לצאת מערי מקלט לצורך הצלת נפשות

איש ווילנא

משתמש ותיק
שנינו במשנה במכות דף יא  ב 
שהגולה לערי מקלט אינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו ישראל צריכים לו ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם.
וצריך עיון אמאי הא פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה? 

ובאור שמח רוצח פ"ז ה"ח. מפרש את לשון הרמב"ם שהטעם הוא משום שהוא סכנת נפשות בשבילו לצאת שמא יהרגנו גואל הדם ואין לאדם להסתכן בעצמו אפילו בשביל להציל את הציבור. 
ולא הבנתי שאם הסיבה משום חשש נפשות לגולה. נתפוס את הגואל הדם במחבוש כל זמן שגואל הדם יהא בחוץ וכך יוכל לצאת הגואל הדם ויהא כאן הצלה לכל ישראל  
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ועתה ראיתי שהחשק שלמה במכות שם [לרשה"כ מווילנא] התקשה בקושיא דומה
והוא רוצה לחדש שבאמת אין הפשט ואינו יוצא לעולם שבפועל אינו יוצא
אלא הכוונה שגם אם יצא לצורך צריך לחזור אמנם כותב שמלשון התוספתא משמע לא כן.
 

HaimL

משתמש ותיק
אפשר לתרץ בדאיכא אחריני. ואף שבפיקוח נפש מצווה לעשות בעצמו, שאני הכא דרחמנא אמר וישב בה וגו'
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
הקשו האחרונים מדוע לא יצא הרוצח בשגגה להציל אדם בעדותו ו"אפילו אם כל ישראל צריכין לתשועתו", והלא פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. יש שתירצו שאסור כיון שמסכן עצמו ויכול למות ביד גואל הדם, ותירוצם קשה שהרי אם מדובר בפיקוח נפש הרי בוודאי אפשר להגביל את גואל הדם ולמנוע ממנו להרוג את הרוצח נפש בשגגה. 
ויש שתירצו שכיון שנתגלגלה על ידו הריגת נפש מישראל לא יתכן שתבוא תשועה לישראל על ידו. וצריך עיון גדול, היאך אפשר לסמוך על סברא זו ולדחות בגללה פיקוח נפש שדוחה כל התורה כולה.
ויש שתירצו שהוא גזירת הכתוב, אבל גם זה קשה שהרי פיקוח נפש הדוחה כל התורה כולה, דוחה גם גזירת הכתוב.
והביאור בזה: בפ"ה ה"י כתב "...ויצא חוץ לתחומה בזדון הרי זה התיר עצמו למיתה ורשות לגואל הדם להרגו", ומדוייק בלשונו שזה שהתיר עצמו למיתה אינה הסיבה שבגללה רשות לגואל הדם להרגו, כי אז היה לו לכתוב: התיר עצמו למיתה לפי שרשות ביד גואל הדם להורגו. אלא שזה שהתיר עצמו למיתה הוא דין לעצמו, ולכן כתבו בלשון "הרי זה התיר עצמו למיתה" ובזה משמיענו חידוש דין מיוחד ברוצח בשגגה היוצא מעיר מקלטו שנחשב ל"גברא קטילא" וממילא אי אפשר שיחול עליו שום חיוב גם לא הצלת נפשות, כי הדין של פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה אינו יכול לחול על מי שהתורה אומרת עליו שע"י פעולת ההצלה נעשה גברא קטילא.

ע"פ ליקוטי שיחות לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, חלק ל"ח.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אפשר לתרץ בדאיכא אחריני. ואף שבפיקוח נפש מצווה לעשות בעצמו, שאני הכא דרחמנא אמר וישב בה וגו'

ברמב"ם פוסק שאפי' כל ישראל צריכין לתשועתו אינו יוצא 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
אלא שזה שהתיר עצמו למיתה הוא דין לעצמו, ולכן כתבו
בלשון "הרי זה התיר עצמו למיתה" ובזה משמיענו חידוש
דין מיוחד ברוצח בשגגה היוצא מעיר מקלטו שנחשב
ל"גברא קטילא" וממילא אי אפשר שיחול עליו שום חיוב
גם לא הצלת נפשות, כי הדין של פיקוח נפש דוחה כל
התורה כולה אינו יכול לחול על מי שהתורה אומרת עליו
שע"י פעולת ההצלה נעשה גברא קטילא.
הוא נעשה חופשי מן המצוות?
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
כי הדין של פיקוח נפש דוחה כל
התורה כולה אינו יכול לחול על מי שהתורה אומרת עליו
שע"י פעולת ההצלה נעשה גברא קטילא.
מה הפשט?
 

שלום23

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
שנינו במשנה במכות דף יא  ב 
שהגולה לערי מקלט אינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו ישראל צריכים לו ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם.
וצריך עיון אמאי הא פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה? 

ובאור שמח רוצח פ"ז ה"ח. מפרש את לשון הרמב"ם שהטעם הוא משום שהוא סכנת נפשות בשבילו לצאת שמא יהרגנו גואל הדם ואין לאדם להסתכן בעצמו אפילו בשביל להציל את הציבור. 
ולא הבנתי שאם הסיבה משום חשש נפשות לגולה. נתפוס את הגואל הדם במחבוש כל זמן שגואל הדם יהא בחוץ וכך יוכל לצאת הגואל הדם ויהא כאן הצלה לכל ישראל  
אני מצטט לשונו אור שמח הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ז
הוסיף רבינו טעם למה אינו יוצא, הלא פקוח נפש דוחה כל מצות שבתורה, ומכש"כ פקוח נפש דכל ישראל, ואסתר תוכיח, רק דנגד הטבע אין לנו להוסיף אחרי מצות יוצר הטבע, חוקר כליות ולב, הוא אמר כי אם יחם לבב הגואל להרגו אין לו משפט מות, תו אין יכולים ב"ד להמיתו, וכיון שהותר דמו לגואל הדם אין לו להכניס עצמו בספק סכנה עבור הצלת חבירו מסכנה ודאית, כן נראה,
משמע שמכיון שהתורה התרו לו אין לעשות שטיקים וכד' שלא יוכל לקיימו ולכך גם מחבוש לא נעשה לכ'.
אמנם בבמשך חכמה דן בשאלה הזאת ומיישב באופן שונה.
פרק לה (כח) כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל וכו'. הכוונה, דכבר היקשתי בחיבורי, אמאי אמרו "אפילו כל ישראל צריכים לו", ליתקנו המלך ובית דין הגדול שכל ההורגו ייהרג! אמנם החשש שמא כשיצא יעשה תחבולות להמית את הכהן המשיח, כדי שלא לשוב אל עיר מקלטו, והוא סכנה לנפש הכהן הגדול! לכן אמר "כי בעיר מקלטו וכו' ואחרי מות הכהן הגדול", לכן החשש גדול עבור חייו של כהן המשוח.
ומעניין לציין המשך דבריו שכתב שהתוה לא הטילה עליו עונש שאין לו תקוה לצאת בכל יום.
הא דאין ערי מקלט שבעבר הירדן קולטין עד שיופרשו כולן, נראה, ועוד דרוצח שגולה מקוה תמיד שמא ימות הכהן המשיח ויצא במיתתו. אבל הלא אמר השי"ת שאלעזר יהיה בחלוקת הארץ, ונמצא דהרוצח מיואש לחזור עד התנחל הארץ. לכן בכי האי גונא שלא יהיה לו תקוה לשוב תיכף, לא אמרה תורה לגלות.

 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
בחור צעיר אמר:
חייל של הרבי אמר:
כי הדין של פיקוח נפש דוחה כל
התורה כולה אינו יכול לחול על מי שהתורה אומרת עליו
שע"י פעולת ההצלה נעשה גברא קטילא.
מה הפשט?


אם הבנתי נכון (וכאן המקום להבהיר שרק ציטטתי מספר "יין מלכות" שמלקט שיחות של הרבי על הרמב"ם),

יש דין מיוחד לגבי רוצח בשגגה היוצא מעיר מקלט, שללא קשר לסכנה שאולי יהרגהו גואל הדם, בכל אופן הוא נקרא ע"פ תורה 'גברא קטילא' (איש מת) (וזה מדוייק מלשון הרמב"ם), ואם הוא ייצא מעיר המקלט להציל נפשות, הרי שבעצם היציאה הרג את עצמו ע"פ תורה. וממילא לא שייך פיקוח נפש כי אסור לו להרוג את עצמו אפילו לפיקוח נפש דרבים. 
 
 

HaimL

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
HaimL אמר:
אפשר לתרץ בדאיכא אחריני. ואף שבפיקוח נפש מצווה לעשות בעצמו, שאני הכא דרחמנא אמר וישב בה וגו'

ברמב"ם פוסק שאפי' כל ישראל צריכין לתשועתו אינו יוצא 
זה עדיין לא אומר שאין מצביא אחר בנמצא. וזה גופא החידוש, שלא תאמר שדווקא הוא המצביא הכי מוכשר, ולכן זה פיקו"נ, ומוכרח לצאת ולהושיע בעצמו. שאין לך עסק בנסתרות, לדעת מהיכן יעשה הקב"ה את התשועה לישראל. אבל נראה לי פשוט, שבדליכא אחריני, אז הוא פיקו"נ ויוצא.  
 
 

שלום23

משתמש ותיק
HaimL אמר:
חייל של הרבי אמר:
HaimL אמר:
אפשר לתרץ בדאיכא אחריני. ואף שבפיקוח נפש מצווה לעשות בעצמו, שאני הכא דרחמנא אמר וישב בה וגו'

ברמב"ם פוסק שאפי' כל ישראל צריכין לתשועתו אינו יוצא 
זה עדיין לא אומר שאין מצביא אחר בנמצא. וזה גופא החידוש, שלא תאמר שדווקא הוא המצביא הכי מוכשר, ולכן זה פיקו"נ, ומוכרח לצאת ולהושיע בעצמו. שאין לך עסק בנסתרות, לדעת מהיכן יעשה הקב"ה את התשועה לישראל. אבל נראה לי פשוט, שבדליכא אחריני, אז הוא פיקו"נ ויוצא.  
 
במשנה תנן אפי' כל ישראל צריכין לו וכו' אינו יוצא. ולא מצינו לא בגמ' ולא בשום ראשון ולא בר"מ שיפרשו ה"מ בדאיכא אחרינא אבל בדליכא אחרינא יוצא, לכ' דחוק מאד להגיד כך,
ובכל אופן אנחנו מבינים האו"ש שהק' כן ולא ניח"ל באוקימתא הנ"ל.
 

אבי חי

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
ויש שתירצו שהוא גזירת הכתוב, אבל גם זה קשה שהרי
פיקוח נפש הדוחה כל התורה כולה, דוחה גם גזירת
הכתוב.
אם היתה גזה"כ מפורשת שלא יצא אף במקום פיקו"נ, ודאי שהיא לא היתה נדחית מפני פיקו"נ,
וכנראה גם המתרצים לא טענו שיש גזה"כ על פיקו"נ אלא בכללות,
וא"כ צ"ע מאי סלקא אדעתייהו. אולי יש מקורות מיהם המתרצים כן?
 

HaimL

משתמש ותיק
שלום23 אמר:
HaimL אמר:
חייל של הרבי אמר:
ברמב"ם פוסק שאפי' כל ישראל צריכין לתשועתו אינו יוצא 
זה עדיין לא אומר שאין מצביא אחר בנמצא. וזה גופא החידוש, שלא תאמר שדווקא הוא המצביא הכי מוכשר, ולכן זה פיקו"נ, ומוכרח לצאת ולהושיע בעצמו. שאין לך עסק בנסתרות, לדעת מהיכן יעשה הקב"ה את התשועה לישראל. אבל נראה לי פשוט, שבדליכא אחריני, אז הוא פיקו"נ ויוצא.  
במשנה תנן אפי' כל ישראל צריכין לו וכו' אינו יוצא. ולא מצינו לא בגמ' ולא בשום ראשון ולא בר"מ שיפרשו ה"מ בדאיכא אחרינא אבל בדליכא אחרינא יוצא, לכ' דחוק מאד להגיד כך,
ובכל אופן אנחנו מבינים האו"ש שהק' כן ולא ניח"ל באוקימתא הנ"ל.
אז מה אתה רוצה לומר בזה, שמכיוון שאף אחד לא כתב כך, זה בטח לא נכון? נו, טוב.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
שלום23 אמר:
HaimL אמר:
חייל של הרבי אמר:
ברמב"ם פוסק שאפי' כל ישראל צריכין לתשועתו אינו יוצא 
זה עדיין לא אומר שאין מצביא אחר בנמצא. וזה גופא החידוש, שלא תאמר שדווקא הוא המצביא הכי מוכשר, ולכן זה פיקו"נ, ומוכרח לצאת ולהושיע בעצמו. שאין לך עסק בנסתרות, לדעת מהיכן יעשה הקב"ה את התשועה לישראל. אבל נראה לי פשוט, שבדליכא אחריני, אז הוא פיקו"נ ויוצא.  
במשנה תנן אפי' כל ישראל צריכין לו וכו' אינו יוצא. ולא מצינו לא בגמ' ולא בשום ראשון ולא בר"מ שיפרשו ה"מ בדאיכא אחרינא אבל בדליכא אחרינא יוצא, לכ' דחוק מאד להגיד כך,
ובכל אופן אנחנו מבינים האו"ש שהק' כן ולא ניח"ל באוקימתא הנ"ל.

אפשר לפרש כעין דברי ר' @HaimL ,
שלעולם במקרה של פיקו"נ ממש חייב לצאת,

וכאן מיירי באופן שלא היה מותר לו לחלל שבת כדי לבא למלחמה,
שאע"פ שאין שם אחר, אפשר להלחם גם בלעדיו.
ומסתבר שלא על כל תוספת השתדלות במלחמה מחללים שבת.

ואין כ"כ תימה בזה שהחילוק לא נתפרש להדיא,
דזה פשיטא שפיקו"נ דוחה כה"ת כולה,
ושבקי' להאי דינא דאיהו מוקי נפשי' בגוונא שאין ממש פיקו"נ.

אמנם צ"ע דבפשטות יואב בן צרויה יכל לחלל שבת כדי לבא למלחמה,
וצ"ע בגדרי פיקו"נ, (אולי רבי @אליעזר ג וסייעתי' יעזרו לנו).


יש לסייע להנ"ל מלשון המשנה: 
שהגולה לערי מקלט אינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו ישראל צריכים לו ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם.
הרי שנמנה שר צבא ישראל עם שאר צרכים חשובים שאינם פיקו"נ,
ולא כ"כ משמע שנתחדש בו חידוש מיוחד שאפי' לצורך פיקו"נ אינו יוצא.

ובאמת צריך להבין מאי קמ"ל שאפי' לצורך מצוה אינו יוצא,
ואולי ס"ד שאין איסור על יציאה עראית, רק שמסתכן בפגישה עם גואל הדם,
ולצורך מצוה יכול לקחת את הסיכון, או שבי"ד ימנעו את גואה"ד כפי שהציעו כאן.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
חייל של הרבי אמר:
ויש שתירצו שהוא גזירת הכתוב, אבל גם זה קשה שהרי
פיקוח נפש הדוחה כל התורה כולה, דוחה גם גזירת
הכתוב.
אם היתה גזה"כ מפורשת שלא יצא אף במקום פיקו"נ, ודאי שהיא לא היתה נדחית מפני פיקו"נ,
וכנראה גם המתרצים לא טענו שיש גזה"כ על פיקו"נ אלא בכללות,
וא"כ צ"ע מאי סלקא אדעתייהו. אולי יש מקורות מיהם המתרצים כן?
אתה שואל יפה. ובכן פתחתי את השיחה המלאה כדי לראות מקורות ופירוט וכו'. 

וזלה"ק:
"ויש אומרים דהוי גזירת הכתוב (מנחת חינוך, כלי חמדה, ורוב האחרונים) "שם תהא דירתו כו'", דאינו יוצא משם לשום דבר שבעולם, אפילו לצורך גדול כהצלת כלל ישראל. 
אבל גם תירוץ זה צריך ביאור - שהרי כלל גדול הוא שפקו"נ דוחה כל התורה כולה, ואיך שנלמוד הפירוש דכלל זה - אם שבמקום פקו"נ אין חלים כלל חיובי התורה (כמו שנלמד מ'וחי בהם ולא שימות בהם'), או שפקו"נ דוחה כל דיני התורה, והיינו שביחס לחיוב של הצלת נפשות, בין שלו בין של אחרים, אין שום דין מדיני התורה דוחהו - למה תדחה גזירת הכתוב ד"שם תהא כו'" חיוב פקו"נ שדוחה כל התורה כולה? (והרי בהלימוד ד"שם תהא" לא נאמר שדין זה הוא גם במקום פקו"נ, ופקו"נ דכלל ישראל)."
עכלה"ק.

ולכאורה הכוונה היא שנכון שיש גזה"כ ד'שם תהא דירתו' שהוא עניין כללי שלא ייצא לשום דבר (והאחרונים הנ"ל הסיקו ש'לשום דבר' פירושו אפילו להצלת כלל ישראל), אלא שכל עוד גזה"כ לא גוזרת בפירוש גם על פקו"נ, ממילא פקו"נ דוחה את גזה"כ (בעומק יותר - שיטת המנ"ח וכו' היא שכיוון שפקו"נ כלול בתוך 'שום דבר שבעולם' הרי שגם בפקו"נ אסור לצאת. ושיטת הרבי היא שלמרות שפקו"נ כלול בתוך 'שום דבר שבעולם', הרי כיוון שגזה"כ היא לא ישירות על פקו"נ, יש לומר שפקו"נ דוחה בחשיבותו את הציות ל'שום דבר שבעולם').

זה קצת מורכב וייתכן מאוד שלא הסברתי נכון דברי קדשו. 


​​​​​


 
 

אבי חי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
אפשר לפרש כעין דברי ר' @HaimL ,
שלעולם במקרה של פיקו"נ ממש חייב לצאת,

וכאן מיירי באופן שלא היה מותר לו לחלל שבת כדי לבא למלחמה,
שאע"פ שאין שם אחר, אפשר להלחם גם בלעדיו.
ומסתבר שלא על כל תוספת השתדלות במלחמה מחללים שבת.

ואין כ"כ תימה בזה שהחילוק לא נתפרש להדיא,
דזה פשיטא שפיקו"נ דוחה כה"ת כולה,
ושבקי' להאי דינא דאיהו מוקי נפשי' בגוונא שאין ממש פיקו"נ.
אולי אפשר להוסיף,
שמזה שחידוש כ"כ גדול שלא יוצא אפי' לצורך פיקו"נ,
לא מצאנו שדנו בו להדיא הראשונים או האחרונים עד לפני כמאתיים שנה,
זה לבד נותן מקום לפרש באופן אחר.

למשל, דברי האו"ש הם דלא כדברי הגה"מ שהובאו בכס"מ (סופ"א מרוצח)
שחייב אדם ליכנס לספק סכנה כדי להציל חבירו ממיתה ודאית, ומייתי לה בשם הירושלמי.
יתכן שיש מקום ליישב, אבל האו"ש עצמו ראה דבריו כחולקים על דברי הגה"מ, וכמש"ש להדיא.
מסתמא הנידון נמצא בפוסקים, והאו"ש אינו יחיד בדעתו,
אבל עצם זה שכך דעת הגה"מ וכס"מ, מוכיחה לנו שלפחות מהלך האו"ש לא היה כ"כ פשוט לראשונים והאחרונים.

מהלך המש"ח כמובן שהוא מחודש והיה מצופה שימצא זכרו בראשונים,
וכן מהלך החש"ש.
 

גחלי אש

משתמש ותיק
וכן קשה על דברי האור שמח שאין זה שייך לשאר הרשימה של המשנה שהרי אין זה שייך לדיני "גואל הדם" אל דין בהלכות "וחי בהם"
 

אבי חי

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
אבי חי אמר:
חייל של הרבי אמר:
ויש שתירצו שהוא גזירת הכתוב, אבל גם זה קשה שהרי
פיקוח נפש הדוחה כל התורה כולה, דוחה גם גזירת
הכתוב.
אם היתה גזה"כ מפורשת שלא יצא אף במקום פיקו"נ, ודאי שהיא לא היתה נדחית מפני פיקו"נ,
וכנראה גם המתרצים לא טענו שיש גזה"כ על פיקו"נ אלא בכללות,
וא"כ צ"ע מאי סלקא אדעתייהו. אולי יש מקורות מיהם המתרצים כן?
אתה שואל יפה. ובכן פתחתי את השיחה המלאה כדי לראות מקורות ופירוט וכו'. 

וזלה"ק:
"ויש אומרים דהוי גזירת הכתוב (מנחת חינוך, כלי חמדה, ורוב האחרונים) "שם תהא דירתו כו'", דאינו יוצא משם לשום דבר שבעולם, אפילו לצורך גדול כהצלת כלל ישראל. 
אבל גם תירוץ זה צריך ביאור - שהרי כלל גדול הוא שפקו"נ דוחה כל התורה כולה, ואיך שנלמוד הפירוש דכלל זה - אם שבמקום פקו"נ אין חלים כלל חיובי התורה (כמו שנלמד מ'וחי בהם ולא שימות בהם'), או שפקו"נ דוחה כל דיני התורה, והיינו שביחס לחיוב של הצלת נפשות, בין שלו בין של אחרים, אין שום דין מדיני התורה דוחהו - למה תדחה גזירת הכתוב ד"שם תהא כו'" חיוב פקו"נ שדוחה כל התורה כולה? (והרי בהלימוד ד"שם תהא" לא נאמר שדין זה הוא גם במקום פקו"נ, ופקו"נ דכלל ישראל)."
עכלה"ק.

ולכאורה הכוונה היא שנכון שיש גזה"כ ד'שם תהא דירתו' שהוא עניין כללי שלא ייצא לשום דבר (והאחרונים הנ"ל הסיקו ש'לשום דבר' פירושו אפילו להצלת כלל ישראל), אלא שכל עוד גזה"כ לא גוזרת בפירוש גם על פקו"נ, ממילא פקו"נ דוחה את גזה"כ (בעומק יותר - שיטת המנ"ח וכו' היא שכיוון שפקו"נ כלול בתוך 'שום דבר שבעולם' הרי שגם בפקו"נ אסור לצאת. ושיטת הרבי היא שלמרות שפקו"נ כלול בתוך 'שום דבר שבעולם', הרי כיוון שגזה"כ היא לא ישירות על פקו"נ, יש לומר שפקו"נ דוחה בחשיבותו את הציות ל'שום דבר שבעולם').

זה קצת מורכב וייתכן מאוד שלא הסברתי נכון דברי קדשו. 


​​​​​



יישר כח, כמדומני שביארת היטב.
עדיין אני מסתפק אם האחרונים פירשו כך להדיא גם על קושיא זו של פיקו"נ,
או שכך נראה להבין ע"פ דבריהם.

במנ"ח רפרפתי ולא מצאתי שמדבר ע"ז להדיא,
רק מצאתי שגם המנ"ח כותב בפשיטות דאפי' לפקו"נ אינו יוצא.
אמנם מזה שלא פירש טעמא דמילתא משמע דהבין כפשוטו,
ומצד גזה"כ.
(מה שכותב שם בסמוך דהוי גזה"כ לא שייך לעניינו, כמבואר למעיין).

ס' כלי חמדה אינו תח"י.
 

אבי חי

משתמש ותיק
‏‏תפארת ישראל מכות ב.PNG

יעויין בעיקר בשורות האחרונות בבועז.

ע"פ דבריו א"ש מה ששאלתי מאי קמ"ל מתני' שאסור לצאת לצורך מצוה,
דס"ד שכל עשה חמור וכדו' ידחה את העשה של בעיר מקלטו ישב.
 

דרומאי

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
בחור צעיר אמר:
חייל של הרבי אמר:
כי הדין של פיקוח נפש דוחה כל
התורה כולה אינו יכול לחול על מי שהתורה אומרת עליו
שע"י פעולת ההצלה נעשה גברא קטילא.
מה הפשט?


אם הבנתי נכון (וכאן המקום להבהיר שרק ציטטתי מספר "יין מלכות" שמלקט שיחות של הרבי על הרמב"ם),

יש דין מיוחד לגבי רוצח בשגגה היוצא מעיר מקלט, שללא קשר לסכנה שאולי יהרגהו גואל הדם, בכל אופן הוא נקרא ע"פ תורה 'גברא קטילא' (איש מת) (וזה מדוייק מלשון הרמב"ם), ואם הוא ייצא מעיר המקלט להציל נפשות, הרי שבעצם היציאה הרג את עצמו ע"פ תורה. וממילא לא שייך פיקוח נפש כי אסור לו להרוג את עצמו אפילו לפיקוח נפש דרבים. 
זה אינו, מה שיחול עליו דין גברא קטילא זה אינו פיקוח נפש אם באמת אין סכנה לחייו, ודרך משל האם מי שצריך להיות בא במחתרת כדי לקיים מצוה נימא דאסור משום דעי"ז הוי גברא קטילא?!, הרי סו"ס לא ימות ולא שייך בזה וחי בהם.
 
 

בלויא

משתמש ותיק
יש בזה צפנת פענח [איני זוכר כעת היכן],
שמוכיח מכאן יסוד,
שפיקו"נ זה דוקא כשעומד כשהוא כאן ממש, לפני,
ולכן אין כאן דין פיקו"נ דוחה,
כי כעת כשהוא בעיר מקלט אינו יכול לעזור,
רק כשייצא,
ולצאת אינו חייב.
[אני כותב מהזיכרון].

כעת מצאתיו ואני רואה שלא דייקתי.
להלן הציטוט -

צפנת פענח [תניינא] הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה א
 והטעם עי' בירוש' בפ"ג שם ועירובין פ"י דבר שדוחה דבר זהו רק אם הדבר ישנו לפנינו דאז נדחה הדבר, אבל שהחיוב מוטל עלינו שהדבר לא יהי' אח"כ א"א שתדחה זה שעדיין אינה לפנינו, ועיין מכות די"א ובדברי רבינו בהל' רוצח פ"ז ה"ח גבי רוצח שגלה למקלט אינו יוצא משם אפי' להציל נפש ועי' ביומא דפ"ה גבי הך דמעם מזבחי כו' ולא מעל מזבחי, ואמר שם דלהחיות אפי' מעל מזבחי ודוחה את העבודה אף באמצע העבודה אף שחייב מיתה על זה כמ"ש רבינו בהל' מקדש ומ"ש והגדר דאין האיסור לצאת חוץ לערי מקלט רק מה שעי"ז לא יהי' בעיר מקלט, וא"כ הדבר עדיין איננו וע"כ אין בכח לדחות 

יל"ע שם אם כך מסקנתו
 

הירחי

משתמש ותיק
שנינו במשנה במכות דף יא ב
שהגולה לערי מקלט אינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו ישראל צריכים לו ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם.
וצריך עיון אמאי הא פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה?
שמעתי מהגאון רי"ד אילן בזה שאין דין פיקו"נ דוחה עונשי בי"ד
והביא ראיה מאשה מעוברת שאין ממתינים לה על עוברה

אמנם ראיתי פעם בשם הגריש"א שאה"נ וחובשים אותו אלא שהמשנה דברה מצד דין גלות
 

שמריהו

משתמש ותיק
בליקוטי שיחות שצויין לעיל מוסיף ביאור מעניין "ע"ד הרמז והדרוש" וז"ל:
"[ואולי יש להוסיף ע"ד הרמז והדרוש — דזה גופא שפקו"נ דישראל יהי' תלוי באדם שהתורה אסרה עליו לצאת מעיר מקלטו (באופן שאם יצא "התיר עצמו למיתה"), מכריח לומר, דכלפי שמיא גליא שאין כאן פקו"נ, ואדם זה אין ביכולתו להביא הצלה וישועה.

וע"ד ביאור הרמב"ן בדין עדים זוממין דאם "הרגו אין נהרגין" — דכיון שנהרג ע"פ תורה בב"ד, ה"ז גופא מכריח לומר, דכלפי שמיא גליא שלא הי' צדיק ובעונו מת, ד"אלו הי' צדיק לא יעזבנו ה' בידם"]".
 

שמריהו

משתמש ותיק
זה אינו, מה שיחול עליו דין גברא קטילא זה אינו פיקוח נפש אם באמת אין סכנה לחייו, ודרך משל האם מי שצריך להיות בא במחתרת כדי לקיים מצוה נימא דאסור משום דעי"ז הוי גברא קטילא?!, הרי סו"ס לא ימות ולא שייך בזה וחי בהם.
לפי דברי הרבי שם זה שאינו יוצא אינו מטעם פיקוח נפש וחשש שמא ימות בפועל , אלא שכשיוצא הרי הוא נהפך ע"פ תורה ל"גברא קטילא".
 

שמריהו

משתמש ותיק
זלה"ק בליקו"ש שם:
"נראה לומר, שהרמב"ם אומר כאן שתי הלכות בדין היוצא חוץ לתחום בזדון: א) "התיר עצמו למיתה", ב) "ורשות ביד גואל הדם להרגו ואם הרגו כל אדם אין חייבין עליו" — והם שתי הלכות שונות שאינן תלויות זב"ז:

הדין הראשון הוא בנוגע להנהגת הגולה עצמו — שביציאתו חוץ לעיר מקלטו "התיר עצמו למיתה", ואין זו תוצאה מההיתר והרשות לגואל הדם להרגו, וכן לפי שכל אדם אין חייבין עליו, אלא זהו מחמת עצם יציאתו חוץ לעיר מקלטו (כדלקמן);

והדין השני — בשייכות להריגת הרוצח ע"י אחר (המוצא אותו חוץ לעיר מקלטו), ובזה יש חילוק בין גואל הדם לשאר בני אדם, דגואל הדם יש לו רשות להרגו, ושאר כל אדם רק "אין חייבין עליו" (אבל אסורים לכתחילה, אף שהוא "גברא קטילא").

ויש לומר, שזה ש"התיר עצמו למיתה" נלמד מהכתוב "ונס שמה — שם תהא דירתו (שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו)", כלומר, שחיותו היא רק בעיר מקלטו, ואם יצא נפקע ממנו גדר "חיות" והתיר עצמו למיתה והוי כ"גברא קטילא"."
 

משיב דבר

משתמש ותיק
וממילא אי אפשר שיחול עליו שום חיוב גם לא הצלת נפשות, כי הדין של פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה אינו יכול לחול על מי שהתורה אומרת עליו שע"י פעולת ההצלה נעשה גברא קטילא.
ומכאן שרוצח שיצא חוץ לעיר מקלטו פטור מתפילין, וזה תימה וצ"ע.
 

משיב דבר

משתמש ותיק
הרבי עצמו מעיר על עניין זה בליקוש שם - אין באפשרותי לצטט כרגע
הגמ' אומרת שגם טריפה הוא גברא קטילא, ולא מצינו שפטור מכה"ת, וגם מי שנפסק עליו מיתה ובא במחתרת ורודף הם גברא קטילא ואטו פטורים מכל המצוות? היכן נשמע כדבר הזה?
 
חלק עליון תַחתִית