למדת סנהדרין לאחרונה?! אני צריך עזרה. פשט פשוט בגמ'.
בדף י. שיטת רבי ישמעאל שצריכים 23 דיינים לדון חיוב מלקות, הגמ' מסבירה את שיטת ר"י. וז"ל הגמ': רבא אמר מלקות במקום מיתה עומדת (לכן צריך 23 כי מלקות זה כמו מיתה) אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי הכי אומדנא למה לי למחייה ואי מאית לימות (הגמ' מניחה שאם מלקות זה כמו מיתה אז לא אמור להפריע לנו שהוא ימות), א''ל אמר קרא ונקלה אחיך לעיניך כי מחית אגבא דחיי מחית (הראשונים מפרשים שלומדים מהפסוק שיש דין להלקות אדם חי ולא גוסס או טריפה, לכן עושים אומד כדי להלקות אותו רק כשהוא עדין בריא), אלא הא דתניא אמדוהו לקבל עשרים אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש וכמה הן תמני סרי למחייה עשרים וחדא וכי מיית בהך חדא לימות דהא כי מחית אגבא דחייא קא מחית, אמר ליה אמר קרא ונקלה אחיך לעיניך אחר שלקה אחיך בעינא וליכא. (כלומר שיש דרשה מיוחדת שבאה ללמד שלא יתכן שהמכה האחרונה תגרום לו מוות, הוא צריך להשאר קיים אחרי שקבל את המלקות).
מה שאני לא מבין הוא - מה הגמ' מצאה בברייתא שכתוב אמדוהו לקבל עשרים, הרי עצם הדין שעושים אומד זה הגמ' כבר ידעה בקושיא הראשונה, רק הגמ' תירצה על הקושיא הראשונה שיש דין מיוחד שלא להלקות מי שכבר לא חי, א"כ גם ביחס לברייתא השניה שאמדוהו לקבל עשרים נוכל לפרש שהכוונה שאמדו אותו שיכול לקבל את המכה העשרים ואמנם ע"י המכה העשרים הוא ימות, מנין לגמ' שאמדוהו לקבל עשרים הכוונה שאחרי שיקבל את המכה העשרים הוא ימשיך לחיות.
מי שיכול לפתוח גמ' ולנסות להבין ולהסביר תע"ב ואני מברכו שיזכה לתלמידים הגונים.
בדף י. שיטת רבי ישמעאל שצריכים 23 דיינים לדון חיוב מלקות, הגמ' מסבירה את שיטת ר"י. וז"ל הגמ': רבא אמר מלקות במקום מיתה עומדת (לכן צריך 23 כי מלקות זה כמו מיתה) אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי הכי אומדנא למה לי למחייה ואי מאית לימות (הגמ' מניחה שאם מלקות זה כמו מיתה אז לא אמור להפריע לנו שהוא ימות), א''ל אמר קרא ונקלה אחיך לעיניך כי מחית אגבא דחיי מחית (הראשונים מפרשים שלומדים מהפסוק שיש דין להלקות אדם חי ולא גוסס או טריפה, לכן עושים אומד כדי להלקות אותו רק כשהוא עדין בריא), אלא הא דתניא אמדוהו לקבל עשרים אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש וכמה הן תמני סרי למחייה עשרים וחדא וכי מיית בהך חדא לימות דהא כי מחית אגבא דחייא קא מחית, אמר ליה אמר קרא ונקלה אחיך לעיניך אחר שלקה אחיך בעינא וליכא. (כלומר שיש דרשה מיוחדת שבאה ללמד שלא יתכן שהמכה האחרונה תגרום לו מוות, הוא צריך להשאר קיים אחרי שקבל את המלקות).
מה שאני לא מבין הוא - מה הגמ' מצאה בברייתא שכתוב אמדוהו לקבל עשרים, הרי עצם הדין שעושים אומד זה הגמ' כבר ידעה בקושיא הראשונה, רק הגמ' תירצה על הקושיא הראשונה שיש דין מיוחד שלא להלקות מי שכבר לא חי, א"כ גם ביחס לברייתא השניה שאמדוהו לקבל עשרים נוכל לפרש שהכוונה שאמדו אותו שיכול לקבל את המכה העשרים ואמנם ע"י המכה העשרים הוא ימות, מנין לגמ' שאמדוהו לקבל עשרים הכוונה שאחרי שיקבל את המכה העשרים הוא ימשיך לחיות.
מי שיכול לפתוח גמ' ולנסות להבין ולהסביר תע"ב ואני מברכו שיזכה לתלמידים הגונים.