האם בימינו מותר לברך על הלבנה ברחוב מואר? הרי אין ניאותין לאורו?

[מתאהב על ידך]

תמהני איך אנו מברכים על הלבנה בזמנינו ובמקומנו, הרי כ' המג"א ושאר אחרונים שצ' שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע! (סי' תכו)
וראה גם במ"ב שם שנקט כדבר פשוט שההנאה מהאור מעכבת.


ענין אחר יותר מחודש:
יל"ד שמי שמברך רק בסתמא (כי בתחילת חודש מברכים) בלי לשים לב שהברכה היא על ההתחדשות של 'תאורת הלילה' החינמית ('והיו למאורות' כתיב) שחזרה אחרי שחסרה מאיתנו בסוף החודש הקודם - לכאורה הריהו מחטיא את ענין הברכה ואין לזה טעם וריח.
שהרי כל הברכה נתקנה דוקא על ההתפעלות מהראיה ועל ההנאה ממנה, ולא להיפך שכאילו יש איזו גזיה"כ וחוקה לברך כל חודש וכביכול יש דין נוסף שצריך גם לראותה שניה אחת לפני כן (כדי להחיל עליה חלוית ברכה).
ואכן כ' המ"ב שלא יתחיל לברך אם באמצע הברכה היא כבר לא תאיר עליו.

משל קטן: אחד מרגיש צורך לברך עושה מעשה בראשית, אבל יש לו בעיה טכנית ש'יש דין' לראות את הים קודם... אז הוא עולה למרפסת של פוניבז' ורואה פס בקצה הרקיע ואז נחה דעתו והוא מברך)

[כמעיין המתגבר]

תמהני איך אנו מברכים על הלבנה בזמנינו ובמקומנו, הרי כ' המג"א ושאר אחרונים שצ' שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע! (סי' תכו)
וראה גם במ"ב שם שנקט כדבר פשוט שההנאה מהאור מעכבת.


ענין אחר יותר מחודש:
יל"ד שמי שמברך רק בסתמא (כי בתחילת חודש מברכים) בלי לשים לב שהברכה היא על ההתחדשות של 'תאורת הלילה' החינמית ('והיו למאורות' כתיב) שחזרה אחרי שחסרה מאיתנו בסוף החודש הקודם - לכאורה הריהו מחטיא את ענין הברכה ואין לזה טעם וריח.
שהרי כל הברכה נתקנה דוקא על ההתפעלות מהראיה ועל ההנאה ממנה, ולא להיפך שכאילו יש איזו גזיה"כ וחוקה לברך כל חודש וכביכול יש דין נוסף שצריך גם לראותה שניה אחת לפני כן (כדי להחיל עליה חלוית ברכה).
ואכן כ' המ"ב שלא יתחיל לברך אם באמצע הברכה היא כבר לא תאיר עליו.

משל קטן: אחד מרגיש צורך לברך עושה מעשה בראשית, אבל יש לו בעיה טכנית ש'יש דין' לראות את הים קודם... אז הוא עולה למרפסת של פוניבז' ורואה פס בקצה הרקיע ואז נחה דעתו והוא מברך)

גם ברחוב מואר יש תוספת אורה, וצא ולמד מה ההבדל בין טו בחודש לא' בחודש גם ברחוב מואר.
 

[מתאהב על ידך]

אויש. הכנסתנו רבינו למחלוקת המחבר והרמ"א אם מברכים על תוספת אורה.
האמנם בסוף כל דבר חייב להגיע לעניין אחינו האשכנזים ואחיהם הספרדים?...
:)

אולי בעצם לא!
אולי גם המחבר וגם הרמ"א יסכימו שברכת הלבנה שאני בכך שתמיד הלבנה היא 'שיינא'...
כי כאן הברכה היא גם על החן של ההתחדשות ולא רק על הנאת הגברא מאורה, משא"כ בנר שבת שהברכה היא רק על ההנאה.

[תלמיד נאמן]

אולי גם המחבר וגם הרמ"א יסכימו שברכת הלבנה שאני בכך שתמיד הלבנה היא 'שיינא'...
כי כאן הברכה היא גם על החן של ההתחדשות ולא רק על הנאת הגברא מאורה,

נר' דודאי כך הוא

[מתאהב על ידך]

והנה מיד כשסיימתי הנושא איקלע לידי (בנס מרתק) הספר "שיחות מוסר" להגר"ח שמואלביץ, ומתוך שעמום פתחתי להסתכל מקופיא במאמר הראשון, והנה רואה אני שכל כולו עוסק בלבנה דידן ע"ש ותמצא נחת (או שלא).
והמציאה הגדולה שמצאתי שם היתה בדיוק הפוך ממה שכתבתי.
הוא מביא מבעל הטורים שכ' בזה"ל:
מארת ברקיע השמים וכו' - מארת חסר, שלא נברא להאיר אלא גלגל חמה, והירח לא נברא אלא כדי שלא יעבדו לחמה אם תהיה יחידה.

והנה זה כביכול נימוק שלישי בתכליתה וחשיבותה (חוץ מעצם האור או ההתחדשות דלעיל) אבל באמת זה מתחבר בעומקו עם הטעם של ההתחדשות.
וכדי להבין זאת יש לקרוא את דברי הגר"ח בביאור החשיבות והמרכזיות של ההתחדשות שלה הקשורה מאוד אלינו כלשון הגמ': שהם עתידים להתחדש כמותה.

[יושב אוהלים]

איקלע לידי הספר "שיחות מוסר" להגר"ח שמואלביץ, ומתוך שעמום פתחתי להסתכל מקופיא במאמר הראשון,

ולטעמך, וכי כך לומדים את הספר 'שיחות מוסר' מהגר"ח שמואלביץ זצ"ל, שפותחים אותו לראות מקופיא מתוך שיעמום"?
וכי יש לזה טעם וריח לעשות כך?
נראה שהעושה כך החטיא את כל מטרת הספר.

[יושב אוהלים]

משל קטן: אחד מרגיש צורך לברך עושה מעשה בראשית, אבל יש לו בעיה טכנית ש'יש דין' לראות את הים קודם... אז הוא עולה למרפסת של פוניבז' ורואה פס בקצה הרקיע ואז נחה דעתו והוא מברך)

א. וכי מי שרואה את הים בהפרש של 30 יום מהפעם האחרונה אינו מברך עומ"ב אא"כ יש לו התפעלות מזה?
ב. אדרבה במקרה של המשל כתבת שהוא "מרגיש צורך לברך עומ"ב", וא"כ הוא אכן נמצא במצב של התפעלות מבריאתו של הקב"ה, רק שתקנו חז"ל הוא שלא מברכים אא"כ רואים [את הים לדוגמא], אז הוא עולה לגג הנ"ל לראות את הים (לדעתו שאכן רואים את הים משם - ויש חולקים), ואז במלא התפעלותו ממעשה בראשית הוא מברך את הברכה ברוך.... עושה מעשה בראשית!!"

[במבי]

תמהני איך אנו מברכים על הלבנה בזמנינו ובמקומנו, הרי כ' המג"א ושאר אחרונים שצ' שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע! (סי' תכו)
וראה גם במ"ב שם שנקט כדבר פשוט שההנאה מהאור מעכבת.


ענין אחר יותר מחודש:
יל"ד שמי שמברך רק בסתמא (כי בתחילת חודש מברכים) בלי לשים לב שהברכה היא על ההתחדשות של 'תאורת הלילה' החינמית ('והיו למאורות' כתיב) שחזרה אחרי שחסרה מאיתנו בסוף החודש הקודם - לכאורה הריהו מחטיא את ענין הברכה ואין לזה טעם וריח.
שהרי כל הברכה נתקנה דוקא על ההתפעלות מהראיה ועל ההנאה ממנה, ולא להיפך שכאילו יש איזו גזיה"כ וחוקה לברך כל חודש וכביכול יש דין נוסף שצריך גם לראותה שניה אחת לפני כן (כדי להחיל עליה חלוית ברכה).
ואכן כ' המ"ב שלא יתחיל לברך אם באמצע הברכה היא כבר לא תאיר עליו.

משל קטן: אחד מרגיש צורך לברך עושה מעשה בראשית, אבל יש לו בעיה טכנית ש'יש דין' לראות את הים קודם... אז הוא עולה למרפסת של פוניבז' ורואה פס בקצה הרקיע ואז נחה דעתו והוא מברך)

אין צורך כלל ליהנות מאורה  אלא זה רק השיעור אימתי הגיע הזמן לעשות את הקידוש לבנה שזה בעת שהיא במילואה וזה זריחתה ניכרת ע"ג קרקע זה הראיה שהגיע הזמן, אך אם אור הפנס מונע את ההיראות שלה ע"ג הקרקע לא שמענו מעולם מי שנמנע מלברכה במצב זה.

[בן אבנר]

תמהני איך אנו מברכים על הלבנה בזמנינו ובמקומנו, הרי כ' המג"א ושאר אחרונים שצ' שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע! (סי' תכו)
וראה גם במ"ב שם שנקט כדבר פשוט שההנאה מהאור מעכבת.


ענין אחר יותר מחודש:
יל"ד שמי שמברך רק בסתמא (כי בתחילת חודש מברכים) בלי לשים לב שהברכה היא על ההתחדשות של 'תאורת הלילה' החינמית ('והיו למאורות' כתיב) שחזרה אחרי שחסרה מאיתנו בסוף החודש הקודם - לכאורה הריהו מחטיא את ענין הברכה ואין לזה טעם וריח.
שהרי כל הברכה נתקנה דוקא על ההתפעלות מהראיה ועל ההנאה ממנה, ולא להיפך שכאילו יש איזו גזיה"כ וחוקה לברך כל חודש וכביכול יש דין נוסף שצריך גם לראותה שניה אחת לפני כן (כדי להחיל עליה חלוית ברכה).
ואכן כ' המ"ב שלא יתחיל לברך אם באמצע הברכה היא כבר לא תאיר עליו.

משל קטן: אחד מרגיש צורך לברך עושה מעשה בראשית, אבל יש לו בעיה טכנית ש'יש דין' לראות את הים קודם... אז הוא עולה למרפסת של פוניבז' ורואה פס בקצה הרקיע ואז נחה דעתו והוא מברך)

גם ברחוב מואר יש תוספת אורה, וצא ולמד מה ההבדל בין טו בחודש לא' בחודש גם ברחוב מואר.

אני איני זוכה להרגיש זאת, [ואולי תלוי איזו תאורת רחוב יש בסביבה], אך גם להרגשתך איני יודע אם בז' בחודש זה ג"כ מורגש, [וכ"ש בג' בחודש לנוהגים לברך מאז].

[תלמיד נאמן]

תמהני איך אנו מברכים על הלבנה בזמנינו ובמקומנו, הרי כ' המג"א ושאר אחרונים שצ' שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע! (סי' תכו)
וראה גם במ"ב שם שנקט כדבר פשוט שההנאה מהאור מעכבת.


ענין אחר יותר מחודש:
יל"ד שמי שמברך רק בסתמא (כי בתחילת חודש מברכים) בלי לשים לב שהברכה היא על ההתחדשות של 'תאורת הלילה' החינמית ('והיו למאורות' כתיב) שחזרה אחרי שחסרה מאיתנו בסוף החודש הקודם - לכאורה הריהו מחטיא את ענין הברכה ואין לזה טעם וריח.
שהרי כל הברכה נתקנה דוקא על ההתפעלות מהראיה ועל ההנאה ממנה, ולא להיפך שכאילו יש איזו גזיה"כ וחוקה לברך כל חודש וכביכול יש דין נוסף שצריך גם לראותה שניה אחת לפני כן (כדי להחיל עליה חלוית ברכה).
ואכן כ' המ"ב שלא יתחיל לברך אם באמצע הברכה היא כבר לא תאיר עליו.

משל קטן: אחד מרגיש צורך לברך עושה מעשה בראשית, אבל יש לו בעיה טכנית ש'יש דין' לראות את הים קודם... אז הוא עולה למרפסת של פוניבז' ורואה פס בקצה הרקיע ואז נחה דעתו והוא מברך)

גם ברחוב מואר יש תוספת אורה, וצא ולמד מה ההבדל בין טו בחודש לא' בחודש גם ברחוב מואר.

אני איני זוכה להרגיש זאת, [ואולי תלוי איזו תאורת רחוב יש בסביבה], אך גם להרגשתך איני יודע אם בז' בחודש זה ג"כ מורגש, [וכ"ש בג' בחודש לנוהגים לברך מאז].

בעניותי אינני מבין מדוע דנים בזה, אחרי דבריו הנכוחים של הרב "במבי".

[בן אבנר]

גם ברחוב מואר יש תוספת אורה, וצא ולמד מה ההבדל בין טו בחודש לא' בחודש גם ברחוב מואר.

אני איני זוכה להרגיש זאת, [ואולי תלוי איזו תאורת רחוב יש בסביבה], אך גם להרגשתך איני יודע אם בז' בחודש זה ג"כ מורגש, [וכ"ש בג' בחודש לנוהגים לברך מאז].

בעניותי אינני מבין מדוע דנים בזה, אחרי דבריו הנכוחים של הרב "במבי".

איני מכיר את הסוגיא ולכן איני יודע האם דבריו של @במבי אכן נכוחים, [ומסברא איני יודע למה שיצטרכו שזריכתה תהא ניכרת ע"ג קרקע אם לא בשביל ליהנות מאורה].

[אהרן פישר]

לשון הגמרא הוא שמברכין על ראיית הלבנה בחידושה, לפחות נשאר לנו את זה.

[תלמיד נאמן]

אני איני זוכה להרגיש זאת, [ואולי תלוי איזו תאורת רחוב יש בסביבה], אך גם להרגשתך איני יודע אם בז' בחודש זה ג"כ מורגש, [וכ"ש בג' בחודש לנוהגים לברך מאז].

בעניותי אינני מבין מדוע דנים בזה, אחרי דבריו הנכוחים של הרב "במבי".

איני מכיר את הסוגיא ולכן איני יודע האם דבריו של @במבי אכן נכוחים, [ומסברא איני יודע למה שיצטרכו שזריכתה תהא ניכרת ע"ג קרקע אם לא בשביל ליהנות מאורה].

ראשית, דברי הרב "במבי" נכוחים ונכונים מאוד. והא דבעינן שיהא אורה ניכר על פני הקרקע, הוא רק "שיעור" בהא שתיאורטית אפשר ליהנות מאורה.

[כמעיין המתגבר]

תמהני איך אנו מברכים על הלבנה בזמנינו ובמקומנו, הרי כ' המג"א ושאר אחרונים שצ' שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע! (סי' תכו)
וראה גם במ"ב שם שנקט כדבר פשוט שההנאה מהאור מעכבת.


ענין אחר יותר מחודש:
יל"ד שמי שמברך רק בסתמא (כי בתחילת חודש מברכים) בלי לשים לב שהברכה היא על ההתחדשות של 'תאורת הלילה' החינמית ('והיו למאורות' כתיב) שחזרה אחרי שחסרה מאיתנו בסוף החודש הקודם - לכאורה הריהו מחטיא את ענין הברכה ואין לזה טעם וריח.
שהרי כל הברכה נתקנה דוקא על ההתפעלות מהראיה ועל ההנאה ממנה, ולא להיפך שכאילו יש איזו גזיה"כ וחוקה לברך כל חודש וכביכול יש דין נוסף שצריך גם לראותה שניה אחת לפני כן (כדי להחיל עליה חלוית ברכה).
ואכן כ' המ"ב שלא יתחיל לברך אם באמצע הברכה היא כבר לא תאיר עליו.

משל קטן: אחד מרגיש צורך לברך עושה מעשה בראשית, אבל יש לו בעיה טכנית ש'יש דין' לראות את הים קודם... אז הוא עולה למרפסת של פוניבז' ורואה פס בקצה הרקיע ואז נחה דעתו והוא מברך)

אין צורך כלל ליהנות מאורה  אלא זה רק השיעור אימתי הגיע הזמן לעשות את הקידוש לבנה שזה בעת שהיא במילואה וזה זריחתה ניכרת ע"ג קרקע זה הראיה שהגיע הזמן, אך אם אור הפנס מונע את ההיראות שלה ע"ג הקרקע לא שמענו מעולם מי שנמנע מלברכה במצב זה.

ומה תאמר על זה שהפוסקים אוסרים לברך אם אין אורה ניכר מחמת העננים.
לחלק אפשר אבל צריך ראיה.

[במבי]

תמהני איך אנו מברכים על הלבנה בזמנינו ובמקומנו, הרי כ' המג"א ושאר אחרונים שצ' שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע! (סי' תכו)
וראה גם במ"ב שם שנקט כדבר פשוט שההנאה מהאור מעכבת.


ענין אחר יותר מחודש:
יל"ד שמי שמברך רק בסתמא (כי בתחילת חודש מברכים) בלי לשים לב שהברכה היא על ההתחדשות של 'תאורת הלילה' החינמית ('והיו למאורות' כתיב) שחזרה אחרי שחסרה מאיתנו בסוף החודש הקודם - לכאורה הריהו מחטיא את ענין הברכה ואין לזה טעם וריח.
שהרי כל הברכה נתקנה דוקא על ההתפעלות מהראיה ועל ההנאה ממנה, ולא להיפך שכאילו יש איזו גזיה"כ וחוקה לברך כל חודש וכביכול יש דין נוסף שצריך גם לראותה שניה אחת לפני כן (כדי להחיל עליה חלוית ברכה).
ואכן כ' המ"ב שלא יתחיל לברך אם באמצע הברכה היא כבר לא תאיר עליו.

משל קטן: אחד מרגיש צורך לברך עושה מעשה בראשית, אבל יש לו בעיה טכנית ש'יש דין' לראות את הים קודם... אז הוא עולה למרפסת של פוניבז' ורואה פס בקצה הרקיע ואז נחה דעתו והוא מברך)

אין צורך כלל ליהנות מאורה  אלא זה רק השיעור אימתי הגיע הזמן לעשות את הקידוש לבנה שזה בעת שהיא במילואה וזה זריחתה ניכרת ע"ג קרקע זה הראיה שהגיע הזמן, אך אם אור הפנס מונע את ההיראות שלה ע"ג הקרקע לא שמענו מעולם מי שנמנע מלברכה במצב זה.

ומה תאמר על זה שהפוסקים אוסרים לברך אם אין אורה ניכר מחמת העננים.
לחלק אפשר אבל צריך ראיה.

עננים זה עניין אחר לגמרי והוא כי צריך לברך על הלבנה ואם אין היא ניכרת אזי א"א לברך עליה וכמו שתראה אדם נאה מאחורי זכוכית מטושטשת וגם אז א"א לברך "ברוך שככה לו בעולמו"

[כמעיין המתגבר]

אין צורך כלל ליהנות מאורה  אלא זה רק השיעור אימתי הגיע הזמן לעשות את הקידוש לבנה שזה בעת שהיא במילואה וזה זריחתה ניכרת ע"ג קרקע זה הראיה שהגיע הזמן, אך אם אור הפנס מונע את ההיראות שלה ע"ג הקרקע לא שמענו מעולם מי שנמנע מלברכה במצב זה.

ומה תאמר על זה שהפוסקים אוסרים לברך אם אין אורה ניכר מחמת העננים.
לחלק אפשר אבל צריך ראיה.

עננים זה עניין אחר לגמרי והוא כי צריך לברך על הלבנה ואם אין היא ניכרת אזי א"א לברך עליה וכמו שתראה אדם נאה מאחורי זכוכית מטושטשת וגם אז א"א לברך "ברוך שככה לו בעולמו"

ברור, אבל באדם נאה גם אין לברך כשיש לידו נאים ממנו שמכערים אותו ביחס אליהם, וא''כ ה''ה בלבנה, אלא מאי לבנה זה משהו אחר מברכת הראיה, א''כ גם בעננים נמי, ואל תאמר לי שעננים הרי זה כאילו שהירח לא מאיר והוי כמברך ביום, דהלא ידעת כבר שעננים זה ענין מקומי וקילומטר אחד או שתים מכאן יראוהו בלא עננים כי העננים מאוד נמוכים כדאיתא בש''ס דגובהם פרסה, וכן רואים בחוש.
 

[במבי]

ומה תאמר על זה שהפוסקים אוסרים לברך אם אין אורה ניכר מחמת העננים.
לחלק אפשר אבל צריך ראיה.

עננים זה עניין אחר לגמרי והוא כי צריך לברך על הלבנה ואם אין היא ניכרת אזי א"א לברך עליה וכמו שתראה אדם נאה מאחורי זכוכית מטושטשת וגם אז א"א לברך "ברוך שככה לו בעולמו"

ברור, אבל באדם נאה גם אין לברך כשיש לידו נאים ממנו שמכערים אותו ביחס אליהם, וא''כ ה''ה בלבנה, אלא מאי לבנה זה משהו אחר מברכת הראיה, א''כ גם בעננים נמי, ואל תאמר לי שעננים הרי זה כאילו שהירח לא מאיר והוי כמברך ביום, דהלא ידעת כבר שעננים זה ענין מקומי וקילומטר אחד או שתים מכאן יראוהו בלא עננים כי העננים מאוד נמוכים כדאיתא בש''ס דגובהם פרסה, וכן רואים בחוש.

כשיש עננים אזי אין רואים את הירח, אמנם אם הירח ניכר (יפה) בעד העננים מותר לברך.

ואינו קשור מרחק העננים שהרי גם אם בניין מסתיר אז אין מברכים גם אם ניתן לעקפו בקלות וכן ניכר בחוש.
 

[בן אבנר]

בעניותי אינני מבין מדוע דנים בזה, אחרי דבריו הנכוחים של הרב "במבי".

איני מכיר את הסוגיא ולכן איני יודע האם דבריו של @במבי אכן נכוחים, [ומסברא איני יודע למה שיצטרכו שזריכתה תהא ניכרת ע"ג קרקע אם לא בשביל ליהנות מאורה].

ראשית, דברי הרב "במבי" נכוחים ונכונים מאוד. והא דבעינן שיהא אורה ניכר על פני הקרקע, הוא רק "שיעור" בהא שתיאורטית אפשר ליהנות מאורה.

האם יש לך מקור לענין? או שזה רק מסברא? כי אם זה רק מסברא, הסברא שלי אומרת הפוך.
 

[כמעיין המתגבר]

עננים זה עניין אחר לגמרי והוא כי צריך לברך על הלבנה ואם אין היא ניכרת אזי א"א לברך עליה וכמו שתראה אדם נאה מאחורי זכוכית מטושטשת וגם אז א"א לברך "ברוך שככה לו בעולמו"

ברור, אבל באדם נאה גם אין לברך כשיש לידו נאים ממנו שמכערים אותו ביחס אליהם, וא''כ ה''ה בלבנה, אלא מאי לבנה זה משהו אחר מברכת הראיה, א''כ גם בעננים נמי, ואל תאמר לי שעננים הרי זה כאילו שהירח לא מאיר והוי כמברך ביום, דהלא ידעת כבר שעננים זה ענין מקומי וקילומטר אחד או שתים מכאן יראוהו בלא עננים כי העננים מאוד נמוכים כדאיתא בש''ס דגובהם פרסה, וכן רואים בחוש.

כשיש עננים אזי אין רואים את הירח, אמנם אם הירח ניכר (יפה) בעד העננים מותר לברך.

ואינו קשור מרחק העננים שהרי גם אם בניין מסתיר אז אין מברכים גם אם ניתן לעקפו בקלות וכן ניכר בחוש.

האמת יורה דרכו.
הפוסקים לא חילקו בעננים בין אם נראה או לא אלא אם נהנים מאורו או לא (כך זכורני במשנ''ב). והיינו אע''ג דנראה צריך הנאה, ולא סגי בהנאה שיש לאחרים אלא צריך הנאה שלי כאן, ואמנם יש לחלק דעננים הם טבע וכו', אבל החילוק דק וצריך ראיה.
 

[תלמיד נאמן]

איני מכיר את הסוגיא ולכן איני יודע האם דבריו של @במבי אכן נכוחים, [ומסברא איני יודע למה שיצטרכו שזריכתה תהא ניכרת ע"ג קרקע אם לא בשביל ליהנות מאורה].

ראשית, דברי הרב "במבי" נכוחים ונכונים מאוד. והא דבעינן שיהא אורה ניכר על פני הקרקע, הוא רק "שיעור" בהא שתיאורטית אפשר ליהנות מאורה.

האם יש לך מקור לענין? או שזה רק מסברא? כי אם זה רק מסברא, הסברא שלי אומרת הפוך.
 

כך יצא לי בס"ד כשלמדתי את הענין.

[תלמיד נאמן]

ברור, אבל באדם נאה גם אין לברך כשיש לידו נאים ממנו שמכערים אותו ביחס אליהם, וא''כ ה''ה בלבנה, אלא מאי לבנה זה משהו אחר מברכת הראיה, א''כ גם בעננים נמי, ואל תאמר לי שעננים הרי זה כאילו שהירח לא מאיר והוי כמברך ביום, דהלא ידעת כבר שעננים זה ענין מקומי וקילומטר אחד או שתים מכאן יראוהו בלא עננים כי העננים מאוד נמוכים כדאיתא בש''ס דגובהם פרסה, וכן רואים בחוש.

כשיש עננים אזי אין רואים את הירח, אמנם אם הירח ניכר (יפה) בעד העננים מותר לברך.

ואינו קשור מרחק העננים שהרי גם אם בניין מסתיר אז אין מברכים גם אם ניתן לעקפו בקלות וכן ניכר בחוש.

האמת יורה דרכו.
הפוסקים לא חילקו בעננים בין אם נראה או לא אלא אם נהנים מאורו או לא (כך זכורני במשנ''ב). והיינו אע''ג דנראה צריך הנאה, ולא סגי בהנאה שיש לאחרים אלא צריך הנאה שלי כאן, ואמנם יש לחלק דעננים הם טבע וכו', אבל החילוק דק וצריך ראיה.
 

דברי הרב "במבי" צודקים, היכן כתוב שצריך הנאה ? צריך רק שיהא ניכר אורה.

[בן אבנר]

כשיש עננים אזי אין רואים את הירח, אמנם אם הירח ניכר (יפה) בעד העננים מותר לברך.

ואינו קשור מרחק העננים שהרי גם אם בניין מסתיר אז אין מברכים גם אם ניתן לעקפו בקלות וכן ניכר בחוש.

האמת יורה דרכו.
הפוסקים לא חילקו בעננים בין אם נראה או לא אלא אם נהנים מאורו או לא (כך זכורני במשנ''ב). והיינו אע''ג דנראה צריך הנאה, ולא סגי בהנאה שיש לאחרים אלא צריך הנאה שלי כאן, ואמנם יש לחלק דעננים הם טבע וכו', אבל החילוק דק וצריך ראיה.

דברי הרב "במבי" צודקים, היכן כתוב שצריך הנאה ? צריך רק שיהא ניכר אורה.

אצרף בזה סימנים מספר "לבנה בחידושה" [ספר מפורט מאד על קידוש לבנה מהרב אהרן שוב שליט"א] ששם דן הרבה האם בעינן הנאה בקידוש לבנה, ועיין שם וראה שאין דברי הרב @במבי כ"כ ברורים ופשוטים.

לבנה בחידושה 1.PDF