חמוץ בגדים
משתמש חדש
מצ"ב דברים שאמרתי בסיום מסכת הוריות, מוקדשים לכל מסיימי סדר נזיקין מחלקם יהיה חלקי בעז"ה.
בגמ' נחלקו כשיש 2 קרבנות כשבה או שעירה איזה מהם קודם. ובספר לקח טוב (לרבי יוסף ענגיל בעל האתוון דאורייתא ועוד הרבה ספרים) ביאר את המחלוקת שנחלקו האם איכות חשובה מכמות או הכמות חשובה מן האיכות.
שהרי שעירה נחשב כקרבן יותר איכותי שהרי גם יחיד שחטא בע"ז מביא שעירה ואינו יכול להביא כשבה ורק בקרבן חטאת רגיל על עבירה של כרת יש לו את הבחירה להביא כשבה או שעירה וממילא השעירה נחשב כאיכותי יותר
אולם בכשבה יש מעלה שיש בה יותר בשר לאכילת מזבח והרי יש כאן כמות יותר גדולה.
ולפי זה יש לומר שהכרעת הרמב"ם היא ששעירה עדיפה מכשבה ורואים שאיכות עדיפה יותר מכמות.
ואפשר להקשות בדרך דרוש מאיפה ידע הרמב"ם שאיכות חשובה יותר מכמות. ואפשר לתרץ שהוא ידע את זה מאיפה שהרב אברמסקי ידע את זה, וכך סיפר רבנו משה מרדכי שולזינגר על הרב'ה שלנו הרב אברמסקי שיושב ולומד בחדר דף גמרא עם רמב"ם ועוד תוספתא ופתאום הוא שומע שאנשים אחרים יושבים ובונים קריות ונכנסת בליבו מחשבה שהנה הוא סך הכל לומד בחדרו בזמן שאנשים אחרים בונים קריות, ואז מונח לו על השולחן סידור והוא פותח את הסידור ואחרי מנחה של שבת יש פרקי אבות ושם כתוב במשנה כך: אם יהיהו כל חכמי ישראל בכף מאזניים אחת ור' אליעזר בן הוקרנוס בכף מאזנים שניה הוא מכריע את כולם ואם יהיו כל חכמי ישראל ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף מאזניים אחת ור' אלעזר בן ערך בכף מאזנים שניה הוא מכריע את כולם.
ואז אברמסקי (כך היה מספר ר' משה מרדכי בדיוק בלשון הזה) שואל את עצמו מה המשנה באה ללמד אותנו וכי רוים לתת ציונים לתנאים הקדושים מה רוצים ללמד אותנו פה? אז אברמסקי חושב ונראה לו שזה הפשט רוצים להגיד במשנה שאיכות חשובה מכמות כל חכמי ישראל בכף מאזניים אחת ור' אלעזר בן ערך בכף מאזנים שניה הוא מכריע את כולם למה הוא מכריע את כולם? הרי כל חכמי ישראל הם הרבה ומצד שני יש לך אחד ולמה האחד מכריע את כולם אלא משום שאיכות חשובה יותר מכמות, ואם כן דף גמ' אחד של אברמסקי חשוב יותר מכל הקריות שבעולם ואז אברמסקי חוזר ללמוד בשמחה.
בגמ' נחלקו כשיש 2 קרבנות כשבה או שעירה איזה מהם קודם. ובספר לקח טוב (לרבי יוסף ענגיל בעל האתוון דאורייתא ועוד הרבה ספרים) ביאר את המחלוקת שנחלקו האם איכות חשובה מכמות או הכמות חשובה מן האיכות.
שהרי שעירה נחשב כקרבן יותר איכותי שהרי גם יחיד שחטא בע"ז מביא שעירה ואינו יכול להביא כשבה ורק בקרבן חטאת רגיל על עבירה של כרת יש לו את הבחירה להביא כשבה או שעירה וממילא השעירה נחשב כאיכותי יותר
אולם בכשבה יש מעלה שיש בה יותר בשר לאכילת מזבח והרי יש כאן כמות יותר גדולה.
ולפי זה יש לומר שהכרעת הרמב"ם היא ששעירה עדיפה מכשבה ורואים שאיכות עדיפה יותר מכמות.
ואפשר להקשות בדרך דרוש מאיפה ידע הרמב"ם שאיכות חשובה יותר מכמות. ואפשר לתרץ שהוא ידע את זה מאיפה שהרב אברמסקי ידע את זה, וכך סיפר רבנו משה מרדכי שולזינגר על הרב'ה שלנו הרב אברמסקי שיושב ולומד בחדר דף גמרא עם רמב"ם ועוד תוספתא ופתאום הוא שומע שאנשים אחרים יושבים ובונים קריות ונכנסת בליבו מחשבה שהנה הוא סך הכל לומד בחדרו בזמן שאנשים אחרים בונים קריות, ואז מונח לו על השולחן סידור והוא פותח את הסידור ואחרי מנחה של שבת יש פרקי אבות ושם כתוב במשנה כך: אם יהיהו כל חכמי ישראל בכף מאזניים אחת ור' אליעזר בן הוקרנוס בכף מאזנים שניה הוא מכריע את כולם ואם יהיו כל חכמי ישראל ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף מאזניים אחת ור' אלעזר בן ערך בכף מאזנים שניה הוא מכריע את כולם.
ואז אברמסקי (כך היה מספר ר' משה מרדכי בדיוק בלשון הזה) שואל את עצמו מה המשנה באה ללמד אותנו וכי רוים לתת ציונים לתנאים הקדושים מה רוצים ללמד אותנו פה? אז אברמסקי חושב ונראה לו שזה הפשט רוצים להגיד במשנה שאיכות חשובה מכמות כל חכמי ישראל בכף מאזניים אחת ור' אלעזר בן ערך בכף מאזנים שניה הוא מכריע את כולם למה הוא מכריע את כולם? הרי כל חכמי ישראל הם הרבה ומצד שני יש לך אחד ולמה האחד מכריע את כולם אלא משום שאיכות חשובה יותר מכמות, ואם כן דף גמ' אחד של אברמסקי חשוב יותר מכל הקריות שבעולם ואז אברמסקי חוזר ללמוד בשמחה.