ועבד יפה סלע נותן ל'. אע"ג דשוה ק' אין נותן אלא שלשים מ"מ כיון שנותן קצבה של שלשים אע"פ שאין שוה אלא סלע או יותר שלעולם הקצבה עומדת א"כ גם כשהשור אין שוה כלום קיימת:
---
נמצא לפי חשבונם ז"ל דהברייתא דתניא כוותיה דרבא דייקא היא, דברישא תניא תרי ק"ו לחלק בין תם למועד בעבד ולפטור תם משלושים של עבד, ובסיפא תניא, לא מחמירני בעבד יותר מבן חורין וכו', ולפי מה שפירשו ז"ל, פשיטא דהך סברא עומדת נגד תרי ק"ו, דמחמירני אינו מכוח ק"ו, אלא מעצם הדין, שלעולם הקיצבה עומדת, ולכן לא אמרינן הביאהו לבית דין וישלם לך. ממילא נותן החשבון דמחמירני לחייב שור תם בשלושים של עבד, אי לאו קרא דבעל השור נקי.
אבל תמוה לי מאוד, דא"כ, לכאורה לשון הגמרא לא דייק בתירוצא דרבא, אלא אמר רבא אצטריך ס"ד אמינא הואיל ומחמירני בעבד יותר מבן חורין וכו', וזהו לשון ק"ו, דהואיל ומחמירני בעבד, דמשלם תמיד שלושים, אחמיר בו עוד לחייב שור תם. וא"כ קשה קושיית התוספות ז"ל, דעבד יפה מאה משלם שלושים, ואי"ז חומרא אלא קולא, ועוד קשה על לשון הברייתא, דאם הסברא לחייב תם היא ק"ו, אמאי נילף מיניה לחייב, נגד תרי ק"ו לפטור, אי לאו קרא דבעל השור נקי.
---
נמצא לפי חשבונם ז"ל דהברייתא דתניא כוותיה דרבא דייקא היא, דברישא תניא תרי ק"ו לחלק בין תם למועד בעבד ולפטור תם משלושים של עבד, ובסיפא תניא, לא מחמירני בעבד יותר מבן חורין וכו', ולפי מה שפירשו ז"ל, פשיטא דהך סברא עומדת נגד תרי ק"ו, דמחמירני אינו מכוח ק"ו, אלא מעצם הדין, שלעולם הקיצבה עומדת, ולכן לא אמרינן הביאהו לבית דין וישלם לך. ממילא נותן החשבון דמחמירני לחייב שור תם בשלושים של עבד, אי לאו קרא דבעל השור נקי.
אבל תמוה לי מאוד, דא"כ, לכאורה לשון הגמרא לא דייק בתירוצא דרבא, אלא אמר רבא אצטריך ס"ד אמינא הואיל ומחמירני בעבד יותר מבן חורין וכו', וזהו לשון ק"ו, דהואיל ומחמירני בעבד, דמשלם תמיד שלושים, אחמיר בו עוד לחייב שור תם. וא"כ קשה קושיית התוספות ז"ל, דעבד יפה מאה משלם שלושים, ואי"ז חומרא אלא קולא, ועוד קשה על לשון הברייתא, דאם הסברא לחייב תם היא ק"ו, אמאי נילף מיניה לחייב, נגד תרי ק"ו לפטור, אי לאו קרא דבעל השור נקי.