בחמץ של הפקר, וכך כותב בהדיא גם השערי תשובה או"ח סימן תס"ז סק"ל דגם בחמץ של הפקר יש לומר בכזאת דאינו אוסר במשהו ע"ש, וא"כ לפי"ז ישנו גם צידוד היתר אפילו אם יהודי' משליכים חמץ אל ים הכנרת היות ומפקירים זאת ונעשים הפקר וממילא אינם אוסרים כבר במשהו כ"א בששים בלבד היות ואין שום רשות שזוכה את החמץ לאיזה בעלים שהוא, אם לא שנאמר שזוכה לממשל המדינה ששלטונה מתפשטת על שם.
ב) בשו"ת טוטו"ד להגרש"ק ז"ל מהדו"ג ח"א סי' רי"ד כותב לענין חמץ בבאר וז"ל: יש לומר כיון דבא מן המעיין א"כ כל פעם מושך מן המעיין מים בצונן א"כ מקררין המים החדשים את שהוי מכבר והרי אפילו בכבוש בכלי אם הוסיפו בתוך מעת לעת מים צוננים לא הוי ליה כבוש, וא"כ בזה נמי כיון דבתוך מעל"ע באו מים חדשים מן המעיין ובפרט ע"י השאיבה נתווסף בכל פעם מים חדשים אין לו דין כבוש כלל וזה היתר נכון עכ"ל.
למדנו מדברי הגרש"ק ז"ל דבכגון מעיינות אשר בכל תוך מעל"ע מתווספים מים חדשים אין לחמץ הנמצא בתוכם דין כבוש כלל, וא"כ נלמד מזה בככל כגון זה גם ימים ונהרות שהמים הולכים בהם הלוך וחזור דאין לחמץ הנמצא בתוכם דין כבוש כלל, ובתוך זה גם מימי ים כנרת דהגם שהוא ים שקט ואין בו גלים, אבל המים שבתוכו גם כן הולכים הלוך וחזור, וגם נחלי - מים נופלים אל תוכו, כגון מי נחל ואדי סאמאק, או נחל הנקרא ואדי עין - גיב, גם הירדן נופל לים כנרת, (עיין בספר אדמת קדש (גולדהאר) פרק ד', ועוד), ויש לשער איפוא כי בודאי בכל תוך מעל"ע מתערבים ובאים מים חדשים אל המקומות שחמץ נמצאים שם, וא"כ אין לזה דין כבוש כלל.
ג) בספר שו"ת יהושע סימנים ה' וט' ישנן חילופי מכתבים בין הגאון המחבר ז"ל לבין הגאון בעל חות דעת ז"ל אודות העיירות היושבים אצל הנהרות הגדולים וכו' שאין להם שום מים מלבד ששואבים מן הנהרות, והרבה רחיים עומדים וטוחנים בפסח תבואה וכו', ואם חמץ אוסר אף במשהו בצונן האיך שותין ומבשלים מן המים הללו בפסח, והגאון בעל חו"ד חוה חות דעתו כי בנחל שוטף אין בו אפילו טעם משהו, והגאון בעל הס' יהושע ענה לו ע"ז כי אמת אם לא היה רק משהו אחת דבריו מתוקים מאד, אבל מה נעשה דהלא כמו שהנחל שוטף מבלי הפסק כך במשהו חמץ יורד בכל פעם ופעם ובכל רגע ורגע לכל מים ומים חדשים אשר באים ולא ברחיים אחת ושתים כי אם מכל הרחיים אשר המה סביב למים טוחנים בלי הפסק תמיד.
והגאון בעל שו"ת יהושע כותב מדידיה טעם להתיר מפני דלא גזרו חז"ל במשהו רק דוקא במקום דיכול לבוא לידי נתינת טעם משא"כ בנהרות הגדולים אף אם יתן שם כל החמץ שיש להם לא יתנו טעם במים ומכש"כ בצונן דאי אפשר לבוא לידי כבישה [לעיל מינה כותב הגאון בעל ס' יהושע לומר כסברת הטוטו"ד הנ"ל שאי אפשר לבוא לידי כבישה כיון דהמים מחולפין לעולם זה נכנס וזה יוצא] עיין שם.
יוצא לנו דלדעת הגאון מליסא ז"ל אין בנהרות אפי' טעם משהו, ולדעת הגאון בעל ס' יהושע הגם שיש משהו [או ליתר דיוק: אפילו אם יש משהו] מכל מקום בכה"ג לא גזרו חז"ל במשהו מכיון שאינו יכול לבוא שם לידי נתינת טעם.
וכהאמור כותב לומר גם בשו"ת שערי דעה ח"א סי' כ"א שנשאל ג"כ לענין שתיית מי נהר בפסח ממקום שעומדים עליו בתי חרושת שעושין יי"ש, והשיב וז"ל: ואמיתים הדברים שלא אסרו חז"ל חמץ בפסח במשהו אלא במקום שזה המשהו יש לו חשיבות קצת לתת טעם במקומו, משא"כ בכה"ג דרדיפא מיא ומתחלפין בכל פעם וכו' וה"נ לענין משהו בפסח מסתבר דכל שאין בכחו ליתן טעם במקומו לא חשיב אפילו משהו וזהו מן המושכלות הראשונות עיין שם.
חזינן דהגאון בעל שערי דעה מיזג בדבריו האמורים משתי הסברות יחד של הגאונים החוו"ד והספר יהושע, והסביר לומר דכל שאין בכחו ליתן טעם לא רק שלא קנסו בכה"ג של משהו, אלא דכל כה"ג מכיון שאין בכחו ליתן טעם לא חשיב אפילו משהו.
עכ"פ כל הסברות האמורות שייכים להחילם ולאומרם גם בנוגע לים - כנרת ולהתיר שתיית מימיו בפסח.
ד) נזכרתי כי לפני זמן נשאלתי בדומה לשאלה דנן ממכובדנו דגמיר וסביר פרופ' ד"ר אברהם נ"י אודות מי נהר שעובדי ע"ז שופכים לשם חזרה מי - תקרובת לע"ז, אם אסור לשתות מים מהנהר מכיון שזה אוסר בכל שהוא, והנז"ל יכול לשמש תשובה גם לזה ולומר שמי הנהר לא נאסרים עי"כ.
ה) ליתרון הכשר מן הראוי היה לסדר דכשהמדינה מוכרת את חמצה שתכלול בשטר המכירה גם את ים - כנרת, ואז יהא זה בודאי חמצו של נכרי, ולא תעמוד השאלה שהעמדתי בסוף אות א' דאולי אין זה חמץ של הפקר כי המדינה זוכה בה מכח הרשות והזכיון שיש לה בשטח המים.
אני מדגיש שזהו רק ליתרון הכשר, כי אם לא נצרף לסניף את האמור באות א' ונחליט שגם מבלעדי זה ישנם יסודות מספיקים להתיר עפ"י האמור לאחר מיכן, אזי אין צריכים לזה כלל.
בידידות ובהערצה רבה אליעזר יהודה וולדינברג