הנה ידוע שאלת הגר"ח מה ההבדל בין דם שאם היה בכלי אחר קודם קידושו בכלי פסול ובמנחה כשר ושני חילוקיו שם אמנם צריך לברר מה מקור הרמב"ם שפסול בדם ונראה עפ"י מה שביאר החזו"א בסוגית נפחתו שולי מזרק שהגמרא דנה האם אויר שסופו לנוח כמונח דמי או לאו שהגמרא מביאה ראיה מחבית שכמונח דמי שאם העביר לכלי אחר בזמן שהיה בדרכו לחבית אז פסול למי פרה וקשה דגם כאן מדובר שנפחת אחרי שהיה בדרכו לכלי ובגרי"ז כתב במנחות שמדובר שהיה בדרכו לכלי שכבר אז היה בדרך להשבר וע"ז הגמרא דנה אם כמונח דמי או לאו דאם לאו כמונח אז פסול כיון שיגיע לרצפה ממילא הוי נשפך אמנם קשה על פירושו זה כמו שהוא הקשה דבודאי הקידוש הוי רק שנוגע בשפת הכלי כדמונח במנחות שהג' דנה אם הדבק מנחה בצד הכלי האם התקדשה וקשה הרי הוה באויר כלי ואמנם בזבחים כתב דבאמת הוה כלי כשר רק היה חור כמוציא משקה ולכן זה יפול מהכלי ולכן כיון שאויר הרי זה ישירות מהצואר לכלי דכל מה שתמיד כשר הוה מהסיבה שהגמ' כותבת בהמשך משום דסופו להיות מונח כמונח דמי וקשה ע"ז דלמה הגמ' הביאה ראיה מחבית שסופו להיות כמונח דמי הרי זה היה פשוט לגמ' מסברא לפי פירוש זה דאל"כ למה כשר ועוד שברמב"ם משמע דצריך שישחטו ורידין לתוך כלי משום שצריך שיתקבל כל הדם ורש"י כתב משום שצריך שיתקבל לכלי דאל"כ יפסל ומוכיח מזה בשפ"א ששני הלשונות חולקים בזה דל"ק סוברת שזה שזה באויר לא פוסל ועפ"י ביאור החזו"א מובן דהגמ' דנה שזה נכנס לכלי אחר אחרי שנפחתו שוליו וע"ז הגמ' דנה שאם כמונח דמי אז כשר משום דכל הדרך לכלי נחשבת כהכנה להגיע לכלי ואם לאו כמונח פסול והגמ' מוכיחה מחבית שכמונח דמי אבל הגמ' שואלת שכאן מדובר שאין סופו לנוח בכלי השני ולכן אמור להיות פסול מחמת שהיה בכלי הראשון ובזה הגמ' הסתפקה משום דהיה בכלי הראשון קודם ומהא דהגמ' פסקה שפסול מחמת שהיה בכלי הראשון רואים שאם היה בכלי אחר קודם נפסל ואויר כשר דאם הגמ' סברה בל"ק שגם אויר פוסל למה הגמ' לא דנה במקרה ששחט לא לתוך כלי ואח"ז הכניס כלי האם נפסל בהתחלה ורואים שדוקא אם היה בכלי אחר נפסל אבל לא נחשב כהיה במקום אחר ורמב"ם פוסק כל"ק
