פרק שבועות שתים בתרא: שבועת ביטוי דליתה בלהבא

משה נפתלי

משתמש ותיק
מָתֵיב רַב הַמְנוּנָא: לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְלֹא הִנַּחְתִּי תְּפִלִּין הַיּוֹם, מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן - חַיָּב;​
בִּשְׁלָמָא לֹא אָכַלְתִּי אִיתֵהּ בְּלֹא אֹכַל, אֶלָּא לֹא הִנַּחְתִּי מִי אִיתֵהּ בְּלֹא אַנִּיחַ?!​
ביאור הדברים:
המקרה: עמד בחלוף היום ונשבע: שבועה שלא אכלתי היום (דבר הרשות), שלא הנחתי תפלין היום (דבר עבירה).​
התשובה: בשלמא שבועת 'לא אכלתי' ישנה בלהבא: שבועה שלא אוכל ביום פלוני; אבל שבועת 'לא הנחתי תפלין' כלום ישנה בלהבא?! הלוא אי אפשר להישבע שבועה שלא אניח תפלין ביום פלוני.​
ולהעיר: 'שבועה שלא אכלתי אמש' – אף היא שבועה שישנה להבא היא, משום שיש לו להישבע שבועה שלא אוכל למחר וליומא אחרינא; ואין צריך שיהיה אפשר לו להישבע שלא אוכל אמש.​
ולחנם תמה הגאון רבי מאיר אריק בספרו 'טל תורה' וז"ל:​
מי איתא בלא אניח. לכאורה תמוה, דהא כבר הניח תפלין היום, ושפיר איתא בלא אניח היום עוד, דהא אינו מחויב להניח תפלין רק פעם אחת ביום.
 

HaimL

משתמש ותיק
צדקו דברי הגאון הנזכר זצ"ל, שמאחר ויש צד שיכול להישבע שלא יקיים את המצווה, כגון שכבר יצא יד"ח היום, א"כ איתיה בלשעבר ולהבא.
 
חלק עליון תַחתִית