הנה אמרו (שבועות דף מ"ב ע"ב במתני') אין נשבעין על הקרקעות,
ושי' רוב הראשונים בזה דהיינו רק בשבועה דאורייתא, אבל שבועה דרבנן ושבועת היסת משביעין אף בקרקעות,
אך שי' הרשב"ם (בבא בתרא דף ל"ג ע"א וכן משמע בדף קכ"ח ע"א) דאין נשבעין כלל אקרקעות אף שבועת היסת,
אלא דיעו' בבא בתרא דף כ"ט ע"ב בעובדא דרמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבון ההיא אמתא בהדי הדדי, דמר אישתמש שנה ראשונה שלישית וחמישישית ומר אישתמש בשנה שניה רביעית ושישית כי היכי דלא אחזקו אהדדי, ובתוס' שם הקשו מהא דשותפין אין להם חזקה זה על זה, והביאו פי' הרשב"ם דהוזקקו לעשות כן לפי שלא היו להם עדי חזקה, וקשיא לר"י דא"כ לאחר שנה ראשונה יאמר שהוא שלו עיי"ש,
ויעו' קצות החושן סי' ק"מ ס"ק א' שבי' דהרשב"ם לשיטתו דאין נשבעין אקרקעות אף שבועת היסת והיינו רק לאחר שהחזיק שני חזקה, אבל קודם שהחזיק שני חזקה אף להרשב"ם ישבע שבועת היסת, ולכן לאחר שנה ראשונה אין לחשוש כי יצטרך לישבע היסת מאחר שעדיין לא החזיק, אך לאחר ג' שנים תו לא צריך שבועה,
ויעו"ש בשו"ע דבסעיף א' כ' המחבר דנשבעין היסת אף הקרקעות, ובסעיף ב' כ' המחבר דלאחר שני חזקה תו אין נשבעין אף שבועת היסת, וברמ"א שם כ' דסעיף ב' הוא שי' אחרת החולקת על השי' שהובאה בסעיף א',
ובקצוה"ח כ' דהיינו שי' הרשב"ם,
ולכאו' דברי הקצוה"ח בבי' שי' הרשב"ם הוא חי' דבפשטות הרשב"ם ס"ל דאין כלל שבועה אקרקעות אף קודם שהחזיק שני חזקה,
ויעו' סמ"ע שהאריך לבאר דברי המחבר דלא כהרמ"א, ומה שצ"ע בדברי הרמ"א ממה שהמחבר הביא הא דסעיף ב' בפשיטות ולא כי"א, יעו"ש.
ולכאו' יל"ע טפי ממה דבסי' צ"ה הביא המחבר דאין נשבעין אקרקעות אבל שבועת היסת נשבעין, ולא הזכיר כלל שיטה זו דאין נשבעין כלל, ולהרמ"א יל"ע הא דכאן הביא שיטה זו ולעיל השמיטו, והלא אדרבה שם בס' צ"ה שם הוא עיקר הדין דאין נשבעין אקרקעות ושם היה לו להמחבר להביא שי' הרשב"ם,
ובשי' הרשב"ם אכן כן כתבו הרעק"א ליישב קושיית התוס' באופן אחר קצת, והוא ע"פ מה שאמרו נאמן המוכר להעיד על מקחו כל זמן שלא יצא מתחת ידו, וא"כ קודם ג' שנים שהמוכר עדיין יכול למחות הרי הוא כמקחו בידו מיגו דאי בעי אומר לא מכרתי ונאמן להעיד על מי שקנה ולכן לא חיישי' עד ג' שנים, (תי' זה הו' גם בחי' חת"ס), אלא דהרעק"א הוסיף בזה דלכאו' אכתי לא יהא המוכר נאמן כיון דאי יאמר לא מכרתי יצטרך לישבע היסת, ועד הצריך לישבע תו אינו נאמן בעדותו, וכ' הרעק"א דהרשב"ם לשי' דאין נשבעין כלל אקרקעות, אי לכך שפיר יכול להעיד במיגו דאי בעי אמר לא מכרתי, ולכן לא חיישי' עד ג' שנים, אך התוס' לשי' דשבועת היסת איכא, וא"כ יצטרך המוכר לישבע ולכן אינו נאמן, ולכן קשה קושיית הר"י, וכן תי' בבית הלוי והביא כן אף מהמהרשש""ך שתי' כן, הרי דס"ל בשי' הרשב"ם כפשוטו דלא נשבעים כלל אקרקעות אף קודם שני חזקה, ובד' הקצוה"ח יל"ע מנ"ל בשי' הרשב"ם דרק לאחר שני חזקה אין נשבעים,
שו"ר ברמב"ן שהביא שי' הרשב"ם כהבנת הקצוה"ח,
עכ"פ מה שנשאר לי להבין בזה הוא
1 מנ"ל להקצוה"ח לחדש בשי' הרשב"ם דקודם שני חזקה נשבעין שבועת היסת אף אקרקעות
2 להרמ"א דהמחבר בסעיף ב' כוונתו לשי' הרשב"ם, אמאי לא הביא המחבר שי' הרשב"ם בסי' צ"ה, ואף הרמ"א לא הזכיר שם את שי' הרשב"ם,
לעת עתה לא מצאתי מי שיעיר בזה,
ואשמח לשמוע בזה דעת הת"ח,
ושי' רוב הראשונים בזה דהיינו רק בשבועה דאורייתא, אבל שבועה דרבנן ושבועת היסת משביעין אף בקרקעות,
אך שי' הרשב"ם (בבא בתרא דף ל"ג ע"א וכן משמע בדף קכ"ח ע"א) דאין נשבעין כלל אקרקעות אף שבועת היסת,
אלא דיעו' בבא בתרא דף כ"ט ע"ב בעובדא דרמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבון ההיא אמתא בהדי הדדי, דמר אישתמש שנה ראשונה שלישית וחמישישית ומר אישתמש בשנה שניה רביעית ושישית כי היכי דלא אחזקו אהדדי, ובתוס' שם הקשו מהא דשותפין אין להם חזקה זה על זה, והביאו פי' הרשב"ם דהוזקקו לעשות כן לפי שלא היו להם עדי חזקה, וקשיא לר"י דא"כ לאחר שנה ראשונה יאמר שהוא שלו עיי"ש,
ויעו' קצות החושן סי' ק"מ ס"ק א' שבי' דהרשב"ם לשיטתו דאין נשבעין אקרקעות אף שבועת היסת והיינו רק לאחר שהחזיק שני חזקה, אבל קודם שהחזיק שני חזקה אף להרשב"ם ישבע שבועת היסת, ולכן לאחר שנה ראשונה אין לחשוש כי יצטרך לישבע היסת מאחר שעדיין לא החזיק, אך לאחר ג' שנים תו לא צריך שבועה,
ויעו"ש בשו"ע דבסעיף א' כ' המחבר דנשבעין היסת אף הקרקעות, ובסעיף ב' כ' המחבר דלאחר שני חזקה תו אין נשבעין אף שבועת היסת, וברמ"א שם כ' דסעיף ב' הוא שי' אחרת החולקת על השי' שהובאה בסעיף א',
ובקצוה"ח כ' דהיינו שי' הרשב"ם,
ולכאו' דברי הקצוה"ח בבי' שי' הרשב"ם הוא חי' דבפשטות הרשב"ם ס"ל דאין כלל שבועה אקרקעות אף קודם שהחזיק שני חזקה,
ויעו' סמ"ע שהאריך לבאר דברי המחבר דלא כהרמ"א, ומה שצ"ע בדברי הרמ"א ממה שהמחבר הביא הא דסעיף ב' בפשיטות ולא כי"א, יעו"ש.
ולכאו' יל"ע טפי ממה דבסי' צ"ה הביא המחבר דאין נשבעין אקרקעות אבל שבועת היסת נשבעין, ולא הזכיר כלל שיטה זו דאין נשבעין כלל, ולהרמ"א יל"ע הא דכאן הביא שיטה זו ולעיל השמיטו, והלא אדרבה שם בס' צ"ה שם הוא עיקר הדין דאין נשבעין אקרקעות ושם היה לו להמחבר להביא שי' הרשב"ם,
ובשי' הרשב"ם אכן כן כתבו הרעק"א ליישב קושיית התוס' באופן אחר קצת, והוא ע"פ מה שאמרו נאמן המוכר להעיד על מקחו כל זמן שלא יצא מתחת ידו, וא"כ קודם ג' שנים שהמוכר עדיין יכול למחות הרי הוא כמקחו בידו מיגו דאי בעי אומר לא מכרתי ונאמן להעיד על מי שקנה ולכן לא חיישי' עד ג' שנים, (תי' זה הו' גם בחי' חת"ס), אלא דהרעק"א הוסיף בזה דלכאו' אכתי לא יהא המוכר נאמן כיון דאי יאמר לא מכרתי יצטרך לישבע היסת, ועד הצריך לישבע תו אינו נאמן בעדותו, וכ' הרעק"א דהרשב"ם לשי' דאין נשבעין כלל אקרקעות, אי לכך שפיר יכול להעיד במיגו דאי בעי אמר לא מכרתי, ולכן לא חיישי' עד ג' שנים, אך התוס' לשי' דשבועת היסת איכא, וא"כ יצטרך המוכר לישבע ולכן אינו נאמן, ולכן קשה קושיית הר"י, וכן תי' בבית הלוי והביא כן אף מהמהרשש""ך שתי' כן, הרי דס"ל בשי' הרשב"ם כפשוטו דלא נשבעים כלל אקרקעות אף קודם שני חזקה, ובד' הקצוה"ח יל"ע מנ"ל בשי' הרשב"ם דרק לאחר שני חזקה אין נשבעים,
שו"ר ברמב"ן שהביא שי' הרשב"ם כהבנת הקצוה"ח,
עכ"פ מה שנשאר לי להבין בזה הוא
1 מנ"ל להקצוה"ח לחדש בשי' הרשב"ם דקודם שני חזקה נשבעין שבועת היסת אף אקרקעות
2 להרמ"א דהמחבר בסעיף ב' כוונתו לשי' הרשב"ם, אמאי לא הביא המחבר שי' הרשב"ם בסי' צ"ה, ואף הרמ"א לא הזכיר שם את שי' הרשב"ם,
לעת עתה לא מצאתי מי שיעיר בזה,
ואשמח לשמוע בזה דעת הת"ח,