מצות 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת־הָאֵם'

משה נפתלי

משתמש ותיק
הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ (קָסָבַר 'שַׁלֵּחַ' מֵעִקָּרָא מַשְׁמַע, שַׁלְּחֶנָּה קֹדֶם לְקִיחָה). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה (קָסָבְרִי 'שַׁלֵּחַ' אַחַר לְקִיחָה מַשְׁמַע, אִם לָקַחְתָּ - שַׁלֵּחַ).​
נשאלתי על ידי חד יניק וחכים: אם כן, מה פשר כל החזיון הזה של חיזור על קן צפור, ושילוח האם ברוב רגש? הלוא לדעת חכמים, שהלכה כמותם, אין בכך שום קיום מצוה.
 

בן עזאי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה (קָסָבְרִי 'שַׁלֵּחַ' אַחַר לְקִיחָה מַשְׁמַע, אִם לָקַחְתָּ - שַׁלֵּחַ).
זכורני הפירוש [לכה"פ לחלק המפרשים] דלרבנן משלח ואינו לוקה לפי שיכול לקיים העשה אחר השילוח, דהיינו "אם לקחת" עדיין אתה יכול לשלח ואינו מעכב מה שלא שילח קודם הנטילה, אך מ"מ גם לרבנן יש בזה עשה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ (קָסָבַר 'שַׁלֵּחַ' מֵעִקָּרָא מַשְׁמַע, שַׁלְּחֶנָּה קֹדֶם לְקִיחָה). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה (קָסָבְרִי 'שַׁלֵּחַ' אַחַר לְקִיחָה מַשְׁמַע, אִם לָקַחְתָּ - שַׁלֵּחַ).​
נשאלתי על ידי חד יניק וחכים: אם כן, מה פשר כל החזיון הזה של חיזור על קן צפור, ושילוח האם ברוב רגש? הלוא לדעת חכמים, שהלכה כמותם, אין בכך שום קיום מצוה.
ותמה על עצמך, הלא לא תקח האם על הבנים כתיב.
אלא פשוט דהיינו אף אחר לקיחה משמע.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
משה נפתלי אמר:
הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ (קָסָבַר 'שַׁלֵּחַ' מֵעִקָּרָא מַשְׁמַע, שַׁלְּחֶנָּה קֹדֶם לְקִיחָה). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה (קָסָבְרִי 'שַׁלֵּחַ' אַחַר לְקִיחָה מַשְׁמַע, אִם לָקַחְתָּ - שַׁלֵּחַ).​
נשאלתי על ידי חד יניק וחכים: אם כן, מה פשר כל החזיון הזה של חיזור על קן צפור, ושילוח האם ברוב רגש? הלוא לדעת חכמים, שהלכה כמותם, אין בכך שום קיום מצוה.
ותמה על עצמך, הלא לא תקח האם על הבנים כתיב.
אלא פשוט דהיינו אף אחר לקיחה משמע.
אגב המצוה היא רק אם נוטל הבנים חייב בשילוח אבל מי שאינו רוצה הבנים לא חייב בשילוח, כך הוא לרוב הראשונים, וזה מה שכתבתי בזה.

גדר חיוב שילוח הקן- יש לדון אם אדם המוצא קן, חייב לשלח ולקחת הבנים, או שגדר המצוה היא שרק אם רוצה את הבנים צריך לשלח את האם, ואם אינו רוצה פטור, וכבר האריך בזה הגר''ח קנייבסקי בספר שיח השדה בקונטרס הלקוטים סימן ט,

ויש להוסיף דהר''ן במגילה מב ד''ה על קן, כתב שאין לפרש שטעם המצוה הוא רחמים על העופות אלא הוא גזירה, ע''כ, והשתא אי אמרת בשלמא דהחובה לשלח למי שרוצה ליקח הבנים שפיר הוי רחמים, אבל אם החובה לכל המוצא קן לשלח האם אף אם אינו רוצה ליקח הבנים, א''כ אין זה רחמים אלא אכזריות וכיצד אפשר לפרש טעם המצוה מרחמים, אלא ודאי ס''ל לר''ן דגדר המצוה היא שמי שרוצה ליקח הבנים חייב בשילוח, ועתה ראיתי שציינו שהר''ן בחולין קלט. כתב להדיא הכי, ועוד יש להביא דבברכות לג:, תנן האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך, ופירש''י שאומר לקב''ה רחום וחנון אתה שאמרת לשלח את האם, ע''כ, ומהא דכתב רש''י לשלח האם ולא כתב לשלח הקן, מבואר דהרחמים הם בשילוח האם ממש שהקב''ה חס שלא יקח גם את האם, ואי תימא דאף כשמרחם צריך ליקח הבנים א''כ לא הוי רחמים אלא אכזריות.  

ועוד יש להוכיח מהא דתנן בשילהי חולין דשילוח הקן הוא מצוה קלה דהא יש בו רק הפסד כאיסר ואפ''ה אמרה תורה שיאריך ימים, ופירש''י שאין בה חסרון כיס אלא מעט, ע''כ, וא''כ מוכח דגדר המצוה דכשרוצה ליקח האם והבנים אמרה תורה שלח האם ואל תיקחנה וזה החסרון כיס, דאי גדר המצוה אף באין רוצה ליקח האם והבנים א''כ אין כאן חסרון כיס כלל, וא''כ עדיפא הו''ל לתנא למימר דאף בגוונא שאין חסרון כיס אמרה תורה שיאריך ימים, וזו הוכחה ברורה, ועוד יש להוכיח דאמרי' בעלמא דיש מצוות שהגויים משיבים עלינו ואומרים מה טעם מצוה זו כגון בשר בחלב ושעטנז, ולמה לא אמרי' שמשיבים עלינו משילוח הקן דהיא מצוה אכזרית לכאו', דאפי' בגוונא שמרחם על היונה ובניה חייבה אותו תורה לשלח באכזריות, ועוד יש להוכיח קצת דבכל התורה חזי' דגדר המצוות הוא לטהר מדות האדם ונפשו וא''כ הוא דבר זר שתהא מצוה שמחייבת האדם אף כשמרחם להתאכזר על בעלי החיים, ובפרט שהתורה חסה על בעלי החיים דהא צער בע''ח דאורייתא, ומכל זה נראה דפטור וא''כ לפי צד זה אף אסור משום צער בע''ח. 

 ובפתחי תשובה הביא מחוות יאיר דיש להוכיח דחייב דהא אמרי' בחולין קלט:, יכול יחזר בהרים וגבעות ת''ל וכו', וא''כ משמע דנהי דלא יחזר בהרים מ''מ חייב לשלח כשמוצא, ע''כ, וראיתי שציינו דהמאירי שם כתב להדיא דאף זה בכלל המיעוט, דהיינו שאחר הקמ''ל מתמעט גם שאינו חייב אלא כשרוצה הבנים, ויש להוסיף לדחות דאפשר דהיינו באדם שאם ימצא קן בדרך ירצה ליקח הבנים, דהוא בר חיובא, ועליו נאמר דיכול יחזר בהרים, וקמ''ל שפטור מלחזר אבל אם מוצא לפניו ודאי חייב כי רוצה ליקח הבנים, אבל אדם שאינו רוצה ליקח הבנים א''כ הוא לא שייך במצוה כלל ועליו לא היה הו''א כלל לחזר בהרים.  

 ומכל זה נפיק לן לכל הפחות, דאף לסוברים שמברכים על שילוח הקן, דהא הכי פשטא דמילתא מחמת דלא שנא מכל המצוות, מ''מ אם אינו רוצה הבנים לא יברך, והכי פשטא דמילתא דאין בכה''ג מצוה כלל אלא אדרבה צער בע''ח. 

1349 עמודים

הצג קובץ מצורף ספר אור חדש.pdf
 
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
זכורני הפירוש [לכה"פ לחלק המפרשים] דלרבנן משלח ואינו לוקה לפי שיכול לקיים העשה אחר השילוח, דהיינו "אם לקחת" עדיין אתה יכול לשלח ואינו מעכב מה שלא שילח קודם הנטילה, אך מ"מ גם לרבנן יש בזה עשה.
איך יתכן ? והלא רבי יוחנן הוה ס"ל  דלאו שקדמו עשה לוקין עליו, ולא הדר ביה אלא משום אונס .ודחתה הגמרא דשאני גבי אונס שכל ימיו בעמוד והחזר קאי .
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
גם לרבנן יש בזה עשה.
בפירוש כתב הרמב"ם במנין המצוות שבפתיחת הלכות שחיטה: לְשַׁלֵּחַ הָאֵם אִם לְקָחָהּ עַל הַבָּנִים.
 
 

חימקו

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ (קָסָבַר 'שַׁלֵּחַ' מֵעִקָּרָא מַשְׁמַע, שַׁלְּחֶנָּה קֹדֶם לְקִיחָה). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה (קָסָבְרִי 'שַׁלֵּחַ' אַחַר לְקִיחָה מַשְׁמַע, אִם לָקַחְתָּ - שַׁלֵּחַ).​
נשאלתי על ידי חד יניק וחכים: אם כן, מה פשר כל החזיון הזה של חיזור על קן צפור, ושילוח האם ברוב רגש? הלוא לדעת חכמים, שהלכה כמותם, אין בכך שום קיום מצוה.

עיין מהדורת שוטנשטיין חולין קמא. הערה 44 ותרוה נחת.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
נשאלתי על ידי חד יניק וחכים: מה פשר החזיון של חיזור על קן צפור, ושילוח האם ברוב רגש? הלוא לדעת חכמים, שהלכה כמותם, אין בכך שום קיום מצוה.
וזאת מה שהשיבותיו: בשונה מכלל מצוות לא תעשה שבתורה, המתקיימות באי־עשׂיית מעשה ('פסיביות' בלעז), הרי מצות 'לא תקח האם על הבנים' מתקיימת בעשיית מעשה ('אקטיביות' בלעז) – שילוח האם מעם הבנים. וכל ההרגש הגדול אינו בגין קיום מצות 'שלח', אלא בגין קיום מצות 'לא תקח'.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
ועוד יש להוכיח מהא דתנן בשילהי חולין דשילוח הקן הוא מצוה קלה דהא יש בו רק הפסד כאיסר ואפ''ה אמרה תורה שיאריך ימים, ופירש''י שאין בה חסרון כיס אלא מעט, ע''כ, וא''כ מוכח דגדר המצוה דכשרוצה ליקח האם והבנים אמרה תורה שלח האם ואל תיקחנה וזה החסרון כיס, דאי גדר המצוה אף באין רוצה ליקח האם והבנים א''כ אין כאן חסרון כיס כלל
וכי יעלה על דעתך שאם רוצה את הבנים בלבד ומשלח את האם ולוקח את הבנים, שאין מקיים בזה מצוות שילוח הקן, כיון שאין בשילוחה חיסרון כיס?? אתמהה.
 

חימקו

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
משה נפתלי אמר:
נשאלתי על ידי חד יניק וחכים: מה פשר החזיון של חיזור על קן צפור, ושילוח האם ברוב רגש? הלוא לדעת חכמים, שהלכה כמותם, אין בכך שום קיום מצוה.
וזאת מה שהשיבותיו: בשונה מכלל מצוות לא תעשה שבתורה, המתקיימות באי־עשׂיית מעשה ('פסיביות' בלעז), הרי מצות 'לא תקח האם על הבנים' מתקיימת בעשיית מעשה ('אקטיביות' בלעז) – שילוח האם מעם הבנים. וכל ההרגש הגדול אינו בגין קיום מצות 'שלח', אלא בגין קיום מצות 'לא תקח'.
 
חידוש יפה, אבל נראה לי מחודש מדי.
יש דבר כזה לקיים מצות לא תעשה - במעשה?
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
ועוד יש להוכיח מהא דתנן בשילהי חולין דשילוח הקן הוא מצוה קלה דהא יש בו רק הפסד כאיסר ואפ''ה אמרה תורה שיאריך ימים, ופירש''י שאין בה חסרון כיס אלא מעט, ע''כ, וא''כ מוכח דגדר המצוה דכשרוצה ליקח האם והבנים אמרה תורה שלח האם ואל תיקחנה וזה החסרון כיס, דאי גדר המצוה אף באין רוצה ליקח האם והבנים א''כ אין כאן חסרון כיס כלל
וכי יעלה על דעתך שאם רוצה את הבנים בלבד ומשלח את האם ולוקח את הבנים, שאין מקיים בזה מצוות שילוח הקן, כיון שאין בשילוחה חיסרון כיס?? אתמהה.
החסרון כיס אינו תנאי מעכב במצוה, אמנם זה מראה לנו שגדר המצוה להפסיד את האם, והיינו ברוצה את הבנים ומסתמא גם את האם, אבל אם גדר המצוה שאע''פ שאינו רוצה כלל צריך לשלח א''כ אין זה ענין כלל לחסרון כיס.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
חימקו אמר:
משה נפתלי אמר:
משה נפתלי אמר:
נשאלתי על ידי חד יניק וחכים: מה פשר החזיון של חיזור על קן צפור, ושילוח האם ברוב רגש? הלוא לדעת חכמים, שהלכה כמותם, אין בכך שום קיום מצוה.
וזאת מה שהשיבותיו: בשונה מכלל מצוות לא תעשה שבתורה, המתקיימות באי־עשׂיית מעשה ('פסיביות' בלעז), הרי מצות 'לא תקח האם על הבנים' מתקיימת בעשיית מעשה ('אקטיביות' בלעז) – שילוח האם מעם הבנים. וכל ההרגש הגדול אינו בגין קיום מצות 'שלח', אלא בגין קיום מצות 'לא תקח'.
חידוש יפה, אבל נראה לי מחודש מדי.
יש דבר כזה לקיים מצות לא תעשה - במעשה?
ודאי שאין גדר מצוות לא תקח שונה מכל לא תעשה וודאי שהיא רק איסור ככל האיסורים, ומנא לן לשנות אותה, אלא דמ''מ ע''י השילוח מקיים את הלא תעשה בשב ואל תעשה שלא נוטל האם על הבנים.
ואם כוונת הכותב היתה שהיא שונה בעצמותה, אין זה נכון כלל. 
כעת שראיתי דכ''כ הרמב''ם כפותח האשכול, אני מבין את חומר הקושיה על המנהג לחפש שילוח הקן או לעשות את המצוה ובאמת אפשר דהוא טעות, וצ''ע.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
חימקו אמר:
משה נפתלי אמר:
וזאת מה שהשיבותיו: בשונה מכלל מצוות לא תעשה שבתורה, המתקיימות באי־עשׂיית מעשה ('פסיביות' בלעז), הרי מצות 'לא תקח האם על הבנים' מתקיימת בעשיית מעשה ('אקטיביות' בלעז) – שילוח האם מעם הבנים. וכל ההרגש הגדול אינו בגין קיום מצות 'שלח', אלא בגין קיום מצות 'לא תקח'.
חידוש יפה, אבל נראה לי מחודש מדי.
יש דבר כזה לקיים מצות לא תעשה - במעשה?
ודאי שאין גדר מצוות לא תקח שונה מכל לא תעשה וודאי שהיא רק איסור ככל האיסורים, ומנא לן לשנות אותה, אלא דמ''מ ע''י השילוח מקיים את הלא תעשה בשב ואל תעשה שלא נוטל האם על הבנים.
ואם כוונת הכותב היתה שהיא שונה בעצמותה, אין זה נכון כלל.
ומ''מ מאשכול זה הבנו דבר גדול, דלכאו' תמוה למה לא מברכים על שילוח הקן ככל מצוות עשה, והתירוץ דאין כאן רק לא תעשה.

 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
שגדר המצוה להפסיד את האם, והיינו ברוצה את הבנים ומסתמא גם את האם,
ה"מסתמא" הנ"ל הוא מה שלא נכון, כי איך תביא ראיה ממה שאין לך שום רמז של מקור לזה, ולעולם לא יעלה על הדעת של שום ראשון או אחרון לומר שאין מצוה כשאינו רוצה את האם, רואים מזה שזה לא נכון כל ההשוואה מענין החיסרון כיס לנושא הגדרת המצוה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
שגדר המצוה להפסיד את האם, והיינו ברוצה את הבנים ומסתמא גם את האם,
ה"מסתמא" הנ"ל הוא מה שלא נכון, כי איך תביא ראיה ממה שאין לך שום רמז של מקור לזה, ולעולם לא יעלה על הדעת של שום ראשון או אחרון לומר שאין מצוה כשאינו רוצה את האם, רואים מזה שזה לא נכון כל ההשוואה מענין החיסרון כיס לנושא הגדרת המצוה.
לפי דרכי הש''ס דיבר על דרך המסתמא ולפי דרכך הש''ס דיבר במקרה צדדי, וזה ההבדל.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
חימקו אמר:
נראה לי מחודש מדי. יש דבר כזה לקיים מצות לא תעשה - במעשה?
.
מלשון אדוננו הרשב"א בתשובה (ח"ג סימן רפג) אפשר לשמוע כן:​
מה שנסתפק לך אם מברכין [על] העשה, דהיינו על השלוח, או על הלאו, דהיינו 'לא תקח האם על הבנים'. והיה נראה יותר שהיה לו לברך על הלאו, מפני שהוא עקר המצוה, ד'שלח תשלח' אינו אלא ניתק הלאו, שאם עבר ולקח - נתקו הכתוב לעשה ד'שלח תשלח'. ומ"מ אינו מברך אלא 'שצונו לשלח', (שהנחה) [שהעשה?] היינו השלוח, ואם מברכין אין מברכין אלא על העשה, שאין מברכין לעולם על לאו.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בן עזאי אמר:
גם לרבנן יש בזה עשה.
בפירוש כתב הרמב"ם במנין המצוות שבפתיחת הלכות שחיטה: לְשַׁלֵּחַ הָאֵם אִם לְקָחָהּ עַל הַבָּנִים.
חולין קלט:, יכול יחזור בהרים וגבעות עד שימצא קן ת''ל כי יקרא, ופירש''י הכתוב מדבר לכשיקרא.
לפי דבריך א''כ אף לכשיקרא נמי לא.
 
 

בן עזאי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בפירוש כתב הרמב"ם במנין המצוות שבפתיחת הלכות שחיטה: לְשַׁלֵּחַ הָאֵם אִם לְקָחָהּ עַל הַבָּנִים.
רמב"ם הלכות שחיטה פרק יג

אסור ליטול אם על הבנים ואפילו לטהר בהן את המצורע שהיא מצוה, ואם לקח חייב לשלח, ואם לא שלח לוקה, שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, (ועשה) ולא עשה דוחה עשה. ועיי"ש בנו"כ, ועיי"ש בכס"מ [שקצ' הניח בצ"ע אם הוי גם עשה], ואמנם בשאר נו"כ נקטו כדבר פשוט שהוא גם עשה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
משה נפתלי אמר:
בפירוש כתב הרמב"ם במנין המצוות שבפתיחת הלכות שחיטה: לְשַׁלֵּחַ הָאֵם אִם לְקָחָהּ עַל הַבָּנִים.
רמב"ם הלכות שחיטה פרק יג

אסור ליטול אם על הבנים ואפילו לטהר בהן את המצורע שהיא מצוה, ואם לקח חייב לשלח, ואם לא שלח לוקה, שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, (ועשה) ולא עשה דוחה עשה. ועיי"ש בנו"כ, ועיי"ש בכס"מ [שקצ' הניח בצ"ע אם הוי גם עשה], ואמנם בשאר נו"כ נקטו כדבר פשוט שהוא גם עשה.
לק''מ כשלקח ודאי יש גם עשה.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
הטעם לחיזור אחר קן ציפור הוא על פי קבלה, על פי הנגלה אכן אין טעם.
אני לא יודע מה לומר.
הדברים מוכרחים כפותח האשכול.
אמנם הרבה מאוד אחרונים וכן אני בספרי וכן הגר''ח קנייבסקי, האריכו לדון אם אדם הרואה קן חייב לשלח או לא והאם גדר המצוה הוא רק ברוצה ליטול הבנים או לא, ולפי הנ''ל הכל פלפולים של עמי ארצות.
 
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
יש בביאור הגר"א על משלי (כמדומה על הפסוק "עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם". ל' י"ז) שישנם בתורה מצוות שנראות כסותרות, מצות כיבוד אב, רחמים, מצות שילוח הקן, אכזריות, ע"ש. ובאמת כך עולה גם מתיקו"ז (כמדומני) על הענין של הבכי של היונה אחר השילוח שמעורר את השכינה וכו'.
אמנם על דרך הפשט הוי להיפך ממש, וכך מפורש במשנה בברכות "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו", ומבואר שעיקר המצוה עניינה בפשטות רחמים (בענין משתקין אותו, נחלקו הראשונים, או כיון שלא זה כל ענין המצוה אלא יש בכך גם חוק, או בגלל שאין מטרת המצוה רחמים על היונה עצמה, אלא לתקן את האדם שיתנהג ברחמים וחמלה. ע"ש). וצ"ע.
 
חלק עליון תַחתִית