הפשטות שהייתי סבור עד עתה, שהטעם שיהודה אמר הוציאוה ותשרף הוי' הוא כעין דין יבמה לחוץ (וברש"י עה"ת הביא הטעם שהוי בשריפה דהוי' בת כהן, והפשטות הוי' נמי דדנו אותה מחמת זיקתה - דעדיין לא הותרה לשוק - כדין בת כהן שזינתה).
אכן הנה בגמ' שם מוכיחים מזה את איסור חתנות לעכו"ם דגזרוה בבית דינו של שם. והנה אם כנ"ל דדנוה כדין יבמה לחוץ א"כ צ"ב ההוכחה לענין לא תתחתן בם דרך זנות, דהא אפי' אי חתנות בעכו"ם שריא מ"מ התם הוי' זנות מזיקה ולפיכך דנוה. ואם אכן הדין שדנוה לא היה מטעם זנות מהזיקה אלא מטעם חיתון בעכו"ם, א"כ צ"ב:
א' הדמיון של דין שריפת תמר להא דבת כהן ידינוה בשריפה, דהא לא שמענו שבת כהן פנויה שזינתה (ואפי' לעכו"ם) תדון בשריפה, וא"כ מה השייכות של דין שריפת תמר לדין בת כהן?
ב' וסתם צ"ב כל ענין ה'חיתון בעכו"ם' שהוי' התם. שמאימתי וכלפי מה נקבעו ל'עם' שכלפי זה היה 'זנות עם עמים אחרים'?
עריכה: ג' צ"ע רב לומר דבית דינו של שם יגזרו (בדיני ישראל?) דין על אחת שנתגיירה לבית אברהם מביתו של שם. דממנ"פ אם שם אינם מ'עם' אברהם א"כ מהי"ת שלבית דינו יהיה רשות לדון את דיניהם של עם אברהם.
(ודוחק לומר שהכוונה שתמר זנתה מה'מלכות' של יהודה, (ואעפ"כ דין השריפה שהיה לה כדין בת כהן), וסברה הגמ' כאשר בני ישראל נהיו לעם א"כ הוי להו ג"כ הגדרות כאלו והיינו ילפו הגמ' מדין דריפה דתמר דאיכא איסור. דצ"ב דמיון הגמ' את דין עם ישראל לדין מלכות של יהודה, כדבר פשוט). וצ"ע.
תודה מראש למסייעים.
אכן הנה בגמ' שם מוכיחים מזה את איסור חתנות לעכו"ם דגזרוה בבית דינו של שם. והנה אם כנ"ל דדנוה כדין יבמה לחוץ א"כ צ"ב ההוכחה לענין לא תתחתן בם דרך זנות, דהא אפי' אי חתנות בעכו"ם שריא מ"מ התם הוי' זנות מזיקה ולפיכך דנוה. ואם אכן הדין שדנוה לא היה מטעם זנות מהזיקה אלא מטעם חיתון בעכו"ם, א"כ צ"ב:
א' הדמיון של דין שריפת תמר להא דבת כהן ידינוה בשריפה, דהא לא שמענו שבת כהן פנויה שזינתה (ואפי' לעכו"ם) תדון בשריפה, וא"כ מה השייכות של דין שריפת תמר לדין בת כהן?
ב' וסתם צ"ב כל ענין ה'חיתון בעכו"ם' שהוי' התם. שמאימתי וכלפי מה נקבעו ל'עם' שכלפי זה היה 'זנות עם עמים אחרים'?
עריכה: ג' צ"ע רב לומר דבית דינו של שם יגזרו (בדיני ישראל?) דין על אחת שנתגיירה לבית אברהם מביתו של שם. דממנ"פ אם שם אינם מ'עם' אברהם א"כ מהי"ת שלבית דינו יהיה רשות לדון את דיניהם של עם אברהם.
(ודוחק לומר שהכוונה שתמר זנתה מה'מלכות' של יהודה, (ואעפ"כ דין השריפה שהיה לה כדין בת כהן), וסברה הגמ' כאשר בני ישראל נהיו לעם א"כ הוי להו ג"כ הגדרות כאלו והיינו ילפו הגמ' מדין דריפה דתמר דאיכא איסור. דצ"ב דמיון הגמ' את דין עם ישראל לדין מלכות של יהודה, כדבר פשוט). וצ"ע.
תודה מראש למסייעים.