מסכת עבודה זרה דף ל''ט עמוד א' - מה הדין דם בהמות וחיות ים

יעקב. ב

משתמש רגיל
''אמר אביי חמרא דימא שרי'', חמור ים מותר באכילה. ביאר הרי''ף ''כללא דמילתא כל דאית ליה קילפי (קשקשים) שרי''. היינו בהמות וחיות הים מותרים או אסורים על פי סימני דגים.

דנו בספר ''לב אריה'' על מסכת חולין דף כ''ז האם דינם של בהמות וחיות הים כדג שאין צריך שחיטה.

מה הדין לגבי דם, שדם דגים מותר לכתחילה (שו''ע יו''ד ס''ו א') האם דם בהמות וחיות ים דינו כדם דגים או כדם בהמות וחיות?
 

ראובן

משתמש ותיק
מעניין מה הצד של ה"לב אריה" (אם אפשר לתת מראה מקום איך לחפש את זה). שיהיה דינו כחייה וצריך שחיטה. עיין חולין כז: שדגים שנבראו מן המים אינם טעונים שחיטה, האם לצד זה הם נבראו מן היבשה. או שמדובר לשיטה שעופות טעונים שחיטה בשני סימנים. ולשיטה זו זה לא תלוי במהיכן נבראו. מכל מקום נראה שאין סברא שסימניהם יהיו כשל דגים ויוצרכו היתר כבהמות, אולי אם נמצא שיש בזה גזירה מדרבנן. לכאורה נראה לי שאם הם טעונים שחיטה גם דמם אסור אבל אין לי ראייה.
 

יעקב. ב

משתמש רגיל
פותח הנושא
כתבת ''נראה שאין סברא שסימיניהם יהיו כשל דגים ויצרכו היתר כבהמות''.
יש סברא גדולה לומר שעל אף שסימיניהם כשל דגים צריכים היתר כבהמות. שלעניין סימנים התורה השתמשה במילים ''כל אשר במים'', לשון זו כוללת גם חיות ים. לעומת זאת לעניין היתר אכילת דגים ללא שחיטה התורה השתמשה במילים ''דגי הים יאסף להם'' (חולין כ''ז ע''ב), וכאן הדיון האם חיות ים הינם דגים.
פשטות לשון המשנה במסכת כלים פרק י' משנה א' שחיות ים ודגים הם שני דברים, אך הגר''א מתקן הגירסאות בטענה שחיות ים הינם דגים.
פשטות לשון תוס' ב''ק נ''ה ע''א ד''ה ''המרביע'' שחיות ים ודגים הם ב' דברים.
 
חלק עליון תַחתִית