ואני מעלה להלן מה שיצא לכאו' בדברים (במושכל ראשון).
איני מבקש לטרוח לעיין באריכות הדברים, אבל במידת האפשר אשמח בהערות בדברים הללו.
ברש"י זבחים לח: ד"ה אין באות בלילה, מבואר שס"ד דרש"י שהדין להקריב ביום מיירי רק על קרבנות שחיובם להקריב והיינו שמעכבות, אבל ג' מתנות או שיריים שאינן מעכבות לא (וע"ז כ' דמ"מ נפסלות מדין אחר). וצ"ע מנין הונח ד"ז לרש"י שדין דבמיום צוותו קאי רק על המעכבים.
ובפרט שמצינו לגבי נסכים (תמורה יד.) שאפי' שאינן מעכבים דינם נמי ביום.
ובשאג"א סי' י"ז כ' שיש ב' מקורות א' מקרא דביום צוותו והוא דין לא לעשות הקרבה בלילה, ב' 'ביום הקריבו' והוא דין פסול הדם (ויתבאר אליבא דרש"י דקאי כלפי עבודת הזריקה ולמחר ואליבא דתוס' נו. דהוא פסול באותו היום ומשקיעה ראשונה). ולדרך זו ביאר דלפיכך מקרא דביום צוותו ס"ד דג' זריקות אחרונות ושיריים נמי אינם כגופו של זבח וכאברים ופדרים דכשרים בלילה. ולהכי אתא קרא דביום זבחכם דאף הא הוי כגופו של זבח.
ועצם החילוק בין הפסוקים הוא פשוט למעיין (דביום צוותו קאי אכלל העבודות וביום זבחכם קאי אשחיטה וזריקה), והיינו נמי פשטות הסוגי' והרש"י זבחים לח: ונו. והתוס' זבחים נו. דהיה דין א' דביום צוותו ודין זה לא הספיק לאסור הדם ולהכי אתא קרא דביום זבחכם לאסור.
ופשטות הסוגיות היא דשחיטה וזריקה מפסוק א' באים (שהרי ביום זבחכם קאי אשחיטה וע"ז קאי בסוגי' זבחים נו. דלא רק השחיטה אלא אף הזריקה). (ולנ"ל יתכן דהוי פלוג' בין רש"י ותוס' אף על זמן השחיטה הפסולה, דהא לרש"י הוא תלוי בנדון פלוג' התנאים בגדר ביהש"מ, אבל לתוס' לעולם הוי משקיעה ראשונה. ויל"ע בשאגת אריה שם).
אמנם קצ"ע בהא דאותו לשון ד'ביום' דהוי בין ב'ביום צוותו' ובין 'ביום זבחכם' הרי לגבי זריקה הוי מקור לב' עניינים. שהרי הוא אותו לשון. וכן יל"ע אם לגבי שחיטה (וה"נ במליקה וקמיצה אליבא דרש"י יומא כט. (להלן) דס"ל ילפי' להן משחיטה) שאין ב' פסוקים למילף לאוסרו בלילה, אם הרי האיסור יהיה כבזריקה או האיסור הוי כשאר הנך דלפי' מביום צוותו.
והנה ברמב"ם מעה"ק ד' א' כָּל הַקָּרְבָּנוֹת אֵין מַקְרִיבִין אוֹתָן אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (
ויקרא ז׳:ל״ח) בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹחֲטִין זְבָחִים אֶלָּא בַּיּוֹם וְאֵין זוֹרְקִין דָּמִים אֶלָּא בְּיוֹם הַשְּׁחִיטָה שֶׁנֶּאֱמַר (
ויקרא ז׳:ט״ז) בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ בְּיוֹם הַזְּבִיחָה תִּהְיֶה הַהַקְרָבָה. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה נִפְסַל הַדָּם: ומבואר דאיכא ב' קראי א' לגבי הקרבת הקרבנות וא' לגבי דם.
איברא דלשונו של הרמב"ם הנ"ל צ"ב דבתחילה כ' את דין כל ההקרבות, ואח"כ כ' ד'לפיכך אין שוחטין זבחים אלא ביום ואין זורקין דמים אלא ביום'. והנה לגבי שחיטה צ"ב דאם שחיטה הוא בכלל כל הקרבנות א"כ מה הוצרך להבדילו מהנך עבודות במש"כ 'לפיכך אין שוחטין', הא הוא כבר כלול בהם. ואי שחיטה אינו כלול בשאר ההקרבות א"כ אכן תיקשי דמהי"ת אכן ללמוד דשחיטה אסור ביום. ולכאו' אף בד' הרמב"ם צל"ב כנ"ל דקרא דביום זבחכם הוא המקור הן לאיסור השחיטה והן לאיסור הזביחה בלילה, ודאתרוייהו כ' שילפי' מ'ביום זבחכם'. אמנם אכתי צ"ב בזה עצם מה ש
גם כ' 'לפיכך' והיינו ששחיטה וזריקה נלמדים ותלויים בדין הקודם של ביום צוותו דמיירי בכל העבודות, ו
שלמרות זאת הרמב"ם הוצרך לכתבם בנפרד (והוא מוכיח שהם לא בדיוק ככל העבודות), ו
בנוסף שהרמב"ם נמי תלאם ב'ביום זבחכם'. וצ"ב כוונתו. ועוד צ"ב דלדבריו משמע ששחיטה וזריקה ושאר העבודות הוו אותו זמן של הקרבה ביום שאסורים בו (והיינו דלא ס"ל כר"ת שס"ל שביום זבחכם דמינה יפי' לשקיעת החמה הוי שקיעה ראשונה ובשונה מדין דביום צוותו דקאי אזמן צאה"כ, אלא כרש"י דכולהו לזמן א' קמיירי ורק כיון שהדין דביום צוותו השתנה לענין שחיטה וזריקה בקרא דביום זבחכם א"כ הנפ"מ מינה הוי' לענין למחר בכה"ג שלא נפסל דמ"מ פסול)
.
ובעצם הנ"ל שהזריקה והשחיטה נלמדים מביום זבחכם, הנה יל"ע עוד דמה באמת הטעם שהשחיטה לא נלמדת מביום צוותו כשאר העבודות.
ועו"ק דמ"ט נשרף ולא אמרי' דככל ולא שנה עליו הכתוב לעכב א"כ לא ישרף אלא יקריבוהו דיעבד. וד"ז ק' נמי בכל עבודת זר אחרת. וצ"ע ואיכ"מ)
ועו"ק דהנה בפשטות הסוגי' וכנ"ל מהרש"י זבחים לח: מבואר דהס"ד דיהיו כאברים הוי' רק בג' מתנות אחרונות אבל מתנה ראשונה יש לה נמי להילמד מביום צוותו כיון שהיא נצרכת לעבודה, וא"כ ק' דבסוגי' זבחים נו. למדו המקור לדם שנפסל בשקיעת החמה והמקור הוי' אף למתנה ראשונה הנצרכת. וא"כ אף במש"כ רש"י שס"ד שיהיה חלוק ומ"מ איכא דין פסול נוסף, הלא מבואר דכל הס"ד דדם לא יפסל ודבעי' לביום זבחכם הוא רק גבי ג' מתנות אבל מתנה ראשונה לא, וא"כ ק' מ"ט ברמב"ם לא כ' המקור דמתנה ראשונה נמי מביום צוותו ורק לגבי שאר מתנות (וכן לגבי מתנה ראשונה בגוונא דלא נפסה בלינה לרש"י א"נ לגבי לפוסלה משקיעת החמה לתוס', דהא הראשונה בעי' לדין נוסף דביום זבחכם).
ועד עתה הקשינו על צורת הילפו' מהפסוקים.
אמנם אף על ביאור השאגת אריה הנ"ל דטעם ד' הרש"י שחילק בין זריקת המתנות האחרונות לראשונה הוא שלולי הפסול מטעם דביום זבחכם הו"א שהוי כאברים ופדרים, קשה (וכפי שהק' בקונטרס אחרון (לצ"פ הל' מתנו"ע, מחתן המחבר) אות ל"ט (הו' בהער' ד' במהד' מכון שער המשפט)), ראשית, דאכתי חסר טעם בקשר שבין היותו גופו של זבח או אברים ופדרים (דהוא בפשטות אינו תלוי בהיותו מעכב אלא אם הוי גופו של זבח או אינו גופו של זבח) להיותו מעכב ודמשו"ה לומר שג' זריקות שאין מעכבות אינן כגופו של זבח אלא כאברים ופדרים. ולאידך גיסא דאי הוי טעם לדונו שאינו כגופו של זבח א"כ מהי"ת שקרא דביום זבחכם אתי לחדש שיהיה כגופו של זבח ולא נימא דהוי כאימורים וא"כ אינו נכלל אף בקרא דביום זבחכם.
וכן אכתי לא התיישב בנ"ל הא דניסוך המים פסולים בלילה אע"ג דאינן מעכבות ואע"ג דככל ובאים עם הזבח ודאי הוויין כגופו של זבח וכנ"ל.
והנה בסוגי' יומא כט. לענין שלא רק שחיטה דינה הוי' שבנשחטה בלילה נשרפה אלא אף קמיצה ומליקה בלילה נשרפים, וברש"י כ' דילפי' משחיטה ובריטב"א שם בא לדחות את דברי ה'אחרים' הלומדים מביום צוותו אלא מפרש כרש"י שהוא משחיטה וביאר הריטב"א דהיינו כיון שביום זבחכם כתיב.
והקשו ע"ד הריטב"א דהא מפורש ברש"י בתמורה יד. דדנו לגבי קומץ בכלל השאר הקרבות וביאר רש"י שם דילפי' מביום צוותו ובפשטות היינו ילפ' דכולהו וא"כ מה ביאו"ד הריטב"א דרש"י לא יליף מביום צוותו אלא מביום זבחכם. וה"נ ילה"ק בגוף ד' רש"י דמ"ט ל"כ דהילפו' היא מביום צוותו. וה"נ ילה"ק עוד בד' רש"י התם משמע דפסול זריקת דם נמי הוי מביום צוותו ולא הזכיר את קרא דביום זבחכם.
ולדרך השאג"א הנ"ל דמביום צוותו ילפי' לשאר עבודות אבל לדם ילפי' מביום זבחכם כיון דס"ד דהוי כאברים ופדרים, א"כ הוא קשה נמי בחשבון, דמה טעם לגבי מליקה וקמיצה לא ניילף מביום צוותו, דהא המליקה והקמיצה מעכבים העבודה. ובהכרח דילפי' מביום צוותו וכאחרים וכסוגי' הנ"ל וצ"ב ד' הריטב"א.
ועויל"ע ע"ד רש"י והריטב"א דילפי' משחיטה, דלנת"ל דמביום זבחכם ילפי' הן לשחיטה והן לזריקה, א"כ אף דמליקה וקמיצה דמו לשחיטה שהם תחילת העבודה, אבל סוכ"ס לד' השאג"א שככל ואינו מעכב איכא למימר דה"ה כאברים ופדרים ולא כעיקר עבודה, א"כ אכתי צ"ב דמ"ט דימוהו לשחיטה ולא דימוהו יותר לשאר עבודות המעכבות בכך שהם מעכבות, וא"כ מ"ט אכן לא נילף מביום צוותו. וה"נ ילה"ק דמ"ט לא ילפי' מזריקה דמעכבת וא"כ הילפו' מביום זבחכם הוי' מטעם זריקה ולא מטעם שחיטה. וצ"ב.
ועוד ק' דלפי מש"כ בריטב"א דמקור הילפו' הוא מביום זבחכם א"כ מה ס"ד הגמ' ביומא שם שיחזור ויאספנו ויקמצנו שוב, הא כשם שזריקה בלילה הוי פסול הדם לזריקה לגמרי ול"ש לאספנו א"כ ה"נ התם. וא"כ ע"כ לכאו' כדרך האחרים שהנדון של הגמ' שם היה מטעם אחר לפסול אותו. (ולדרכם שלומדים מביום צוותו יתבאר כפי שכ' רש"י ותוס' בזבחים נז. שבהי"ת שיאנו נפסל בלילה אפשר להקריבנו למחר וה"נ בהא אפשר להקריבנו כיון שמצד דין דביום צוותו רק לא עלתו עבודתו דאז.