ה'בחירה' בחטא העגל - ע"ז ד:

אוריאל

משתמש ותיק
"א''ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר {דברים ה-כט} מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו' והיינו דא''ר יוחנן משום ר''ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב {תהילים קט-כב} ולבי חלל בקרבי ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים (לו כלך) אצל צבור".

והנה הרבה ביאורים והסברים ניתן לבאר בדברי הגמרא. אך עיקר הקושי שלי הוא בהבנת דברי רש"י שם, זה לשונו:

לא עשו ישראל את העגל. כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו ולא הי' ראוי להתגבר יצרם עליהן אלא גזירת מלך היתה לשלוט בםכדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה: מי יתן והיה לבבם זה וגו'. בסיני נאמר אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו: [לאותו מעשה. דבת שבע]: לבי חלל. יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי. עכ"ל.

וצריך עיון, אם כן שלא יכלו לשלוט ביצרם, מפני מה כעס הקב"ה ואמר הרף ממני ואשמידם? ועוד אמרו בגמרא שכל פורענות שבאה על ישראל יש בה פרעון חטא העגל, וקשה: א. מה בכלל היה החטא אם לא יכלו לשלוט ביצרם, ב. אף אם היה חטא מסויים, מדוע הוא כל כך חמור.
 

עברי

משתמש רגיל
כמדומה שיש להבחין בין התגלגלות הטבע והאנושות בידי שמים לבין העולם של האנשים שהם חלק מהסיבות.
כלומר - מתבאר מדברי הגמ' שרצון ה' היה שיהא מהלך של חטא ותשובה בשביל לקיים את הדרך הזו לחוטאים, (דווקא במצב הכי יסודי של כלל ישראל לאחר מתן תורה הוא יפול לע"ז ותבוא אח"כ התשובה)
אולם אין זה סתירה שהעובר עבירה עצמו בחר בזה.
אך מניין הגמ' למדה שיש רצון ומגמה משמים שיעברו את התהליך? כ"ז נלמד ממה שלמרות שהיו גיבורים ושליטים ביצרם חטאו ולא היה החטא כדבר טבעי להם אלא שהדבר נתגלגל כך במכוון ובגזירת מלך, וזה מוכיח את הרצון ליתן פתחון פה.
והשימוש בדברי חז"ל בלשון "גזירת מלך" אין הכוונה שהדבר בלא טעם ובכוחניות, אלא שהדבר שיש בו טעם נעשה מכח שמיימי אבל אין הכוונה שזה מבטל את היישות העצמית של הדבר שעליו גוזרים.
גם בגזירת מלך של קרובים לעדות אין הכוונה שיש כאן גזירה בלא תוכן, אלא שהתוכן לא נשאר בגבולותיו הטבעיות (שאם הם צדיקים כמשה ואהרן יאמנו) אלא נגזר להיות דבר בלתי תלוי.
גם כשבני ישראל בחרו בחטא לא היה זה כדבר טבעי להם אלא בגזירת מלך.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
וצ"ע אם כן שלא יכלו לשלוט ביצרם, מפני מה כעס הקב"ה ואמר הרף ממני ואשמידם? ועוד אמרו בגמרא שכל פורענות שבאה על ישראל יש בה פרעון חטא העגל, וקשה: א. מה בכלל היה החטא אם לא יכלו לשלוט ביצרם? ב. אף אם היה חטא מסויים, מדוע הוא כל כך חמור?
כבר אדם הראשון אמר לפניו: 'וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל'. כלומר, רעיוניך ודרכי הנהגתך נשגבו ממני.​
אך אם אחר שׂכלתנות נוטה נפשך, כלך אל ספר 'עקידת יצחק' (שער שלשה וחמשים) ותמצא את רבי יצחק עראמה מתקשה בכל אלה:​
אֵיךְ תֻּקַּח רְאָיָה לִמְחִילַת הַחוֹטְאִים בִּבְחִירָתָם וּרְצוֹן נַפְשָׁם, מִמְּחִילַת הַחוֹטְאִים בִּרְצוֹן הָאֵל יִתְעַלֶּה, אֲשֶׁר הִכְרִיחָם לְכָךְ? כִּי אֵלֶּה אֲפִלּוּ מְחִילָה אֵינָם צְרִיכִים, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הֶכְרֵחַ אֵין שָׁם חֵטְא, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין חֵטְא אֵין מְחִילָה. וְעַל כָּל פָּנִים חָטְאוּ בִּרְצוֹן בּוֹרְאָם וּרְאוּיִין לְקַבֵּל שָׂכָר.
וְקָשֶׁה עוֹד מִזֶּה: כָּל אוֹתוֹ הַכַּעַס שֶׁכָּעַס עַל הַמַּחֲטִיאִים, וַהֲרִיגַת שְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ מֵהַנִּטְפָּלִים, עַל עֲשִׂיַּת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל אוֹתוֹ הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה אֲשֶׁר הֻזְקַק משֶׁה עַל מְחִילָתָם, וְכֻלֵּי הַאי וַעֲדַיִן נִשְׁאַר לְיוֹם פְּקֻדָּתָם.
ובשל כך נוטה הרב מפירושו של רש"י, ונותב נתיב חדש בהבנת מאמר רשב"י.
 
 

עמנואל

משתמש ותיק
לכאורה הכוונה שלא היו אמורים לרדת לחטא כזה אבל ירדו לחטא כזה בבחירתם, כי בכוח הבחירה לעשות דברים שלא אמורים לעשות. וזה קרה מכורח גזרת מלך, כדי להורות תשובה.
 
חלק עליון תַחתִית