דף לה בבי' ד' ר' יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרה של חבירו (ב"מ ל"ה ע"ב)

בן ישיבה

משתמש ותיק
אמר ר' יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרה של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים,
יעו' במאירי וז"ל: אמר ר' יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו שאע"פ שבמשנה ראשונה נאמר שהכפל נקנה לשומר אף הדין כן הואיל ושלם או אמר לשלם אבל זה שאין לו אצל תשלומין כלום היאך משתכר בפרתו של חברו אלא תחזור פרה לבעלים הראשונים, ע"כ"ל.
והיינו דהוקשה למאירי דלעיל מצינו דהכפל נקנה לשומר ואמאי בזה לא נחלק ר' יוסי בסברא זו דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו,

ולכאו' אפשר לפרש באופן אחר, דהכפל שנקנה לשומר אין הנידון על גוף הפרה של חבירו שקיבל לשמור, אלא הנידון על שבח חיצוני תוספת על הפרה שמגיע כתוצאה מהפרה, ואילו כאן הנידון הוא בגוף הפרה ששכר מחבירו, ובזה אמר ר"י כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו הלא פרה זו היא של המשכיר, ואילו הכפל כשלעצמו אינו של הבעלים אלא הוא שבח הבא לבעלים בזה ליכא סברא זו,

ויעו' אור שמח הל' שכירות פ"ה ה"ו, וז"ל: נשאלתי, מי ששכר בית מחבירו, והוא דר בה, והבטיח את הבית בחברת אחריות משריפה אם ישרף, ונשרף הבית, מי יקח השאראנץ, אחרי כי החוק אשר לא יוכל אדם להבטיח בית של אחר וליקח אח"כ השאראנץ, בלתי שיהיה שלו, או שידור בתוכה, וזה טוען ואומר אני שלמתי התשלומין להחברה בכל שנה כפי החוק, ולכן הדמים שלי, וזה טוען דמי ביתי אני נוטל, מה יעשו ב"ד בזה. ונראה להעיר בזה, כי לכאורה משנתנו הוא זה בפרק המפקיד (ב"מ ל"ה ע"ב) השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כו' א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו, אלא תחזור פרה לבעלים, נמצא דכי יצאת מרשותו של המשכיר, הלא אם מתה ברשות השוכר יצא נקי מפרתו, ולא היה לו אלא לבקש לבעל הרחמים שימלא חסרונו, ורק השוכר השאילה, ומאי קא עביד, שנמצא שאך זכותו מדמי השכירות ששילם להמשכיר זה נותן לשואל, כי נתן הדמים רק כדי לעשות בה מלאכתו, והוא נותנה להשואל, וכי מתה, שעכשיו השיג הוא אחר שיקבל אחריות אונסין, מכל מקום השואל צריך לשלם לבעל הפרה, שגוף הפרה שלו, כן הכא, אף ע"פ שהשוכר השיג מי שקיבל אחריות שריפת הבית, והוא נותן דמים להחברה, בכ"ז שייך התשלומין לבעלים, ואין לדחות דתמן שאני, שאין השוכר רשאי להשאיל, רק משום שנתנו הבעלים רשות להשאיל כדמוקי בהמפקיד, לכן שייך התשלומין לבעלים, דז"א, דאם לא היה רוצה השוכר ליתן הדמים כפי מה שנתן אם לא שיהיה בידו להשאיל אטו בכה"ג לא אמרינן שתחזור פרה לבעלים, זה ודאי אינו, דמשנתנו סתמא תני אפילו שכר מאתו במפורש שיהיה בידו להשאיל למי שירצה, ועל מנת כן נותן לו דמי שכירותו, דנמצא דמדידיה קא משאיל, ואפ"ה הדמים להבעלים:
אולם יש לחלק, דהתם כי קא משאיל הרי אינו משאיל בשביל שיתן לו הדמים בשתמות הפרה, רק רצונו שיהיה שואל ותחזור הפרה בעינא, ודמי השכירות שנתן שוה לו מה שהוא נותן חנם להשואל לעשות מלאכתו, או דמשלם לו עבור דטבא עביד ליה, או דניחא ליה שיחזיק לו טובה, והאונס דאירע הוא על צד הבלתי מכוון, משא"כ כאן הדמים שנותן לחברת האחריות הוא רק כדי שישלמו אם ישרף הבית, ועל זה יהיב הדמים להם, אין מן הסברא לומר שלבעל הבית יהיה שייך הדמים, זה יהיב דמי וזה שקיל, אטו ע"ז קא יהיב דמי הבטחון, כן נראה, עכ"ל, עי' עוד שם מה שהביא מהשו"מ ומהמחנה אפרים.

ולכאו' לפמש"כ בבי' ד' ר' יוסי, א"ע אף בציור זה לכאורה יהיה סברא זו של ר' יוסי כיון דהנידון הוא על עצם הבית ששכר מחבירו, וא"כ בזה שפיר שייך סברא זו דכיצד הלה עושה סחורה בפרה של חבירו, 

אך אפשר דדמי הביטוח ייחשב כדבר חיצוני מאחר ששילם בזה כסף כל השנים, כדי שיקבל כספי הביטוח, הרי שהנידון הוא על הכסף שנתן ומה שמקבל תמורתו, וא"כ אינו מעצם הבית אלא שבח חיצוני,
 

HaimL

משתמש ותיק
זאת לא הסברא, בגלל שהוא שבח חיצוני. אלא רבי יוסי נימוקו עמו. חכמים אומרים שמכיוון שהשומר הראשון פטור, הרי שאין לבעלים עוד בעלות על הפרה. הבעלים הפקיד את פרתו אצל השומר הראשון, וקיבל כלום בחזרה. ממילא כל הדין ודברים הוא בין השומר הראשון לשני. אומר רבי יוסי, אין סברה לומר שהשומר הראשון יזכה בפרה,  רק בגלל שהתורה פטרה אותו מלשלם. אלא כל שיש מי שחייב לשלם (השומר השני), לא נסתלקו ממנה הבעלים, והשומר השני משלם לבעלים.
 

גדר

משתמש ותיק
בן ישיבה אמר:
אמר ר' יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרה של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים,
יעו' במאירי וז"ל: אמר ר' יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו שאע"פ שבמשנה ראשונה נאמר שהכפל נקנה לשומר אף הדין כן הואיל ושלם או אמר לשלם אבל זה שאין לו אצל תשלומין כלום היאך משתכר בפרתו של חברו אלא תחזור פרה לבעלים הראשונים, ע"כ"ל.
והיינו דהוקשה למאירי דלעיל מצינו דהכפל נקנה לשומר ואמאי בזה לא נחלק ר' יוסי בסברא זו דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו,

ולכאו' אפשר לפרש באופן אחר, דהכפל שנקנה לשומר אין הנידון על גוף הפרה של חבירו שקיבל לשמור, אלא הנידון על שבח חיצוני תוספת על הפרה שמגיע כתוצאה מהפרה, ואילו כאן הנידון הוא בגוף הפרה ששכר מחבירו, ובזה אמר ר"י כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו הלא פרה זו היא של המשכיר, ואילו הכפל כשלעצמו אינו של הבעלים אלא הוא שבח הבא לבעלים בזה ליכא סברא זו,
מקור דברי המאירי הן דברים המפורשים בגמ' להלן לז ע"א עיי"ש
ומה שרצית לחלק בין כפל דהוי שבח מעלמא לבין גוף הפרה, לא אתי"ש לשיטת הראשונים לעיל שהשומר קונה גוף הפרה כששילם.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
רציתי לדייק יותר, שמאחר והשומר קיבל עליו את אחריות השמירה, אין כאן את סברת רבי יוסי, היאך הלה עושה סחורה בפרתו של חברו, כי הוא שילם לבעלים, ובכך הוא זכה בפרה, ולכן הכפל שלו ולא של הבעלים.
אבל אם נפטר מלשלם, אז בזה אמר רבי יוסי היאך הלה עושה וכו' שבזה לא זכה בפרה, רק נפטר מן התשלום, ותו לא מידי. אבל חכמים סוברים שמכיוון שהוא פטור, אז הבעלים מסולק מן הפרה, וממילא כאשר משלם השומר השני, משלם לראשון.
 

מהבהב בחושך

משתמש רגיל
HaimL אמר:
רציתי לדייק יותר, שמאחר והשומר קיבל עליו את אחריות השמירה, אין כאן את סברת רבי יוסי, היאך הלה עושה סחורה בפרתו של חברו, כי הוא שילם לבעלים, ובכך הוא זכה בפרה, ולכן הכפל שלו ולא של הבעלים.
אבל אם נפטר מלשלם, אז בזה אמר רבי יוסי היאך הלה עושה וכו' שבזה לא זכה בפרה, רק נפטר מן התשלום, ותו לא מידי. אבל חכמים סוברים שמכיוון שהוא פטור, אז הבעלים מסולק מן הפרה, וממילא כאשר משלם השומר השני, משלם לראשון.
ברא"ש פרק השואל מפורש שאע"פ שהראשון עדיין לא שילם מ"מ חיוב שמירתו של השני -כלפי מה שהראשון חייב לשומר הראשון הוא. ע"ש במ"ש למסקנת הגמ' דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי, דחשיב ש"ח ומ"מ אין נפק"מ כלל. וע"ש בפלפולא חריפתא. וכן מוכח בפשטות מדברי תוס' לה סוף ע"ב, ומדברי רש"י לו. ד"ה כגון שנגנבה.
והביאור שכל סברת ר' יוסי כיצד הלה וכו' הוא כלפי מה שלא התחייב הראשון, משא"כ כלפי מה שהוא חייב יכול לתבוע השני מחמת עצם מה שהוא חייב. ומעין דברי תוס' ב"ק סט. בתביעת גזלן את המזיק לאחר ייאוש. ע"ש.
 
גדר אמר:
בן ישיבה אמר:
אמר ר' יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרה של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים,
יעו' במאירי וז"ל: אמר ר' יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו שאע"פ שבמשנה ראשונה נאמר שהכפל נקנה לשומר אף הדין כן הואיל ושלם או אמר לשלם אבל זה שאין לו אצל תשלומין כלום היאך משתכר בפרתו של חברו אלא תחזור פרה לבעלים הראשונים, ע"כ"ל.
והיינו דהוקשה למאירי דלעיל מצינו דהכפל נקנה לשומר ואמאי בזה לא נחלק ר' יוסי בסברא זו דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו,

ולכאו' אפשר לפרש באופן אחר, דהכפל שנקנה לשומר אין הנידון על גוף הפרה של חבירו שקיבל לשמור, אלא הנידון על שבח חיצוני תוספת על הפרה שמגיע כתוצאה מהפרה, ואילו כאן הנידון הוא בגוף הפרה ששכר מחבירו, ובזה אמר ר"י כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו הלא פרה זו היא של המשכיר, ואילו הכפל כשלעצמו אינו של הבעלים אלא הוא שבח הבא לבעלים בזה ליכא סברא זו,
מקור דברי המאירי הן דברים המפורשים בגמ' להלן לז ע"א עיי"ש
ומה שרצית לחלק בין כפל דהוי שבח מעלמא לבין גוף הפרה, לא אתי"ש לשיטת הראשונים לעיל שהשומר קונה גוף הפרה כששילם.
כמדומני שאין דבריו מפורשים שם בגמ' אם תוכל לפרט אשמח. מקוה שאין כוונתך לחלוק היה רבי יוסי אף בראשונה. כי איי"ז שייך לזה. 
יעו' במאירי וז"ל: אמר ר' יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו שאע"פ שבמשנה ראשונה נאמר שהכפל נקנה לשומר אף הדין כן הואיל ושלם או אמר לשלם אבל זה שאין לו אצל תשלומין כלום היאך משתכר בפרתו של חברו אלא תחזור פרה לבעלים הראשונים, עכ"ל.
אי"ז מפורש כלל שם בגמ'. 
 
חלק עליון תַחתִית