בפרשת השבוע (דברים ב' ט'), "ויאמר ה' אלי, אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה".
שואלת הגמרא (ב"ק ל"ח ע"א): וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? [-שהוצרך הקב"ה לאסור עליו].
אלא נשא משה קל וחומר בעצמו, אמר: ומה מדינים, שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם, מואבים עצמן לא כל שכן! אמר לו הקב"ה: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, וכו'.
והקשה ה"משנה למלך" בספרו "פרשת דרכים" (דרך דוד דרוש י') איך היה יכול משה לעשות מלחמה במואב על פי קל וחומר? הלא ידוע הכלל בכל התורה כולה "אין עונשין מן הדין"!...
והקשה ה"משנה למלך" בספרו "פרשת דרכים" (דרך דוד דרוש י') איך היה יכול משה לעשות מלחמה במואב על פי קל וחומר? הלא ידוע הכלל בכל התורה כולה "אין עונשין מן הדין"!...
ותירץ המשנה למלך בחידוש גדול, שב"בני נח" עונשין אף מן הדין! ולכן אפשר היה לעונשם ע"פ קל וחומר!
וכתב עליו הפרי מגדים (תיבת גמא מקץ אות א') שחידוש זה תלוי במחלוקת האחרונים, בביאור הטעם ש"אין עונשים מן הדין".
המהרש"א (סנהדרין ס"ד ע"ב) ביאר, שאי אפשר לענוש ע"י קל וחומר, כי העונש בא לכפרה, ואפשר שרק על העבירה הקלה יש כפרה על ידי העונש, אבל על העבירה החמורה אי אפשר להתכפר בעונש זה!
לפי ביאור זה, כותב הפרי מגדים, אפשר להבין למה בבן נח "עונשים מן הדין", ולא ביאר החילוק. ולכאורה כוונתו, שבבני נח, אין העונש בא לכפרה כלל! אלא למען ישמעו וייראו, ולכן אדרבה, לעבירה חמורה ודאי מגיע העונש שמגיע לעבירה הקלה!
אבל ה"קרבן אהרן" (פ' שמיני) ביאר באופן אחר למה "אין עונשין מן הדין", כי חוששים שמא לאחר שנעניש עונש מיתה, ימצאו פירכא לקל וחומר. טעם זה, הרי שייך גם בבני נח! שהרי גם בני נח אין ממיתים מספק! ושוב קשה לפי טעם זה, איך היה משה יכול לצאת למלחמה על פי קל וחומר?
ותירץ הפרי מגדים, שכל הכלל ש"אין עונשין מן הדין", הוא רק בקל וחומר הבנוי מ"תכונת קולא וחומרא", אבל בקל וחומר הבנוי מ"סברא", ש"בכלל מאתיים מנה", כמו לגבי מואבים שהרי גם הם באו להצר על ישראל, בק"ו כזה גם עונשים מן הדין!...
ר' אלחנן וסרמן זצ"ל (קובץ ביאורים ב"ק אות כ') כיוון גם הוא לתירוץ זה, אולם הקשה על זה, מהתוספות (ב"ק ד' ע"ב ד"ה ועדים) שמוכח בדבריהם שאפילו בק"ו "של סברא" אין עונשין מן הדין!...
ואולי יש לתרץ על קושית הפרשת דרכים באופן נוסף. דהנה הקשה הפנים יפות (פרשת פנחס עה"פ צרור את המדינים) מה היתה קושיית הגמרא "וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות"? הרי פסוק מפורש הוא "כי תקרב אל עיר" שאפשר לצאת למלחמת רשות!
ואולי יש לומר, שזה בודאי שהיה "מותר" למשה לעשות מלחמה במואב, שהרי יוצאים למלחמת הרשות, ושאלת הגמרא היתה "איזה סיבה" היה למשה לעשות מלחמה שלא צווהו ה'? ולא מסתבר שירצה לעשות מלחמה בלא סיבה!
ואם נכון הוא, מתורץ קושית הפרשת דרכים כמין חומר! אין הכי נמי שאין עונשין מן הדין, אך כאן לא היה צריך קל וחומר "לחיוב עונש", אלא רק "להסביר את הסיבה, למה היה משה הולך למלחמה זו"! אבל עצם המלחמה, יכול הוא לעשות גם בלא הקל וחומר! שהרי יוצאים למלחמת הרשות!...
מ"מ נוספים ועיון נוסף: בגוף חידוש המשנה למלך, שבב"נ עונשים מן הדין, כבר כתב כן הרמ"ה (יד רמה סנהדרין נ"ז ע"א ד"ה אמר ר"י), ובתוס' הרא"ש (סנהדרין דף נ"ח ע"ב ד"ה קץ) הסתפק בזה. ויש להעיר מדברי הספרי (מטות עה"פ כל אשה יודעת איש הרוגו) שמפורש לכאורה שגם בב"נ אין עונשין מן הדין.
וע"ע הגהות בית מאיר ב"ק ל"ח ע"ב בתוד"ה מואבים.