דף ד ד ע"ב: תָּנֵא אָדָם דְּאַזִּיק אָדָם וְתָנֵא אָדָם דְּאַזִּיק שׁוֹר

משה נפתלי

משתמש ותיק

תְּרֵי גַוְנֵי אָדָם, תָּנֵא אָדָם דְּאַזִּיק אָדָם, וְתָנֵא אָדָם דְּאַזִּיק שׁוֹר. אִי הָכִי, שׁוֹר נַמֵּי לִתְנֵי תְּרֵי גַוְנֵי שׁוֹר, לִתְנֵי שׁוֹר דְּאַזִּיק שׁוֹר וְשׁוֹר דְּאַזִּיק אָדָם. הַאי מַאי, בִּשְׁלָמָא אָדָם דְּאַזִּיק שׁוֹר נֶזֶק הוּא דִמְשַׁלֵּם, אָדָם דְּאַזִּיק אָדָם מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה דְבָרִים; אֶלָּא שׁוֹר, מָה לִי שׁוֹר דְּאַזִּיק שׁוֹר מָה לִי שׁוֹר דְּאַזִּיק אָדָם, אִידִי וְאִידִי נֶזֶק הוּא דִמְשַׁלֵּם.

ואני לא אבין את זאת, האם בגלל התשלומים הנוספים יש לשנות 'נזק' (תשלום אחיד לשור ולאדם) פעם שניה?!
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
ואני לא אבין את זאת.
נכדי מישיבה קטנה ברסלב בית שמש אסברה לי:
תשלומי ארבעה דברים שמשלם החובל בחבירו – אף הן בגדר תשלומי נזק הן. לאמר, אדם דאזיק אדם משלם נזק מְחומש. ובהיות 'נזק' של אדם דאזיק אדם אחד מכלל חמשה תשלומים, בשונה מ'נזק' של אדם דאזיק שור שהוא התשלום הבלעדי, לפיכך מנה אותו רבי אושעיא (אליבא דרב) ביחוד.

והוא על דרך שכתוב בתוספות פרק המניח (לג ע"א ד"ה הוה אמינא):

מַאי דִּכְתִיב בְּאָדָם שֶׁמְּשַׁלֵּם רִפּוּי וְשֶׁבֶת, אֵין אֶלָּא גִלּוּי מִלְּתָא בְּעָלְמָא שֶׁכָּל זֶה חֲשִׁיב נֶזֶק.
 

יאיר אור

משתמש ותיק
תשלום נזק אדם הוא חידוש שנמדד לפי נזק שהרי בן חורין אינו עומד למכירה
וחידוש זה מתחדד במה שקבעה תורה תשלומים על ריפויו, שבתו ממלאכה, ובושתו בשעת ההיזק
מה שמוכיח התיחסות לריפוי הנזק ולא לפחיתות שוויו של האדם
וזה כוונת חז"ל כיוון שמשלם ד' דברים מלבד נזק מוכח שאין היחס כלפיו כגוף ממוני א"כ חיוב נזקו הוא
גדר אחר מגדר נזק בהמה.
 

חושבני

משתמש רגיל
הבחור אמר את גדר הדברים, והרב יאיר אור אמר את הסבר הדברים - ושניהם משלימים זה את זה.

(עולם הפוך? הצעיר מגדיר והבגיר מסביר...)
 

יאיר אור

משתמש ותיק
"חושבני" שבמעט מחשבה ובבלימת הקלדה אוטמטית אפשר להבחין בקל את ההסברים החלוקים בין הסבר "הסב בשם נכדו" להסבר "יאיר אור"

הסבר הסב: תשלום נזק אדם המגלם בתוכו היזק של כל הד' דברים והיזק השור הוא רק נזק נטו ולכך שונים הם ואפשר לשנותן בנפרד

הסבר יאיר אור: היזק נזק (עצמו) בבהמה הוא היזק ממוני העומד למכריה וקניה, ושייך לשער אותו בתשלומים והתשלומים הם שיפוי הנזק
להבדיל היזק אדם שאדם אינו עומד למכירה שיהיה שייך לשומו כהוזק והתשלום הוא בגדר פיצוי המשתער לפי עלות עבד.

ואם כי רעיון יפה אמר הנכד וראוי להעריכו על כך אך אם לדין אינו נכון שאף שנחשיב כל הד' דברים כסניפי הנזק מ"מ אחר שכבר נשנה הד' דברים אין שום צורך
לשנות נזק לחוד שבזה הוא דומה לנזק בבהמה שכבר נשנה.
וגם הראיה להחשיב כל הד' דברים כנזק מתוס' בהמניח המעיין שם יראה שרק ריפוי ושבת אפשר להחשיב כנזק אבל צער וריפוי ודאי אינו בכלל הנזק.
 

חושבני

משתמש רגיל
הסיבה מדוע ראוי להגדיר 'תשלום נזק' לחבלת אדם, כסגנון אחר של חיוב לעומת נזק בהמה, כי הם שני סוגי תשלומים.
ומאיפה אנו יודעים שהם שני סוגי תשלומים?
ממה שרק בנזקי אדם יש עוד 4 ספיחי תשלום המצורפים ל'נזק'.
אשר זה אות וסימן כי גם הנזק איננו אותו גדר נזק מתשלומי נזק בהמה.
*
הצעיר והקשיש הצביעו על האות והסימן, בלי ההסברה ההגיונית והלוגית; במקום שמשלמים 'חמשה דברים' אות הוא כי גם 'נזק' הוא סוג תשלום שונה.
האברך הסביר במה הם חלוקים, ומדוע הם חלוקים. הוא הסביר את התוצאה עצמה.

חושבני.
 

דרומאי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
משה נפתלי אמר:
ואני לא אבין את זאת.
נכדי מישיבה קטנה ברסלב בית שמש אסברה לי:
תשלומי ארבעה דברים שמשלם החובל בחבירו – אף הן בגדר תשלומי נזק הן. לאמר, אדם דאזיק אדם משלם נזק מְחומש. ובהיות 'נזק' של אדם דאזיק אדם אחד מכלל חמשה תשלומים, בשונה מ'נזק' של אדם דאזיק שור שהוא התשלום הבלעדי, לפיכך מנה אותו רבי אושעיא (אליבא דרב) ביחוד.

והוא על דרך שכתוב בתוספות פרק המניח (לג ע"א ד"ה הוה אמינא):

מַאי דִּכְתִיב בְּאָדָם שֶׁמְּשַׁלֵּם רִפּוּי וְשֶׁבֶת, אֵין אֶלָּא גִלּוּי מִלְּתָא בְּעָלְמָא שֶׁכָּל זֶה חֲשִׁיב נֶזֶק.
זה עדיין לא מסביר למה צריך לכתוב את נזק פעם נוספת.
אך האמת שדברי התוס' האלו הם שלא כדברי הגר"ח בספרו שתשלומי ד' דברים אין יסוד חיובם מצד הנזק הממוני שעשה לו שהרי אין בהם נזק ממוני, אלא הוא חידוש התורה בפרשת חבלה. וע"ש בגר"ח שרוצה לחדש שגם תשלומי נזק דחובל אינם מצד ההפסד ממון. ולפי זה נסתלקה קושייתך.
 
 
נראה לבאר ששונה תשלום על חבלת אדם מתשלום על חבלת בהמה.
וביאור הדברים כך הוא, דבגמ' לקמן פד. יש צד דחבלה משלמים דמי מזיק, ואילו היו אלו תשלומי נזק רגילים אין סיבה כלל שהיה חיוב לשלם זאת. עוד יש להוכיח מהא דהו"א דיהא עין תחת עין ושאר איברים כפשוטו ואילו זה נזק מעולם לא מצינו שכך משלמים נזקים.
וההכרח לכך הוא, כי באמת אין לדון את היזק האדם באופן של חסרון ממון, [עיין רש"י ריש החובל שמשמע שכן, ועי"ש ברא"ש]. כי חסון יבא דוקא בממון אשר יש לו לאדם. ואם זהו עצמו הוא בשרו כעת הוא חסר יד אך אין כאן נזק לפנינו. אך עבד מחמת שכלפי הבעלים הוא ממון אזי צריך לשלם לבעלים את אשר נחסר בהיזקו. ולו עצמו אין מגיע מזה כלום. וזהו רק תשלום כהיזק שהזיקו ממון של בעלים.
אכן היחס הראוי לפגיעה זו היא שהיינו דנים אותו כרוצח את ידו, ומשכך דין רציחה הוא כאשר עשה כן יעשה לו. ואין כאן כלל שומא או משהו אחר. ומש"ה קמ"ל קרא דהן אמנם דין רציחה לו, אך דינו כדין כופר. עיין בתוס' פד. שדימה זאת לנידון של הגמ' בדף מ. לגבי כופר אם דמי מזיק או דמי ניזק.
ומש"ה מבואר היטב אמאי מנו זאת כשני אבות. דנזק אדם הוא דין חבלה ואינו דומה כלל לנזק של בהמה שהוא ממון. ויש בזה עוד אריכות. אך ברור ופשוט שזוהי הכוונה של הסיסמא, אין דמים לבן חורין.

היה לי ספק מה הדין שור שמזיק אדם האם זה נזק או חבלה. דלכאורה יש לומר שזה חבלה. מחמת שאין לאדם משמעות של נזק. אך בגמ' דידן מוכח לא כך שאמרו שאין הבדל בין שור שמיק שור לשור שמזיק אדם.
 

נחלת השם בנים

משתמש ותיק
לא הספקתי לעבור "מלמטה" (רק מלמעלה)...
ואכתוב בקצרה את הבנתי בהנ"ל,
תרי אדם המזיק איכא,
הראשון הוא המובן מסברא, זה שהלך והזיק בידים (ע"י גופו במזיד), ראה רבנו יונה פר' משפטים דעובר על לא תגזול,
השני הוא החידוש של משנת ארבעה אבות נזיקין (ואי לאו דכתיב לא ידעינן ליה, ראה נצי"ב במרומי שדה שם), זה שגופו הזיק בין בשוגג בין במזיד אפילו ישן ואונס.
זה האחרון חיובו הוא מתורת "וממונך ושמירתן עליך" שהוא האחראי על גופו כשם שאחראי על ממונו, וכל נזק המתייחס לגופו (או ממונו) הוא המשלם
וראה רבנו יונה שם, דאם הזיק ע"י גופו בשוגג או ע"י ממונו אינו ב'לא תגזול', וביאורו כאמור (ודו"ק שהשווה גופו לממונו, ולגופם של דברים ראה רבנו יונה ריש אבות וכן פ"ב מ"ז, וצ"ע)
מעתה תבין מיהו 'אדם דאזיק אדם' (הראשון, עליו דברו במשנה, החייב בד' דברים) ומיהו 'אדם דאזיק שור' (השני).
 
חלק עליון תַחתִית