דף ב בכור שורו הדר לו וגו'

HaimL

משתמש ותיק
[מעניינא דיומא]

מאי ואומר וכי תימא דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ת"ש בכור שורו הדר לו והאי מילף הוא גילוי מילתא בעלמא הוא דנגיחה בקרן הוא אלא מהו דתימא כי פליג רחמנא בין תם למועד ה"מ בתלושה אבל במחוברת אימא כולה מועדת היא ת"ש בכור שורו הדר לו וגו'
---

וקצת תמוה לי, היכי ילפינן מקרא דבכור שורו וגו' על קרן מחוברת. דהרי, פשיטא דאין כוונת הכתוב לומר שיהיו לו ליהושע בן נון קרניים ממש על ראשו לנגח בהם, אלא משל הוא, כשם שהראם נוגח בקרניו, כך ינגח יהושע בן נון את עמי הארץ. ומאי אולמיה דהאי קרא מקרא דויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל וגו', דאמאי לא כתיב ויעש לו כל מידי דברזל הממית, אלא משל הוא, כשם שבעלי הקרן נוגחים בקרן, כך תנגח בארם עד כלותם. וממילא, שמעינן מהכא גילוי מילתא דנגיחה הוי בקרן, וסתם קרן מחוברת היא. ואי ילפינן דווקא מקרני ברזל דצדקיה בן כנענה, אז נלמד מזה דדווקא אם נטל השור קרן מברזל ונגח בה, אז יהיה דינו חלוק בין תם למועד, אבל אם נטל קרן ממש תלושה ונגח בה, ה"נ דיהיה מועד מתחילתו, ולא משמע כן בגמרא, אלא כל קרן תלושה. וא"כ, הדק"ל, דאי בקרא דצדקיה בן כנענה לא אזלינן בתר המשל על נגיחת בעלי הקרן, ה"נ לא ניזיל בתר המשל גם בקרא דבכור שורו וגו', ואכתי נילף רק על הדומים לנמשל, כגון שנטל השור חרב או רומח וכדומה, והזיק בהם.
 
חלק עליון תַחתִית