מדוע נקרא רחיצה חילול
- Thread starter נתן הבבלי
- תאריך התחלה
אוי טאטע זיסער
משתמש ותיק
לגבי הקרביים, הרי עיקר הרחיצה הוא מבפנים, לנקות את הקרביים מהרעי שבתוכם.כמעיין המתגבר אמר:
ואם כן זהו מתאים ללשון חלל שמקודם היה הקרב ממולא, ועכשיו נעשה בו חלל.
ולכן במקום זה מתאים ביותר התרגום של ו'חליל' ית גוא.
וכמו שר' @נתן הבבלי הביא, וכפי ששמעתי לפני שנים רבות הסבר זה בכל המקומות שהם משורש 'חלל'.
ולגבי מה ששאל הרב @נדיב לב .
הרי המדובר לגבי רחיצת בשר מבחוץ הוא לשטוף את הבשר חיצונית ולא פנימית, ויחסית לחיצוניות הבשר הרי שהדם הוא הנפש ודרך הורדתו - חיצונית, היא דרך שטיפה.
וכן לגבי חילול ה' וחילול שבת, הרי בעצם השבת וכש''כ בעצם ה' הרי אי אפשר לפגום, אבל לגבי הדרגה שם פוגמים על ידי חילול שבת, הרי שמרוקנים את השבת מתוכן על ידי חילול השבת.
וכמו כן חלל וחללה בכהנים, הרי שיחסית לכהנים הם מרוקנים מקדושת הכהונה.
נחמן הקטן
משתמש ותיק
חו"ר הפורום נר"ו
לענ"ד ההסבר פשוט ביותר.
עבודת הטבח בעיקר היא לנקות את האברים מפסולתם, ובעיקר מפסולתם שבתוכם.
אגב הניקוי הזה הבשר כולו נרחץ מבפנים ומבחוץ.
על כך אומרת הגמרא "הא דחלליה בי טבחיה", שהטבח ניקה את פנים האברים, וממילא הבשר נרחץ.
ולכן גם על "וירחץ את הקרב" כותב רבינו גרשום "וחליל ית גוא", כי שם עיקר הרחיצה היא ניקוי הקרב מפסולתו הפנימית.
והכל שריר וקיים, וק"ל.
לענ"ד ההסבר פשוט ביותר.
עבודת הטבח בעיקר היא לנקות את האברים מפסולתם, ובעיקר מפסולתם שבתוכם.
אגב הניקוי הזה הבשר כולו נרחץ מבפנים ומבחוץ.
על כך אומרת הגמרא "הא דחלליה בי טבחיה", שהטבח ניקה את פנים האברים, וממילא הבשר נרחץ.
ולכן גם על "וירחץ את הקרב" כותב רבינו גרשום "וחליל ית גוא", כי שם עיקר הרחיצה היא ניקוי הקרב מפסולתו הפנימית.
והכל שריר וקיים, וק"ל.
כמעיין המתגבר
משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
כמעיין המתגבר
משתמש ותיק
אוי טאטע זיסער אמר:
עיינו במה שהבאתי בהודעה הקודמת, שפספסתם מראה מקום שהובא לעיל.נחמן הקטן אמר:
אוי טאטע זיסער
משתמש ותיק
לגבי המ''מ מחולין צה:כמעיין המתגבר אמר:
כאשר מנקים ראש של בהמה בוודאי שמוציאים ממנו חלקים, ואם כן שוב מתאים עם הקו שהבאנו.
ואולי לכן גם נקרא הערוד (או חברבר) בשם זה
אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא הפסיק את תפילתו והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו אמרו אי לו לאדם שנשכו חברבר ואי לו לחברבר שנשך את ר' חנינא בן דוסא מה עיסקיה דהדין חברבריא כד הוות נכית לבר נשא אין בר נשא קדים למיא חברברא מיית ואין חברברא קדים למיא בר נשא מיית (ברכות ירושלמי לח.)
מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו. הראוהו את חורו. נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא (ברכות לג.)
(אותיות אהח"ע מתחלפות וכן ר-ד והברת ב-ו)
ומשנה בבכורות
חורוד והמים הקבועים איזהו חורוד הקבוע, כל ששהה שמונים יום. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום ואלו הם מים הקבועים, אכל לח ויבש של גשמים, לח ויבש של שלחים. אכל היבש ואחר כך אכל הלח, אינו מום, עד שיאכל היבש אחר הלח (ג-ו)
ברטנורא - חורוד - כמין טיפין לבנות בעין. תרגום לבן, חיור:
מלאכת שלמה - חֲוַורְוַר: כצ"ל. ופי' הרגמ"ה ז"ל חוורור סנורים אם יש בשחור לבן ויש מפרשים קרום ע"כ:
ואולי מרומז בשם החברבר העניין של המים שהרי בהודעות הקודמות הבאתי ששם לבן קשור למים ! (וע"פ פשוטו לכאורה חברבר ע"ש חברבורותיו של הנחש)
אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא הפסיק את תפילתו והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו אמרו אי לו לאדם שנשכו חברבר ואי לו לחברבר שנשך את ר' חנינא בן דוסא מה עיסקיה דהדין חברבריא כד הוות נכית לבר נשא אין בר נשא קדים למיא חברברא מיית ואין חברברא קדים למיא בר נשא מיית (ברכות ירושלמי לח.)
מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו. הראוהו את חורו. נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא (ברכות לג.)
(אותיות אהח"ע מתחלפות וכן ר-ד והברת ב-ו)
ומשנה בבכורות
חורוד והמים הקבועים איזהו חורוד הקבוע, כל ששהה שמונים יום. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום ואלו הם מים הקבועים, אכל לח ויבש של גשמים, לח ויבש של שלחים. אכל היבש ואחר כך אכל הלח, אינו מום, עד שיאכל היבש אחר הלח (ג-ו)
ברטנורא - חורוד - כמין טיפין לבנות בעין. תרגום לבן, חיור:
מלאכת שלמה - חֲוַורְוַר: כצ"ל. ופי' הרגמ"ה ז"ל חוורור סנורים אם יש בשחור לבן ויש מפרשים קרום ע"כ:
ואולי מרומז בשם החברבר העניין של המים שהרי בהודעות הקודמות הבאתי ששם לבן קשור למים ! (וע"פ פשוטו לכאורה חברבר ע"ש חברבורותיו של הנחש)
כמעיין המתגבר
משתמש ותיק
ולגבי ותרחצי ותסוכי?אוי טאטע זיסער אמר:
מספיק מראה מקום אחד כדי לגלות על הכלל כולו.
הכהן אמר:
ומה לעשות שהברטנורא כותב (פאה ב-ז)
קרסמוה נמלים. דרך הנמלה לחתוך קנה השבולת מלמטה. ולזה קורים קרסום, לשון יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ)
ומוסיף שם התוי"ט
[קרסמוה. פי' הר"ב לשון יכרסמנה שהקו"ף והכ"ף שניהם ממוצא החיך ולכך מתחלפין. וראיתי להרמב"ן בפי' החומש בפ' אמור בפסוק בעצם היום הזה שכתב וז"ל וישתמשו חכמים בכל לשון עכבה בכ"ף נגזר מולא יעקבם כי ישמע קולו (איוב ל״ז:ד׳) ויאמרו מתקשט מן תכשיטין ואמרו קרסמוה נמלים מן יכרסמנה חזיר מיער עכ"ל]:
במבי אמר:
מדי פעם אני נתקל בתמיהות אודות השוואה בין לה"ק ללשונות לע"ז, אך היום שמחתי לראות את דברי המלאכת שלמה במעשרות שגם עושה השוואה כנ"ל
והבאושים. מפ' בירושלמי משיקראו באושא וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל. דהיינו כשמתחילין להתבשל ור"י ז"ל פי' לחולה בלשון חכמים קורין באישא ובלע"ז נקרא החולה מלאטו והענבי' כשיתחילו להתבשל קורין להן אובא מלאטא נמצא לחולה ולענבים המבושלים מעט שם אחד להם בירושלמי ובלע"ז שלנו ע"כ (מעשרות א-ב)
וא"כ רבינו שלמה מציין שחולה נקרא בלשון חכמים "באישה" וללענבים שמתחילים להתבשל קורין באושים ולעומת זאת בלע"ז לחולה קורין מלאטו ולענבים שמתחילין להתבשל שמם אובא מלאטא.
והשוואות כגון אלה הם תוצאה של מחשבה נכונה.
במבי אמר:
אמר ליה שבור מלכא לשמואל, משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי אמר ליה מי אית לך בר חיור גוני (סנהדרין צח.)
רש״י
בר חיוור גווני - כלום יש לך סוס בר מאה גוונים. שחמור שלו כן הוא ובמילתא בעלמא דחייא. חיוור מאה בלשון פרסי עכ״ל
ומעניין שאכן הצבע הלבן הינו שילוב של כל הצבעים גם יחד !
חשבתי על זה פעם ובדקתי ולא בכל השפות זה כך אמנם ייתכן שהעניין הוא משום שאי אפשר להתייחס למים אלא כ"משהו" שהרי אין להם צבע וטעם ורק על ידי ששוברים את האור הם ניכרים וכן על ידי לחותם. אוויר לעומת זה נקרא "הבל" כלומר אפילו משהו אינו שאינו ניכר בחוש כלל אלא על ידי פעולותיו.במבי אמר:
(מעניין שמים הוא בלשון רבים ואין להם מילה בלשון יחיד, אבל לפי הנראה הוא ריבוי של "מה" "מה אחד מהים רבים" ומתקצר על ידי השמטת הה'.)
אברהם וינברג
משתמש ותיק
חילול הוא יצירת חלל הן חלל ריק והן חלל מת, ראה מה שכתב הר"ח מוולוזין זצ"ל בנפש החיים - שער ג - פרק ח "ענין חילול ה' הנא' בכ"מ כעין שפי' בזוהר פסוק מחלליה וכו' שהוא לשון חלל ופניית מקום. כן הענין כאן שמראה ח"ו כאלו המקום שעומד בו הוא חלול פנוי ממנו ית' ואינו חושש מלעבור על מצותיו יתב'".
ובספר ראשית חכמה - שער הקדושה - פרק שני "חלל העגולה נקרא חלל על לשון חלול, ולשון חילול מלשון חלל, וכולם לשון אחד, כי בהסתלק עין האמצעי נמצאו כלם חלולים ומחוללים וחללים, כי ימצא חלל שכבר יצאה נשמתו ממנה ונמצא הגוף חלול בלי נקודה אמצעית".
מצאתי הערה נפלאה מהרב דב קוק שליט"א
"בגמ' פ' הגולין (מכות דף יא עמוד ב ברש"י) "נעשה כ"ג בן גרושה - יצא עליו עדות שהוא חלל. מתה כהונה - הרי הוא כמת ואין הרוצח גולה". כשנודע על כה"ג שהוא בן גרושה ומעתה הרי הוא חלל שיוצא הרוצח על ידי הגילוי הזה עצמו, משום דחשיב "מתה כהונה" וכן הוא בלשון חלל דפסול כהונה שדומה למטבע מחוללת, חלל חרב דמיתה והיינו שנחשב חילול מן הכהונה כמיתה באדם חי כעין טריפות וזהו דקאמר עשו שהולך למות שהוא מת בתוך מצב של אדם חי וממילא חשיב מצב זה גופא כחילול מן הכהונה כפי הגדרה דלעיל ושוב אין הוא יכול לשמש בכהונה בעבודת המקדש מטעם זה גופיה"
החלל של כל החללים הוא הנקודה הפנימית שלו, שסביבה כל המחול. המחול הוא העיגול הוא סביב הנקודה הזו. כך שחלל ומחול הם דבר אחד אין מחול ללא נקודה אמצעית ואין נקודה אמצעית ללא מחול. כך גם אין נקיון של פנים הקרב ללא לרוקן את המילוי הזה ולהפכו לחלל ומאידך כשהגוף הפנימי מיטהר מהלכלוך שדבק בו מבחוץ הוא מתגלה בנקודתו ובאישיותו הטהורה שהוסתרה על ידי העודף שדבק בה.
לכן כל טבילה נקראת טהרה כמו היטהרות מטומאה שהיא סתימה שמונעת את הקדושה והאור לבקוע מהאיש ולהאיר אליו את החושך כך גם הרחיצה מהלכלוך שנמצא סביבה ולא בה עצמה.
ואידך לחכימי
ובספר ראשית חכמה - שער הקדושה - פרק שני "חלל העגולה נקרא חלל על לשון חלול, ולשון חילול מלשון חלל, וכולם לשון אחד, כי בהסתלק עין האמצעי נמצאו כלם חלולים ומחוללים וחללים, כי ימצא חלל שכבר יצאה נשמתו ממנה ונמצא הגוף חלול בלי נקודה אמצעית".
מצאתי הערה נפלאה מהרב דב קוק שליט"א
"בגמ' פ' הגולין (מכות דף יא עמוד ב ברש"י) "נעשה כ"ג בן גרושה - יצא עליו עדות שהוא חלל. מתה כהונה - הרי הוא כמת ואין הרוצח גולה". כשנודע על כה"ג שהוא בן גרושה ומעתה הרי הוא חלל שיוצא הרוצח על ידי הגילוי הזה עצמו, משום דחשיב "מתה כהונה" וכן הוא בלשון חלל דפסול כהונה שדומה למטבע מחוללת, חלל חרב דמיתה והיינו שנחשב חילול מן הכהונה כמיתה באדם חי כעין טריפות וזהו דקאמר עשו שהולך למות שהוא מת בתוך מצב של אדם חי וממילא חשיב מצב זה גופא כחילול מן הכהונה כפי הגדרה דלעיל ושוב אין הוא יכול לשמש בכהונה בעבודת המקדש מטעם זה גופיה"
החלל של כל החללים הוא הנקודה הפנימית שלו, שסביבה כל המחול. המחול הוא העיגול הוא סביב הנקודה הזו. כך שחלל ומחול הם דבר אחד אין מחול ללא נקודה אמצעית ואין נקודה אמצעית ללא מחול. כך גם אין נקיון של פנים הקרב ללא לרוקן את המילוי הזה ולהפכו לחלל ומאידך כשהגוף הפנימי מיטהר מהלכלוך שדבק בו מבחוץ הוא מתגלה בנקודתו ובאישיותו הטהורה שהוסתרה על ידי העודף שדבק בה.
לכן כל טבילה נקראת טהרה כמו היטהרות מטומאה שהיא סתימה שמונעת את הקדושה והאור לבקוע מהאיש ולהאיר אליו את החושך כך גם הרחיצה מהלכלוך שנמצא סביבה ולא בה עצמה.
ואידך לחכימי
ראו
ראיתי בפורום אוצה"ח ששלחו למקור ברוך
