כל דאלים גבר

הלל הצעיר

משתמש רגיל
במסכת ב"ב לד ע"ב ז"א של אבותי וז"א של אבותי אמר ר' נחמן כל דאלים גבר וכותב רש"י בין בראיות ובין בכח וצ"ב מ"ש בראיות א"כ אי"ז דין דכל דאלים גבר אלא דין תורה  רגיל
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
לשון הרא"ש שם
האי כל דאלים גבר דינא הוא דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו עד שיביא חבירו ראיה וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה דלא מיסתבר שיתקנו חכמים שיהיו כל ימיהם במריבה ומחלוקת היום יגבר זה ומחר חבירו אלא חכמים פסקו כל דאלים בפעם הזאת גבר וסמכו על זה דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות ועוד מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו ממה שימסור האחר לגזול ועוד יאמר מה בצע שאמסור נפשי והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי:
שו"ת הרא"ש ע"ו
​​​​​​
מורי שארי ה"ר שלמה הלוי יפה כתבת על הדין שנפסק כל דאלים גבר וגברה יד האחד ותפס שכנגדו יכול להשביעו שבדין תפס והא דפסקינן כל דאלים גבר לאו דינא הוא דמצי למימר בית דין פסקו לי כל דאלים גבר וגברה ידי וזכיתי מכח בית דין ואין לי לישבע אלא מחמת שאין בית דין יכולין לברר של מי הוא ואין שום אחד מהם מוחזק אמרו חז"ל כל דאלים גבר וסמכו חכמים על זה כי אותו שהממון שלו ישים נפשו בכפו להלחם שלא יגזול אחר ממונו והמשקר לא טרח כולי האי וגם ירא שמא ימצא הלה עדים לאחר זמן שהוא שלו ויצטרך להחזירו וכיון דלאו דינא הוא מצי אידך למימר אישתבע לי דבדין תפשת וראיה מפרק חזקת הבתים (ל"ד) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אמר רב נחמן כל דאלים גבר ומה שנא משני שטרות היוצאות ביום אחד דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני התם ליכא למיקם עלה דמילתא פירוש גבי שטרות ליכא למיקם עלה דמילתא דלא כתבינן שעות (אלא בירושלים הילכך בעי למיפסק להו דינא למר שודא עדיף ולמר חלוקה עדיף אבל זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי איכא למיקם עלה דמילתא שמא ימצא אחד מהן עדים לאחר זמן וגנאי לבית דין שיפסקו שודא או חלוקה ויצטרכו להחזיר הילכך נסתלקו חכמים מן הדין ואמרו כל דאלים גבר אולי יתברר הדבר לאחר זמן של מי הוא וסמכו קצת על הסברא שכתבתי לעיל הילכך מצי אידך למימר אישתבע דבדין תפשת ועוד ראיה מפירוש ר"ח שפי' בפ"ק דבבא מציעא דהאי דלא אמרינן גבי טלית כל דאלים גבר כדאמרינן גבי ארבא דשאני טלית דשנים אוחזין וכל דבר שאדם מוחזק בו יש לנו לחשוב כאלו הוא שלו ואין לנו להוציא מידו אלא בראיה ברורה ויש לנו למחות לכל הבא לגזול ממנו מה שהוא מוחזק כדאמרינן גבי נסכא דר' אבא דחשבינן ליה בגזלן אף על גב דאמר דידי חטפי אבל ארבא דמנחתא על ארעא וכן זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי וכו' אין לנו למחות לכל הבא ליקח בחזקה וכיון דחשיב ליה כאלו לקח בחזקה בעי אישתבעי אי טעין אידך אשתבע לי].
בכונה הבאתי דברי הרא"ש חוץ מהענין שמסביר הענין יפה דהנה יש הרבא דיבורים בזה אם דין דכל דאלים הוא דין או סילוק דהיינו שהבי"ד אינו מתערב והרא"ש לכאו' סותר עצמו בזה (ולכאו' צ"ל דהוי דין של סילוק ואכמ"ל)
עכ"פ בין כך ובין כך הראיה הוא חלק מכלדאלים גבר שהלה לא יתן נפשו בכפו כ"כ שמא יביא הלה ראיה וגם אפי' אי קיימ"ל דלאחר שתפשו שלו הוא וחזקה מה שתחת ידו וכו' יש לו עדיין פתחון פה בראיה
והדברים ארוכים
 

הלל הצעיר

משתמש רגיל
פותח הנושא
משבט הכהונא אמר:
לשון הרא"ש שם
האי כל דאלים גבר דינא הוא דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו עד שיביא חבירו ראיה וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה דלא מיסתבר שיתקנו חכמים שיהיו כל ימיהם במריבה ומחלוקת היום יגבר זה ומחר חבירו אלא חכמים פסקו כל דאלים בפעם הזאת גבר וסמכו על זה דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות ועוד מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו ממה שימסור האחר לגזול ועוד יאמר מה בצע שאמסור נפשי והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי:
שו"ת הרא"ש ע"ו
​​​​​​
מורי שארי ה"ר שלמה הלוי יפה כתבת על הדין שנפסק כל דאלים גבר וגברה יד האחד ותפס שכנגדו יכול להשביעו שבדין תפס והא דפסקינן כל דאלים גבר לאו דינא הוא דמצי למימר בית דין פסקו לי כל דאלים גבר וגברה ידי וזכיתי מכח בית דין ואין לי לישבע אלא מחמת שאין בית דין יכולין לברר של מי הוא ואין שום אחד מהם מוחזק אמרו חז"ל כל דאלים גבר וסמכו חכמים על זה כי אותו שהממון שלו ישים נפשו בכפו להלחם שלא יגזול אחר ממונו והמשקר לא טרח כולי האי וגם ירא שמא ימצא הלה עדים לאחר זמן שהוא שלו ויצטרך להחזירו וכיון דלאו דינא הוא מצי אידך למימר אישתבע לי דבדין תפשת וראיה מפרק חזקת הבתים (ל"ד) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אמר רב נחמן כל דאלים גבר ומה שנא משני שטרות היוצאות ביום אחד דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני התם ליכא למיקם עלה דמילתא פירוש גבי שטרות ליכא למיקם עלה דמילתא דלא כתבינן שעות (אלא בירושלים הילכך בעי למיפסק להו דינא למר שודא עדיף ולמר חלוקה עדיף אבל זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי איכא למיקם עלה דמילתא שמא ימצא אחד מהן עדים לאחר זמן וגנאי לבית דין שיפסקו שודא או חלוקה ויצטרכו להחזיר הילכך נסתלקו חכמים מן הדין ואמרו כל דאלים גבר אולי יתברר הדבר לאחר זמן של מי הוא וסמכו קצת על הסברא שכתבתי לעיל הילכך מצי אידך למימר אישתבע דבדין תפשת ועוד ראיה מפירוש ר"ח שפי' בפ"ק דבבא מציעא דהאי דלא אמרינן גבי טלית כל דאלים גבר כדאמרינן גבי ארבא דשאני טלית דשנים אוחזין וכל דבר שאדם מוחזק בו יש לנו לחשוב כאלו הוא שלו ואין לנו להוציא מידו אלא בראיה ברורה ויש לנו למחות לכל הבא לגזול ממנו מה שהוא מוחזק כדאמרינן גבי נסכא דר' אבא דחשבינן ליה בגזלן אף על גב דאמר דידי חטפי אבל ארבא דמנחתא על ארעא וכן זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי וכו' אין לנו למחות לכל הבא ליקח בחזקה וכיון דחשיב ליה כאלו לקח בחזקה בעי אישתבעי אי טעין אידך אשתבע לי].
בכונה הבאתי דברי הרא"ש חוץ מהענין שמסביר הענין יפה דהנה יש הרבא דיבורים בזה אם דין דכל דאלים הוא דין או סילוק דהיינו שהבי"ד אינו מתערב והרא"ש לכאו' סותר עצמו בזה (ולכאו' צ"ל דהוי דין של סילוק ואכמ"ל)
עכ"פ בין כך ובין כך הראיה הוא חלק מכלדאלים גבר שהלה לא יתן נפשו בכפו כ"כ שמא יביא הלה ראיה וגם אפי' אי קיימ"ל דלאחר שתפשו שלו הוא וחזקה מה שתחת ידו וכו' יש לו עדיין פתחון פה בראיה
והדברים ארוכים

מרש"י שכותב בין בראיות בין בכח משמע דב' דינים חלוקים ולפי דבריך תליא זב"ז
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
הלל הצעיר אמר:
מרש"י שכותב בין בראיות בין בכח משמע דב' דינים חלוקים ולפי דבריך תליא זב"ז
מהרשב"ם לה ע"א מבואר לכאורה שפיר כדברי
 
התם - בב' שטרות ליכא למיקם עלה דמילתא היום או למחר שיביא האחד עדים ויטול שהרי השטרות שוין בזמנן ואפילו אם יבאו עדים ויעידו זה נכתב ונמסר בבקר וזה בערב הלא אין הקדמה בשעות כמו שפירשנו למעלה וליכא למימר שמא זה נמסר תחלה יום או יומים או חדש ואחר כך נמסר השני לשני דמאחר ' שנכתבו ביום אחד מסתמא גם ביום אחד נמסרו כמו שמוכיח לשון הכתוב בשטר הלכך רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני דהואיל ואין לברר לעולם הדין עם מי משתדלין ב"ד בדינן ודנין אותו אבל הכא בהאי קרקע דליכא לא שטר ולא עדים ואיכא למיקם עלה דמילתא אם יבאו ויעידו של מי הוא הלכך אין כאן לומר חלוקה ושודא דשמא יבאו עדים ויסתרו את הדין שדנו ב"ד הלכך אין ב"ד נזקקין להם לדון דין שסופו לבא לידי עיוות אלא מניחים אותן וכל דאלים גבר עד שיבאו עדים ויבררו הדבר:

 
ובאמת לכאורה משמע מדברי הרשב"ם דהוי סילוק שהבי"ד מסלקין עצמן מן הענין עד שיביאו ראיה וכו' ולכאורה זה הכונה (אמנם לפי דברינו לעיל בסוגרים י"ל דהוי דין  דסילוק דהרי לכאורה יוצא בו יד"ח לכם ועיין ברשב"ם לעיל לג ע"א וז"ל אהאי - אהודאת פיו שמודה עכשיו שאתה קרוב יותר והא איהו דאמר עד השתא אנא קריבנא טפי ואכל פירות בדין כל דאלים גבר וזה שמודה עכשיו הרי הוא כנותן לך את האילן מדעתו אף על פי שלא זכית בו מן הדין: עכ"ל)
 

אדם החושב

משתמש רגיל
מהרשב"ם לה ע"א מבואר לכאורה שפיר כדברי


ובאמת לכאורה משמע מדברי הרשב"ם דהוי סילוק שהבי"ד מסלקין עצמן מן הענין עד שיביאו ראיה וכו' ולכאורה זה הכונה (אמנם לפי דברינו לעיל בסוגרים י"ל דהוי דין דסילוק דהרי לכאורה יוצא בו יד"ח לכם ועיין ברשב"ם לעיל לג ע"א וז"ל אהאי - אהודאת פיו שמודה עכשיו שאתה קרוב יותר והא איהו דאמר עד השתא אנא קריבנא טפי ואכל פירות בדין כל דאלים גבר וזה שמודה עכשיו הרי הוא כנותן לך את האילן מדעתו אף על פי שלא זכית בו מן הדין: עכ"ל)
כמדומני בפני"ש מיישב סתירה זו.
 
חלק עליון תַחתִית