הוחזק כפרן

יוספי

משתמש ותיק
לבקיאים בחו"מ.
בקצוה"ח ע"ט י הביא דעת המהרי"ט שאין אדם נעשה כפרן על פי עצמו והודאתו.
וצ"ע מהגמ' סנהדרין כ"ט. בהו"א שבאומר לא הודיתי נעשה כפרן ולא יכול לומר יותר משטה.
(ובשיעורי ר"ש בב"ב דף ו הביא לדון אי דברי המהריט קאי גם במכחיש הודאתו ואי לא מתיישב אך לא נראה לי כן מדברי המהריט. ומה שהקשה שם לא ידעתי אי הכרח יש בקושיתו הא יש לומר שאין כפירה על הודאה אלא על הלואה וממילא חשוב כפרן על פי עצמו )
 

חונה בירושלים

משתמש רגיל
לא הבנתי הערתו.
כשאומר לא הודיתי אינו נעשה כפרן ע"פ עצמו אלא אנו יודעים משקרו, לפנינו הודה ולפנינו הכחיש הודאתו.
דברי הקצות מוסבים על אופן שהידיעה על השקר שבפיו אינה קיימת לנו אלא לדבריו.
 

חונה בירושלים

משתמש רגיל
לא הבנתי הערתו.
כשאומר לא הודיתי אינו נעשה כפרן ע"פ עצמו אלא אנו יודעים משקרו, לפנינו הודה ולפנינו הכחיש הודאתו.
דברי הקצות מוסבים על אופן שהידיעה על השקר שבפיו אינה קיימת לנו אלא לדבריו.
 

יוספי

משתמש ותיק
פותח הנושא
חונה בירושלים אמר:
לא הבנתי הערתו.
כשאומר לא הודיתי אינו נעשה כפרן ע"פ עצמו אלא אנו יודעים משקרו, לפנינו הודה ולפנינו הכחיש הודאתו.
דברי הקצות מוסבים על אופן שהידיעה על השקר שבפיו אינה קיימת לנו אלא לדבריו.
לא הבנתי הערתו
הקצוה"ח איירי שבאו עדים שהודה

 
 

חונה בירושלים

משתמש רגיל
יוספי אמר:
חונה בירושלים אמר:
לא הבנתי הערתו.
כשאומר לא הודיתי אינו נעשה כפרן ע"פ עצמו אלא אנו יודעים משקרו, לפנינו הודה ולפנינו הכחיש הודאתו.
דברי הקצות מוסבים על אופן שהידיעה על השקר שבפיו אינה קיימת לנו אלא לדבריו.
לא הבנתי הערתו
הקצוה"ח איירי שבאו עדים שהודה
אני שב על דבריי:
מהרי"ט מדבר על אחד שהודה בהלואה ושוב כפר בה. אין לנו ידיעה שכפירתו הינה שקר אלא מכח הודאתו בראשונה. מפיו אנו חיים.
לעומת זאת אם מכחיש את המאורע של מעשה ההודאה, אין ידיעת שקרו מפיו אלא בעינינו ראינו שהודה.
 
 

יוספי

משתמש ותיק
פותח הנושא
חונה בירושלים אמר:
יוספי אמר:
חונה בירושלים אמר:
לא הבנתי הערתו.
כשאומר לא הודיתי אינו נעשה כפרן ע"פ עצמו אלא אנו יודעים משקרו, לפנינו הודה ולפנינו הכחיש הודאתו.
דברי הקצות מוסבים על אופן שהידיעה על השקר שבפיו אינה קיימת לנו אלא לדבריו.
לא הבנתי הערתו
הקצוה"ח איירי שבאו עדים שהודה
אני שב על דבריי:
מהרי"ט מדבר על אחד שהודה בהלואה ושוב כפר בה. אין לנו ידיעה שכפירתו הינה שקר אלא מכח הודאתו בראשונה. מפיו אנו חיים.
לעומת זאת אם מכחיש את המאורע של מעשה ההודאה, אין ידיעת שקרו מפיו אלא בעינינו ראינו שהודה.
אני שב על דברי, מהריט מדבר על הכופר הודאתו ושוב באו עדים שהודה
 
 

חונה בירושלים

משתמש רגיל
ז"ל מהרי"ט ח"ב חו"מ ל"ו
אבל כל שלא הכחישוהו עדי' אעפ"י שהוכח' מתוך דבריו שבתחל' וכתב בספר שאמר לא לויתי ואח"כ אמר לויתי ופרע' ואין אנו חוששין לדבריו לפי שסותרין זה את זה מ"מ לא הוחזק כפרן דמה שהוא חייב לפרוע היינו משום דלא מהימנא ליה כששינה את דבריו אלא כשיש לו מגו דמגו כעדים והיכא דאיכא כנגדו דוגמת עדים אחרים דהיינו אנן סהדי דודאי מידק דייק אוקי סהדי בהדי סהדי ולא מהימנינן ליה נמי שאין כאן מגו ומ"מ עדיי' אין אנו יכולים להכריע אם טענתו הראשונ' היתה שקר או השני' ואפשר שאחת משתיהן אמת הילכך אחר שחייבוהו ב"ד ואמרו צא תן לו אם חזר ואמר פרעתי נאמן דלא הוחזק כפרן בעדי' בשום טענה אלא מדברי עצמו שהיו סותרים זה את זה והנך רואה דכפירה בב"ד דוקא הוא לענין הוחזק כפרן ממ"ש בח"מ סימן ע"ט היכא שלא היתה הכפירה בב"ד אלא שאמר התובע לעדים שכפר בפניהם ואמר לא לויתי אתם עדי דהוה ליה כאומר לא פרעתי ואם אמ' פרעתי קודם לכן אינו נאמן אבל אם אמר פרעתי אח"כ נאמן שלא הוחזק כפרן כיון שלא כפר בב"ד אלא שאינו נאמן לומר שפרע קודם כיון שהודה באתם עדי שלא לוה אבל אם אמר שפרע אח"כ נאמן וה"ר יונה כתב אפי' כפר חוץ לב"ד אינו נאמן לומר אח"כ פרעתי ובס' התרומות שער מ"ב כתב שזה החילוק יש בין הכופר בב"ד לכופר בעדים דאתם עדי דל' אמרי' בהם דהוחזק כפרן והראי' דאילו טען לא לויתי ובאו עדי' שלו' הוחזק כפר' כדאיתא במציעא ואם איתא למה אמרו כאומר לא פרעתי דמי דמשמע שאם אמר פרעתי לאח' מכאן נאמן ואמאי הרי הוחזק כפרן אלא כך הוה פירושו דהאומר לא לויתי שלא בב"ד כאומר לא פרעתי דמי ואם אמר פרעתי קודם לכן אינו נאמן הא אילו אמר פרעתי לאחר שנתמצעו בדין נאמן.

שוב, לא מדובר שכופר במעשה ההודאה אלא בתוכנה. בשלילת הפרעון ולא בדבריו.
 
חלק עליון תַחתִית