האם נסכים הבאים בפני עצמן אפשר להביאן בלילה ולמחר כאברים או אפי' עד י' ימים (תמורה יד. ערכין יב. מנחות מד:)

chagold

משתמש ותיק
בגמ' מנחות מד: מנחתם ונסכיהם, אפי' בלילה ואפילו למחר
ובערכין יב. בספק הגמ' אי נסכים הבאים בפני עצמן טעונים שירה, הביאו ברש"י ותוס' את הגמ' מנחות הנ"ל ובתוס' הוסיף דדרשי' 'ומנחתם עד עשרה ימים' והיינו שאפשר להביא הנסכים אף עד י' ימים. והוא נמי ברש"י תמורה יד. (ד"ה ונסכיהם) שאפשר אפי' מכאן ועד י' ימים

והנה בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ע"ט מבואר שהילפותא ד'אפילו בלילה אפילו למחר' (שנאמרה בתמורה יד. לענין שאפשר להשלים נסכים של מוספים), דומה לענין אברים ופדרים של קרבנות שעבודתם ביום, שמקטירים את אבריהם ופדריהם בלילה (ובזה מבאר את גדר נסוך המים שמנסכים אפילו בלילה שהוא מכיון שדינו ביום ואפשר א"כ להביאו ג"כ בלילה שאחר התמיד כיון שסוף עבודת התמיד הם). והנה הלא את האברים והפדרים לא שייך להקריב מכאן ועד י' ימים, ונראה א"כ מדמיון הרשב"א, שס"ל שהילפו' דנסכיהם אפי' בלילה אפי' למחר הוא דוק' בלילה ולמחר ואינו שייך לדין נסכים הבאים בפני עצמן שבאים מכאן ועד י' ימים. וא"כ נראה שיש מחלוקת בנדו"ז.

אם כנים הדברים, האם יש עוד מקורות לזה?
תודה. שות הרשבא.PNG
 

chagold

משתמש ותיק
פותח הנושא
אה"נ. אז זו הוספת שאלה, בדמיון הרשב"א הן לאברים דיהני רק בלילה, ומאידך לנסכים דמהני למחר או עד עד י' ימים
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
לכאורה, הטעם שרש"י ותוס' נזקקים להא דאפילו מכאן ועד עשרה ימים, הוא מפני הדרשה של למחר ולא מצד הדרשה של בלילה, כך נראה מלשונותם בערכין ובתמורה, שבאים לומר שלמחר לאו דוקא אלא אפילו עד עשרה ימים.
אולם לגבי לילה, יתכן וגם לרש"י ותוס' צריכים להגיע לדברי הרשב"א, דסו"ס ההיתר לאקרובי בלילה הוא מדין סוף עבודת יממא, דאל"ה יקשה אמאי פסולה בזר.
וזה באמת תימה למאי בעינן לדרשה של למחר, כשיש דרשה של עשרה ימים.
ויתכן שזה כדי לחדש שאפי' בבאים בפני עצמן יש להם יחס לעבודת הקרבן גם למחר ולא רק בלילה, ונפק"מ, לקבוע אפילו בלילות של כל העשרה ימים שהוא מדין סוף עבודת יממא, ואי לא דרשינן למחר, אז לגבי היתר ההקרבה בלילה הייתי אומר שהוא רק בלילה הראשון ולא בכל הלילות.

אלא שגוף דברי הרשב"א קצת צ"ע, איך יתכן שהוא מדין איברים ופדרים, בזמן שנסכים הבאין עם הזבח דדמיא לאיברים יותר מהבאים בנ"ע, אינם קרבים ביום, ובברייתא שם [תמורה] גופא נראה שזה מה שהיא באה לחלק, בין איברים ופדרים לבין נסכים שהוא לא סוף עבודת הקרבן, ואיך יתכן שדוקא הבאים בפנ"ע יש להם דין סוף עבודת יממא.
ואולי יש כאן גדר חדש בנסכים הבאים עם הזבח, שהם מצטרפים לגוף הקרבן, משא"כ הבאים בפנ"ע שהם כאיברים ופדרים וצ"ע.
 

chagold

משתמש ותיק
פותח הנושא
המקור לי' ימים הוא הברייתא במנחות טו: וזבחים יד., (וברש"י מנחות טו: מציין המקור לי' ימים מנסכיהם).
נ.ב. ברש"י זבחים מג. ד"ה והנסכים ג"כ מציין רק דמנסכיהם ילפי' דאפשר להביאם למחר ולא מציין את י' ימים.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
אין ספק שזה שתי מקורות שונים, וזה מה שניסיתי להסביר שהדרשה של למחר נצרכת כדי ללמד שאף שהם באים בפני עצמן - גדרן הוא סוף עבודת התמיד.
ואחר שיש דרשה של עשרה ימים, ממילא הגדר הזה נמשך כל אותם הימים.
רק שכאשר הגמרא אומרת למחר, רש"י ותוס' הוצרכו לפרש שבפועל זה לא רק מחר אלא אפילו עד עשרה ימים, במופרש בדרשות האחרות.
 

chagold

משתמש ותיק
פותח הנושא
הוספה לנדון:
בגמ' תענית ב: איתא 'מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר {במדבר כ״ט:י״ח} ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה'. ומבואר דילפי' אפילו על לילה שלפני הניסוך, והוא ודאי לא שייך לאותה ילפו' דהשלמה כמוספין המתייחסת על אחרי הזמן.
ולרשב"א גופי' אפל"ב דכשם שמהני קודם היום וכיון שהוא קרבן היום ה"נ מהני אחר היום.

אבל בגוף הדרשא צ"ב יותר איך אפ' למילף גם את הנ"ל וגם את הא די' ימים.
 

ישראל12345

משתמש חדש
בנושא זה של אפילו אחר עשרה ימים רציתי להעיר, שיש מחלוקת רש"י ותוספות, האם אפשר לכתחילה לנסך ולהקטיר אחר עשרה ימים. דעת רש"י בתמורה דף י"ד. 'מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה ואפילו למחר. אם קרב הקרבן בזמנו ואפילו מכאן ועד עשרה ימים ולעולם ובלא נזדמנו לו קא מיירי', עכ"ל, והיינו, שרק בדיעבד אפשר להביא למחר, דהיינו, אם לא נזדמנו לו מיד, ולא לכתחילה, אך תוס' (בר"ה דף ל:) חלקו עליו, וכתבו, שלכתחילה יכול להביא את הקרבן היום ונסכיו אחר כמה ימים.
וחשבתי לחדש, שרק אם הנסכים הופרשו עם הזבח, אלא שלא נתקדשו בכלי, סוברים תוס' שאפשר לכתחילה להקריבם אחר עשרה ימים, אבל אם לא הופרשו עם הזבח, איך אפשר להקריבם אחר עשרה ימים, וכי איך יהיה קשר בין המנחות והנסכים לזבח?
 
חלק עליון תַחתִית