הקרבת הקרבן ביומו הוא רק בהקרבות המעכבים? רש"י זבחים לח: ד"ה אמר רבי יוחנן שלש מתנות

chagold

משתמש ותיק
ברש"י זבחים לח: ד"ה אמר רבי יוחנן ז"ל "אמר רבי יוחנן שלש מתנות – אחרות שבחטאת אין באות בלילה ואע״פ שאינן מעכבים ולאו זריקה גמורה היא מיהו דם נפסל בשקיעת החמה כדלקמן ואין מעלין לגבי מזבח לכתחילה".
ומבואר שלרש"י ס"ד שהדין להקריב ביום מיירי רק על קרבנות שחיובם להקריב והיינו שמעכבות, אבל ג' מתנות או שיריים שאינן מעכבות לא (וע"ז כ' דמ"מ נפסלות מדין אחר).

וצ"ע מנין לרש"י ד"ז שדין דביום צוותו קאי רק על המעכבים.
 ובפרט שמצינו לגבי נסכים (תמורה יד.) שדינם נמי ביום, והם הלא אינם מעכבים.
 
chagold אמר:
רק על קרבנות שחיובם להקריב והיינו שמעכבות,
לולי דבריכם, הפי' ברש"י הוא שאע"פ שהמתנות אינן מעכבות את הכשר הקרבן והוא כשר אף במתנה אחת, וא"כ אינן חשובות עיקר ההקרבה ולא נאמר עליהם הדין שהקרבה אינה אלא ביום, שהרי הקרבן 'קרב' כבר במתנה אחת, מ"מ דם נפסל בשקה"ח.
אבל הנושא אינו על הקרבן עצמו אם הוא מחויב או לא, אלא לגבי העבודה הנעשית אם היא עבודה מוכרחת ל'הקרבה' או לא. ולכן נסכים לא אכפ"ל אם הם חובה או רשות, עכ"פ הקרבתם היא ודאי הקרבה גמורה לכל דבר (אף לחיוב חוץ ומחשבת פסול וכיו"ב), וגם בהם מה שמעכב בהם יש לעשותו ביום לפי שהקרבה אינה אלא ביום.
 

chagold

משתמש ותיק
פותח הנושא
אם נדמה את נסכים לנדו"ד, שהנה הרי נסכים הבאים עם הזבח שהם כגופו של זבח (רש"י תמורה יד.) וג' מתנות הנוספות הם ודאי כגופו של זבח.
ואם בדם הג' מתנות אינם מוכרחים להקרבה (וכדבריכם), הא לכאו' ה"נ היה צריך להיות בנסכים הבאים עם הזבח שיחשב ש'עיקר ההקרבה כבר נעשית'?

וחוץ מזה, אכתי צ"ב לי מהיכן הועמד לרש"י שרק לגבי עיקר ההקרבה יש דין ביום צוותו ולא דכשם שהוי לזה שם הקרבה לגבי חוץ וכו' ה"נ לענין דין זה.

יישר כח.
 
chagold אמר:
אם נדמה את נסכים לנדו"ד, שהנה הרי נסכים הבאים עם הזבח שהם כגופו של זבח (רש"י תמורה יד.) וג' מתנות הנוספות הם ודאי כגופו של זבח.
ואם בדם הג' מתנות אינם מוכרחים להקרבה (וכדבריכם), הא לכאו' ה"נ היה צריך להיות בנסכים הבאים עם הזבח שיחשב ש'עיקר ההקרבה כבר נעשית'?
הדימוי לנסכים לא מובן לי מקופיא, כי אע"פ שהם 'כגופו של זבח' לענין שמתקדשים עמו ונפסלים בלינה, מ"מ עבודת הקרבתם היא עבודה לעצמה של ניסוך, וודאי שעבודת הדם לחוד ועבודת הנסכים לחוד.
chagold אמר:
וחוץ מזה, אכתי צ"ב לי מהיכן הועמד לרש"י שרק לגבי עיקר ההקרבה יש דין ביום צוותו ולא דכשם שהוי לזה שם הקרבה לגבי חוץ וכו' ה"נ לענין דין זה.
זה באמת תימה. עיינתי בשיעורי הגרמ"ד, ומקופיא נראה לי שהיה פשוט לו שרש"י לא מתכוון לשני פסולים נפרדים, ובעצם גם ביום צוותו וגם פסול דם בשקה"ח זה אותו פסול. ומביא שם שאג"א סי' יז שמפלפל שם שדם נפסל בצאה"כ וביום צוותו הוא משקיעה ראשונה. ולצערי איני מונח כעת בחשבון הדברים, עכ"פ עי"ש ואני מקוה שתרוה נחת.
chagold אמר:
וכן למר, כפול ומכופל.
 

chagold

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי את השאג"א, ועוד דברים בענין,
ואני מעלה להלן מה שיצא לכאו' בדברים (במושכל ראשון).
איני מבקש לטרוח לעיין באריכות הדברים, אבל במידת האפשר אשמח בהערות בדברים הללו.
ייש"כ.
 



א
ברש"י זבחים לח: ד"ה אין באות בלילה, מבואר שס"ד דרש"י שהדין להקריב ביום מיירי רק על קרבנות שחיובם להקריב והיינו שמעכבות, אבל ג' מתנות או שיריים שאינן מעכבות לא (וע"ז כ' דמ"מ נפסלות מדין אחר). וצ"ע מנין הונח ד"ז לרש"י שדין דבמיום צוותו קאי רק על המעכבים.
ובפרט שמצינו לגבי נסכים (תמורה יד.) שאפי' שאינן מעכבים דינם נמי ביום.

ובשאג"א סי' י"ז כ' שיש ב' מקורות א' מקרא דביום צוותו והוא דין לא לעשות הקרבה בלילה, ב' 'ביום הקריבו' והוא דין פסול הדם (ויתבאר אליבא דרש"י דקאי כלפי עבודת הזריקה ולמחר ואליבא דתוס' נו. דהוא פסול באותו היום ומשקיעה ראשונה). ולדרך זו ביאר דלפיכך מקרא דביום צוותו ס"ד דג' זריקות אחרונות ושיריים נמי אינם כגופו של זבח וכאברים ופדרים דכשרים בלילה. ולהכי אתא קרא דביום זבחכם דאף הא הוי כגופו של זבח.

ועצם החילוק בין הפסוקים הוא פשוט למעיין (דביום צוותו קאי אכלל העבודות וביום זבחכם קאי אשחיטה וזריקה), והיינו נמי פשטות הסוגי' והרש"י זבחים לח: ונו. והתוס' זבחים נו. דהיה דין א' דביום צוותו ודין זה לא הספיק לאסור הדם ולהכי אתא קרא דביום זבחכם לאסור.
ופשטות הסוגיות היא דשחיטה וזריקה מפסוק א' באים (שהרי ביום זבחכם קאי אשחיטה וע"ז קאי בסוגי' זבחים נו. דלא רק השחיטה אלא אף הזריקה). (ולנ"ל יתכן דהוי פלוג' בין רש"י ותוס' אף על זמן השחיטה הפסולה, דהא לרש"י הוא תלוי בנדון פלוג' התנאים בגדר ביהש"מ, אבל לתוס' לעולם הוי משקיעה ראשונה. ויל"ע בשאגת אריה שם).

אמנם קצ"ע בהא דאותו לשון ד'ביום' דהוי בין ב'ביום צוותו' ובין 'ביום זבחכם' הרי לגבי זריקה הוי מקור לב' עניינים. שהרי הוא אותו לשון. וכן יל"ע אם לגבי שחיטה (וה"נ במליקה וקמיצה אליבא דרש"י יומא כט. (להלן) דס"ל ילפי' להן משחיטה) שאין ב' פסוקים למילף לאוסרו בלילה, אם הרי האיסור יהיה כבזריקה או האיסור הוי כשאר הנך דלפי' מביום צוותו.


והנה ברמב"ם מעה"ק ד' א' כָּל הַקָּרְבָּנוֹת אֵין מַקְרִיבִין אוֹתָן אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז׳:ל״ח) בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹחֲטִין זְבָחִים אֶלָּא בַּיּוֹם וְאֵין זוֹרְקִין דָּמִים אֶלָּא בְּיוֹם הַשְּׁחִיטָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז׳:ט״ז) בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ בְּיוֹם הַזְּבִיחָה תִּהְיֶה הַהַקְרָבָה. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה נִפְסַל הַדָּם: ומבואר דאיכא ב' קראי א' לגבי הקרבת הקרבנות וא' לגבי דם.
איברא דלשונו של הרמב"ם הנ"ל צ"ב דבתחילה כ' את דין כל ההקרבות, ואח"כ כ' ד'לפיכך אין שוחטין זבחים אלא ביום ואין זורקין דמים אלא ביום'. והנה לגבי שחיטה צ"ב דאם שחיטה הוא בכלל כל הקרבנות א"כ מה הוצרך להבדילו מהנך עבודות במש"כ 'לפיכך אין שוחטין', הא הוא כבר כלול בהם. ואי שחיטה אינו כלול בשאר ההקרבות א"כ אכן תיקשי דמהי"ת אכן ללמוד דשחיטה אסור ביום. ולכאו' אף בד' הרמב"ם צל"ב כנ"ל דקרא דביום זבחכם הוא המקור הן לאיסור השחיטה והן לאיסור הזביחה בלילה, ודאתרוייהו כ' שילפי' מ'ביום זבחכם'. אמנם אכתי צ"ב בזה עצם מה שגם כ' 'לפיכך' והיינו ששחיטה וזריקה נלמדים ותלויים בדין הקודם של ביום צוותו דמיירי בכל העבודות, ושלמרות זאת הרמב"ם הוצרך לכתבם בנפרד (והוא מוכיח שהם לא בדיוק ככל העבודות), ובנוסף שהרמב"ם נמי תלאם ב'ביום זבחכם'. וצ"ב כוונתו. ועוד צ"ב דלדבריו משמע ששחיטה וזריקה ושאר העבודות הוו אותו זמן של הקרבה ביום שאסורים בו (והיינו דלא ס"ל כר"ת שס"ל שביום זבחכם דמינה יפי' לשקיעת החמה הוי שקיעה ראשונה ובשונה מדין דביום צוותו דקאי אזמן צאה"כ, אלא כרש"י דכולהו לזמן א' קמיירי ורק כיון שהדין דביום צוותו השתנה לענין שחיטה וזריקה בקרא דביום זבחכם א"כ הנפ"מ מינה הוי' לענין למחר בכה"ג שלא נפסל דמ"מ פסול).


ובעצם הנ"ל שהזריקה והשחיטה נלמדים מביום זבחכם, הנה יל"ע עוד דמה באמת הטעם שהשחיטה לא נלמדת מביום צוותו כשאר העבודות.
ועו"ק דמ"ט נשרף ולא אמרי' דככל ולא שנה עליו הכתוב לעכב א"כ לא ישרף אלא יקריבוהו דיעבד. וד"ז ק' נמי בכל עבודת זר אחרת. וצ"ע ואיכ"מ)

ועו"ק דהנה בפשטות הסוגי' וכנ"ל מהרש"י זבחים לח: מבואר דהס"ד דיהיו כאברים הוי' רק בג' מתנות אחרונות אבל מתנה ראשונה יש לה נמי להילמד מביום צוותו כיון שהיא נצרכת לעבודה, וא"כ ק' דבסוגי' זבחים נו. למדו המקור לדם שנפסל בשקיעת החמה והמקור הוי' אף למתנה ראשונה הנצרכת. וא"כ אף במש"כ רש"י שס"ד שיהיה חלוק ומ"מ איכא דין פסול נוסף, הלא מבואר דכל הס"ד דדם לא יפסל ודבעי' לביום זבחכם הוא רק גבי ג' מתנות אבל מתנה ראשונה לא, וא"כ ק' מ"ט ברמב"ם לא כ' המקור דמתנה ראשונה נמי מביום צוותו ורק לגבי שאר מתנות (וכן לגבי מתנה ראשונה בגוונא דלא נפסה בלינה לרש"י א"נ לגבי לפוסלה משקיעת החמה לתוס', דהא הראשונה בעי' לדין נוסף דביום זבחכם).


ועד עתה הקשינו על צורת הילפו' מהפסוקים.
אמנם אף על ביאור השאגת אריה הנ"ל דטעם ד' הרש"י שחילק בין זריקת המתנות האחרונות לראשונה הוא שלולי הפסול מטעם דביום זבחכם הו"א שהוי כאברים ופדרים, קשה (וכפי שהק' בקונטרס אחרון (לצ"פ הל' מתנו"ע, מחתן המחבר) אות ל"ט (הו' בהער' ד' במהד' מכון שער המשפט)), ראשית, דאכתי חסר טעם בקשר שבין היותו גופו של זבח או אברים ופדרים (דהוא בפשטות אינו תלוי בהיותו מעכב אלא אם הוי גופו של זבח או אינו גופו של זבח) להיותו מעכב ודמשו"ה לומר שג' זריקות שאין מעכבות אינן כגופו של זבח אלא כאברים ופדרים. ולאידך גיסא דאי הוי טעם לדונו שאינו כגופו של זבח א"כ מהי"ת שקרא דביום זבחכם אתי לחדש שיהיה כגופו של זבח ולא נימא דהוי כאימורים וא"כ אינו נכלל אף בקרא דביום זבחכם.


וכן אכתי לא התיישב בנ"ל הא דניסוך המים פסולים בלילה אע"ג דאינן מעכבות ואע"ג דככל ובאים עם הזבח ודאי הוויין כגופו של זבח וכנ"ל.


והנה בסוגי' יומא כט. לענין שלא רק שחיטה דינה הוי' שבנשחטה בלילה נשרפה אלא אף קמיצה ומליקה בלילה נשרפים, וברש"י כ' דילפי' משחיטה ובריטב"א שם בא לדחות את דברי ה'אחרים' הלומדים מביום צוותו אלא מפרש כרש"י שהוא משחיטה וביאר הריטב"א דהיינו כיון שביום זבחכם כתיב.
והקשו ע"ד הריטב"א דהא מפורש ברש"י בתמורה יד. דדנו לגבי קומץ בכלל השאר הקרבות וביאר רש"י שם דילפי' מביום צוותו ובפשטות היינו ילפ' דכולהו וא"כ מה ביאו"ד הריטב"א דרש"י לא יליף מביום צוותו אלא מביום זבחכם. וה"נ ילה"ק בגוף ד' רש"י דמ"ט ל"כ דהילפו' היא מביום צוותו. וה"נ ילה"ק עוד בד' רש"י התם משמע דפסול זריקת דם נמי הוי מביום צוותו ולא הזכיר את קרא דביום זבחכם.
ולדרך השאג"א הנ"ל דמביום צוותו ילפי' לשאר עבודות אבל לדם ילפי' מביום זבחכם כיון דס"ד דהוי כאברים ופדרים, א"כ הוא קשה נמי בחשבון, דמה טעם לגבי מליקה וקמיצה לא ניילף מביום צוותו, דהא המליקה והקמיצה מעכבים העבודה. ובהכרח דילפי' מביום צוותו וכאחרים וכסוגי' הנ"ל וצ"ב ד' הריטב"א.

ועויל"ע ע"ד רש"י והריטב"א דילפי' משחיטה, דלנת"ל דמביום זבחכם ילפי' הן לשחיטה והן לזריקה, א"כ אף דמליקה וקמיצה דמו לשחיטה שהם תחילת העבודה, אבל סוכ"ס לד' השאג"א שככל ואינו מעכב איכא למימר דה"ה כאברים ופדרים ולא כעיקר עבודה, א"כ אכתי צ"ב דמ"ט דימוהו לשחיטה ולא דימוהו יותר לשאר עבודות המעכבות בכך שהם מעכבות, וא"כ מ"ט אכן לא נילף מביום צוותו. וה"נ ילה"ק דמ"ט לא ילפי' מזריקה דמעכבת וא"כ הילפו' מביום זבחכם הוי' מטעם זריקה ולא מטעם שחיטה. וצ"ב.

ועוד ק' דלפי מש"כ בריטב"א דמקור הילפו' הוא מביום זבחכם א"כ מה ס"ד הגמ' ביומא שם שיחזור ויאספנו ויקמצנו שוב, הא כשם שזריקה בלילה הוי פסול הדם לזריקה לגמרי ול"ש לאספנו א"כ ה"נ התם. וא"כ ע"כ לכאו' כדרך האחרים שהנדון של הגמ' שם היה מטעם אחר לפסול אותו. (ולדרכם שלומדים מביום צוותו יתבאר כפי שכ' רש"י ותוס' בזבחים נז. שבהי"ת שיאנו נפסל בלילה אפשר להקריבנו למחר וה"נ בהא אפשר להקריבנו כיון שמצד דין דביום צוותו רק לא עלתו עבודתו דאז.

 
ב

והנה, כנת"ל הפשטות ברש"י והתוס' ש'ביום זבחכם' הוי מקור לענין פסול נוסף. ופסול ד'ביום צוותו' הוא דין שא"א לעבוד בדם והוי דוק' לגבי דם ולענין לזרוק (וכפי שדייק בחי' הגרמ"ד), והיינו דאינו כשר למצוות הכשר הקרבן אבל מ"מ אינו פסול מלעלות למזבח (ודלפיכך ס"ד דאפשר להעלותם אח"כ ואפי' שלא בתורת המצוה אבל מ"מ אינם נפסלים) (ולכאו' הוא כעין הנת' לגבי שלבמ"ק שכשהוא שלא כדינו אינו מתיר הקרן, ה"נ בכשהוא בלילה אינו כשר להקרבה וכה"ג הוי זריקה אבל אינו מתיר הקרבן. איברא הא אפי' זריקה לא הוי ולא מכפר ויל"ע).
וודין דביום זבחכם הוא לחדש פסול. וכנ,ל דלרש"י הוי פסול דלמחרת ולתוס' הוי פסול דמערב. והוי בגופו של דם.
אמנם בשאגת אריה ביאר שאי"ז פסול חדש אלא הרחבה של הפסול הקודם.


 
ג

ולכאו' נראה לבאר את הענין בהקדם הנת' במקו"א את ענין דשחיטה לאו עבודה. דנתבאר שעבודה היינו כאשר מצוות ההקרבה היא מצוה בעצם לעשות את הדבר, אבל ככל והמצוה היא רק הכשר או מסיבה אחרת א"כ לא בהכרח דהוי' עבודה. (ולפיכך שחיטה לאו עבודה כיון שמצוותה הוא רק הכשר לעבודות ההקרבה האחרות של הקרבן דהזריקה (והקטרת האימורים) וכן בהולכה הנדון הוי' שכיון שסגי בלאו עבודה א"כ מוכח שאין מצוה בעצם עשייתו, ורק דנחלקו אי במקום דמ"מ עביד על ידו את העבודה א"כ משו"ה הוי' עבודה.

ולפי"ז יתכן להתחיל ליישב את קו' הנ"ל, בהנחה דהטעם ששחיטה לא נלמדת מביום צוותו כשאר העבודות, היא כיון ששחיטה לאו עבודה, וא"כ המקור דשחיטה בלילה פסולה הוא מקרא דביום הקריבכם.
ויתבאר בזה נמי לגבי זריקה, דעל אף דאכן איכא למילף לה מביום צוותו, מ"מ הייתור בפסוק דביום זבחכם נלמד אף לגבי זריקה. ורק דהואיל ואיסור לילה בזריקה נלמד כבר מביום צוותו ביארו הראשונים דהוי בזה חידוש דין נוסף (ונחלקו רש"י ותוס' מהו), אבל כנתבאר לעיל הדין שנכתב שנית לגבי זריקה הרי נלמד מינה הרחבה של אותו הדין שנלמד מביום צוותו. וא"כ יבואר בזה דאף איסור שחיטה בלילה א"כ (חז"ל למדו הפסוקים ש)אינו דין נפרד אלא היינו אותו ענין דין דביום צוותו, ורק דהתורה נתנה את דין זה לא רק לגבי עבודה אלא אף לגבי שחיטה דלאו עבודה (ונתייתר בו למילף אף לזריקה וכנ"ל). אבל עכ"פ הוו אותו דין דהעבודות צריכות ליעשות ביום ואף שחיטה שלאו עבודה מ"מ היא בכלל דין זה.

ולפי"ז יבוארו כל ד' הרמב"ם, דהא להנ"ל דינא דביום הקריבכם וביום צוותו מישך שייכי, ורק שלגבי שחיטה דלא הוי ידעי' שדינו בהכי למרות שהוי עבודה א"כ ילפי' לי' מביום זבחכם, אבל לגבי זריקה ילפ' הן מביום צוותו והן מביום זבחכם וכנ"ל (דכיון שלא בעי' לה לגבי דיקרב ביומו ממילא ילפי מינה לגבי למחר). וא"כ יתבארו ד' הרמב"ם דהביא בתחילת דינו את המקור דביום צוותו לענין כל הקרבנות (דהוו 'עבודה'), ואח"ז הוסיף את דין שחיטה וזריקה דמיישך שייכי לה, דהוסיף דלפיכך אפי' שחיטה וזריקה בכלל דין זה. והיינו שכיון שילפי' לה מביום הקריבכם א"כ אף שחיטה וזריקה בכלל דין דביום צוותו. והיינו טעמא דמחד גיסא כ' לפיכך ומאידך גיסא הביא המקור מביום הקריבכם (הן לגבי שחיטה והן לגבי זריקה).


ואחר הנ"ל יתבאר שפיר ד' הריטב"א ביומא כט. במה שהביא את דברי האחרים דילפי' מביום צוותו וכ' דיותר נכון כד' רש"י שילפי' משחיטה ומביום הקריבכם.
ולהנ"ל יבואר דאף כוונת הריטב"א אינה שלא ילפי' כלל מביום צוותו (וכלעיל הוא גמ' מפורשת דילפי' מביום צוותו), אלא היינו שלמרות שאיכא ילפו' מביום צוותו, אבל כ"ז יסוד הדין, ומקור זה הוי' אפי' לענין שחיטה דלאו עבודה וילפי' לה מביום הקריבכם, הרי אי"ז ילפו' נפרדת אלא יסודה הוא נמי מביום צוותו (וכנ"ל ברמב"ם), אבל כונת רש"י היא דלענין הילפו' דמליקה וקמיצה הרי אע"ג דבהנהו איכא ללמוד ככל הקרבנות מביום צוותו, מ"מ מכיון שהוי עבודה כעין שחיטה מסתמא ילפי' לה אף מדינא דשחיטה דאיתא בי', והיינו מש"כ שפי' רש"י הוא 'יותר נכון'. ואכתי צ"ע.


ואחכ"ז נחזור לקושיין בביאור ד' רש"י זבחים לח: גבי ג' מתנות אחרונות. דיל"ב דמש"כ רש"י דכיון שאינן מעכבות ליכא לאיסור הקרבת לילה, אינו כשאג"א, אלא הענין הוי' דכי היכי דלגבי שחיטה דכיון דאינה ציווי אלא 'הכשר' העבודה הוי 'לאו עבודה' ונת"ל דמשו"ה לא ילפי' מביום צוותו (אלא רק בתר קרא דביום הקריבכם א"כ נאסר), וה"נ הולכהשאע"ג שככל ועושה אותה הרי דינה שתהא בכשרות מ"מ כיון שאינה מוכרחת דנו אי היא לאו עבודה, א"כ ה"נ ג' מתנות דאע"ג דודאי הוי בהו מצוה אבל מ"מ ככל ואינן מעכבות א"כ היה מקום לדון דלא יהא בהם את הא דלא עבדי' להו בלילה וכיון דלאו עבודה. וע"ז הוא שכ' רש"י דמ"מ ילפי' מביום זבחכם (ואם שחיטה נאסר כ"ש הא שנאסר).

וכן מתיישב שפיר הא דניסוך המים נפסלים ואע"ג דאינם מעכבים דינם ביום, דאה"נ דינם ביום הוא כג' מתנות אחרונות דהוו מביום זבחכם אבל מ"מ הוי בי' נמי את דין דביום צוותו וכנת"ל דאף הנך דנלמדו מביום זבחכם הוא הרבה לדין דביום צוותו.
 
chagold אמר:
ולכאו' נראה לבאר את הענין בהקדם הנת' במקו"א את ענין דשחיטה לאו עבודה. דנתבאר שעבודה היינו כאשר מצוות ההקרבה היא מצוה בעצם לעשות את הדבר, אבל ככל והמצוה היא רק הכשר או מסיבה אחרת א"כ לא בהכרח דהוי' עבודה. (ולפיכך שחיטה לאו עבודה כיון שמצוותה הוא רק הכשר לעבודות ההקרבה
רבינו @chagold, יישר כוח על הדברים הנאים.
כיון שלא נתבאר אלא במק"א גדר שחיטה לאו עבודה, נותרנו לע"ע בתימה מאי שנא שחיטה והולכה מקבלה לגבי תורת עבודה, והרי אף הקבלה לפ"ז אינה אלא הכשר לזריקה.
 

chagold

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
chagold אמר:
ולכאו' נראה לבאר את הענין בהקדם הנת' במקו"א את ענין דשחיטה לאו עבודה. דנתבאר שעבודה היינו כאשר מצוות ההקרבה היא מצוה בעצם לעשות את הדבר, אבל ככל והמצוה היא רק הכשר או מסיבה אחרת א"כ לא בהכרח דהוי' עבודה. (ולפיכך שחיטה לאו עבודה כיון שמצוותה הוא רק הכשר לעבודות ההקרבה
רבינו @chagold, יישר כוח על הדברים הנאים.
כיון שלא נתבאר אלא במק"א גדר שחיטה לאו עבודה, נותרנו לע"ע בתימה מאי שנא שחיטה והולכה מקבלה לגבי תורת עבודה, והרי אף הקבלה לפ"ז אינה אלא הכשר לזריקה.
מה שכתבתי במק"א על שחיטה לאו עבודה עדיין לא מושלם אצלי, (ולנדו"ד כתבתי רק את מה שלכאו' לפי הבנתי שם נוגע לנדו"ד). ולכן יתכן שתשובתי עכשיו אינה נכונה, אבל אנסה.
שחיטה נמצאת גם בחולין. והיא הכשר אכילה. (ואף בבן פקועה של קרבן (בהי"ת שיהא לו דין הקרבה) שאי"צ שחיטה בחולין לכאו' עכ"פ לכאו' א"א להקריבה חיה ותיבעי שחיטה, והיא תיקון הקרבן).
קבלה היא מצוה שהוי' רק לגבי קרבן. וא"כ יש מקום לומר שמצוותה עצמית לעשות כן. ואף שהיא באה כסדר הקרבה (והכנה לזריקה) אבל מ"מ יש בה דין עצמי. 

 
 
חלק עליון תַחתִית