עזרה בגמ' בסנהדרין

יצחק

משתמש ותיק
למדת סנהדרין לאחרונה?! אני צריך עזרה. פשט פשוט בגמ'.
בדף י. שיטת רבי ישמעאל שצריכים 23 דיינים לדון חיוב מלקות, הגמ' מסבירה את שיטת ר"י. וז"ל הגמ': רבא אמר מלקות במקום מיתה עומדת (לכן צריך 23 כי מלקות זה כמו מיתה) אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי הכי אומדנא למה לי למחייה ואי מאית לימות (הגמ' מניחה שאם מלקות זה כמו מיתה אז לא אמור להפריע לנו שהוא ימות), א''ל אמר קרא ונקלה אחיך לעיניך כי מחית אגבא דחיי מחית (הראשונים מפרשים שלומדים מהפסוק שיש דין להלקות אדם חי ולא גוסס או טריפה, לכן עושים אומד כדי להלקות אותו רק כשהוא עדין בריא), אלא הא דתניא אמדוהו לקבל עשרים אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש וכמה הן תמני סרי למחייה עשרים וחדא וכי מיית בהך חדא לימות דהא כי מחית אגבא דחייא קא מחית, אמר ליה אמר קרא ונקלה אחיך לעיניך אחר שלקה אחיך בעינא וליכא. (כלומר שיש דרשה מיוחדת שבאה ללמד שלא יתכן שהמכה האחרונה תגרום לו מוות, הוא צריך להשאר קיים אחרי שקבל את המלקות).
מה שאני לא מבין הוא - מה הגמ' מצאה בברייתא שכתוב אמדוהו לקבל עשרים, הרי עצם הדין שעושים אומד זה הגמ' כבר ידעה בקושיא הראשונה, רק הגמ' תירצה על הקושיא הראשונה שיש דין מיוחד שלא להלקות מי שכבר לא חי, א"כ גם ביחס לברייתא השניה שאמדוהו לקבל עשרים נוכל לפרש שהכוונה שאמדו אותו שיכול לקבל את המכה העשרים ואמנם ע"י המכה העשרים הוא ימות, מנין לגמ' שאמדוהו לקבל עשרים הכוונה שאחרי שיקבל את המכה העשרים הוא ימשיך לחיות.
מי שיכול לפתוח גמ' ולנסות להבין ולהסביר תע"ב ואני מברכו שיזכה לתלמידים הגונים.
 

אשרג

משתמש רשום
לק"י
שאלה נפלאה
בבברייתא נאמר אמדוהו לקבל, ואי מיית בעשרים אינו אומד היכול לקבל.
בברכה
אשר גריידי
 

עברי

משתמש רגיל
אשרג אמר:
לק"י
שאלה נפלאה
בבברייתא נאמר אמדוהו לקבל, ואי מיית בעשרים אינו אומד היכול לקבל.
בברכה
אשר גריידי
מתחילה לא הבנתי איך הרב "יצחק" מברך בתלמידים הגונים על שאלה שהתשובה כה פשוטה, גם אני קראתי כפשוטם את המילים "יכול לקבל" שלא ימות בנתינת המלקות.
אלא שהרב יצחק הבין שההוכחה מהמילים "יכול לקבל" אינה דקדוק שישאר חי אלא ביחס למלקות הנצרכות ובזה באה קושיתו שמי יימר שהמלקות שיכול לקבל היינו שישאר חי אחר ההלקאה האחרונה.
ואכן בדקתי במשנה במכות, (ממנה הוק' הק' הראשונה בעיקר האומד, וכדפרש"י שם) ואף שם מופיע "אמדוהו לקבל שמונה עשרה" וא"כ למה לש"ס להרחיק לחמו לתוספתא כשבמשנה שהובאה קודם יש אותה הוכחה.
 

יעבץ

משתמש ותיק
הגמ' מחפשת הוכחה שצריך לחיות אחר המכות. אכן אפשר לפי הבנת הגמ' בשלב זה שאמדוהו הכוונה שיוכל לקבל 20 אע"פ שימות באחרונה, אבל א"א להוכיח מכאן שצריך לחיות. אדרבה יאמר רבא שאכן אמדוהו הכוונה שבעשרים ימות, ולכן מביאה הגמ' ראיה מהא דבעינן מכות הראויות להשתלש, ששם רואים בברור שלא ימות במכה העשרים, ולפי"ז תקשי על רבא, ודוק.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעבץ אמר:
לכן מביאה הגמ' ראיה מהא דבעינן מכות הראויות להשתלש, ששם רואים בברור שלא ימות במכה העשרים, ולפי"ז תקשי על רבא, ודוק.
איך רואים שהוא לא ימות במכה העשרים?! הרי הברייתא באה לחדש שאפילו שאמדוהו לקבל עשרים מכים אותו רק שמונה עשרה משום דבעינן ראוי להשתלש (אבל לא היה צד להלקות עשרים ואחת מלקות כי המכה העשרים ואחת תבא עליו כשהוא כבר מת), א"כ מנא לן באמת שצריך ליזהר שלא ימות במכה האחרונה, אולי דוקא כאן מלקים אותו רק שמונה עשרה משום שצריך ראוי להשתלש אבל בעלמא מלקים אפילו אם הוא ימות במכה האחרונה ובלבד שתהיה ראויה להשתלש.
ובקצרה: איך רואים מזה שצריך להכות מכות הראויות להשתלש - שהוא לא ימות מהמכה האחרונה.
 
חלק עליון תַחתִית