הנה כ' הר"ן סנהדרין ע"ז: בשם רבינו דוד, לבאר הא דאיתא שם דאבן שזרקה למעלה ונפלה לתחת והרגה דפטור ע"ז, דאין אומרים אשו משום חיציו אלא באסו"מ שנעשה כאן פעולה ע"י הרוח מצויה והרוח מתייחסת למניח, משא"כ באבן הנופלת לתחת אין בה פועל של כלל אלא שמחמת כובדה היא יורדת ואף אם הרגו בירידתו לא נעשה זה בפועל אלא כובד האבן הוא שהזיק מאיליו.
וצ"ב מהגמ' ב"ק כ"ו: "היתה אבן מונחת לו בחיקו ועמד ונפלה חייב גלות", הרי לן דהמית מכח כובד האבן חייב גלות.
וצ"ב מהגמ' ב"ק כ"ו: "היתה אבן מונחת לו בחיקו ועמד ונפלה חייב גלות", הרי לן דהמית מכח כובד האבן חייב גלות.