בפרשת השבוע (דברים י"א כ') "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".
הברייתא (שבת ק"ג ע"ב) לומדת מתיבת "וכתבתם", שצריך שתכתב המזוזה ב"כתיבה תמה".
כמה הלכות בדיני כתיבת סת"ם נלמדים מדין "כתיבה תמה".
בדברי רש"י (מנחות כ"ח ע"א ד"ה כתב אחד) מבואר, שגם הדין שמזוזה שחסר בה אות אחת פסולה, נלמד מ"כתיבה תמה".
ובגמרא שם (כ"ט ע"א) הקשו "פשיטא"! שמזוזה כזאת פסולה, וביאר רש"י (ד"ה פשיטא): דאות אחת מעכבתן, דכתיב "וכתבתם" - כתיבה תמה!
ותירצה הגמרא: "לא נצרכה אלא לקוצה של יוד", שאפילו אם קוצו של יוד חסר, היא פסולה. והקשו בגמ': "והא נמי פשיטא!", וביאר רש"י: "דהא לא נעשית האות!" - יוד בלא קוץ, אינה יוד!...
עכ"פ אנו רואים שוב, שמזוזה שחסר בה אות אחת, פסולה מחמת הדין של "כתיבה תמה".
דבר זה צריך תלמוד, למה צריך פסוק מיוחד לפסול מזוזה חסרה? הרי מפורש בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך"! ומזוזה זו לא נכתבה כולה! ואיך היה "הווא אמינא" להכשירו?...
ה"חקרי לב" (או"ח סי' צ') דן להוכיח מזה, את השאלה הידועה לגבי "חצי שיעור במצוות עשה", האם כמו ש"חצי שיעור באיסורים" אסור מן התורה, כך "חצי מצוה" יש בה גם קיום חלקי של המצווה.
בשלמא אם במצוות עשה יש עניין ב"חצי מצווה", למשל כשאינו יכול לקיים את כל המצווה, וכמו חצי שיעור באיסורים, מובן למה צריך ללמוד מ"כתיבה תמה", ללמדנו שאם חסר בה אות אחת אין בה "אפילו חצי מצוה"!... אבל אם במצוות עשה אין עניין של "חצי שיעור", קשה, מה צריך פסוק מיוחד לפסול מזוזה שחסרה אות אחת?...
והנה, התוספות במגילה (ט' ע"א ד"ה בשלמא) הביאו בשם רש"י, שספר תורה שחסר בו אפילו פסוק שלם, אינו פסול כלל! ורק אם חסר בו יריעה שלימה פסולה.
אך הרמב"ם (הל' ס"ת פ"א ה"ב ופ"י ה"א) פסק, שספר תורה שחסר בה אפילו אות אחת פסולה.
והר"ן (מגילה שם דף ה' ע"ב מדפי הריף) הביא כן מהרמב"ן, שפסל ספר תורה שחסר אות אחת, וחלק עליו, ודעתו שיש לחלק בזה: מצוות "כתיבת ספר תורה", ודאי דומה לתפילין ומזוזה, שאם חסר אות אחת, אין כאן ספר תורה, אבל לגבי "קריאת התורה" שאינה אלא תקנת הנביאים ועזרא, לזה כל זמן שלא חסר בו יריעה שלימה כשרה!
ומעתה, לשיטת רש"י, אנו רואים שלגבי ספר תורה, שאין בה דין "כתיבה תמה", כל ש"עיקר" הספר תורה כתובה, יש לה "שם ספר תורה", ובהכי סגי!
ומובן שפיר, למה צריך פסוק מיוחד במזוזה להצריך "כתיבה תמה", ללמדנו שלא מספיק ב"עיקר המזוזה", אלא כל אות ואות שבה מעכבת!...
מ"מ נוספים ועיון נוסף: א. לשיטת הרמב"ם ודעימיה, שאף בס"ת כל אות מעכבת, לכאורה שוב קשה, למה צריך פסוק מיוחד במזוזה, ואפשר שלדעתם באמת א"צ פסוק, ורש"י במנחות לשיטתו אזיל.
ואפשר עוד, דהנה בדברי כמה ראשונים מבואר, שגם בספר תורה איכא דין "כתיבה תמה" [תוס' גיטין כ' ע"ב ד"ה לא, רשב"א בכ"מ], וביאר הרשב"א (שו"ת ח"א סי' תרי"א) שנלמד בק"ו מתפילין ומזוזה, כי ספר תורה חמירא מהם, ע"ש. ולפ"ז אפשר, שגם בס"ת מה שאות אחת מעכב הוא מדינא ד"כתיבה תמה", ולולא דין כתיבה תמה היו הולכים אחר העיקר, וכמש"נ בדעת רש"י.
ובגידולי הקודש (יו"ד רע"ד סקי"ג) דייק מלשון הרמב"ם, דרק בתפילין ומזוזות פסול כשחסר "קוצו של יוד", אבל בס"ת לא פסל אלא כשחסר אות שלימה, וביאר, דלדעת הרמב"ם אין דין "כתיבה תמה" בס"ת, והרמב"ם ס"ל דרק "קוצו של יוד" פסול במזוזה מטעם כתיבה תמה, אבל כשחסר אות אחת, פסול אף בלא דין כתיבה תמה, שהרי אין כאן ס"ת! ע"ש. וכ"כ בספר יד הקטנה. וזהו לכאו' שלא כדברי רש"י, שאם חסר קוצו של יוד "אין כאן אות". ולפ"ז להרמב"ם צריך לדין כתיבה תמה במזוזה, כדי לפסול חסרון של "קוצו של יוד".
ב. עי' מנחות ל' ע"א: אפשר ס"ת חסר אות אחת, וכתיב "לקוח את ספר התורה הזה"?! ובספר האשכול (הל' ס"ת סי' ט"ו) הביא זה לעניין שחסרון אות אחת פוסל בס"ת. ומשמע דהיינו כביאור הגידולי הקודש שס"ת חסר אות אחת אין לו "שם ס"ת", ובדעת רש"י צ"ל, כמו שפירש רש"י שם "ומשה קורא לו ס"ת", ומשמע שאין התמיהה אלא מלשונו של משה, ולא מדינא.