טעם דהותר גואל הדם להרוג לרוצח

אבי רוז

משתמש חדש
בפסוקים מבואר דהותר לגואל הדם להרוג משום שייחם לבבו, וזה תמוה לי ביותר -
כאילו שהתורה העדיפה להתיר להרוג את הרוצח, כדי שגואל הדם לא יכשל בהריגה במזיד,
אני חשבתי ליישב שכתוב בבראשית "קול דמי אחיך זועקים אליך מן האדמה" ורציתי לבאר שכביכול הנפש תובעת את דמה ממי שהרגה
וכן מצינו גם אצל הסיפור אם נבוזראדן וכריה הנביא שדמו תסס וגעש, ולכאו' כיון שכביכול הנפש תבעה את דמיה, אבל עדיין הדברים אינם מחוורים לי כלל
ואם יש מישהו שיוכל לבאר את הדברים אשמח מאד!
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אבי רוז אמר:
בפסוקים מבואר דהותר לגואל הדם להרוג משום שייחם לבבו, וזה תמוה לי ביותר -
כאילו שהתורה העדיפה להתיר להרוג את הרוצח, כדי שגואל הדם לא יכשל בהריגה במזיד,
אני חשבתי ליישב שכתוב בבראשית "קול דמי אחיך זועקים אליך מן האדמה" ורציתי לבאר שכביכול הנפש תובעת את דמה ממי שהרגה
וכן מצינו גם אצל הסיפור אם נבוזראדן וכריה הנביא שדמו תסס וגעש, ולכאו' כיון שכביכול הנפש תבעה את דמיה, אבל עדיין הדברים אינם מחוורים לי כלל
ואם יש מישהו שיוכל לבאר את הדברים אשמח מאד!
הגם שאיני מחבב לתת טעמים לתורה, ומ''מ יש כאן מהלך פסיכולוגי למנוע סכסוכי משפחות כמו שמצוי אצל הערבים שזה הורג את זה ואחיו נוקם והורג ואחיו של הנהרג נוקם וכן הלאה, כי טבע האדם (ההמוני, שגם הוא קיים בעם ישראל, ונזכיר שבזמן התנ''ך רצח היה דבר של מה בכך מבחינת השכיחות, וממילא היה קל בעיני ההמון, וכבר יש מקשים על הא דכתיב יקומו הנערים ויצחקו לפנינו וכו' שמתו שם הרבה מישראל) לנקום, על כן אמרה תורה הוצא תאותך להרוג אם תוכל רק מחוץ לעיר מקלט וההיתר יגרום לו להוציא תאותו, כי מרגיש שזה בשליטתו.
 
 

אבי רוז

משתמש חדש
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
הגם שאיני מחבב לתת טעמים לתורה, ומ''מ יש כאן מהלך פסיכולוגי למנוע סכסוכי משפחות כמו שמצוי אצל הערבים שזה הורג את זה ואחיו נוקם והורג ואחיו של הנהרג נוקם וכן הלאה, כי טבע האדם (ההמוני, שגם הוא קיים בעם ישראל, ונזכיר שבזמן התנ''ך רצח היה דבר של מה בכך מבחינת השכיחות, וממילא היה קל בעיני ההמון, וכבר יש מקשים על הא דכתיב יקומו הנערים ויצחקו לפנינו וכו' שמתו שם הרבה מישראל) לנקום, על כן אמרה תורה הוצא תאותך להרוג אם תוכל רק מחוץ לעיר מקלט וההיתר יגרום לו להוציא תאותו, כי מרגיש שזה בשליטתו.

אז התורה התירה משום תאווה??
אני מתאווה לעבוד ע"ז לא עדיף שהתורה תתיר לי??
לא הבנתי את כוונתך??????
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אבי רוז אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
הגם שאיני מחבב לתת טעמים לתורה, ומ''מ יש כאן מהלך פסיכולוגי למנוע סכסוכי משפחות כמו שמצוי אצל הערבים שזה הורג את זה ואחיו נוקם והורג ואחיו של הנהרג נוקם וכן הלאה, כי טבע האדם (ההמוני, שגם הוא קיים בעם ישראל, ונזכיר שבזמן התנ''ך רצח היה דבר של מה בכך מבחינת השכיחות, וממילא היה קל בעיני ההמון, וכבר יש מקשים על הא דכתיב יקומו הנערים ויצחקו לפנינו וכו' שמתו שם הרבה מישראל) לנקום, על כן אמרה תורה הוצא תאותך להרוג אם תוכל רק מחוץ לעיר מקלט וההיתר יגרום לו להוציא תאותו, כי מרגיש שזה בשליטתו.

אז התורה התירה משום תאווה??
אני מתאווה לעבוד ע"ז לא עדיף שהתורה תתיר לי??
לא הבנתי את כוונתך??????
התכוונתי שזה בזמן ההוא היה חלק מטבע האדם, כי הרציחה היתה מאוד מצויה, ודרך משל היום קשה למצוא אדם שישחט אדם אחר רשע בקור רוח (אפי' בגוונא המותרת) ובזמנם לא, כך היה המצב אז כי כך היה טבע האדם מערש האנושות לפני שהעולם הצליח להתגבש כמו היום, היום זה נשמע לך תאות רצח מוזרה וקיצונית אז זה היה דבר יום ביומו, וזה כעין יפת תואר, קשה לי להסביר לך בכמה שורות, אבל המצב אז היה שונה מאוד מזמנינו.
עוד אפשר להוסיף דע''י זה שהותר דמי הרוצח, הוא יזהר פי אלף שלא להרוג בשוגג וכך ימנע הרבה הריגות בשוגג, כי כל הריגה בשוגג יש בה מעט רשלנות.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מסופקני אם באתם לפרש כאן את גישת היהדות או את ... "התפיסה הבסיסית של נקמת הדם באסלאם מתחלקת לשני חלקים: נשמת הנרצח אינה מוצאת מנוח עד אשר נוקמים את דמה ושכאשר מתרחש רצח, מופר האיזון בין חמולת הנרצח ובין חמולת הרוצח (או בין שבטים כאשר מדובר בחברה הבדואית) ולכן כדי להשיב את האיזון נערכת נקמת דם".
הנימוק השני כפותח האשכול. והראשון כמש"כ @כמעיין המתגבר

בכ"מ מה שכתבו בגלל תאוות הרציחה וכו' כמובן לא תאווה לשם תאווה, אלא צורך טבעי לנקום ברוצח כשעומד למול עיניו, וראה מש"כ בחינוך מצוה ת"י בתו"ד וז"ל: ועוד תועלת בדבר [בגלות רוצח בשגגה] לבלי יראו קרובי המוכה הרוצח לעיניהם תמיד במקום שנעשתה הרעה, וכל דרכי התורה נועם:
 

לביא

משתמש ותיק
אבי רוז אמר:
משום שייחם לבבו,
אינני נמצא שם כעת, אך לענ״ד זהו טעות.
מאי דאמרה התורה ״משום שיחם לבבו״ קאי ארוצח בשגגה שיגלה לעיר מקלט אפילו שעדיין לא נידון לכך, משום שיחם לבבו של גואל הדם ויהרגהו בלא עשיית דין, אבל בלאו הכי לגואל הדם יש היתר גמור לרצוח אותו ככתוב ״אין לו דמים״ יעוין ברש״י.
 
השאלה נובעת מהצפיה של השואל שגואל הדם 'יסלח' לרוצח.
מי שמבין את גודל העוול ברצח, אפילו בשוגג, ומבין היטב את קדושת האדם ומעלת החיים, יודע שמגיע לרוצח בשגגה עונש כה גדול, שאם גואל אדם רוצחו אין לו דם.
פשוט, צריך להבין כמה רצח אף בשוגג, הוא חמור, גואל הדם לא אמור לסלוח על זה.
 

אבי רוז

משתמש חדש
פותח הנושא
לביא אמר:
אינני נמצא שם כעת, אך לענ״ד זהו טעות.
מאי דאמרה התורה ״משום שיחם לבבו״ קאי ארוצח בשגגה שיגלה לעיר מקלט אפילו שעדיין לא נידון לכך, משום שיחם לבבו של גואל הדם ויהרגהו בלא עשיית דין, אבל בלאו הכי לגואל הדם יש היתר גמור לרצוח אותו ככתוב ״אין לו דמים״ יעוין ברש״י.

אין הכא נמי ויכול להיות מאד שאתה צודק ואם זה כוונת התורה לא קשה לי מעיקרא 
והיכן אתה מתכוין לעיין  ב"אין לו דמים" אם בשמות גבי גנב הבא במחתרת איך אתה רואה בסוגייתנו 
הבא להורגך השכם להורגו, ואת"ל דהכוונה לתחילת דבריו דהוי כמת מעיקרא מהיכי תיתי שגם בגואל הדם
הוי הרוצח כמת מעיקרא?
 
 

אבי רוז

משתמש חדש
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
השאלה נובעת מהצפיה של השואל שגואל הדם 'יסלח' לרוצח.
מי שמבין את גודל העוול ברצח, אפילו בשוגג, ומבין היטב את קדושת האדם ומעלת החיים, יודע שמגיע לרוצח בשגגה עונש כה גדול, שאם גואל אדם רוצחו אין לו דם.
פשוט, צריך להבין כמה רצח אף בשוגג, הוא חמור, גואל הדם לא אמור לסלוח על זה.

אין הכא נמי אתה צודק, הקושיא שלי באמת נובעת מהרגש של "מדוע להרוג את הרוצח שהרג בשוגג"
וברור שעיינתי רבות בעניין זה, וברור שהקב"ה מזמן לרשע להרוג בשוגג,
אבל גם איתא דין שרב שגלה מגלים ישיבתו עימו, משמע ששייך פעמים שהאדם הוא לא רשע,
ועדיין יקשה לי ביותר מדוע התירה התורה את דמו של הרוצח, לפי שיטתך שהעוון חמור כל כך אין הכא נמי והרוצח יגלה כדי שיתכפר לו 
אבל בגלל זה להתיר את דמו?????
 

אבי רוז

משתמש חדש
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
אגב, אין מצוה לגואל הדם להרוג את הרוצח אלא רשות.

תלוי - ברוצח במזיד הרמב"ם פוסק שוודאי שיש מצווה ביד גואל הדם, בשוגג הנידון מורכב יותר 
כיון שזה תלוי גם מתי הוא הרג את הרוצח לפני גמר דין או לאחר גמר דין, לפני כניסתו לעיר מקלט או אחרי כניסתו לעיר מקלט
ואין כאן המקום להאריך.......
 

לביא

משתמש ותיק
אבי רוז אמר:
אין הכא נמי ויכול להיות מאד שאתה צודק ואם זה כוונת התורה לא קשה לי מעיקרא 
והיכן אתה מתכוין לעיין  ב"אין לו דמים" אם בשמות גבי גנב הבא במחתרת איך אתה רואה בסוגייתנו 
הבא להורגך השכם להורגו, ואת"ל דהכוונה לתחילת דבריו דהוי כמת מעיקרא מהיכי תיתי שגם בגואל הדם
הוי הרוצח כמת מעיקרא?
בפרשייה בדברים, לא זוכר איזו.
 

זעירא קטינא

משתמש ותיק
אבי רוז אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
אגב, אין מצוה לגואל הדם להרוג את הרוצח אלא רשות.

תלוי - ברוצח במזיד הרמב"ם פוסק שוודאי שיש מצווה ביד גואל הדם, בשוגג הנידון מורכב יותר 
כיון שזה תלוי גם מתי הוא הרג את הרוצח לפני גמר דין או לאחר גמר דין, לפני כניסתו לעיר מקלט או אחרי כניסתו לעיר מקלט
ואין כאן המקום להאריך.......

בשוגג מבואר שהיו בי"ד משכנעים אותו שלא להורגו
 

אבי רוז

משתמש חדש
פותח הנושא
זה ממש לא חד וחלק דמתי בי"ד היו משכנעים אותו אולי לפני כניסתו לעיר מקלט
אבל אחרי יציאתו מעיר מקלט, גם עם הרג בשוגג לכאו' יש מצווה
ועיין חזו"א שדן בנידון באריכות....
 

דיין

משתמש ותיק
בפרשת מסעי פרק ל"ה יש את כל פרשת הרוצחים, בהתחלה יש רוצח בשוגג ואח"כ רוצח במזיד, ואחרי הכל התורה כותבת "ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו: ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל"
לכאורה הפסוק הזה קאי על כל הפרשה, לא רק על מאי דסליק מיניה דהיינו רוצח במזיד, והתורה נותנת טעם שרצח והריגה מטמא את הארץ, ואין תקנה לטומאה זו אלא בדם הרוצח עצמו. (ולמדנו שזה לא רק ערבים חמי מזג שתאבי נקם נוהגים בזה, אלא שפיכת דם הרוצח מהווה תיקון אמיתי כפי עדות התורה)
ואדרבה השאלה צריכה להשאל הפוך, למה כל עוד הוא בעיר מקלטו אין מצוה להורגו, הרי קול דמי הנרצח עדיין זועקים מן האדמה? וצריך לומר שהגלות שהוא מקבל על עצמו מהווה תחליף לשפיכת דמו, אבל ברגע שהוא מזלזל בגלות חוזרת תביעת הארץ למקומה וממילא רשות ביד גואל הדם להורגו
 
אבי רוז אמר:
זה ממש לא חד וחלק דמתי בי"ד היו משכנעים אותו אולי לפני כניסתו לעיר מקלט
אבל אחרי יציאתו מעיר מקלט, גם עם הרג בשוגג לכאו' יש מצווה
ועיין חזו"א שדן בנידון באריכות....
ומסקנתו שאין מצוה.
 

הירחי

משתמש ותיק
אני חשבתי ליישב שכתוב בבראשית "קול דמי אחיך זועקים אליך מן האדמה" ורציתי לבאר שכביכול הנפש תובעת את דמה ממי שהרגה
יעוין בתוס' ו' שמבואר בו שנרצח חשיב בעל דין לגבי מיתת רוצח

ולעצם הנקודה הפסוק עצמו אומר
'ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו'
אלא שהמצוה הוטלה על גואל הדם

אגב כמו שהזכירו כאן עוד יש חלק נוסף והוא שהתורה פטרה גואל הדם משום שהרגו 'כי יחם לבבו'
 
חלק עליון תַחתִית