בעובדא דר"ל, רחב"ז ורשבי"ה, דף כ"ו.

HaimL

משתמש ותיק
אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר שנה וכו'

ובפירש"י

החשודין - על השביעית. שנעשו סניגורין לרשעים:

---

קצת תמוה לי, דהא תנן וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת, ובפשטות, משמע שלא היה בידם לעכב או למחות ביד החורש והמכסח, א"כ תיתי להו שדנו אותם לכף זכות.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר שנה וכו'

ובפירש"י

החשודין - על השביעית. שנעשו סניגורין לרשעים:

---

קצת תמוה לי, דהא תנן וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת, ובפשטות, משמע שלא היה בידם לעכב או למחות ביד החורש והמכסח, א"כ תיתי להו שדנו אותם לכף זכות.
צריך לדון לכף זכות אבל לא להיות טיפש כי היכא דמוכח שאני, ומה דבש''ס אמרי' שצריך לדון ולומר כל מיני טצדקי היינו דוקא כשמכירו שיכול להיות כן והראיה שבאמת כך היה בסיפורים של הש''ס. 
 
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
HaimL אמר:
קצת תמוה לי, דהא תנן וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת, ובפשטות, משמע שלא היה בידם לעכב או למחות ביד החורש והמכסח, א"כ תיתי להו שדנו אותם לכף זכות.
יד רמ"ה על אתר: בנ"א החשודין על השביעית שיש בידן למחות ואינן ממחין, ולא עוד אלא שנעשין סניגורין לעוברי עבירה כו'.
ולדון לכף זכות הוא מדת חסידות, באדם שאינו ידוע לנו מה טיבו, דצדיק אפילו מעשה רע צריך לדונו לזכות, ורשע אפילו מעשה טוב צריך להכריעו לחובה [רמב"ם ורע"ב אבות א, ו].
ושמא ר"ל הכירם כרשעים ואסור לדונם לזכות, והיה סבור שאף הם הכירוהו, לכן לא די שלא עשו מעשה חסידות לדון לכף זכות, אלא הם סניגורין לרשעים.
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני שומע. כלומר, או שהחורש והמכסח היו מוחזקים לרשעים, או שסתם אדם, אין להפך בזכותו בדבר הרחוק מן השכל. אבל אם כן, אז ניחא שרחב"ז ורשבי"ה אולי כביכול נהגו שלא כדין.

אבל לומר שהם חשודים על השביעית, זה לא ברור. דילמא היו חשודים שנתרשלו מלמחות, ומשו"ה דחו את ר"ל בקש. מכאן ועד לומר שחשודים על השביעית, זה חשד גדול ואינו מסתבר.
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברהם לוי אמר:
כל שיש בידו למחות ואינו מוחה, נתפס באותו עון.
מה הפירוש, נתפש באותו עוון? אני מבין שהכוונה פשוט היא שהעוון שנעשה ע"י ראובן, נחשב גם לשמעון, שהיה יכול להוכיחו ונתרשל בדבר.
לומר שגם שמעון חשוד על אותו הדבר נראה קצת רחוק בעיניי. הוא כן חשוד על (או מומר ל) הוכח תוכיח, אם יש דבר כזה אבל מאיזו סיבה נגיד שהוא חשוד על אותו עוון
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
לצורך העניין, אציע שאלה (אולי היא דבר מפורש, אינני יודע). שניים שהעידו על פלוני שאכל איסור, נגיד אכל בהמה טמאה, והוזמו וקיבלו מלקות. האם נעשו חשודים על אכילת איסור, או רק על עדות שקר?
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
ר"ל בני אדם החשודים שיש בידם עון שביעית.
כי אילו היו אותם הכהנים עבריינים ודאי, גם אלה החכמים היה בידם עון שביעית ודאי ולא חשד. אך עתה הדבר ספק אם יש בידם עון שביעית.
ואין הכוונה חשודים שיבואו מחר לעבור איסורי שביעית.
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני שומע. זה מיישב את העניין אבל לא את הלשון ואת פירש"י

א. כמדומני שבכ"מ חשוד על הדבר, הוא שחושדים בו שיעבור.
ב. א"כ, סגי בכך שלא מחו (ונתפשו בעוון החורש והמכסח), ואמאי פירש"י שנעשו סניגורים לרשעים, דמשמע מזה שניחא להו במעשיהם של העוברי עבירה.
 
חלק עליון תַחתִית