דרושה הגדרה למדנית באמת לירושה

משה טו

משתמש רגיל
כל מי שלמד את הסוגיות של יש נוחלין מסתמא שבר על זה את השיניים..
מי יכול באמת להגדיר מהו המושג של ירושה, וכי מחמת שילד אותו מקבל את כל כספו ?
(פשוט שיש גזיה"כ, השאלה היא מה המערכת שמתחבאת בתוך הגזיה"כ)
ידועים דברי החינוך שם
ועוד.
 

משה טו

משתמש רגיל
פותח הנושא
אתה אוחז שיש בעייה עם צורת הלימוד שנהוגה בישיבות שיסדה מהגר"ח ותלמידיו ?
 

פונוביז'ער

משתמש רגיל
השאילה אינה שאילה
ירושה הגדרתה בכך שהיא המשכיות רשותו הממונית של האב לאחר מיתתו בצורת קיום אחרת, והיא הנקראת 'נחלה'
ומכיון שהילד הוא המשך לאב ע"כ דין הוא שתתקיים בו כל צורת ההמשכה של האב, בין בקיומו בתורת ממון ובין בקיומובארץ ובעולם בדיוק כמו שמתקייםבעצם מציאותו
 

זאב בודד

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
שאלה שאופיינית לישיבות של המאות האחרונות.
לצורת הלימוד הקדמונית והמקורית זו לא שאלה כלל ואין צריך לענות על שאלה כזו תשובה.




ראשית, כלל לא בטוח שלצורת הלימוד המקורית אין זה נושא, אם כי כמובן ייתכן שזה היה להם פשוט.
שנית, באופן כללי, ממש כמו בעבודת ה' יש שאלות שהן סובייקטיביות, והיינו שמי שזה מפריע לו באמת צריך למצוא תשובה, כלומר, שביחס אליו זו באמת שאלה.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
משה טו אמר:
אתה אוחז שיש בעייה עם צורת הלימוד שנהוגה בישיבות שיסדה מהגר"ח ותלמידיו ?
זו לא השיטה הנהוגה, אלא זו שאלה שיוצאת בטעות מהשיטה הנהוגה.
מעולם לא תמצא את הגר''ח מבריסק או גאון אחר ששואל שאלה כזו מה ההגדרה, אלא תמיד יהיה להם סתירות וכדומה ואז יחפשו את ההגדרה כדי לתרץ או הסתירות או כדי לפשוט את הספיקות עם הנפק''מ.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אקשן דקדושה אמר:
ר' @כמעיין המתגבר כמדומה לי שכך היית מגיב גם לחקירה הישיבתית האם רשות יורש כרשות לוקח או לאו כרשות לוקח.
אולי התכוונת בציניות, כי זו לא חקירה ישיבתית אלא ספק בש''ס.
ומ''מ אינו ענין כלל לכאן כי כל עוד יש נפק''מ ודאי שיש לדון, אבל לא כשאלה בעלמא בלא שום רקע ושאין שום נפק''מ להרגיש את ההגדרה אלא רק מילים ריקות ומשחקי מילים.
 
 

בת עין

משתמש ותיק
שמעתי בשיעור מרב פלוני הגדרה מסויימת בירושה (לי אישית היא אינה נראית),

כי הנכסים כאילו 'אינם רוצים' להיות במצב הפקר, ולכן לאחר שהאדם שהחזיק בהם מת ואין להם בעלים, הם עוברים מאליהם לאדם הקרוב ביותר אותו הם 'מוצאים'.

רק במקרה של גר שמת ואין להם למי לעבור, הרי הם עוברים אוטומטית לרשות של כולם (כלומר 'הפקר').

וכל זה בירושה דאורייתא, אבל ירושה דרבנן כמו ירושת הבעל אינה ב'חפצא' של הנכסים אלא ב'גברא' שהוא מקבל זכות לירש.

לפי זה הוא הסביר שמירושה דאורייתא אי אפשר להסתלק, והאומר 'דין ודברים אין לי בנכסיך' לא אמר כלום, כיון שאינו תלוי באדם אלא בנכסים. ורק בירושת הבעל דרבנן יכול הבעל להסתלק לשיטות מסויימות, כיון שירושתו מכח זכיה בנכסים, ומזכות יכול אדם להסתלק ולמחול על זכותו.

לי זה היה נשמע מוזר, אך אולי למישהו זה יניח את דעתו.
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
משה טו אמר:
מי יכול באמת להגדיר מהו המושג של ירושה, וכי מחמת שילד אותו מקבל את כל כספו ?
(פשוט שיש גזיה"כ, השאלה היא מה המערכת שמתחבאת בתוך הגזיה"כ)
וכי מחמת שילד אותו אביו מחויב לכבדו?????
(פשוט שיש גזיה"כ, השאלה היא מה המערכת שמתחבאת בתוך הגזיה"כ).
הרי כל אחד רואה בעצמו שיש מערכת יחסים של בן ואב כקשר שהאב הוא שורש הקיום שלו.
ומדוע כאשר פוגעים באב כמעט כ"א נפגע בעצמו וכו' וכו'.
עכ"פ נראה ברור שההגדרה הראשונית לירושה היא שמהיום בכדי לקיים את הדין והזכות והיד בעלים של האב, עומד הממון לבניו.
וכשם שקניין פועל שמעתה דין הממון להיות לו, כן מונח בבעלות שהוויתה תהיה לבעל הממון.
 
 

משה טו

משתמש רגיל
פותח הנושא
הדברים ברורים ופשוט שישנו קשר רגשי ומהותי בין אב לבנו, השאלה היא מבחינה דינית, איך קשור אב לבנו כעת, אכן הוא ילדו לפני 40 שנה , אך כעת מהו הקשר ??
השאלה אכן נכונה אף לגבי כיבוד אב.
 

משה טו

משתמש רגיל
פותח הנושא
בת עין אמר:
שמעתי בשיעור מרב פלוני הגדרה מסויימת בירושה (לי אישית היא אינה נראית),

כי הנכסים כאילו 'אינם רוצים' להיות במצב הפקר, ולכן לאחר שהאדם שהחזיק בהם מת ואין להם בעלים, הם עוברים מאליהם לאדם הקרוב ביותר אותו הם 'מוצאים'.
מה זאת אומרת "אינם רוצים" וגם אם אינם רוצים הרי רצונם כלל אינו מעניין שהרי אינם הבעלים על עצמם !!
 
 

כהן

משתמש ותיק
משה טו אמר:
וכי מחמת שילד אותו מקבל את כל כספו ?
מה זה המושג של גזל? וכי מאחר והוא זכה במפעל הפיס אסור לגזול אותו?
מה זה המושג של שבועה? וכי בגלל שהוציא מהפה איזה מילה חייב לקיים?
מה זה בכלל להיות יהודי? וכי בגלל שנולדתי לאבא ולאמא יהודיים אני חייב להיות יהודי?
 

ובכן

משתמש ותיק
משה טו אמר:
בת עין אמר:
שמעתי בשיעור מרב פלוני הגדרה מסויימת בירושה (לי אישית היא אינה נראית),

כי הנכסים כאילו 'אינם רוצים' להיות במצב הפקר, ולכן לאחר שהאדם שהחזיק בהם מת ואין להם בעלים, הם עוברים מאליהם לאדם הקרוב ביותר אותו הם 'מוצאים'.
מה זאת אומרת "אינם רוצים" וגם אם אינם רוצים הרי רצונם כלל אינו מעניין שהרי אינם הבעלים על עצמם !!
אם יכולים הם 'לרצות', לדעת האי תנא רבא, יכולים להיות 'בעלים' על עצמן...
ורק יש להקשות, שאם הם בעלים על עצמם, למה זה יוותרו על זכות נכבדה זו, ולתת ליורש להיות בעלים עליהם?
:):):)
 
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
משה טו אמר:
הדברים ברורים ופשוט שישנו קשר רגשי ומהותי בין אב לבנו, השאלה היא מבחינה דינית, איך קשור אב לבנו כעת, אכן הוא ילדו לפני 40 שנה , אך כעת מהו הקשר ??
השאלה אכן נכונה אף לגבי כיבוד אב.
ומה קשר רגשי זה בנוי על תחושה ריקה שלא קשורה למציאות, הרי הוא מרגיש שפגיעה באב זה פגיעה בו.
צריך להבין שהמציאות היא לא רק מה שמרגשים בידים ורואים בעינים, גם לשכל והדעת יש מקום.
השכל של כ"א תופס שהאב כאשר הוא מקור של חיים לבן אי"ז עבר בעלמא, אלא תוכן אמיתי של מציאות שהחיים של הבן נמשכים מזה עצמו שהוא 'בן'. וזה נובע ממה שעצמות האב יכולה לגדול ולהוליד בנים.
 
 

משה טו

משתמש רגיל
פותח הנושא
שוב פשוט שאכן "יש פה משהו"
אך הרגש הקיים הוא "סימן" השאלה הייא נהו הסיבה השורשית שיוצרת את המעגל המופלא הזה !!!
 

אור זורח

משתמש ותיק
משה טו אמר:
כל מי שלמד את הסוגיות של יש נוחלין מסתמא שבר על זה את השיניים..
מי יכול באמת להגדיר מהו המושג של ירושה, וכי מחמת שילד אותו מקבל את כל כספו ?
(פשוט שיש גזיה"כ, השאלה היא מה המערכת שמתחבאת בתוך הגזיה"כ)
ידועים דברי החינוך שם
ועוד.


כל אדם שקונה חפץ זה על דעת שאם ימות יהא ליורש 
וגם מי שמתנה שלא יירש בנו הרי זה רק חיצוני ותנאו בטל
אבל בתוך המערכת שמתחבאת [כלשונך] הוא כן רוצה 
על דרך דברי הרמב''ם המופרסמים לענין גט עד שיאמר רוצה אני
כי אדם רוצה לקיים את דברי התורה וגם אם אומר שלא מסכים אין זה הפנימיות שלו.
ואף על פי שבחיצוניותו אינו רוצה בפנימיותו רוצה ואנן עסקינן במערכת שמתחבאת בגזירת הכתוב 
 
 

זאב בודד

משתמש ותיק
משה טו אמר:
כל מי שלמד את הסוגיות של יש נוחלין מסתמא שבר על זה את השיניים..
מי יכול באמת להגדיר מהו המושג של ירושה, וכי מחמת שילד אותו מקבל את כל כספו ?
(פשוט שיש גזיה"כ, השאלה היא מה המערכת שמתחבאת בתוך הגזיה"כ)
ידועים דברי החינוך שם
ועוד.
ממה שזכור לי מיש נוחלין (למדתי את זה לפני שנתיים וחצי),
הירושה היא זכותו של האבא שבנו ישתמש- וכמו שמוכח ממה שכתבה המשנה שאב שמתנה שבנו לא יירש לא חל מפני שהוי מתנה אמה שכתוב בתורה, ואם זו אינה זכותו תיפו''ל משום שכלל אין לו כח בזה, וכמו שאיני יכול להתנות שיהיה לי מותר לחלל שבת.
ואם תשאל מפני מה הבן יכול לתבוע זאת, נראה לי פשוט שהוא כפי שנראה מתוס' מכות דף ה', שגואל הדם ביאורו הוא, ייפוי כח של הבן לנקום את נקמת האב, והוא הדין כאן, שהוא מיופה כוחו.

 
 

שמעיה

משתמש ותיק
משה טו אמר:
כל מי שלמד את הסוגיות של יש נוחלין מסתמא שבר על זה את השיניים..
מי יכול באמת להגדיר מהו המושג של ירושה, וכי מחמת שילד אותו מקבל את כל כספו ?
(פשוט שיש גזיה"כ, השאלה היא מה המערכת שמתחבאת בתוך הגזיה"כ)
ידועים דברי החינוך שם
ועוד.

התורה ניתנה לאנשים שכל בני האדם בדורם הורישו את נכסיהם לבניהם.
לא זו, אלא אף בזמננו בכל התרבות האנושית נהוג להוריש את הנכסים לבנים. כך, שאם אתה מחפש גזירת הכתוב, הייתי ממליץ לך להתרחק הכי רחוק מתחום משפטי הירושה.
 

שמעיה

משתמש ותיק
בת עין אמר:
שמעתי בשיעור מרב פלוני הגדרה מסויימת בירושה (לי אישית היא אינה נראית),

כי הנכסים כאילו 'אינם רוצים' להיות במצב הפקר, ולכן לאחר שהאדם שהחזיק בהם מת ואין להם בעלים, הם עוברים מאליהם לאדם הקרוב ביותר אותו הם 'מוצאים'.

רק במקרה של גר שמת ואין להם למי לעבור, הרי הם עוברים אוטומטית לרשות של כולם (כלומר 'הפקר').

וכל זה בירושה דאורייתא, אבל ירושה דרבנן כמו ירושת הבעל אינה ב'חפצא' של הנכסים אלא ב'גברא' שהוא מקבל זכות לירש.

לפי זה הוא הסביר שמירושה דאורייתא אי אפשר להסתלק, והאומר 'דין ודברים אין לי בנכסיך' לא אמר כלום, כיון שאינו תלוי באדם אלא בנכסים. ורק בירושת הבעל דרבנן יכול הבעל להסתלק לשיטות מסויימות, כיון שירושתו מכח זכיה בנכסים, ומזכות יכול אדם להסתלק ולמחול על זכותו.

לי זה היה נשמע מוזר, אך אולי למישהו זה יניח את דעתו.
מסכנים הנכסים של הגר. אוי, נעבעך. הם חייבם להיות במצב הפקר למרות חוסר רצונם הבולט בכך.
 
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
משה טו אמר:
שוב פשוט שאכן "יש פה משהו"
אך הרגש הקיים הוא "סימן" השאלה הייא נהו הסיבה השורשית שיוצרת את המעגל המופלא הזה !!!
לכאו' התפיסה האמיתית שהבן עצמותו היא 'בן' דהיינו המשך של האב.
 
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
משה טו אמר:
כל מי שלמד את הסוגיות של יש נוחלין מסתמא שבר על זה את השיניים..
מי יכול באמת להגדיר מהו המושג של ירושה, וכי מחמת שילד אותו מקבל את כל כספו ?
(פשוט שיש גזיה"כ, השאלה היא מה המערכת שמתחבאת בתוך הגזיה"כ)
ידועים דברי החינוך שם
ועוד.


כל אדם שקונה חפץ זה על דעת שאם ימות יהא ליורש 
וגם מי שמתנה שלא יירש בנו הרי זה רק חיצוני ותנאו בטל
אבל בתוך המערכת שמתחבאת [כלשונך] הוא כן רוצה 
על דרך דברי הרמב''ם המופרסמים לענין גט עד שיאמר רוצה אני
כי אדם רוצה לקיים את דברי התורה וגם אם אומר שלא מסכים אין זה הפנימיות שלו.
ואף על פי שבחיצוניותו אינו רוצה בפנימיותו רוצה ואנן עסקינן במערכת שמתחבאת בגזירת הכתוב 
אבל למעיישה זה הרי הולך הפוך.
לא בגלל שיש רצון לכל אדם יש פרשת ירושה בתורה.
כי הרי הסיבה שהוא רוצה זה כי כך הם דיני התורה כמו שכתבת.
ופרשת ירושה עומדת לעצמה גם קודם הרצון.
ואם כן צריך להבין את פרשת ירושה בעצמה.
 
 

פונוביז'ער

משתמש רגיל
פונוביז'ער אמר:
השאילה אינה שאילה
ירושה הגדרתה בכך שהיא המשכיות רשותו הממונית של האב לאחר מיתתו בצורת קיום אחרת, והיא הנקראת 'נחלה'
ומכיון שהילד הוא המשך לאב ע"כ דין הוא שתתקיים בו כל צורת ההמשכה של האב, בין בקיומו בתורת ממון ובין בקיומובארץ ובעולם בדיוק כמו שמתקייםבעצם מציאותו
מה אתם רוצים
זה הרי ברור כך
 
 

משה טו

משתמש רגיל
פותח הנושא
השאילה היא, מדוע נחשב הבן כ"המשך" של האבא
מכיון שילדו לפני ארבעים שנה ??
ועוד אם אכן ההגדרה של ירושה היא רק "הסרת מונע"
מדוע גדול כח האב בחייו מכח הבן, הרי כבר באותו זמן הוא "ממשיך??
יש להתייחס לשני השאלות.
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
ברא כרעא דאבוה.
אם אתה רוצה לשאול תשאל על שאר היורשים,
אך גם לזה יש לענות על פי המהלך של משמוש וירושה בקבר שתמיד הבן\האבא של הנפטר יורשים ומעבירים לבניהם וכדו'.
והכל בשושלת הזרע וכלשן הרמב"ן על התורה בפרשת נחלות.
מקווה שה"קודים" ברורים.
 

אור זורח

משתמש ותיק
תלמיד המשגיח אמר:
אבל למעיישה זה הרי הולך הפוך.
לא בגלל שיש רצון לכל אדם יש פרשת ירושה בתורה.
כי הרי הסיבה שהוא רוצה זה כי כך הם דיני התורה כמו שכתבת.
ופרשת ירושה עומדת לעצמה גם קודם הרצון.
ואם כן צריך להבין את פרשת ירושה בעצמה.
הרצון הפנימי של כל אדם שנכסיו יישארו במשפחה גם ללא ציווי התורה  

מה שכתבתי שרוצה לקיים את דברי התורה זה אגב שיטפא של הראיה שהבאנו מגט שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ששם רוצה לקיים התורה
 
חלק עליון תַחתִית