ע"ז לו:, טעם שיהודה אמר הוציאוה ותשרף

chagold

משתמש ותיק
הפשטות שהייתי סבור עד עתה, שהטעם שיהודה אמר הוציאוה ותשרף הוי' הוא כעין דין יבמה לחוץ (וברש"י עה"ת הביא הטעם שהוי בשריפה דהוי' בת כהן, והפשטות הוי' נמי דדנו אותה מחמת זיקתה - דעדיין לא הותרה לשוק - כדין בת כהן שזינתה).

אכן הנה בגמ' שם מוכיחים מזה את איסור חתנות לעכו"ם דגזרוה בבית דינו של שם. והנה אם כנ"ל דדנוה כדין יבמה לחוץ א"כ צ"ב ההוכחה לענין לא תתחתן בם דרך זנות, דהא אפי' אי חתנות בעכו"ם שריא מ"מ התם הוי' זנות מזיקה ולפיכך דנוה. ואם אכן הדין שדנוה לא היה מטעם זנות מהזיקה אלא מטעם חיתון בעכו"ם, א"כ צ"ב:
א' הדמיון של דין שריפת תמר להא דבת כהן ידינוה בשריפה, דהא לא שמענו שבת כהן פנויה שזינתה (ואפי' לעכו"ם) תדון בשריפה, וא"כ מה השייכות של דין שריפת תמר לדין בת כהן?
ב' וסתם צ"ב כל ענין ה'חיתון בעכו"ם' שהוי' התם. שמאימתי וכלפי מה נקבעו ל'עם' שכלפי זה היה 'זנות עם עמים אחרים'?
עריכה: ג' צ"ע רב לומר דבית דינו של שם יגזרו (בדיני ישראל?) דין על אחת שנתגיירה לבית אברהם מביתו של שם. דממנ"פ אם שם אינם מ'עם' אברהם א"כ מהי"ת שלבית דינו יהיה רשות לדון את דיניהם של עם אברהם.

(ודוחק לומר שהכוונה שתמר זנתה מה'מלכות' של יהודה, (ואעפ"כ דין השריפה שהיה לה כדין בת כהן), וסברה הגמ' כאשר בני ישראל נהיו לעם א"כ הוי להו ג"כ הגדרות כאלו והיינו ילפו הגמ' מדין דריפה דתמר דאיכא איסור. דצ"ב דמיון הגמ' את דין עם ישראל לדין מלכות של יהודה, כדבר פשוט). וצ"ע.

תודה מראש למסייעים.
 

סבא

משתמש ותיק
chagold אמר:
ב' וסתם צ"ב כל ענין ה'חיתון בעכו"ם' שהוי' התם. שמאימתי וכלפי מה נקבעו ל'עם' שכלפי זה היה 'זנות עם עמים אחרים'?
(ודוחק לומר שהכוונה שתמר זנתה מה'מלכות' של יהודה, (ואעפ"כ דין השריפה שהיה לה כדין בת כהן), וסברה הגמ' כאשר בני ישראל נהיו לעם א"כ הוי להו ג"כ הגדרות כאלו והיינו ילפו הגמ' מדין דריפה דתמר דאיכא איסור. דצ"ב דמיון הגמ' את דין עם ישראל לדין מלכות של יהודה, כדבר פשוט). וצ"ע.
תודה מראש למסייעים.
בחדושי מרן רי"ז הלוי מביא מחלוקת בזה וכתב (עה"פ וכי יגור אתך גר ועשה פסח וגו') וז"ל עיין ברמב"ן (פ' בהעלתך) שכתב דקאי זאת על פסח מצרים, ולפי"ז הרי מבואר להדיא בכתוב דדין גרות היתה גם קודם מ"ת, וכ"ה מבואר מהא דאיתא בתוספתא פסחים (פ"ח) אחד פסח מצרים ואחד פסח דורות מי שהיו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותו מלאכול בפסח, הרי דגם בפסח מצרים היתה נוהגת טבילה לשפחות דהיינו גרות. וכ"ה מוכרח גם מהא דאיתא ביבמות (דף ק') אלא מעתה גבי אברהם דכתיב להיות לך וגו' ולזרעך אחריך התם מאי קא מזהר לי' רחמנא, הכי קאמר לי' לא תנסיב נכרית ושפחה דלא ליזיל זרעך בתרה, הרי דאיכא נכרית ואיכא ישראלית אף שאינה מזרע אברהם, ובע"כ ע"י גרות. ועיין בע"ז (דף ל"ו) זנות נמי בבית דינו של שם גזרו, דכתיב ויאמר יהודה הוציאוהו ותשרף, אלא דאורייתא נכרי הבא על בת ישראל וכו', הרי [highlight=yellow]דתמר היתה בת ישראל, ובע"כ הוא זה ע"י גרות, דהרי לא היתה מזרע אברהם[/highlight], וכ"כ להדיא בפירש"י בסוטה (דף י"ב) על בת פרעה שירדה לרחוץ וכו' ופירש"י שם לטבול שם לשם גרות עכ"ל. אולם בתוס' שבת (דף קל"ה ע"ב ד"ה כגון) כתבו להדיא דדין טבילה של גרות שייך רק לאחר מ"ת יעו"ש בדבריהם, וצ"ע. עכ"ל.
 

chagold

משתמש ותיק
פותח הנושא
תודה על הציון.
ולמעשה סוכ"ס עדיין לא מובן הקשר של היותה בת כהן. (ובפרט צ"ע דכאמור ברש"י מביא דהיתה בתו של שם, ובמבו' בנ"ל מהגרי"ז לא היתה בתו של אברהם וא"כ בהכרח הוי לה גרות).

(ואולי היה בית דינו של שם אבל שם כבר מת)
(ואולי מדרשים חלוקים אם היתה בתו של שם או שנתגיירה, וא"כ כל קושיין ליתא דלגמ' ע"ז היתה גיורת וכגרי"ז והרש"י מביא דרש אחר דהיתה בתו של שם).
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
chagold אמר:
אולי מדרשים חלוקים אם היתה בתו של שם או שנתגיירה.
.
פרק המקנא:​
כְּשֶׁתְּבָעָהּ אָמַר לָהּ: שֶׁמָּא נָכְרִית אַתְּ? אָמְרָה לֵהּ: גִּיּוֹרֶת אֲנִי. שֶׁמָּא אֵשֶׁת אִישׁ אַתְּ? אָמְרָה לֵהּ: פְּנוּיָה אֲנִי. שֶׁמָּא קִבֵּל בָּךְ אָבִיךְ קִדּוּשִׁין? אָמְרָה לֵהּ: יְתוֹמָה אֲנִי (וּלְהַךְ סְבָרָא לָאו בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם הָיְתָה). שֶׁמָּא טְמֵאָה אַתְּ? אָמְרָה לֵהּ, טְהוֹרָה אֲנִי.
 

דוד 123

משתמש רגיל
יעוין תוס סנהדרין נב. שכתבו דכיון שהיתה ביתו של שם דנוה כבת כהן שזינתה.
 
חלק עליון תַחתִית