הערות והארות בפרק אלו הן הגולין

משה נפתלי

משתמש ותיק
ז, ב​
הָיָה עוֹלֶה בְּסֻלָּם וְנִשְׁמְטָה שְׁלִיבָה מִתַּחְתָּיו, תָּנֵי חֲדָא חַיָּב, וְתַנְיָא אִידָךְ פָּטוּר.​
לָא קַשְׁיָא, כָּאן לִנְזָקִין, כָּאן לְגָלוּת.​
וקשה, אי לנזקין, מאי קמ"ל? הלכה פשוטה היא: אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן. והיה אפשר לומר, דלענין ארבעה דברים קאמר, והא קמ"ל, דאף על גב דשוגג הוא חייב, משום דקרוב למזיד הוא.
ולפי זה, היינו טעמא דחייב בנזקין היינו טעמא דפטור מגלות, והיינו אליבא דרב חסדא להלן בשמעתא דגר תושב, דטעמא דההורג דרך עליה פטור מגלות הוא משום שהוא קרוב למזיד.
אמנם לא כן פירש רש"י, שכתב וזה לשונו:​
אִם לֹא הֲרָגוֹ אֶלָּא הִזִּיקוֹ – חַיָּב, דְּלִנְזָקִין לָא שָׁנֵי לָן בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד, בֵּין יְרִידָה לַעֲלִיָּה; כִּדְאָמְרִינַן בְּבָבָא קַמָּא: 'פֶּצַע תַּחַת פֶּצַע' – לְחַיֵּב עַל הַשּׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְאֹנֶס כְּרָצוֹן.
 

בן עזאי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
וקשה, אי לנזקין, מאי קמ"ל? הלכה פשוטה היא: אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן.
[מקופיא בלא עיון כלל] לכאו' אי"ז אדם המזיק גרידא אלא בצירוף אש.
 

מיניה וביה

משתמש ותיק
לתוס', אדם המזיק חייב בשוגג, רק כשהוא כעין אבידה ולא כעין גניבה, וזה החידוש שנחשב כעין אבידה, שגם בעליה רגילה בסולם חייב
 

שינובה

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
ז, ב​
הָיָה עוֹלֶה בְּסֻלָּם וְנִשְׁמְטָה שְׁלִיבָה מִתַּחְתָּיו, תָּנֵי חֲדָא חַיָּב, וְתַנְיָא אִידָךְ פָּטוּר.​
לָא קַשְׁיָא, כָּאן לִנְזָקִין, כָּאן לְגָלוּת.​
וקשה, אי לנזקין, מאי קמ"ל? הלכה פשוטה היא: אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן. והיה אפשר לומר, דלענין ארבעה דברים קאמר, והא קמ"ל, דאף על גב דשוגג הוא חייב, משום דקרוב למזיד הוא.
ולפי זה, היינו טעמא דחייב בנזקין היינו טעמא דפטור מגלות, והיינו אליבא דרב חסדא להלן בשמעתא דגר תושב, דטעמא דההורג דרך עליה פטור מגלות הוא משום שהוא קרוב למזיד.
אמנם לא כן פירש רש"י, שכתב וזה לשונו:​
אִם לֹא הֲרָגוֹ אֶלָּא הִזִּיקוֹ – חַיָּב, דְּלִנְזָקִין לָא שָׁנֵי לָן בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד, בֵּין יְרִידָה לַעֲלִיָּה; כִּדְאָמְרִינַן בְּבָבָא קַמָּא: 'פֶּצַע תַּחַת פֶּצַע' – לְחַיֵּב עַל הַשּׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְאֹנֶס כְּרָצוֹן.




למה פשיטא ? בעי קרא דפצע תחת פצע והנה תנאי כדברי חזקיה 
 
 

בן עזאי

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
בן עזאי אמר:
לכאו' אי"ז אדם המזיק גרידא אלא בצירוף אש.
צע"ג מה אש בזה, ואין כח אחר מעורב בו.


אבן הנופלת מידו וכי אינו אש ? [עי' סנדרין עז: ובתוס' שם בע"א, לגבי סכין שנפלה מידו, ועכ"פ דברי הם לרוב הראשונים].
 
 

בן עזאי

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
בן עזאי אמר:
אבן הנופלת מידו וכי אינו אש ? [עי' סנדרין עז: ובתוס' שם בע"א, לגבי סכין שנפלה מידו, ועכ"פ דברי הם לרוב הראשונים].
אינו אש אלא אדם.

תוספות מסכת סנהדרין דף עז עמוד א 

והא דתנן בפ"ב דחולין (דף לא.) נפלה סכין מידו ושחט שחיטתו פסולה ודייק טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשירה כמאן כרבי נתן דלא בעי כוונה קשה נפלה נמי ליהוי כי הפילה למ"ד אשו משום חציו וכו' אלא נראה דאתיא ההיא סוגיא כמ"ד אשו משום ממונו.
 

שינובה

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
בן עזאי אמר:
אבן הנופלת מידו וכי אינו אש ? [עי' סנדרין עז: ובתוס' שם בע"א, לגבי סכין שנפלה מידו, ועכ"פ דברי הם לרוב הראשונים].
אינו אש אלא אדם.

תוספות מסכת סנהדרין דף עז עמוד א 

והא דתנן בפ"ב דחולין (דף לא.) נפלה סכין מידו ושחט שחיטתו פסולה ודייק טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשירה כמאן כרבי נתן דלא בעי כוונה קשה נפלה נמי ליהוי כי הפילה למ"ד אשו משום חציו וכו' אלא נראה דאתיא ההיא סוגיא כמ"ד אשו משום ממונו.
א"ד נשמטה כאן על ידי כחו ונפלה והזיקו והוי אדם המזיק
 
 

בן עזאי

משתמש ותיק
שינובה אמר:
בן עזאי אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
אינו אש אלא אדם.

תוספות מסכת סנהדרין דף עז עמוד א 

והא דתנן בפ"ב דחולין (דף לא.) נפלה סכין מידו ושחט שחיטתו פסולה ודייק טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשירה כמאן כרבי נתן דלא בעי כוונה קשה נפלה נמי ליהוי כי הפילה למ"ד אשו משום חציו וכו' אלא נראה דאתיא ההיא סוגיא כמ"ד אשו משום ממונו.
א"ד נשמטה כאן על ידי כחו ונפלה והזיקו והוי אדם המזיק
לא לוקי דנשמטה ע"י כוחו, ולא תיקשי להו.

ועוד אי נשמטה ע"י כוחו, מה תירצו כמ"ד אשו משום ממונו ?
[בתקווה שהבנתי תגובתך].
 
 

שינובה

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
שינובה אמר:
בן עזאי אמר:
תוספות מסכת סנהדרין דף עז עמוד א 

והא דתנן בפ"ב דחולין (דף לא.) נפלה סכין מידו ושחט שחיטתו פסולה ודייק טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשירה כמאן כרבי נתן דלא בעי כוונה קשה נפלה נמי ליהוי כי הפילה למ"ד אשו משום חציו וכו' אלא נראה דאתיא ההיא סוגיא כמ"ד אשו משום ממונו.
א"ד נשמטה כאן על ידי כחו ונפלה והזיקו והוי אדם המזיק
לא לוקי דנשמטה ע"י כוחו, ולא תיקשי להו.

ועוד אי נשמטה ע"י כוחו, מה תירצו כמ"ד אשו משום ממונו ?
[בתקווה שהבנתי תגובתך].
לא לוקי האיך נשמט ?
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ולישנא דתלמודא, הואיל ואתת לידן נימא בה מילתא:​
כאשר מוקבלות בגמרא שתי ברייתות חלוקות, ההקבלה תבוא תמיד בנוסח: 'תני חדא... ותניא אידך', ובלה"ק: 'שונה אחת... ושנויה אחרת'.​
מי חכם ויבן, נבון וידע, מה פשרו של נוסח משונה זה?
 

שינובה

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
שינובה אמר:
לא לוקי האיך נפל ?
החליק ע"י שזז, אבל לא הפעיל כח כלפי מטה, א"נ סכין כבדה ששברה ידו ונפלה.

אם רק זז , אין כאן שאלה אם דרך עליה היה או דרך ירידה 
עלה בסולם ודרך וזז שלב בדריכתו ונשמט ונפל זהו כחו
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
רוצח שהחליף מקלט
נִכְנַס לְעִיר מִקְלָטוֹ וְיָצָא חוּץ לִתְחוּמָהּ בְּזָדוֹן – הֲרֵי זֶה הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה, וּרְשׁוּת לַגּוֹאֵל הַדָּם לְהָרְגוֹ.
ומה הדין עם נס לעיר מקלט אחרת?
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
הראני חד צורבא מרבנן כי בספר 'מנחת חינוך' (מצוה תו אות יז) מסתפק בזה:
אפשר דגזירת הכתוב היא דלָעיר שברח שמה צריך לישב, ולא יצא אפילו לעיר מקלט אחרת; ואפילו הלך לעיר מקלט אחרת, הוי דינו כיוצא מעיר מקלט, דצריך לישב בעיר הראשונה. כן נראה. ומ"מ צ"ע דין זה אם הלך לעיר מקלט אחרת אם הותר דמו, וצריך לעיין בזה.
 

דוד ה.

משתמש ותיק
הראני חד צורבא מרבנן כי בספר 'מנחת חינוך' (מצוה תו אות יז) מסתפק בזה:
בפסקי הרי"ד מכות יב ב לגבי רוצח בשגגה שהרג בעיר מקלט כותב שלא גולה לעיר אחרת כי לא מטריחים אותו לגלות לעיר אחרת, בשונה מרש"י שכותב שאין לו רשות לצאת, נראה מדבריו שאם יעבור עיר יהיה אסור להרוג אותו שהרי אחרת לא יגלה לעיר אחרת שמא יהרוג אותו גואל הדם הראשון.
ואכן בפירוש הר"י מלוניל כותב שלא יגלה לעיר אחרת שמא ימצאהו גואל הדם הראשון ויהרגהו (אם כי אפשר לדחוק בדבריו שימצאו בדרכו לעיר השניה).
 

דוד ה.

משתמש ותיק
ומאי שנא בן לוי דקתני גולה מעיר לעיר?
הוא מתייחס לזה.
פסקי רי"ד מסכת מכות גמרא דף יב עמוד ב
הרג באות' העיר כול'. פי' אין מטריחין אותו לגלות בעיר מקלט אחרת אלא גולה משכונה לשכונה ודי לו, וגם בן לוי שהרג אין מטריחין אותו לגלות בעיר מקלט, אלא גולה מעירו לעיר אחרת באחת מן הערים שלהן שהן מ"ח עיירות ואותה העיר קולטתו, דכת' ואת הערים אשר תתנו ללויים שש ערי מקלט ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר, מלמד שכולן קולטות את הלוים ואינן צריכין לילך בשש ערי מקלט.
 
חלק עליון תַחתִית