צט, א
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ חוֹזֵר עָלֶיהָ, דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁזּוֹרֵעַ וְאֵינוֹ קוֹצֵר.רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ, דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁיּוֹלֶדֶת וְקוֹבֶרֶת.
ויש להבין, משכחהּ מחמת מאי?
ודוחק לומר שמשכחהּ מחמת שאינו חוזר עליה, דאם כן, היינו דרבי יהושע בן קרחה.
אלא נראה, שהכוונה שלומד תורה בחוסר־ענין; ומתוך שאינו מוצא ענין בתלמודו, עד מהרה הוא משכחו.