למען לא ניגע לריק
משתמש ותיק
בגמ' לז: מבואר ששור הקדש שמזיק פטור מקרא דרעהו ולא הקדש. בגמ' נו: מבואר שאדם שהעמיד שור של חברו על גדיש לאוכלו חייב מדין ממונו המזיק ואע"פ שאינו בעלים חייב הואיל והוא עשה. ולכאורה בהמת הפקר ג"כ חייב אף שאין לה בעלים כי כפי שהאדם עצמו חייב אף שחברו הוא הבעלים אזי גם כשאין בעלים יכול הוא להיות הבעלים. וא"כ לכאורה ה"ה בבהמת הקדש שיהא חייב המעמידה על הגדיש.
אך עיין בברכ"ש סימן א שכתב בשם הגרי"ז שבהפקר מובן לו שחייב אך בהקדש נראה לו שפטור כיוון שיש שם פטורק רעהו. והדברים תמוהים מאד הלא גם בכל מעמיד יש דין של בעלים ואפ"ה נחשב הוא בעלים וה"נ יחשב הוא בעלים ויהא חייב על נזק זה. וצ"ע.
אך עיין בברכ"ש סימן א שכתב בשם הגרי"ז שבהפקר מובן לו שחייב אך בהקדש נראה לו שפטור כיוון שיש שם פטורק רעהו. והדברים תמוהים מאד הלא גם בכל מעמיד יש דין של בעלים ואפ"ה נחשב הוא בעלים וה"נ יחשב הוא בעלים ויהא חייב על נזק זה. וצ"ע.