מדוע אין נשבעין על הקרקעות?

ביאור הדבר

משתמש ותיק
נא להביא, או מקורות מפורשים בנושא,
או הבנה בו. (לא להיכנס להגדרות בלבד)
 

ביאור הדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
א. הגמ' שבועות (מ:) הודה במקצת קרקעות פטור וברש"י שאין נשבעין על הקרקעות כדילפינן לקמן בפירקין ואף הודאתן אינה מביאה לידי שבועה.
ב. עוד מבואר שם שבגלגול נשבעין אף על הקרקעות.
ג. בשבועת היסת הפשטות שיש שבועה אף על קרקע.
ד. הברכ"ש הביא בשם הגר"ח שהחסרון הוא שקרקע לא יכולה להיות סיבה לשבועה ולא שבפועל לא נשבעים עליה.

ה. היה נראה לומר בסברא שהמחייב של שבועה לעולם הוא במה שיש דררא בין הבע"ד או ע"י ע"א או ע"י מוב"ק או בשבועת השומרים שמחויבת מצד המחייב של השומר כלפי הבעלים.
וא"כ י"ל שהמחייב של שבועה הוא במה שיש בין שני הבע"ד דררא שמחייבת דין ממוצע ביניהם ורק הוא לטובת התובע במה שהוא אלים על הנתבע או מחמת שיש ע"א כמו הצד שלו או שהודה הנתבע במקצת הצד שלו או מחמת שהוא בעלי החפץ כלפי השומר והשומר מחויב לו ולכן הדין הוא שמחויב הנתבע שבועה.
ולפי"ז י"ל שבקרקע כיון שלעולם היא ברשותו של בעליה אין מקום להעלות נידון אצלה שיחייב שבועה ולכן אפילו להיות מחייב שבועה על כלים אי אפשר כיון שההודאה על הקרקע מנתקת את הקרקע מהנידון על הכלים שהרי היום היא כבר אצל השני (וכעין הילך).

ולכן בדרבנן שייך שבועה כיון ששבועת דרבנן המחייב שונה. ולכן בגלגול יש שבועה אף על קרקע כיון שגלגול היא צורת שבועה שהמחייב שלה שונה מכל שבועה דאו'.

אשמח לקבל הערוות טובות. 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
ביאור הדבר אמר:
א. הגמ' שבועות (מ:) הודה במקצת קרקעות פטור וברש"י שאין נשבעין על הקרקעות כדילפינן לקמן בפירקין ואף הודאתן אינה מביאה לידי שבועה.
ב. עוד מבואר שם שבגלגול נשבעין אף על הקרקעות.
ג. בשבועת היסת הפשטות שיש שבועה אף על קרקע.
ד. הברכ"ש הביא בשם הגר"ח שהחסרון הוא שקרקע לא יכולה להיות סיבה לשבועה ולא שבפועל לא נשבעים עליה.

ה. היה נראה לומר בסברא שהמחייב של שבועה לעולם הוא במה שיש דררא בין הבע"ד או ע"י ע"א או ע"י מוב"ק או בשבועת השומרים שמחויבת מצד המחייב של השומר כלפי הבעלים.
וא"כ י"ל שהמחייב של שבועה הוא במה שיש בין שני הבע"ד דררא שמחייבת דין ממוצע ביניהם ורק הוא לטובת התובע במה שהוא אלים על הנתבע או מחמת שיש ע"א כמו הצד שלו או שהודה הנתבע במקצת הצד שלו או מחמת שהוא בעלי החפץ כלפי השומר והשומר מחויב לו ולכן הדין הוא שמחויב הנתבע שבועה.
ולפי"ז י"ל שבקרקע כיון שלעולם היא ברשותו של בעליה אין מקום להעלות נידון אצלה שיחייב שבועה ולכן אפילו להיות מחייב שבועה על כלים אי אפשר כיון שההודאה על הקרקע מנתקת את הקרקע מהנידון על הכלים שהרי היום היא כבר אצל השני (וכעין הילך).

ולכן בדרבנן שייך שבועה כיון ששבועת דרבנן המחייב שונה. ולכן בגלגול יש שבועה אף על קרקע כיון שגלגול היא צורת שבועה שהמחייב שלה שונה מכל שבועה דאו'.

אשמח לקבל הערוות טובות. 
ב. וד. זה היינו הך, כי זאת הראיה של הגר"ח.
גם ג. הוא מה"ט כי א"צ מחייב כמו בשבועה מה"ת, ודוק.
והקיצור: הגזיה"כ הוא שאין מתחייבין שבועה, ולא שאין ע"ז שבועה. מה לא מובן?!
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
ביאור הדבר אמר:
קרקע לעולם היא ברשותו של בעליה.
.
רמב"ם פרק חמישי מהלכות טוען ונטען:
הַחוֹפֵר בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וְהִפְסִידָהּ, וַהֲרֵי הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם, בֵּין שֶׁטְּעָנוֹ שֶׁחָפַר וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָפַרְתִּי, אוֹ שֶׁטְּעָנוֹ שֶׁחָפַר שְׁתֵּי מְעָרוֹת וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָפַרְתִּי אֶלָּא אַחַת, אוֹ שֶׁהָיָה שָׁם עֵד אֶחָד שֶׁחָפַר וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָפַרְתִּי כְּלוּם - הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע הֶסֵּת עַל הַכֹּל.
 

ביאור הדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
משיב דבר אמר:
ב. וד. זה היינו הך, כי זאת הראיה של הגר"ח.
גם ג. הוא מה"ט כי א"צ מחייב כמו בשבועה מה"ת, ודוק.
והקיצור: הגזיה"כ הוא שאין מתחייבין שבועה, ולא שאין ע"ז שבועה. מה לא מובן?!
גזה"כ = לא מובן!
אני מנסה להבין לא להסתתר מאחורי פסוקים...
 
הנושא של שבועה הוא פרט בתוך ענין שלם ורחב מאד בעניני חו"מ - החילוק בין קרקע למטלטלין.

הם חלוקים בדרכי הראיות שלהם - קרקע צריכה ראיה ברורה ומטלטלין לא (זה חילוק שחוזר על עצמו ברמב"ם אין ספור פעמים).
שטר הוא דבר שבמהותו שייך רק לקרקע (שטרא למטלטלין לא כתבינן).
אין שמירה בקרקעות.
אפילו קנין כסף שקונה בזה ובזה (לריש לקיש) חלוק, זה 'כסף' וזה 'מעות' (קידושין כו וכנגדו ב"מ מז, ורמב"ם פ"א מכירה וכנגדו פ"ג שם).

על קצה המזלג, ומזוית אחת ולא ממצה בכלל של הענינים הגדולים האלו - במטלטלין הנידון הוא בין האנשים, אבל בקרקע 'מבודדים' את הקרקע לדון עליה כשלעצמה, או במילים אחרות: במטלטלין הנידון הוא 'אני זכאי כנגדך' אבל בקרקע הנידון 'מי בעל הזכות בקרקע' מעין רישום בטאבו, ותראה שהרמב"ם באופן עקבי עד להחריד כשדן לגבי מטלטלין כותב 'חייב' 'פטור' 'נוטל' וכיו"ב, ולעומת זאת בקרקע כותב 'מחייבין' 'פוטרין' 'מעמידין' 'מסלקין'.

יש בזה עוד אין ספור הרחבות והסתעפויות: מתנה, אף כשהיא במטלטלין, שייכת במהותה למושג של קרקע, ולכן חצר קונה בה - בניגוד למכר שחצר אינה קונה בו (לדעת הרמב"ם), ולכן במכר דברים שבלב אינם דברים ובמתנה הוו דברים (לדעת הרמב"ם פי"א ממכירה ופ"ו מזכיה), ואותו חילוק נמצא גם בירושה בין חלק פשיטות לחלק בכורה שמתנה קרייה רחמנא 'עד דמטיא לידיה' (ב"ב קכד), ומכאן ההבדלים לענין שבח וראוי וכו'.
והמחילה - מתנה היא, כמבואר ברמב"ם בכמה מקומות, ומכאן הענין של מוכר שט"ח לחבירו שחזר ומחלו מחול , שבשטר ששייך במהותו לענין הקרקע גם אחרי ה'מכירה' (שבשטרות תוקפה רק כמכירת מטלטלין, וזה עומק ענין דאורייתא ודרבנן שמבואר ברי"ף עצמו שם וכן ברמב"ם פ"י מזכיה) שייכת 'מחילה', ולכן אם נתנו במתנת שכ"מ אינו יכול למחול וכמו שתלה את זה הרי"ף בפ' הכותב בכך שעשאוה למתנת שכ"מ כמתנה של תורה 'דמטיא לידיה דמקבל'.

וכו' וכו'.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
ביאור הדבר אמר:
גזה"כ = לא מובן!
אני מנסה להבין לא להסתתר מאחורי פסוקים...
חזרה למעלה
אני מנסה לראות ולהוכיח מה התורה אמרה, ורק אח"כ טעם ותבלין לא מכופף דברי א' חיים לשכלי הקטן.
כמה גאוה יש בהנחה שכל גזירת הכתוב אמור להיות דבר מובן בסברתי הדלה.
 

ביאור הדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
הנושא של שבועה הוא פרט בתוך ענין שלם ורחב מאד בעניני חו"מ - החילוק בין קרקע למטלטלין.

הם חלוקים בדרכי הראיות שלהם - קרקע צריכה ראיה ברורה ומטלטלין לא (זה חילוק שחוזר על עצמו ברמב"ם אין ספור פעמים).
שטר הוא דבר שבמהותו שייך רק לקרקע (שטרא למטלטלין לא כתבינן).
אין שמירה בקרקעות.
אפילו קנין כסף שקונה בזה ובזה (לריש לקיש) חלוק, זה 'כסף' וזה 'מעות' (קידושין כו וכנגדו ב"מ מז, ורמב"ם פ"א מכירה וכנגדו פ"ג שם).

על קצה המזלג, ומזוית אחת ולא ממצה בכלל של הענינים הגדולים האלו - במטלטלין הנידון הוא בין האנשים, אבל בקרקע 'מבודדים' את הקרקע לדון עליה כשלעצמה, או במילים אחרות: במטלטלין הנידון הוא 'אני זכאי כנגדך' אבל בקרקע הנידון 'מי בעל הזכות בקרקע' מעין רישום בטאבו, ותראה שהרמב"ם באופן עקבי עד להחריד כשדן לגבי מטלטלין כותב 'חייב' 'פטור' 'נוטל' וכיו"ב, ולעומת זאת בקרקע כותב 'מחייבין' 'פוטרין' 'מעמידין' 'מסלקין'.

יש בזה עוד אין ספור הרחבות והסתעפויות: מתנה, אף כשהיא במטלטלין, שייכת במהותה למושג של קרקע, ולכן חצר קונה בה - בניגוד למכר שחצר אינה קונה בו (לדעת הרמב"ם), ולכן במכר דברים שבלב אינם דברים ובמתנה הוו דברים (לדעת הרמב"ם פי"א ממכירה ופ"ו מזכיה), ואותו חילוק נמצא גם בירושה בין חלק פשיטות לחלק בכורה שמתנה קרייה רחמנא 'עד דמטיא לידיה' (ב"ב קכד), ומכאן ההבדלים לענין שבח וראוי וכו'.
והמחילה - מתנה היא, כמבואר ברמב"ם בכמה מקומות, ומכאן הענין של מוכר שט"ח לחבירו שחזר ומחלו מחול , שבשטר ששייך במהותו לענין הקרקע גם אחרי ה'מכירה' (שבשטרות תוקפה רק כמכירת מטלטלין, וזה עומק ענין דאורייתא ודרבנן שמבואר ברי"ף עצמו שם וכן ברמב"ם פ"י מזכיה) שייכת 'מחילה', ולכן אם נתנו במתנת שכ"מ אינו יכול למחול וכמו שתלה את זה הרי"ף בפ' הכותב בכך שעשאוה למתנת שכ"מ כמתנה של תורה 'דמטיא לידיה דמקבל'.

וכו' וכו'.
למעשה מדוע אין נשבעין על הקרקעות
אני יודע שיש חילוקים בין קרקע למטלטלין אבל יש גם הרבה דברים דומים כגון: שבשניהם סגי בב' עדים או שבשניהם יש דין מוחזק וכדו'
ולכן שאלתי מהי ההבנה ולא אלו דינים שונה קרקע ממטלטלין?
 
 

ביאור הדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יראתי בפצותי אמר:
ביאור הדבר אמר:
גזה"כ = לא מובן!
אני מנסה להבין לא להסתתר מאחורי פסוקים...
חזרה למעלה
אני מנסה לראות ולהוכיח מה התורה אמרה, ורק אח"כ טעם ותבלין לא מכופף דברי א' חיים לשכלי הקטן.
כמה גאוה יש בהנחה שכל גזירת הכתוב אמור להיות דבר מובן בסברתי הדלה.
זה דיני המשפט שכתוב עליהם שמובנים מסברא כמו לא תגזול ודיני נזיקין וטו"נ.
 
 
ביאור הדבר אמר:
למעשה מדוע אין נשבעין על הקרקעות
אני יודע שיש חילוקים בין קרקע למטלטלין אבל יש גם הרבה דברים דומים כגון: שבשניהם סגי בב' עדים או שבשניהם יש דין מוחזק וכדו'
ולכן שאלתי מהי ההבנה ולא אלו דינים שונה קרקע ממטלטלין?

כעקרון התכוונתי שהכיוון הוא לחילוק בין הטוען ונטען במטלטלין שהוא בין אחד לשני וחלק מהמערכת של הטונ"ט הוא הזכות של אחד על השני להשביע אותו על טענתו, לבין הטונ"ט של קרקע שמעוקר מהנוכחות של הצדדים בנידון ומתייחס ישירות לקרקע, ולכן שבועה לא יכולה להשפיע על הנידון שלגבי עצם הקרקע והחזקת הבעלות עליה (אבל אני לא בטוח כעת שזה נגמר בחילוק סברתי זה).

כך או כך, ה'דינים' שכתבתי - פחות ממה שהם דינים (ואגב, מענין שכל הדינים האלו מוסכמים עליך... בעיני הם חידושים גדולים שלא מצאתי בשום מקום מישהו שהעמיד אותם להדיא בצורה כזו) הם אפיקי מחשבה.

(דרך אגב- בדין 'מוחזק' שונה קרקע ממטלטלין, וזה כבר דבר ידוע שבמטלטלין הולכים אחר המוחזק ובקרקע לא אחר המוחזק אלא אחר מרא קמא, מה שכן פחות ידוע, זה שהרמב"ם מקשר את חילוק זה לחילוק בענין 'ראיה ברורה', וחלקים נרחבים מפ' חזקת הבתים תלויים - לדעת הרמב"ם - ביסוד הזה).
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
ביאור הדבר אמר:
יראתי בפצותי אמר:
ביאור הדבר אמר:
גזה"כ = לא מובן!
אני מנסה להבין לא להסתתר מאחורי פסוקים...
חזרה למעלה
אני מנסה לראות ולהוכיח מה התורה אמרה, ורק אח"כ טעם ותבלין לא מכופף דברי א' חיים לשכלי הקטן.
כמה גאוה יש בהנחה שכל גזירת הכתוב אמור להיות דבר מובן בסברתי הדלה.
זה דיני המשפט שכתוב עליהם שמובנים מסברא כמו לא תגזול ודיני נזיקין וטו"נ.
לא כתוב בשום מקום שאין בדיני המשפט מה שלא מובן, אלא שדרך כלל המשפט מובן בסברא.
מלבד זאת יש חילוק עצום בין דבר שמובן אחרי שנכתב, לדבר שכך הייתי אומר מסברת עצמי שראוי להיכתב, גם אילולא היה נכתב.
 
 

זאב בודד

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
על קצה המזלג, ומזוית אחת ולא ממצה בכלל של הענינים הגדולים האלו - במטלטלין הנידון הוא בין האנשים, אבל בקרקע 'מבודדים' את הקרקע לדון עליה כשלעצמה, או במילים אחרות: במטלטלין הנידון הוא 'אני זכאי כנגדך' אבל בקרקע הנידון 'מי בעל הזכות בקרקע' מעין רישום בטאבו, ותראה שהרמב"ם באופן עקבי עד להחריד כשדן לגבי מטלטלין כותב 'חייב' 'פטור' 'נוטל' וכיו"ב, ולעומת זאת בקרקע כותב 'מחייבין' 'פוטרין' 'מעמידין' 'מסלקין'
וזה הנימוק לכך שדין זכין הוא במטלטלין בלבד ולא בקרקעות, משום שכל עניין זכין הוא לפעול בחפץ עבור האדם, ובקניין קרקעות, צריך לפעול באדם אל מול החפץ.
 

זאב בודד

משתמש ותיק
כמדומה שהוצאתי זאת בזמנו מב''מ ט''ז ע''א, אמנם חושבני שבקוף נונים בב''ב מבואר איפכא במחלוקת ר''א ורבנן.
 
חלק עליון תַחתִית