האם גוי בעל קרי היה טובל פעם????

יהי חסדך עלינו

משתמש ותיק
במשנה פרק ג משנה ד' [לקחתי לע"נ על נפטר] "ד"א אם נותנין לך ממון הרבה אי אתה נכנס לע"ז שלך ערום ובעל קרי וכו'
ומשמע שהם היו טובלים???
 

יהי חסדך עלינו

משתמש ותיק
פותח הנושא
יראתי בפצותי אמר:
אני חושב שהשאלה הינה טעות בהבנה, כוונת המשנה שם לא שאינו טבול, אלא שאינו רחוץ.

כך חשבי אבל א"כ מדוע לא אמר לו שעשית צרכיך וכו'
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
אני חושב שהשאלה הינה טעות בהבנה, כוונת המשנה שם לא שאינו טבול, אלא שאינו רחוץ.

אכן ניתן להעמיד שזה ברחיצה דווקא, ומ"מ מוכח (לכאורה) שזו רחיצה לעיכובא אצלם לעבודה זרה שלהם. שהם מקפידים להיכנס רחוץ מטינופת הקרי. וגם זה חידוש מעניין, ואינו שונה ממש מהבנת פותח האשכול
 

יהי חסדך עלינו

משתמש ותיק
פותח הנושא
יראתי בפצותי אמר:
פשוט, כי זה נשאר דבוק בבשרו עד שרחץ, וברור שלא יכנס כך למקום ע"ז.

ק"ק לפי"ז למה אין הלכה בשו"ע לא להתפלל כשהוא בעל קרי ולא מדין טבילה זה לא מצוי וכו'
במשנ"ב רק כותב לענין קר"ש שעל המיטה דאז שייך
 

מ אלישע

משתמש ותיק
כעת חפשתי שם והמחשב לא מצא שם.
בגליון אליבא דהלכתא תשס"ז נמצא.
שם הביא הרב שלום הלל את גליוני הש"ס למהר"י ענגיל. בברכות סוף דף כא עמוד ב', (עיי"ש.)

ובספר תורה שלמה מילואים לפרשת יתרו אות יא
כתב
ויש מקור בחז"ל וגאונים שגם אינם יהודים
היו נוהגין בטבילת בעל קרי. בשו"ת הגאונים
שערי תשובה סי' רצ"ח לרה"ג והרואה קרי ביוה"ב
חייב לטבול וכן בשאר ימות השגה יטבול משום
נקיות ומשום קידוש השם בפני גוים. וכ"ה בהלכות
פסוקות סי' קע"ו. ומובא בספר הפרדס לרש"י
ענין יום הכיפורים. וענין זה של קדוש השם
בפני גוים יש להבין לפי מה דמבואר בשו"ת
הרמב"ם (לפסיא) סי' ק"מ ששלח להדיין באלכםנ-
דריא לענין מה שהתרעמו עליו שהתיר להתפלל
בלי טבילה. וכתבו לו הרי היה מסורת מאבותינו
הראשונים אשר לפנינו שאין לבר ישראל להתפלל
אם הוא בעל קרי עד שירחץ במרחץ או בים
ויטהר וינקה את עצמו ועכשו התרתם להתפלל
ולהכנס בבית הכנסת ולקרות בתורה בלא רחיצה
ובלא טהרה א"כ הוא הדת של ישראל נלך ונודיע
לפלילים וכו' זה נוסח דבריך אות באות. ועל
זה השיב באריכות, וסוף דבריו ומעשים תמיד
שיבאו חכמים גדולים ורבנים מעריכם לספרד
וכשיראו אותנו רוחצים מקרי שוחקים עלינו
ואומרים למדתם מנקיות הישמעאלים וכו/ כל
ישראל שבין הישמעאלים נהגו לרחוץ, וכל ישראל
שבין ערלים לא נהגו לרחוץ. ואתם לא תשנו
מנהג אבותיכם. ע"כ. ומבואר מהנ"ל שאף אחרי
שבטלו לטבילותא, במקומות שהיהודים גרו בין
הישמעאלים היה זה ענין של קידוש השם בפני
הגוים שהמה היו נוהגים לרחוץ ואם היהודים
לא יתנהגו ככה נראה כחילול השם. ובגליוני הש"ס
לברכות כא: מביא דברי הפרדס וכותב שבזכרוגו
שראה הדברים עוד באיזה ראשון ואינו זוכר
איפוא, נראה שכיוון לשו"ת הגאונים שערי תשובה
והרמב"ם והוא מביא סמך לזה ממשנה ע"ז מד:
אם נותנין לך ממון הרבה אי אתה נכנס לע"ז
שלך ערום ובעל קרי כו' הרי דהיו העכו"ם
נוהגין כבוד זה בעכו"ם שלא להתקרב לה בהיותו
בעל קרי. ולבן להבדיל ישראל המתקרב להשי"ת
בק"ש ותפלה בהיותו בעל קרי ולא נטהר מקרי
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
גם המוסלמים נוהגים לטבול לאחר מצבי טומאה שאחד מהם הוא בע"ק
סביר להניח שגם בין שאר העכו"ם היו נפוצים מנהגים כאלה
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
מענין לענין, גם אברהם העברי (אבינו) התחשב בעובדה שבודאי אורחים עובדי ע"ז ימנעו מלאכול לחם שנגעה בו נדה, ולכן לבסוף לא הביא להם לחם כפי שתכנן.
 

HaimL

משתמש ותיק
במבי אמר:
יהי חסדך עלינו אמר:
במשנה פרק ג משנה ד' [לקחתי לע"נ על נפטר] "ד"א אם נותנין לך ממון הרבה אי אתה נכנס לע"ז שלך ערום ובעל קרי וכו'
ומשמע שהם היו טובלים???

https://www.britannica.com/topic/ghusl
ראה הסברים בנוגע לניקיון לפני תפילת המוסלמים, כולל ניקיון בחול, כאשר אין מים, כולל הדיון האם מספיק פעם אחת ביום, או לפני כל תפילה. בקיצור, מעורר מחשבה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%9C%D7%90%D7%94
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יהי חסדך עלינו אמר:
במשנה פרק ג משנה ד' [לקחתי לע"נ על נפטר] "ד"א אם נותנין לך ממון הרבה אי אתה נכנס לע"ז שלך ערום ובעל קרי וכו'
ומשמע שהם היו טובלים???
הכוונה רוחצים, וזה פשוט.
 
 

יחיה

משתמש ותיק
לענ"ד, ההבחנה בין רחיצה וטבילה, לא רלוונטית כאן, לפי שבתורה הטבילה נקראת "רחיצה", וגם רעיונית, כפי שביאר כמדומני הגאון רבי גדליה נדל זצ"ל, כל עניין הטבילה היא מצווה וחובה להתנקות מלכלוכו, ולרחוץ טינוף גופו, רק שבפרטים דווקא, יש בה חוקים מגזירת הכתוב, כמו פסול של מים שאובים, אבל בעיקרון, גדר טבילה היא מצוות רחיצת ניקיון.

לשון הרמב"ם בשלהי הלכות מקוואות, אמנם לא משמע הכי, אך כן משמע בפירוש, מלשונו בספר מורה הנבוכים חלק ג פרק לג, שם פרק מה, ושם פרק מז.  

אגב, שם בספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מז:
והמפורסם מדעת הצאב"ה עד זמננו זה בארצות המזרח, ר"ל שארית המגורתי, שהנדה תהיה בבית בפני עצמה, וישרפו המקומות אשר תלך עליהם, ומי שמדבר עמה יטמא, ואפילו עם עבר רוח על הנדה ועל הטהור יטמא, ראה כמה בין זה ובין אמרנו כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה, ולא יאסר ממנו רק בעילתה כל ימי טומאתה. ומן המפורסם שבדעותם עד זמננו זה, שכל מה שיבדל מן הגוף משער או צפורן או דם הוא טמא, ומפני זה כל ספר אצלם טמא, מפני שהוא נוגע הדם והשער, וכל מעביר תער על בשרו יטבול במים חיים, וכיוצא באלו הטרחים אצלם רבים מאד...
מפורש שעובדי ע"ז חייבו בטבילת מים חיים דווקא, לא לרחוץ סתם.
 
חלק עליון תַחתִית