מדוע אסור לערב בו"ח ביותר משישים

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מה שאין להעמיד גבינה בקיבת שחוטה, הוא דווקא אם עושה כן על מנת לאכול. כיוון שהרבה פעמים זה נותן טעם. ובדיעבד אם לא נתן יהיה מותר.
אבל ודאי שמותר לערבב בשר וחלב קרים שלא על מנת לאכול.
 

נבשר

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
מדוע אסור לערב בו"ח ביותר משישים הרי אינו מבטל איסור דשניהם היתר
ברש"י ותוס' קח' ע"א מפורש שאסור להוסיף על חלב יותר מהבשר משום אין מבטלין איסור לכתחילה. אמנם שם איירי שכבר חל איסור על החתיכה ומכשירה ע"י רוב, בזה אמרינן אין מבטלין איסור, ואתה שואל שלכתחילה הוא מערב בס' באופן שאין שיהוי זמן שלא יחשב מבטל איסור לכתחילה.
ברעק"א בתשובה דן לגבי חלב שנתערב במים האם מותר להוסיף מים ואז לערב את זה עם בשר ולא יחשב מבטל איסור לכתחילה, כשהחלב במים ליכא איסור, ואחר שהוסיף מים כבר אין כאן חלב שיכול לאסור בשר, וא"כ כשמערבו בבשר לא חשיב מבטל איסור לכתחילה. אבל זה מבואר בדברי הרעק"א שאין צד להתיר באופן שמערב לכתחילה בב"ח בס'.
איפה הרעק"א לא זוכר.
 

מחכים

משתמש ותיק
מפורש בש"ך סצ"ט דיש איסור ורעק"א בתשובה דן בזה ומצדד בזה ולמעשה מסקנתו לאיסור
 

מחכים

משתמש ותיק
בפשטות נראה דעכ"פ מדרבנן הוי כל מין איסור לגבי חבירו
כוונתי מאחר דרבנן אסרו כל אופן של בוב"ח יחדיו אפ' שלא בדרך בישול נמצא שלא המציאות של התערובת הוא האיסור אלא עצם מציאות החלב כלפי הבשר וכן הפכו
אבל לפ"ז ייצא דהוי רק מדרבנן ונפק"מ כלעניין להוסיף

מדברי הרמב"ן הידועים לגבי נ"ט בר נ"ט דאין החלב נאסר אא"כ הבשר נאסר נראה דכ"ה גדר בב"ח דאורייתא דכל מין אוסר הפכו עכ"פ ע"י בישול
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
כל ביטול איסור זה דרבנן חוץ מדעת הראב"ד
ומפורש בכ"מ דהם נקראים היתר והיתר
 

מחכים

משתמש ותיק
כן, אבל יש הבדל דהמחבר פוסק דבאיסור דרבנן מותר להוסיף כדי לבטל
אבל אולי נחשב שרשו בדאורייתא שדינו כדאורייתא
עיין בתחילת סצ"ט
 

נבשר

משתמש ותיק
מחכים אמר:
מפורש בש"ך סצ"ט דיש איסור ורעק"א בתשובה דן בזה ומצדד בזה ולמעשה מסקנתו לאיסור
ראה הודעתי למעלה, האם איירי התם שמערב החלב במים שלא יהא ס' במים ואח"כ מערב עם הבשר או כששופך החלב לתוך הבשר באופן שיש בזה ביטול?
 

מחכים

משתמש ותיק
ממש כן , ס"ק כ"ב מדוייק שם אבל זה המשמעות
כמובן זה רק ע"ד לאכלו אח"כ במין ההפכי כמבואר בשו"ת צ"צ הצויין בפת"ש סימן צ"ו כמדומה
כיו"ב מבואר בראשונים בשו"ת הר"ן ועוד ומובא בפוסקים או"ח תמ"ב דאסור לבטל חמץ לפני פסח כדי לאכלו בפסח אבל כדי לאכלו אחה"פ מותר
 

נבשר

משתמש ותיק
מחכים אמר:
מדברי הרמב"ן הידועים לגבי נ"ט בר נ"ט דאין החלב נאסר אא"כ הבשר נאסר נראה דכ"ה גדר בב"ח דאורייתא דכל מין אוסר הפכו עכ"פ ע"י בישול
לא הבנתי כיצד משמע, אדרבא להיפך מזה שהחלב לא נאסר אע"ג שיש בו טעם בשר וזה בגלל שהבשר לא נכנס בו החלב ואוסרו, מזה מבואר שהאיסור לא כל חד לגבי חבריה שא"כ החלב יאסר מפני טעם הבשר המעורב בו, אלא בב"ח היינו התבשיל שמיקרי בבישול הבשר והחלב הוא נאסר היינו הדבר היתר המשותף נאסר.
 

מחכים

משתמש ותיק
כי אם היה האיסור בעצם התערובת מה נפק"מ אם שניהם נאסרו
אבל אם כל חד הוי איסור לגבי חברי' ניתן לומר שיש כעין תנאי שאינו אוסר אא"כ נאסר
אבל מע"כ צודק דאינו מוכרח, ועכ"פ כך מונח בשכלי שהבנתי את הדברים בעת עסקי בזה
 
חלק עליון תַחתִית