דף לג תמיהה משולשת בפירוש ר"ח בסוגיא זעירא בפרק המניח

משה נפתלי

משתמש ותיק
– א –​
ת"ר: 'או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו' – כמשפט שור בשור כן משפט אדם באדם. פרשה זו תחילתה 'וכי יגח שור את איש' מפרש בתם, 'ואם שור נגח הוא מתמול' מפרש במועד; בתם הוא אומר 'ובעל השור נקי', ובמועד כתיב 'וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו'. הנה במיתה פירש דין התם ודין המועד, לנזקין לא פירש. כשחזר וכתב 'או בן יגח או בת יגח' למאי אתא? לדברי הכל לנזיקין הוא דאתא.
תימה, דבהדיא תניא בפרק ארבעה וחמשה: 'או בן יגח או בת יגח' – לחייב על הקטנים כגדולים (לפי שנאמר 'והמית איש או אשה', יכול אינו חייב אלא על הגדולים, ת"ל 'או בן יגח' וגו', לחייב על הקטנים כגדולים).
.
– ב –
ורבנן? מ'איש בעמיתו' הוה אמינא צער לחודיה, דהכין כתיב 'מום', ו'מום' צער לחודיה משמע, אבל ריפוי שבת ובושת אימא כנזק דמי וליתן ליה. קמ"ל.
מה הפשט?
– ג –
והלכתא כרבנן. דגרסינן בתחלת פרקין קמא 'תבריה רבי עקיבא לגזיזיה'. כלומר, חזר בו.
תימה: איך יפרנס משנת רבי עקיבא: 'כמשפט הזה' – כתחתון ולא כעליון. יכול ישלם מן העלייה, ת"ל 'יעשה לו' – מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה.
וכבר תמהו כן בתוספות פרק קמא
(ה ע"א ד"ה 'הא תברא ר"ע לגזיזיה').
 
חלק עליון תַחתִית