מָתֵיב רַב הַמְנוּנָא: לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְלֹא הִנַּחְתִּי תְּפִלִּין הַיּוֹם, מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן - חַיָּב;בִּשְׁלָמָא לֹא אָכַלְתִּי אִיתֵהּ בְּלֹא אֹכַל, אֶלָּא לֹא הִנַּחְתִּי מִי אִיתֵהּ בְּלֹא אַנִּיחַ?!
ביאור הדברים:
המקרה: עמד בחלוף היום ונשבע: שבועה שלא אכלתי היום (דבר הרשות), שלא הנחתי תפלין היום (דבר עבירה).
התשובה: בשלמא שבועת 'לא אכלתי' ישנה בלהבא: שבועה שלא אוכל ביום פלוני; אבל שבועת 'לא הנחתי תפלין' כלום ישנה בלהבא?! הלוא אי אפשר להישבע שבועה שלא אניח תפלין ביום פלוני.
ולהעיר: 'שבועה שלא אכלתי אמש' – אף היא שבועה שישנה להבא היא, משום שיש לו להישבע שבועה שלא אוכל למחר וליומא אחרינא; ואין צריך שיהיה אפשר לו להישבע שלא אוכל אמש.
ולחנם תמה הגאון רבי מאיר אריק בספרו 'טל תורה' וז"ל:
מי איתא בלא אניח. לכאורה תמוה, דהא כבר הניח תפלין היום, ושפיר איתא בלא אניח היום עוד, דהא אינו מחויב להניח תפלין רק פעם אחת ביום.