לילה כיום יאיר
משתמש ותיק
אני צריך לדרוש במסיבת חנוכה משפחתית, אשמח אם מי שיש לו משהו מעניין ומרתק כמו שאלה ותשובה על פי סיפור מעניין וכדומה, יוכל להשאיר כאן לטובתי ולטובת שאר חו"ר הפורום.
דרשה פיקנטית לחנוכה
- Thread starter לילה כיום יאיר
- תאריך התחלה
מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
עיין באשכול הסמוך: 997 קושיות וכו'
אם יש במשפחתך ת"ח מסתמא הם יהנו
אם יש במשפחתך ת"ח מסתמא הם יהנו
במשפחה יש גם נשים וילדים ואני מחפש משהו שמתאים גם להםמכל מלמדי השכלתי אמר:
יוסי הוניגסברג
משתמש חדש
יצא לי לדבר שנה שעברה בחנוכה במסיבה כל שהיא לקירוב רחוקים.
ושאלתי מה הפשט שבשעת השמד מוסרים נפש אפי' על מצוה קלה. הרי יש דין שחי בהם ולא שימות בהם.
וסיפרתי את הסיפור הידוע נורא ההוד על אבא של הרב וליס מערכים. ולהבדיל את הסיפור של חנה ושבעת בניה - שאפי שהמלך זרק לינוקא טבעת ובקש רק למראית העין שהינוקא התכופף שזה דבר שאין בו איסור לכאו' בכ"ז הוא מסר נפשו וכו'
והתירוצים על שאלה זו רבו כמו רבו.
ואפשר לחבר לזה כל סיפור על מסי"נ מהיסטוריית בני עמנו מסעות הצלב, אינקווזיציה, שואה וכו' ולהוציא מזה מסר עוצמתי מ'הימים ההם' מסי"נ של החשמונאים ל'זמן הזה' מסי"נ בכל תחום בעבודת ה' בצורה עכשוית לימינו אנו.
ואם יש ת"ח אפשר לצרף את דברי הגמ' ברכות כ' מפני מה ראשונים 'אתרחיש להו ניסא'
והגמ' עונה במסקנה "קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם! אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם. ",
ולבאר את ההקשר בין מסי"נ להתרחשות ניסים. - הענין של מסי"נ זה שהאדם מבטל את עצמו לגמרי לרצון ה' וממילא כשאדם מגיע למצב שהוא מצד עצמו מבטל את יישותו אז הקב"ה עושה לו נס.
ואז לחבר את הנושא של מסי"נ לניסי חנוכה וכו' כיד ה' הטובה עליך.
ושאלתי מה הפשט שבשעת השמד מוסרים נפש אפי' על מצוה קלה. הרי יש דין שחי בהם ולא שימות בהם.
וסיפרתי את הסיפור הידוע נורא ההוד על אבא של הרב וליס מערכים. ולהבדיל את הסיפור של חנה ושבעת בניה - שאפי שהמלך זרק לינוקא טבעת ובקש רק למראית העין שהינוקא התכופף שזה דבר שאין בו איסור לכאו' בכ"ז הוא מסר נפשו וכו'
והתירוצים על שאלה זו רבו כמו רבו.
ואפשר לחבר לזה כל סיפור על מסי"נ מהיסטוריית בני עמנו מסעות הצלב, אינקווזיציה, שואה וכו' ולהוציא מזה מסר עוצמתי מ'הימים ההם' מסי"נ של החשמונאים ל'זמן הזה' מסי"נ בכל תחום בעבודת ה' בצורה עכשוית לימינו אנו.
ואם יש ת"ח אפשר לצרף את דברי הגמ' ברכות כ' מפני מה ראשונים 'אתרחיש להו ניסא'
והגמ' עונה במסקנה "קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם! אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם. ",
ולבאר את ההקשר בין מסי"נ להתרחשות ניסים. - הענין של מסי"נ זה שהאדם מבטל את עצמו לגמרי לרצון ה' וממילא כשאדם מגיע למצב שהוא מצד עצמו מבטל את יישותו אז הקב"ה עושה לו נס.
ואז לחבר את הנושא של מסי"נ לניסי חנוכה וכו' כיד ה' הטובה עליך.
חזק מאוד!!! יישר כח!יוסי הוניגסברג אמר:
אליהוא בן ברכאל
משתמש ותיק
והוא?יוסי הוניגסברג אמר:
יוסי הוניגסברג
משתמש חדש
הסיפור ארוך...
וחסר בתיאור המצו"ב המון פרטים... אבל בעיקרון זה הענין.
הוא היה אז בשיא ההצלחה. עוד לא בן שלושים והעסקים שלו שהיו רק בתחילת הדרך וכבר חבקו עולם. הוא סחר בחלקי תעופה וסחורות בארצות רחוקות. משפחה חמה המתינה לו בבית, ילדים מוצלחים, כסף לא חסר לו, או להגדיר מדויק יותר, היה לו די והותר.
בגילו, להיות בעל וילה באזור השרון לא היה דבר נפוץ. גם מעמדו החברתי היה בשיאו. מלבד אנשי העסקים שסבבו אותו, שום ענן לא העיב על עתידו הוורוד. ובכל זאת, לתדהמת כל החברים הרבים, ביום אחד בהיר הוא הופיע עם כיפה גדולה שחיפתה על ראשו. בעצם, לא ביום אחד. זה קרה אחרי ההשתתפות בסמינר הראשון של 'ערכים'. שלושה ימים של הרצאות ודיונים מרתוניים והמהפך התרחש, בניגוד לכל התחזיות, גם שלו עמו.
אף אחד לא האמין אבל בדרך חזור, ברכב, לא הבינה אשתו למה הוא לא מוריד את הכיפה. "הרבנים כבר לא כאן, אתה יכול להוריד אותה", אמרה לו. אבל ההחלטה הייתה ברורה, חוצים את הקווים בחזרה אל חיק היהדות והדין.
יוסי קראו לו אז. הרב יוסף וליס קוראים לו היום. מגדולי מחזירי התשובה בדורנו העומד בראש תנועת 'ערכים' זו שהשיבה אותו אל דת אבותיו. כיום הוא עומד בצד השני של המתרס ועמל במפעל חייו להחזיר לבבות תועים אל חיק אביהם שבשמים.
***
הגענו בשעת הערב למשרדי 'ערכים' בבני ברק. לפי מה שתיארנו לעצמינו על ארגון ותיק בהיקף פעילות כמו של 'ערכים', היינו בטוחים כי נגיע לבנין גדול, רב קומות. הרי כמעט אין מישהו שלא שמע עליהם. מצודתה פרושה בכל העולם. אבל כבר בכניסה התבדינו. מסתבר שבשביל להשפיע על כל כך הרבה אנשים לא צריך מקום פיזי. צריך מקום בלב, וזה יש שם בשפע.
בסמטה קטנה בבני ברק, בצד הבניין, שלט צנוע מפנה למדרגות המובילות לקומת המרתף. שום דבר לא מכין אותך להמולה בפנים. שטח קטן כבר אמרנו, אבל עשרות פעילים יושבים שם ועובדים. מזכירה אחת מאשרת עוד שלושה נרשמים לסמינר, מזכיר נמרץ סוגר על הרצאה בקהילה רחוקה. הרב וליס מסיים שיחה עם רב קהילה בדרום אפריקה המבקש לארגן סמינר ואנחנו נכנסים. מאחוריו תמונה ענקית של הכותל, אולי כדי להרגיש תמיד עד כמה אנחנו קרובים לבורא. כאן המושג קרוב מקבל משמעות אחרת, עודפת.
"אם רוצים לשים את האצבע על מה שגרם לי להגיע לסמינר ". פותח הרב וליס, "זה משום שהייתה שאלה אחת שלא היה לי עליה תשובה". וכאן מגיע סיפורו המרגש, שכבר החזיר אנשים רבים בתשובה.
סבו, הרב שרגא פייבל וינקלר הי"ד, היה במחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה. שעות ספורות לפני שהחיילים הגרמנים ברחו מהמחנה עם סיומה של המלחמה, החבילות כבר היו ארוזות, ריח של חופש פשט באוויר, החיילים לא הסתירו את הסיום הקרוב. ואז, ממש לפני הסוף הם לקחו את הסב, שהיה אז נחשב כמו הרב של המחנה והושיבו אותו במרכז החצר. הייתה להם תוכנית שטנית רגע לפני ההפסד. הם רצו כנראה להוכיח לעצמם שהיהודים הם לא עם חזק כמו שזה נראה.
אחד החיילים אחז בידו נתח בשר טריפה. בידו השנייה אחז אקדח טעון. "אכול את הבשר והצל את נפשך", אמר בהחלטיות. דמם של כל היהודים קפא בעורקיהם. ככה, שניות לפני החופש, ניסיון שכזה. אבל לא היה לו כלל ספק. קולה של הירייה גדע את חלום החופש. הוא לא נכנע, הבשר נפל על הרצפה, מתלכלך באבק המחנה, ונשמתו עלתה למעלה, למקום שקדושי עליון נמצאים שם.
"שנים אחר כך", אומר הרב יוסף וליס וקולו מתחזק, "אנחנו התרחקנו כבר מקיום המצוות. וכל הזמן השאלה הזאת ניקרה במוחי. כיצד אנחנו יכולים לא להקפיד על כשרות אם סבא שלי מסר את נפשו על כך, בשערי החופש והחירות. חיפשתי מישהו שיוכל לענות לי."
כשהגיעה ההצעה לסמינר יהדות, הוא הבין כי שם אולי יוכל למצוא את הפתרון לשאלה המציקה. שמו של ארגון 'ערכים' עדיין לא היה מוכר והוא הגיע למקום נחוש בדעתו- "או שאקבל תשובה או שאחזיר את המרצים בשאלה".
***
בקצרה אומר שההמשך של הסיפור הוא שהרב וליס ואשתו הגיעו לאחד הסימינרים הראשונים של ערכים. והרב וליס רצה לחזור בתשובה ואשתו לא.
ובחזור מהסמינר הרב וליס שכה היה נחוש לחזור בתשובה עבר דרך בית הוריו כדי לקחת את התפילין שהם קנו לו לבר מצוה.
כשהם הגיעו לבית הוריו החלה אשתו להתלונן בפני חמיה וחמותה על זה שיוסי חוזר בתשובה ורוצה להתחיל להניח תפילין.
ואז סיפר אבא של הרב וליס שגם הוא עצמו היה ניצול המחנות, סיפור על נס הצלה שהיה לו מתי שנאצי תפס אותו כשהוא עטור בתפילין.
ושורה תחתונה מכח סיפור הנס של התפילין שהיו לאבא של הרב וליס, אשתו הסכימה שיתחיל להניח תפילין וכך לבסוף כל המשפחה חזרה בתשובה ופרח לו ארגון ערכים.
הרב וליס משייך את כל זכות חזרתו בתשובה למסי"נ שסבו מסר על שלא להגעל במאכלות אסורות וכו'
אבל זה ממש ארוך כל הסיפור ולכן אני מאוד קצרתי.
חשבתי שהסיפור הזה ידוע.
וחסר בתיאור המצו"ב המון פרטים... אבל בעיקרון זה הענין.
הוא היה אז בשיא ההצלחה. עוד לא בן שלושים והעסקים שלו שהיו רק בתחילת הדרך וכבר חבקו עולם. הוא סחר בחלקי תעופה וסחורות בארצות רחוקות. משפחה חמה המתינה לו בבית, ילדים מוצלחים, כסף לא חסר לו, או להגדיר מדויק יותר, היה לו די והותר.
בגילו, להיות בעל וילה באזור השרון לא היה דבר נפוץ. גם מעמדו החברתי היה בשיאו. מלבד אנשי העסקים שסבבו אותו, שום ענן לא העיב על עתידו הוורוד. ובכל זאת, לתדהמת כל החברים הרבים, ביום אחד בהיר הוא הופיע עם כיפה גדולה שחיפתה על ראשו. בעצם, לא ביום אחד. זה קרה אחרי ההשתתפות בסמינר הראשון של 'ערכים'. שלושה ימים של הרצאות ודיונים מרתוניים והמהפך התרחש, בניגוד לכל התחזיות, גם שלו עמו.
אף אחד לא האמין אבל בדרך חזור, ברכב, לא הבינה אשתו למה הוא לא מוריד את הכיפה. "הרבנים כבר לא כאן, אתה יכול להוריד אותה", אמרה לו. אבל ההחלטה הייתה ברורה, חוצים את הקווים בחזרה אל חיק היהדות והדין.
יוסי קראו לו אז. הרב יוסף וליס קוראים לו היום. מגדולי מחזירי התשובה בדורנו העומד בראש תנועת 'ערכים' זו שהשיבה אותו אל דת אבותיו. כיום הוא עומד בצד השני של המתרס ועמל במפעל חייו להחזיר לבבות תועים אל חיק אביהם שבשמים.
***
הגענו בשעת הערב למשרדי 'ערכים' בבני ברק. לפי מה שתיארנו לעצמינו על ארגון ותיק בהיקף פעילות כמו של 'ערכים', היינו בטוחים כי נגיע לבנין גדול, רב קומות. הרי כמעט אין מישהו שלא שמע עליהם. מצודתה פרושה בכל העולם. אבל כבר בכניסה התבדינו. מסתבר שבשביל להשפיע על כל כך הרבה אנשים לא צריך מקום פיזי. צריך מקום בלב, וזה יש שם בשפע.
בסמטה קטנה בבני ברק, בצד הבניין, שלט צנוע מפנה למדרגות המובילות לקומת המרתף. שום דבר לא מכין אותך להמולה בפנים. שטח קטן כבר אמרנו, אבל עשרות פעילים יושבים שם ועובדים. מזכירה אחת מאשרת עוד שלושה נרשמים לסמינר, מזכיר נמרץ סוגר על הרצאה בקהילה רחוקה. הרב וליס מסיים שיחה עם רב קהילה בדרום אפריקה המבקש לארגן סמינר ואנחנו נכנסים. מאחוריו תמונה ענקית של הכותל, אולי כדי להרגיש תמיד עד כמה אנחנו קרובים לבורא. כאן המושג קרוב מקבל משמעות אחרת, עודפת.
"אם רוצים לשים את האצבע על מה שגרם לי להגיע לסמינר ". פותח הרב וליס, "זה משום שהייתה שאלה אחת שלא היה לי עליה תשובה". וכאן מגיע סיפורו המרגש, שכבר החזיר אנשים רבים בתשובה.
סבו, הרב שרגא פייבל וינקלר הי"ד, היה במחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה. שעות ספורות לפני שהחיילים הגרמנים ברחו מהמחנה עם סיומה של המלחמה, החבילות כבר היו ארוזות, ריח של חופש פשט באוויר, החיילים לא הסתירו את הסיום הקרוב. ואז, ממש לפני הסוף הם לקחו את הסב, שהיה אז נחשב כמו הרב של המחנה והושיבו אותו במרכז החצר. הייתה להם תוכנית שטנית רגע לפני ההפסד. הם רצו כנראה להוכיח לעצמם שהיהודים הם לא עם חזק כמו שזה נראה.
אחד החיילים אחז בידו נתח בשר טריפה. בידו השנייה אחז אקדח טעון. "אכול את הבשר והצל את נפשך", אמר בהחלטיות. דמם של כל היהודים קפא בעורקיהם. ככה, שניות לפני החופש, ניסיון שכזה. אבל לא היה לו כלל ספק. קולה של הירייה גדע את חלום החופש. הוא לא נכנע, הבשר נפל על הרצפה, מתלכלך באבק המחנה, ונשמתו עלתה למעלה, למקום שקדושי עליון נמצאים שם.
"שנים אחר כך", אומר הרב יוסף וליס וקולו מתחזק, "אנחנו התרחקנו כבר מקיום המצוות. וכל הזמן השאלה הזאת ניקרה במוחי. כיצד אנחנו יכולים לא להקפיד על כשרות אם סבא שלי מסר את נפשו על כך, בשערי החופש והחירות. חיפשתי מישהו שיוכל לענות לי."
כשהגיעה ההצעה לסמינר יהדות, הוא הבין כי שם אולי יוכל למצוא את הפתרון לשאלה המציקה. שמו של ארגון 'ערכים' עדיין לא היה מוכר והוא הגיע למקום נחוש בדעתו- "או שאקבל תשובה או שאחזיר את המרצים בשאלה".
***
בקצרה אומר שההמשך של הסיפור הוא שהרב וליס ואשתו הגיעו לאחד הסימינרים הראשונים של ערכים. והרב וליס רצה לחזור בתשובה ואשתו לא.
ובחזור מהסמינר הרב וליס שכה היה נחוש לחזור בתשובה עבר דרך בית הוריו כדי לקחת את התפילין שהם קנו לו לבר מצוה.
כשהם הגיעו לבית הוריו החלה אשתו להתלונן בפני חמיה וחמותה על זה שיוסי חוזר בתשובה ורוצה להתחיל להניח תפילין.
ואז סיפר אבא של הרב וליס שגם הוא עצמו היה ניצול המחנות, סיפור על נס הצלה שהיה לו מתי שנאצי תפס אותו כשהוא עטור בתפילין.
ושורה תחתונה מכח סיפור הנס של התפילין שהיו לאבא של הרב וליס, אשתו הסכימה שיתחיל להניח תפילין וכך לבסוף כל המשפחה חזרה בתשובה ופרח לו ארגון ערכים.
הרב וליס משייך את כל זכות חזרתו בתשובה למסי"נ שסבו מסר על שלא להגעל במאכלות אסורות וכו'
אבל זה ממש ארוך כל הסיפור ולכן אני מאוד קצרתי.
חשבתי שהסיפור הזה ידוע.
הרב שרגא וינקלר לא היה אף פעם במחנות ההשמדה, הוא היה ב'מונקא טאבור' שבהונגריה, ושם הוא שירת את הצבא ההונגרי לצד הצבא הגרמני [לא לצד הווארמכט ממש כידוע], ושם התרחש כל הסיפור.