מסכת הוריות - הערות וחידושים

אוריאל

משתמש ותיק
לרגל תחילת לימוד מסכת הוריות בסדר הדף היומי, נראה לי שיועיל לחזק גם את מדור "דף היומי" שבפורום, ויהיה הדבר לתועלת אם חו"ר לומדי הדף יעלו לכאן את שאלותיהם וספקותיהם שהתעוררו להם במהלך תלמודם, או חידושים או וורטים שזכו לחדש.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
וזה החלי, הקושיא שלי מאמש:
בדף ב: וג. מבואר דמה שכתוב במשנה שיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור זו דעת יחידאה וחכמים חולקים. וגם הרמב"ם פסק להלכה שיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב, וכנראה שהוא מפני שכך דעת חכמים.
והנה בדף ב. נחלקו רב ורבי יוחנן בבית דין שהורו שחלב מותר והלך היחיד והתחלף לו חלב בשומן ואכלו, אם נחשב כתולה בבי"ד ופטור או לא, דלרבי יוחנן חייב. ולכאו' כל המחלוקת הזו היא לא להלכה, דלדין פסקינן דאפילו אם הוא תולה בבי"ד הוא חייב, וא"כ משמע דרב ורבי יוחנן סוברים דהלכה דיחיד שעשה בהוראת בי"ד פטור, ומדוע לא נפסוק כמותם [נגד דעת שמואל בע"ב דזו דברי ר"י וכו'].
וחשבתי שאולי הוא בגלל שדעת רבי יוחנן אינה מפורשת וייתכן הטעם שמחייב כי באמת יחיד שעשה בהוראת בי"ד חייב, אבל זהו דוחק גדול מאד [בפרט שאפילו אם כן הוא, מ"מ אכתי ראוי שתהיה הלכה כרב נגד שמואל באיסורי].
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
ג.
פשיטא מרובין ונתמעטו כו׳
פירש״י שמתו מקצתן.
וצ״ע מדוע לא פירש שנולדו עוד ילדים למיעוט הקהל.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
יד.
סיני ועוקר הרים סיני עדיף.
צריך ביאור א"כ למה הלכה בכל מקום כרבה נגד רב יוסף, הרי רב יוסף שהיה סיני עדיף.
גם תמוה למה רב יוסף לא רצה לקבל על עצמו את ראשות הישיבה, הרי אם סיני עדיף א"כ נמצא שתועלת התלמידים שהוא יהיה הראש ישיבה. ודוחק לומר שמצד הענווה זה עדיף יותר.

ומה שנקרא הבקי סיני, יעו"ש במהרש"א שזה מורה על ענווה כהר סיני שהיה עניו ושפל, וגם מי שהוא בקי הוא שפל בעיני עצמו יותר מהעוקר הרים, וזהו שרב יוסף נקרא סיני בכל מקום. והתעוררתי להוסיף ע"ז מש"א רב יוסף בשלהי סוטה לא תיתני בטלה ענוה דאיכא אנא, ולכן דוקא הוא נקרא "סיני" בכ"מ.
 

סבא

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
ג.
פשיטא מרובין ונתמעטו כו׳
פירש״י שמתו מקצתן.
וצ״ע מדוע לא פירש שנולדו עוד ילדים למיעוט הקהל.
ראה רש"ש שם וז"ל -
ד"ה אלא צ"ע אי הוה מצי למיבעיא כו' אם מתו מיעוט וכו'. והא דמרובין ונתמעטו דלעיל יל"פ לא דמתו מקצתן כפרש"י אלא כגון שנתגדלו בינתיים מאותן שלא עשו (או אפילו עשו גם המה בקטנותן אין בעשייתן אז ולא כלום) וכן מ"ל כשבאו מח"ל אנשים בינתיים ונתיישבו בארץ אבל קשה דלקמן בס"פ אמרינן דאין מיתה בצבור: ע"כ.
וראה בשיעורי משמר הלוי וז"ל-
לכאו' הי' אפ"ל באופן שנולדו אח"כ עוד והם הנולדים הלא משתייכים למיעוט שלא חטאו והרי נתרבו המועטין ועי' מהרי"ל דיסקין [שהקשה כן] ועי' מש"כ הרב המגיה זצ"ל על המאירי כאן עכ"ל.
וז"ל הרב המגיה הנ"ל [ואגב, הילכתא גבירתא איכא למשמע מיניה מההוא קנאה הגרמ"מ שולזינגר שעם כל קנאותו לא פסל את הרב סופר על אף שכידוע עבד אצל הקונסרבטיבים] ואולי רבינו המאירי ורש"י מלתא אגב אורחא קמ"ל דבצבור ליכא חטאת שמתו בעליה כדאי' ו' א' עכ"ל.
 

סבא

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
יד.
סיני ועוקר הרים סיני עדיף.
צריך ביאור א"כ למה הלכה בכל מקום כרבה נגד רב יוסף, הרי רב יוסף שהיה סיני עדיף.
גם תמוה למה רב יוסף לא רצה לקבל על עצמו את ראשות הישיבה, הרי אם סיני עדיף א"כ נמצא שתועלת התלמידים שהוא יהיה הראש ישיבה. ודוחק לומר שמצד הענווה זה עדיף יותר.
כן הקשה במצפה איתן סוף הוריות אולם עיין ברא"ש פ"ב דשבת סימן כג בשם רבינו יונה וז"ל דהא דקיי"ל הלכה כרבה היינו היכא דפליגי בסברות דנפשייהו משום דאמרינן בהוריות יד ע"א דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים עכ"ל.
הרי בהדיא דמה דהלכתא כרבה זהו משום שהיה עוקר הרים, ובהכרח דמאי דמבואר בהוריות דסיני עדיף זהו
לענין איזה מהם למנות ראש ישיבה, דע"ז הנידון שם, ואהא קאמר הכל צריכין למרי חטיא, דמי שמשנה וברייתא סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מהר סיני -וכפרש"י שם- הוא קודם להיות ראש ישיבה, אבל לענין פסק הלכה לעולם עוקר הרים עדיף.
 

סבא

משתמש ותיק
בהנ"ל מעניין גם לציין מש"כ בשו"ת מהריק [קס"ט] וז"ל-
ועוד שהרי [highlight=yellow]ריצב"א פסק כרב יוסף נגד רבה מכח ההיא דשילהי הוריות (דף יד) דשלחו מתם סיני עדיף[/highlight], ואפילו רבי' יצחק בעל התוס' לא פסק כרבה אלא מכח ההיא דמי שאחזו (דף עד בד"ה הא ק"ל וע"ש) מההיא דהלכתא כוותיה דרב יוסף בשדה ענין ומחצה עכ"ל.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
סבא אמר:
אוריאל אמר:
יד.
סיני ועוקר הרים סיני עדיף.
צריך ביאור א"כ למה הלכה בכל מקום כרבה נגד רב יוסף, הרי רב יוסף שהיה סיני עדיף.
גם תמוה למה רב יוסף לא רצה לקבל על עצמו את ראשות הישיבה, הרי אם סיני עדיף א"כ נמצא שתועלת התלמידים שהוא יהיה הראש ישיבה. ודוחק לומר שמצד הענווה זה עדיף יותר.
כן הקשה במצפה איתן סוף הוריות אולם עיין ברא"ש פ"ב דשבת סימן כג בשם רבינו יונה וז"ל דהא דקיי"ל הלכה כרבה היינו היכא דפליגי בסברות דנפשייהו משום דאמרינן בהוריות יד ע"א דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים עכ"ל.
הרי בהדיא דמה דהלכתא כרבה זהו משום שהיה עוקר הרים, ובהכרח דמאי דמבואר בהוריות דסיני עדיף זהו
לענין איזה מהם למנות ראש ישיבה, דע"ז הנידון שם, ואהא קאמר הכל צריכין למרי חטיא, דמי שמשנה וברייתא סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מהר סיני -וכפרש"י שם- הוא קודם להיות ראש ישיבה, אבל לענין פסק הלכה לעולם עוקר הרים עדיף.
זכור לי שראיתי פעם, כמדומני בפמ"ג, שסיני ועוקר הרים יש להעלות את הסיני לתורה קודם דהלא הוא עדיף. ולכאו' לפ"ז צריך עיון דהא לענין פסק הלכה העוקר הרים עדיף, ומנלן להעדיף את ענין הראש ישיבה על הפוסק הלכה.
 

סבא

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
זכור לי שראיתי פעם, כמדומני בפמ"ג, שסיני ועוקר הרים יש להעלות את הסיני לתורה קודם דהלא הוא עדיף. ולכאו' לפ"ז צריך עיון דהא לענין פסק הלכה העוקר הרים עדיף, ומנלן להעדיף את ענין הראש ישיבה על הפוסק הלכה.
אכן סיני אתה!
ומקורו בפמ"ג א"א קל"ו וז"ל: עוד שם [באליה רבה] תלמיד חכם בעל הוראה קודם לתלמיד חכם מפולפל ואין בעל הוראה. יראה, דהיינו סיני ועוקר הרים, סיני עדיף [הוריות יד, א] עכ"ל.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
סבא אמר:
שמואל דוד אמר:
ג.
פשיטא מרובין ונתמעטו כו׳
פירש״י שמתו מקצתן.
וצ״ע מדוע לא פירש שנולדו עוד ילדים למיעוט הקהל.
ראה רש"ש שם וז"ל -
ד"ה אלא צ"ע אי הוה מצי למיבעיא כו' אם מתו מיעוט וכו'. והא דמרובין ונתמעטו דלעיל יל"פ לא דמתו מקצתן כפרש"י אלא כגון שנתגדלו בינתיים מאותן שלא עשו (או אפילו עשו גם המה בקטנותן אין בעשייתן אז ולא כלום) וכן מ"ל כשבאו מח"ל אנשים בינתיים ונתיישבו בארץ אבל קשה דלקמן בס"פ אמרינן דאין מיתה בצבור: ע"כ.
וראה בשיעורי משמר הלוי וז"ל-
לכאו' הי' אפ"ל באופן שנולדו אח"כ עוד והם הנולדים הלא משתייכים למיעוט שלא חטאו והרי נתרבו המועטין ועי' מהרי"ל דיסקין [שהקשה כן] ועי' מש"כ הרב המגיה זצ"ל על המאירי כאן עכ"ל.
וז"ל הרב המגיה הנ"ל [ואגב, הילכתא גבירתא איכא למשמע מיניה מההוא קנאה הגרמ"מ שולזינגר שעם כל קנאותו לא פסל את הרב סופר על אף שכידוע עבד אצל הקונסרבטיבים] ואולי רבינו המאירי ורש"י מלתא אגב אורחא קמ"ל דבצבור ליכא חטאת שמתו בעליה כדאי' ו' א' עכ"ל.
ישר כח גדול!!!
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
ג.
מתני' אמרו אין נדה בתורה כו' שבת כו' עבודת כוכבים כו'
יש לעיין מדוע נקט שלשה אלו דוקא ועוד יש לעיין אם יש טעם בהסדר.
ועיין רש"י לקמן ד. ד"ה חזקיה אמר וד"ה מצות וד"ה אמר ר"נ וצ"ע מדוע שינה הסדר עיין שם וצ"ע
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמואל דוד אמר:
ג.
מתני' אמרו אין נדה בתורה כו' שבת כו' עבודת כוכבים כו'
יש לעיין מדוע נקט שלשה אלו דוקא ועוד יש לעיין אם יש טעם בהסדר.
ועיין רש"י לקמן ד. ד"ה חזקיה אמר וד"ה מצות וד"ה אמר ר"נ וצ"ע מדוע שינה הסדר עיין שם וצ"ע
לגבי שבת אולי י"ל שהחידוש הוא בגלל מה שכתבו התוס' בריש שבת שמלאכת הוצאה מלאכה גרועה היא, וע"ז קמ"ל דאעפ"י דכתיב ונעלם דבר ודרשי' ולא כל הגוף, ומ"מ הו"א דאולי כן בעינן שיהיה לכל הפחות דבר חשוב מהאיסור, מ"מ אע"פ שהיא מלאכה גרועה מ"מ ג"ז נחשב לאיסור שאם התירוהו בי"ד צריך להביא ע"ז פר.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
שמואל דוד אמר:
ג.
מתני' אמרו אין נדה בתורה כו' שבת כו' עבודת כוכבים כו'
יש לעיין מדוע נקט שלשה אלו דוקא ועוד יש לעיין אם יש טעם בהסדר.
ועיין רש"י לקמן ד. ד"ה חזקיה אמר וד"ה מצות וד"ה אמר ר"נ וצ"ע מדוע שינה הסדר עיין שם וצ"ע
לגבי שבת אולי י"ל שהחידוש הוא בגלל מה שכתבו התוס' בריש שבת שמלאכת הוצאה מלאכה גרועה היא, וע"ז קמ"ל דאעפ"י דכתיב ונעלם דבר ודרשי' ולא כל הגוף, ומ"מ הו"א דאולי כן בעינן שיהיה לכל הפחות דבר חשוב מהאיסור, מ"מ אע"פ שהיא מלאכה גרועה מ"מ ג"ז נחשב לאיסור שאם התירוהו בי"ד צריך להביא ע"ז פר.
יישר כח. אגב עיין תפארת ישראל במשניות.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמואל דוד אמר:
אוריאל אמר:
שמואל דוד אמר:
ג.
מתני' אמרו אין נדה בתורה כו' שבת כו' עבודת כוכבים כו'
יש לעיין מדוע נקט שלשה אלו דוקא ועוד יש לעיין אם יש טעם בהסדר.
ועיין רש"י לקמן ד. ד"ה חזקיה אמר וד"ה מצות וד"ה אמר ר"נ וצ"ע מדוע שינה הסדר עיין שם וצ"ע
לגבי שבת אולי י"ל שהחידוש הוא בגלל מה שכתבו התוס' בריש שבת שמלאכת הוצאה מלאכה גרועה היא, וע"ז קמ"ל דאעפ"י דכתיב ונעלם דבר ודרשי' ולא כל הגוף, ומ"מ הו"א דאולי כן בעינן שיהיה לכל הפחות דבר חשוב מהאיסור, מ"מ אע"פ שהיא מלאכה גרועה מ"מ ג"ז נחשב לאיסור שאם התירוהו בי"ד צריך להביא ע"ז פר.
יישר כח. אגב עיין תפארת ישראל במשניות.

וזה לשונו שם: "נקט הנך ג' נדה שבת ע"ז משום דבכולן יש בהן הסתעפות רב ושייך גבייהו הסיפא דהתירו מקצתו ואסרו מקצת ותו דקמ"ל דאף דכולן ידועין לכל דכל איש יש לו אשה ובכל שבוע יש שבת וע"ז הוא העיקר היותר גדול לכל ישראל ובלעדם אין מקום לתורה אפ"ה מתשבו ב"ד שוגגין כשטעו בהנך ולא מתשבו מזידין".
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
נשאלתי מפני מה נקראת המסכת "הוריות" ולא "הוראות". האם אין אומרים הרבה הוראות "הוראות"?
 

סבא

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
נשאלתי מפני מה נקראת המסכת "הוריות" ולא "הוראות". האם אין אומרים הרבה הוראות "הוראות"?
כשצריכים את הגנב מורידים אותו אף מעמוד התליה, ולכן אני מעתיק מקור אכזב, אבל -מה לעשות- בהחלט מלומד-
כפל הצורות הודיה–הודאה נובע משתי הגיות שונות שהיו בעברית של חז"ל, וההבדל ביניהן הוא הבדל גאוגרפי: הצורה באל"ף אופיינית ללשון חז"ל בבבל, והצורה ביו"ד – לארץ ישראל.
צמד המילים הזה מצטרף לצמדים אחרים של מילים בגזרת ל"י, כגון הַשְׁקָאָה–הַשְׁקָיָה, [highlight=yellow]הוֹרָאָה–הוֹרָיָה (השוו שם המסכת הוריות)[/highlight], הוֹנָאָה–הוֹנָיָה, הַזָּאָה–הַזָּיָה, וכן בַּנָּאִים–בַּנָּיִים, אֲפָאוֹ–אֲפָיוֹ (=אפה אותו). המשותף לכל המילים האלה שלפני היו"ד המקורית יש קמץ. במעמד זה חל מעתק של היו"ד לאל"ף, והוא משתקף בכתבי היד של ספרות חז"ל הכתובים על פי מסורת בבל. נראה שסיבת המעתק היא השפעת הקמץ על העיצור שאחריו: הקמץ מייצג תנועה נמוכה ובהשפעתו העיצור הגבוה י התחלף בעיצור הנמוך א. לעומת זאת בכתבי היד המשקפים את מסורת ארץ ישראל השתמרה היו"ד המקורית.
בימינו בשמות פעולה שירשנו מלשון חז"ל השתרשו בדרך כלל הצורות באל"ף כבמסורת הבבלית, משום שבמהלך הדורות התלמוד הבבלי נלמד יותר והיה מוכר יותר מן התלמוד הירושלמי. [האקדמיה ללשון].
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
ג:
מתני' אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה כו'
משמע מדברי ר"ע שעדיין יש ספק אבל יותר קרוב לפטור מחובה.
אולם עיין רש"י ד"ה שהוא קרוב לפטור- דהוי ודאי תולה כו' וצריך עיון קצת. ועיין ספר עקבי אהרן שהרגיש בזה. ואחר זה ראיתי במרומי שדה ד. ד"ה החזיק בדרך ע"ש ודו"ק
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
דף ז.

מה ציבור אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף משיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, או כלך לדרך זו נשיא מוצא מכלל יחיד וכו' מה נשיא מביא בשגגת מעשה בלא העלם דבר אף משיח מביא בשגגת מעשה בלא העלם דבר.
וצריך עיון, הלא בשלב זה שאנו באים ללמוד למשיח מציבור שכשם שציבור אינו כיחיד וצריכים העלם דבר עם שגגת מעשה, ולכן משיח יהיה דינו כן, אם כן יש לנו ללמוד שגם נשיא יהיה כך הדין, שמכיון שאינו כיחיד [שהרי מביא שעיר ולא כשבה או שעירה] יביא קרבן רק בהעלם דבר עם שגגת מעשה, ומאיפה פשוט לנו שנשיא חייב בשגגת מעשה בלא העלם דבר?
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אם נניח יש מחלוקת בין שני גדולי עולם. אחד פוסק להתיר דבר מסויים בשבת, ורעהו אוסר באיסור חמור.
ואני - הלכתי בשיטת המיקל, משום שרבו המתירים על האוסר, וקבעו להלכה כדעת המתירים.
למשל, מחלוקת מג"א וט"ז, והמשנ"ב פוסק עפ"י הגר"א כמו המג"א להתיר [דוגמא].
ולפי האמת, ההלכה היתה עם האוסרים.
אני נחשב כשוגג או כאנוס? יש עלי חיוב להביא קרבן?

לכאורה, אם אנו סוברים שיחיד שעשה בהוראת בי"ד חייב, וכך זה להלכה, הרי לנו שמה שאני עושה כמו בי"ד [וכ"ש כפסק הלכה של מ"ב] אינו מחשיב אותי כאנוס, ואני חייב להביא ע"ז קרבן לעת"ל. האמנם זה נכון?
 

יצחק

משתמש ותיק
זה נכון. אבל כדי שזה יקרה צריך שיתהפך הרוב..
מסתבר שגם בזמן חז"ל זה היה נדיר, נניח שבי"ד הגדול ישבו ודנו והיה שם רוב דחוק להתיר איזה דבר, אחרי זמן התחלפו קצת מהדיינים, אין שום סיבה שיעלו את הנושא לדיון מחודש אחרי שכבר הכריעו בו, אפילו המיעוט שדעתם נדחתה אין להם שום חיוב להעלות את הנושא לדיון מחודש.
נראה לי שרק אם ישנה סיבה חיצונית (לצורך השעה וכיו"ב) להעלות את הנושא מחדש או אז יעשו זאת.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
ו.
קרבן של דורו של צדקיהו
לא הבנתי כל השקלא וטריא של הגמרא. הרי בהדיא מבואר בהפסוקים שרובם לא מתו וא״כ מה ההוה אמינא שכולן/רובן מתו.
 

יצחק

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
אם נניח יש מחלוקת בין שני גדולי עולם. אחד פוסק להתיר דבר מסויים בשבת, ורעהו אוסר באיסור חמור.
ואני - הלכתי בשיטת המיקל, משום שרבו המתירים על האוסר, וקבעו להלכה כדעת המתירים.
למשל, מחלוקת מג"א וט"ז, והמשנ"ב פוסק עפ"י הגר"א כמו המג"א להתיר [דוגמא].
ולפי האמת, ההלכה היתה עם האוסרים.
אני נחשב כשוגג או כאנוס? יש עלי חיוב להביא קרבן?
לעיל כתבתי קצת בענין הזה, כעת ראיתי להוסיף ציון חשוב לעיין בט"ז אבן העזר סו"ס יז מה שהקשה על הרשב"א. וראיתי מציינים שהברכי יוסף מתרץ את הרשב"א אבל לע"כ.
 

אבימאל

משתמש רשום
אוריאל אמר:
וזה החלי, הקושיא שלי מאמש:
בדף ב: וג. מבואר דמה שכתוב במשנה שיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור זו דעת יחידאה וחכמים חולקים. וגם הרמב"ם פסק להלכה שיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב, וכנראה שהוא מפני שכך דעת חכמים.
והנה בדף ב. נחלקו רב ורבי יוחנן בבית דין שהורו שחלב מותר והלך היחיד והתחלף לו חלב בשומן ואכלו, אם נחשב כתולה בבי"ד ופטור או לא, דלרבי יוחנן חייב. ולכאו' כל המחלוקת הזו היא לא להלכה, דלדין פסקינן דאפילו אם הוא תולה בבי"ד הוא חייב, וא"כ משמע דרב ורבי יוחנן סוברים דהלכה דיחיד שעשה בהוראת בי"ד פטור, ומדוע לא נפסוק כמותם [נגד דעת שמואל בע"ב דזו דברי ר"י וכו'].
וחשבתי שאולי הוא בגלל שדעת רבי יוחנן אינה מפורשת וייתכן הטעם שמחייב כי באמת יחיד שעשה בהוראת בי"ד חייב, אבל זהו דוחק גדול מאד [בפרט שאפילו אם כן הוא, מ"מ אכתי ראוי שתהיה הלכה כרב נגד שמואל באיסורי].

כמובן שהמדובר שיש רב ציבור שעשו על פי הוראת בית דין, ובתוכם אחד שהתחלף לו חלב בשומן, האם הוא פטור ככל הציבור, או שדווק הוא מביא חטאת על שגגת מעשה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אבימאל אמר:
המדובר שרוב ציבור עשו על פי הוראת ב"ד, ואחד שהתחלף לו חלב בשומן, האם הוא פטור ככל הציבור, או שדווקא הוא מביא חטאת על שגגת מעשה.
.
כן כתב מרן 'חזון איש':​
פלוגתת רב ורבי יוחנן אזלא אפילו למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב, דיש נפקותא בעשו ציבור והוא נתחלף לו חלב בשומן, ולא נצטרך לומר דכלהו אמוראי למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
בדעת הסובר דיחיד שעשה בהוראת בי"ד פטור, פירש רש"י דהוא משום דנחשב אנוס.
ותמיה לי טובא, אי אנוס הוא, אמאי צריך קרא 'בעשותה תחטא' למפטריה מחטאת?
אלא משמע לכאורה, דודאי שגגה היא, אולם מאחר שלא עשה את המעשה מדעת עצמו, אלא נתלה בבית דין, פטרו הכתוב מקרבן חטאת, כאומר: אין הקולר תלוי בצוארך. וחכמים, דלא דרשי 'בעשותה תחטא', מחייבים את היחיד העושה בהוראת בית דין חטאת ככל שוגג דעלמא.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
ב, ב​
רש"י מתו"כ: יָכוֹל יָחִיד שֶׁעָשָׂה חַיָּב, שְׁנַיִם [שְׁלשָׁה] שֶׁעָשׂוּ פְּטוּרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר 'עַם הָאָרֶץ' – אֲפִלּוּ הֵן מְרֻבִּין.​
ויש לתהות: היכי דמי שלשה שעשו, דהוה סלקא אדעתא דפטורין מחטאת? כלומר, כיצד חוברים שלושה יחידים איש אל אחיו להיות חבר חוטאים?
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
ד, א​
לְמַאן דְּאָמַר צִבּוּר מַיְתֵי מְפַרְסְמָא מִלְּתָא, לְמַאן דְּאָמַר בֵּית דִּין מְבִיאִין לָא מְפַרְסְמָא מִלְּתָא.​
ותמהו התלמידים: כלום אין ב"ד שולחים להכריז בכל ערי ישראל את דבר החזרה בשביל להפריש את העם מן האיסור?​
ולכאורה תמיהא רבתא היא.
 

דרומאי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
ב, ב​
רש"י מתו"כ: יָכוֹל יָחִיד שֶׁעָשָׂה חַיָּב, שְׁנַיִם [שְׁלשָׁה] שֶׁעָשׂוּ פְּטוּרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר 'עַם הָאָרֶץ' – אֲפִלּוּ הֵן מְרֻבִּין.​
ויש לתהות: היכי דמי שלשה שעשו, דהוה סלקא אדעתא דפטורין מחטאת? כלומר, כיצד חוברים שלושה יחידים איש אל אחיו להיות חבר חוטאים?
לא הבנתי את השאלה. משכחת לה בשלשה שטעו וסברו שאין היום שבת, או שמלאכה זו מותרת.
 
 
חלק עליון תַחתִית