צרעת בתים זה טבע או נס

יצחק

משתמש ותיק
לכאורה ברור שצרעת זה נס גמור וכמו שכתב הרמב"ם בסוף הלכות צרעת
אולם מצד שני ע' סנהדרין דף עא. שהגמ' מביאה שיטה שצרעת הבתים לא היתה מעולם אלא "דרוש וקבל שכר" כי יש סוברים שצריך כגריס על שתי אבנים בשני כתלים וצריך שיהיה דוקא בזוית עיי"ש, משמע שכיון שיש הרבה תנאים מאד נדיר שזה יקרה
ולכאורה אם בלא"ה זה נס מה משנה כמה תנאים צריך בשביל שתהיה צרעת סו"ס יש נס ושינוי ממנהגו של עולם. 

לכאורה רואים מכאן שזה לא סוג של נס של מאורע חד פעמי שפורץ גבולות אלא הוא משהו שאין לו סיבה טבעית אבל הוא מתנהג כמו כל הדברים בטבע שיש להם סיכוי ומוגבלים במקום ובזמן. 
מישהו יודע להסביר את זה?
 

יהודה1

משתמש ותיק
לכאורה יש לפרש להיפך. כיוון שהוא נס למה צריך לכתוב שמטמא רק בתנאי מסויים, הרי אפשר שלא ייעשה הנס אלא במקום שבו יטמא. ועל זה אמרו לא היה ולא עתיד להיות אלא דרוש וקבל שכר. כלומר שכמו שמסתמא לא יהיה במקום שאינו מטמא, שהרי לא ייעשה נס לחינם, כך לא יהיה במקום שהוא כן מטמא.
 

יהודה1

משתמש ותיק
למעשה יש גם גמרא שיכולים להיות נגעים על ידי כשפים. אבל הם לא מטמאים.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
רמב"ן ויקרא פי"ג מז:
והבגד כי יהיה בו נגע צרעת - זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו. ולכך אמר הכתוב (להלן יד לד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, כי היא מכת השם בבית ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה', כמו שאמר (שם) כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה/
 

יהודה1

משתמש ותיק
יש להקשות שהרי הרמב"ן כתב שאין טבע כלל. ואם כן מה חידש בצרעת בתים.
אלי מאירי אמר:
ציטוטים מהרמב"ן:

רמב"ן סוף בא: "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר" (בראשית יז א, ולעיל ו ב).

האם כוונתו למנהגי הטבע או להנהגת ה'שכר ועונש' כדלקמן-

רמב"ן בראשית יז א : "ורבי אברהם פירשו בשם הנגיד ז"ל מגזרת שודד כלומר מנצח ומשודד מערכות השמים וזהו הנכון כי היא מדת הגבורה מנהגת העולם שיאמרו בה החכמים (ב"ר לה ד) "מדת הדין של מטה" וטעם להזכיר עתה זה השם כי בו יעשו הנסים הנסתרים לצדיקים להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ולפדותם במלחמה מיד חרב -ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות וככל הבאים בתורה בפרשת אם בחקותי (ויקרא כו ג-מו) ובפרשת והיה כי תבא (דברים כח א-סח) בברכות ובקללות שכולם נסים הם כי אין מן הטבע שיבואו הגשמים בעתם בעבדנו האלהים ולא שיהיו השמים כברזל כאשר נזרע בשנה השביעית וכן כל היעודים שבתורה אבל כולם נסים ובכולם תתנצח מערכת המזלות -אלא שאין בהם שנוי ממנהגו של עולם כנסים (הכוונה-שלא כמו הנסים) הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם שהם מופתים משנים הטבע בפירסום והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו ולכן אמר עתה לאברהם אבינו כי הוא התקיף המנצח"

רמב"ן שמות ו ב: "והחכם רבי אברהם פירש כי בי''ת ... וענין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל מהם מנהג העולם, ברעב פדה אותם ממות ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה, והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו. אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת. ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה, ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים שכנגד התולדה, וקיום הנפש ודבקה באלהים הוא דבר ראוי בתולדתה שהיא תשוב אל האלהים אשר נתנה. ועוד אפרש זה (ויקרא כו יא ד''ה ונתתי) אם גומר ה' עלי"

מאידך: הרמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה: "רוב בני אדם סבורים שאין האל פועל תמיד בנסים אלא עולם כמנהגו נוהג, וכן סבורים רבים מן החכמים בעלי העיון, והרב (=הרמב"ם) מכללם. וכשאנו מעיינין יפה אנו רואין שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו ע"ה עד שיאמין שכל דברינו ומעשינו כלם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם"

 
 
חלק עליון תַחתִית