מה הקשר בין חג השבועות ללימוד התורה ?

נחמן הקטן

משתמש ותיק
משום מה חג השבועות תוייג אצל רוב העם כחג "לימוד התורה".

ועידן ועידנים שאני תמה, מהיכי תיתי ?
מה לו ללימוד התורה עם חג השבועות ?

וכי על הר סיני נצטווינו במצוות לימוד התורה בלבד ?
וכי שמחתנו בקבלת התורה, היא רק משום מצוות "לימוד התורה" שבה, או משום כל המצוות שבה.
מדוע מצוות "לימוד התורה" יותר שייכת לחג השבועות, ממצוות "זכור את יום השבת".

גם לשיטת דרך ליטא שלימוד התורה הוא נדבך מרכזי מאד בעבודת ה', וכי "אנכי ה' אלוקיך" מילתא זוטרתא היא ?
וכי כל המצוות שניתנו בסיני כלפי לימוד התורה כאין חשיבי ?

מה דעת חו"ר הפורום יחי'.
 
 

יתכן ומסתבר

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
וכי על הר סיני נצטווינו במצוות לימוד התורה בלבד ?
וכי שמחתנו בקבלת התורה, היא רק משום מצוות "לימוד התורה" שבה, או משום כל המצוות שבה.

מה דעת חו"ר הפורום יחי'.


אם דעתי חשובה בעיניך, ראה מה שכתבתי בעניותי בעבר ותרוה נחת. 
 
 
נחמן הקטן אמר:
"לימוד התורה".
החג הוא "חג מתן תורה". והקשר הכי גדול עם התורה הוא הלימוד בה.
אין עוד קשר לתורה, כמו אהבת תורה וכו' שהוא גדול ונפלא כ"כ יותר מעצם הלימוד.
אנכי וכו' הם באמת עניינים גדולים, אבל החג אינו חג י' הדברות, אלא חג מתן תורה, והבן.
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
פותח הנושא
אייזיק סאלאווייציק אמר:
נחמן הקטן אמר:
"לימוד התורה".
החג הוא "חג מתן תורה". והקשר הכי גדול עם התורה הוא הלימוד בה.
אין עוד קשר לתורה, כמו אהבת תורה וכו' שהוא גדול ונפלא כ"כ יותר מעצם הלימוד.
אנכי וכו' הם באמת עניינים גדולים, אבל החג אינו חג י' הדברות, אלא חג מתן תורה, והבן.

וכי יש קשר גדול יותר עם התורה מקיום מצוותיה ? והשמחה בכך שנצטווינו במצוות אלו.

ואכן "לימוד התורה" הוא אחד ממצוות התורה, ובבחי' מסויימת אף הגדול שבמצוותיה, אבל עדיין היא רק מצוה אחת.



 
 

חדא פלפלתא

משתמש ותיק
עיין בשל"ה הקדוש מאמר נר מצווה
ואגב לחידוד השאלה שרק בזמנינו שחג השבועותהוא ע"פ הלוח הקבוע שבועות יוצא בו סיון
ובזמן שקידשו ע"פ העיבור יצא לפעמים בז אמנם זה פלוגתא בגמ בשבת פו ע"ב אבל ממ"נ לכלשיטה זה לא יצא תמיד במתן תורה ודו"ק
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
משום מה חג השבועות תוייג אצל רוב העם כחג "לימוד התורה".

ועידן ועידנים שאני תמה, מהיכי תיתי ?
מה לו ללימוד התורה עם חג השבועות ?

וכי על הר סיני נצטווינו במצוות לימוד התורה בלבד ?
וכי שמחתנו בקבלת התורה, היא רק משום מצוות "לימוד התורה" שבה, או משום כל המצוות שבה.
מדוע מצוות "לימוד התורה" יותר שייכת לחג השבועות, ממצוות "זכור את יום השבת".

גם לשיטת דרך ליטא שלימוד התורה הוא נדבך מרכזי מאד בעבודת ה', וכי "אנכי ה' אלוקיך" מילתא זוטרתא היא ?
וכי כל המצוות שניתנו בסיני כלפי לימוד התורה כאין חשיבי ?

מה דעת חו"ר הפורום יחי'.
 

לענ"ד אין מצווה פרטית מיוחדת על האדם בחג השבועות כי בו קיבלנו את התורה ונר מצווה תורה אור ונר בטיהרא לית בו ממש מה שנשאר זה לימוד תורה שהוא אור ואפשר שלפי זה נהגו ללמוד תורה כל הלילה לומר שהאור של התורה מאיר לנו את כל המציאות עד שאין משמעות כביכול ללילה
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
פותח הנושא
אייזיק סאלאווייציק אמר:
נחמן הקטן אמר:
י יש קשר גדול יותר עם התורה מקיום מצוותיה ?
כן, הלימוד העסק והשעשוע בה!

הבט נא לסוף דבריי שם...
 
נחמן הקטן אמר:
וכי יש קשר גדול יותר עם התורה מקיום מצוותיה ? והשמחה בכך שנצטווינו במצוות אלו.

ואכן "לימוד התורה" הוא אחד ממצוות התורה, ובבחי' מסויימת אף הגדול שבמצוותיה, אבל עדיין היא רק מצוה אחת.
 

יתכן ומסתבר

משתמש ותיק
אייזיק סאלאווייציק אמר:
נחמן הקטן אמר:
י יש קשר גדול יותר עם התורה מקיום מצוותיה ?
כן, הלימוד העסק והשעשוע בה!
יש בזה מחלוקת בין חכמי הסנהדרין באושא כמדומה, המסקנא היא - נמנו וגמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.
וידוע שמשפט זה סותר עצמו מיניה וביה, ודנו בזה כל האחרונים, מי שרוצה - יפתח אשכול בנושא. 
 
 

יתכן ומסתבר

משתמש ותיק
אייזיק סאלאווייציק אמר:
החג הוא "חג מתן תורה". והקשר הכי גדול עם התורה הוא הלימוד בה.
אין עוד קשר לתורה, כמו אהבת תורה וכו' שהוא גדול ונפלא כ"כ יותר מעצם הלימוד.
הא גופא הוא נידון אשכולינו זה, האם הקשר הכי גדול עם התורה הוא לימודה או קיומה?
וכן אהבת תורה האם היינו אהבת לימוד התורה, או אהבת קיום התורה? 
 
 

אבימי

משתמש ותיק
אייזיק סאלאווייציק אמר:
החג אינו חג י' הדברות, אלא חג מתן תורה, והבן.
כמדומה תורף השאלה שלכאורה הכוונה ב"מתן תורתנו" להליכה בדרכה בקיום מצוותיה, ועל זה לא ענית.
אלא שהשואל לא הציע מה לדעתו יעשו בחג זה.
 

יתכן ומסתבר

משתמש ותיק
אייזיק סאלאווייציק אמר:
יתכן ומסתבר אמר:
וכן אהבת תורה האם היינו אהבת לימוד התורה, או אהבת קיום התורה?
אהבת עצם התורה, כאהבת אב לבנו.


עצם התורה היא האור הגנוז, ואורייתא מחכמה נפקת.
לבושה היא הדינים הכתובים בה, כמבואר בזוהר הקדוש. 
והאהבה לעצם התורה גורמת לאדם ללמוד דיניה ולקיימם. 
 
 

שפת הים

משתמש ותיק
עכ"פ כך מבואר בד' רש"י בד' הגמ בפסחים סח: דאמר ר' יוסף אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא, ופרש"י 'שלמדתי תורה ונתרוממתי'.
 
ויש להוסיף בזה מה ששמעתי בשם הגרא"ד אויערבאך זצ"ל, שביאר בטו"ט דקדוק ד' רש"י 'ונתרוממתי' שמשמע שע"ז הדגש בשמחה, ופי' דר"י הא שיכח תלמודו, ור"י הוא מריה דשמעתתא דת"ח ששיכח תלמודו חייבים בכבודו שהוא כהשברי לוחות שמונחים בארון, והנה במעמד הר סיני סופו היה בשבירת הלוחות ולא מזה נמסרה התורה, וע"כ מה שכן יש לנו ממעמד הר סיני הוא את הרוממות שיש בתורה שהיא מגדלת ומרוממת, ולא את תוכן הדברים בלבד, ומעתה פשוט שיש דגש מיוחד על לימוד התורה ולא על קיום המצוות [גרידא].
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
גם לשיטת דרך ליטא שלימוד התורה הוא נדבך מרכזי מאד בעבודת ה'
תמיהני על לשון זה
עיין תניא פ''ה [וכן ליקוטי תורה סוף פרשת קדושים] ויושר דברי אמת אות ג' וט'
[ואטו כי רוכלא אמנה מעלת לימוד התורה גבוה מעל גבוה מכל דברי חז''ל?
לא באתי אלא להראות את הפרש מעלת לימוד התורה אף בספרי ראשוני החסידות]
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבשן אשיב אמר:
נחמן הקטן אמר:
גם לשיטת דרך ליטא שלימוד התורה הוא נדבך מרכזי מאד בעבודת ה'
תמיהני על לשון זה
עיין תניא פ''ה [וכן ליקוטי תורה סוף פרשת קדושים] ויושר דברי אמת אות ג' וט'
[ואטו כי רוכלא אמנה מעלת לימוד התורה גבוה מעל גבוה מכל דברי חז''ל?
לא באתי אלא להראות את הפרש מעלת לימוד התורה אף בספרי ראשוני החסידות]

אין חולק שמצוות "לימוד התורה" מרכזית יותר בדרך ליטא.
ואין חולק שמצוות "לימוד התורה" מרכזית גם בדרך החסידית.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
אייזיק סאלאווייציק אמר:
אהבת עצם התורה, כאהבת אב לבנו.
מעי''ז כתב ב'יושר דברי אמת' אות ט'
כי למה אמר הכתוב ודמה לחכמה לאמור אחותי את ור"ל שיתדבק בה באהבה, ולמה לא דמה החכמה לאשה כמ"ש במקום אחר (משלי לא, י): "אֵשֶׁת חַיִל וגו'", אבל הענין כי יש תענוג מאיש לאשה ויש תענוג באח ואחות, וההפרש ביניהם: זה תלוי בדבר והוא בטל ולאחר המעשה שונאים זה-את-זה ויכולים להפרד בגט, וזה אינו תלוי בדבר רק מחמת ההכרח שהם נולדים מכח אב ואם אחד, וענין זה יקרה לחכמה, כי אפשר לאהוב התורה מחמת התענוג שיש לו למי שלומד החכמה ורגיל בה תמיד ומשתעשע ביופיה, וזה דומה לתענוג איש ואשה יפה והיא תלוי בדבר ובטל, אבל אמיתית אהבת החכמה צריך להיות מחמת שהוא הבל הפה השי"ת ב"ה וב"ש והוא עצם מעצמיו, כמ"ש (משלי ב, ו): "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" ואנחנו בניו הנאצלים מרצונו ית"ש, ונמצא אנחנו אחים לחכמה, ואי-אפשר להפרד ממנה ולזה האהבה צריך ללמוד, כי אע"פ שנתרחקנו מזה הדביקות מחמת שנתלבשנו בגוף ומעוללי' אנחנו בעונות ופשעים, עכ"ז צריכין אנחנו לשבור לבנו הזונה ולהשיב ולהתדבק להשי"ת ע"י האחוה שבינינו ובין החכמה, ועל ידה נבוא לאבינו שבשמים
 

עמנואל

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
וכי כל המצוות שניתנו בסיני כלפי לימוד התורה כאין חשיבי ?
מעשה המצוות הוא העיקר והתלמוד הוא האמצעי, אלא שגדול תלמוד משום שרק הוא מביא לידי מעשה. עמל התורה הוא התנאי ההכרחי לשמירת המצוות, שלא ע"ה חסיד והגות בית המדרש מפוצצת את היצר הרע הקשה כברזל - ע"פ אוה"ח תחילת בחוקתי, ואביא מדבריו הנוקבים של בביאורו על מצוות הביכורים המתחילה בשבועות, הנוגעים בנידון דידן:
ואומרו ושמת בטנא. ירמוז שצריך כל מפעלות הטובות שעשה, יהיו על פי דבריהם. כאומרו (לעיל י''ז י''א) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט וגו', והתורה והמשפטים ביארו אותם חכמים בשישים מסכתות כמנין טנא, שזולת זה הגם שיעשה כל מצות שבעולם ישרף הוא והם
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
פותח הנושא
שפת הים אמר:
עכ"פ כך מבואר בד' רש"י בד' הגמ בפסחים סח: דאמר ר' יוסף אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא, ופרש"י 'שלמדתי תורה ונתרוממתי'.

כי בסיני נצטווינו "גם" על לימוד התורה, וממילא אי לאו היא יומא וכו', וה"ה דאי לאו האי יומא כמה עכו"ם איכא בשוקא, וכמה חוטאים איכא וכו', אלא חדא מינייהו נקיט.

וכמדו' שגם כלפי שאר המצוות היה ערכו יותר מאותם יוסף שהיו בשוק, וע"כ יש מקום לומר שנתכוון לענין לימוד התורה, וכלל בזה שאר העילוי שיש בו עליהם.
 

לביא

משתמש ותיק
זכור לי פרוש ש״שבועות״ זה חוזר על השבועות בין עם ישראל לקב״ה. ואחד מהשבועות הרי היה לא לעזוב את התורה לעולם.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
לגוף השאלה על הקשר בין שבועות ללימוד התורה
פשוט כי המתנה הגדולה במתן תורה היא לא רק שמהיות נדע היאך להתנהג
אלא שהקב''ה מסר לנו את אוצרו הטוב חמדה גנוזה דעתו ורצונו וכו'
וביום זה אנו מראים כמה שיותר את חפצנו וחשקנו והדבקותינו באותה מתנה נפלאה
וזה ע''י הידבקות והתעסקות בה בכל כוחנו
ולא רק ע''י עשית איזה פרט שכתוב בה [וידוע הטעם מדוע אין מצוה מעשית המיוחדת לחג זה]
ופשוט
 

שפת הים

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
שפת הים אמר:
עכ"פ כך מבואר בד' רש"י בד' הגמ בפסחים סח: דאמר ר' יוסף אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא, ופרש"י 'שלמדתי תורה ונתרוממתי'.

כי בסיני נצטווינו "גם" על לימוד התורה, וממילא אי לאו היא יומא וכו', וה"ה דאי לאו האי יומא כמה עכו"ם איכא בשוקא, וכמה חוטאים איכא וכו', אלא חדא מינייהו נקיט.

וכמדו' שגם כלפי שאר המצוות היה ערכו יותר מאותם יוסף שהיו בשוק, וע"כ יש מקום לומר שנתכוון לענין לימוד התורה, וכלל בזה שאר העילוי שיש בו עליהם.
והבוחר יבחר...
זה נראה ששאלתי שאלה, שאתה מתאמץ ליישבה.
 
 

יתכן ומסתבר

משתמש ותיק
מבשן אשיב אמר:
וזה ע''י הידבקות והתעסקות בה בכל כוחנו
ולא רק ע''י עשית איזה פרט שכתוב בה 
ופשוט


ההידבקות וההתעסקות בתורה היא על ידי קיום מצוותיה בכל כוחינו
ולא רק ע"י לימוד איזה פרט שכתוב בה
ופשוט
 
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
משום מה חג השבועות תוייג אצל רוב העם כחג "לימוד התורה".

ועידן ועידנים שאני תמה, מהיכי תיתי ?
מה לו ללימוד התורה עם חג השבועות ?

וכי על הר סיני נצטווינו במצוות לימוד התורה בלבד ?
וכי שמחתנו בקבלת התורה, היא רק משום מצוות "לימוד התורה" שבה, או משום כל המצוות שבה.
מדוע מצוות "לימוד התורה" יותר שייכת לחג השבועות, ממצוות "זכור את יום השבת".

גם לי הוקשה תמיד ענין זה.

וחשבתי זה מכבר, לומר בזה כיוון מסויים.

שהרי כידוע קבלת התורה של 'חג השבועות' לא החזיקה מעמד, בסופו של דבר נשברו הלוחות ועם ישראל הוצרך לקבל את התורה מחדש, כך שהתורה ומצוותיה שבידינו אינם אלא פרי קבלת התורה שניתנה לנו ביום הכיפורים.

ואשר על כן, כל כלל המצוות שייכים באמת ליום הכפורים, ולקבלת התורה שבו.

אך כל זה הוא מלבד מצות 'לימוד התורה', אשר היא גבוהה ועליונה, כיון שעוסקים בשרשי התורה בעצמה, התורה כפי שהיא, לא לפי ערך נתינתה שבידינו, אלא לפי המקום האמיתי שלה בעליוני-עליונים, ולענין זה אין שינוי בין 'לוחות ראשונות' ל'לוחות שניות'.

(ואע"פ שאמרו חז"ל שבלוחות ראשונות לא היו משכחין את תלמודם וכו', היינו רק מצד ההפרש שבמעלתינו ובזיכוך שלנו להשיג את התורה, אך עצם ה'תורה' לא השתנתה כלל, ועל כן העוסק ב'עסק' התורה נותר שייך גם למעלה הנשגבה של ה'לוחות ראשונות').

ומחמת כן, בעיקר לענין 'לימוד התורה' יש לנו שייכות עם מתן תורה של 'חג השבועות'.
 

יתכן ומסתבר

משתמש ותיק
אבימי אמר:
הכוונה ב"מתן תורתנו" להליכה בדרכה בקיום מצוותיה.
אלא שהשואל לא הציע מה לדעתו יעשו בחג זה.
יקבלו על עצמם בכל תוקף ועוז לקיים כל דברי תורתינו הקדושה, ולא לסור ממנה ימין ושמאל, ולשמוח בקבלה זו בכל לבו ונפשו. 
 
 

אבימי

משתמש ותיק
אייזיק סאלאווייציק אמר:
למה לא כפשוטו - לגוף הנתינה?
אה"נ, אבל נתינתו של מה? ה"תורה" שניתנה היינו לא רק לימוד מלותיה אלא (גם) מצותיה, שלגבינו אינן חובת מנא שיהיו מונחות בקופסא אלא נקיים אותן.
לזה בערך התכוונתי מסברת כרסי ואם שגיתי וכו'.

ויו"ט שלה הוא לשמוח בה ובהראות חביבותה עלינו כמ"ש הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם.
 

לביא

משתמש ותיק
יתכן ומסתבר אמר:
לביא אמר:
ואחד מהשבועות הרי היה לא לעזוב את התורה לעולם.


לא לעזוב את התורה הכוונה לא להפסיק לקיימה בשום שלב במהלך הדורות. 
 
ובשביל לקיימה צריך ללומדה.
ע״ז יט ע״ב
כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו כתוב בתורה דכתיב (דברים כט, ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון
ומדכפל קרא אנחנו יודעים שעצם השמירה זה הלימוד, ואז נלמד. נמצא ש״דברי הברית״ כלומר הברית והשבועה לה׳ יתברך היה עסק התורה.
ולכן לא לעזוב את התורה פירושו לעסוק בה תמיד בשביל שנוכל לקיימה.
 
חלק עליון תַחתִית