בדף י בפסחים הגמ' משווה בין כמה דוגמאות שונות שבהם אמר רבי יהודה את דעתו. 
והיא מנסה ליצור כלל ומכנה משותף ביניהן לגבי שאלה כללית מסוג כזה שאנחנו היינו מתנערים מעצם השאלה... 
והיא: לגבי   הצורך   לחשוש   חששות כלשהם , האם רבי יהודה בעד או נגד. 
אולי מזכיר קצת את אלו היושבים על הגבול בין ביהמ ד...

הירושלמי מספר

ר' אבהו שלח לרבי חנינה בריה יזכי בטיבריה. אתון ואמרין ליה גמל הוא חסד שלח ומר ליה המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריא. שכבר נמנו וגמרו בעליית בית אריס בלוד שהתלמוד קודם למעשה. רבנין דקיסרין אמרין הדא דתימר בשיש שם מי שיעשה אבל אם אין שם מי שיעשה המעשה קודם (פסחים כד.)

וממבט ראשון...

פסחים ג ע א
לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר וכו', רב פפא אמר תשע שנאמר וכו', רבינא אמר עשר וכו', רב אחא בר יעקב אמר שש עשרה שנאמר כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור.

וברש י: כי אמר מקרה - 'טמא הוא' לכתוב ולשתוק, ויש כאן עיקום שש...

אסורים בהנאה...
וזו סוגיית דף היומי בימי החנוכה - בהנאה מניין ?

לפעמים אני נפעם מהקשר של דף היומי לענייני דיומא.

בשוטנשטיין ביאר ביאור שאחה מ נראה לי כשגוי, אשמח לשמוע שאני טועה, ולהבין נכון את שאלת הגמ'.

על דברי הגמ' והא כולם ששחטו ושחט רבן עליהן יוצאין בשל רבן, דבסתמא, וקתני חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות

ביאור השוט':  משמע: חוץ מן האשה שאפילו בסתם אינה יוצאה בשלו, הואיל ויכולה למחות. ושוב קשה מדוע נותנת...

בגמ' דף סח: נחלקו רבי יהושע ור' אליעזר אם שמחת יו ט רשות היא או שמחת יו ט מצוה.
ר' אליעזר אומר אין לו לאדם בי''ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה:

קושיא:
למה קורא לזה הגמ' רשות . הרי גם ר' אליעזר מודה שיש מצוה לשמוח ביו ט , רק שר א סובר שאפשר לקיים מצוות שמחה או על ידי שמחה שכולו לה' או ע י שמחה...

רש''י העמיד נידון הסוגיא דשני שבילין פסחים י' א' שמחמת שבאו שניהם להישאל בב''א בי''ד מחוייבין לענות לשניהן תשובה אחת וזה לא שייך. .

יעוי' דבריו -  עליו ועל חבירו  - מה תהא על שנינו ר' יוסי מדמי להו לבת אחת ואע פ שאין שניהן לפניך צריך אתה הוראה אחת לשניהן או טמאין אתם או טהורין אתם והרי אין אתה...

רש י פסחים כח:
'בן נכר - מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ולא לכל התורה'.
מה המשמעות 'ולא לכל התורה'?
הרי כל התורה (גם מצוות שבן אדם לחברו) היא גם כלפי שמיא.
אשמח לביאור.   

מתקשים המפרשים בהבנת כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא (פסחים פו:) אך ישנו מצב שבו המשפט הנ ל מובן היטב.

הגמ' בברכות אומרת

רַבִּי זֵירָא חֲלַשׁ, עָל לְגַבֵּיהּ רַבִּי אֲבָהוּ, קַבֵּיל עֲלֵיהּ: אִי מִתְּפַח קַטִּינָא חֲרִיךְ שָׁקֵי — עָבֵידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנַן. אִתְּפַח, עֲבַד...

האם מדובר במנהג אקטיבי לאכול או רק שלא נהגו שלא לאכול?

פסחים כה: תוד ה אף פי' הבועל אבל היא תבעל ולא תיהרג דקרקע עולם היא אבל בבועל לא שייך קרקע עולם דאין קישוי אלא לדעת וצ ע דבלוט ובנותיו היה קרקע עולם דהא לא ידע כלום.

מדוע אין חוששים שיהיה קצת דם שיקרש וכבר אינו לח והוא חוצץ, ואין לתרץ שאין הדם נקרש כ כ מהר דאינו כך כמו שרואים במשנה סד ע א ולא היו לבזיכין שוליים שמא יניחום ויקרש הדם, 
ואולי היה אפשר לומר שאין חוששים לזה משום שהכהנים רצים שם ואין הדם נקרש, אבל עדיין צריך להבין מדוע אין חוששים שמא יהיה מקום ששם...

תוספות מסכת פסחים דף י עמוד ב
או דילמא אחרינא הוא - ואפי' לר' דאמר הוא שנמצא הוא שנאבד הכא חיישינן דמסתמא הראשונה נשאר בבית וזהו אחר שיצא. 
צ ב למה מסתמא הראשון נשאר.

תוס' בסוגיא דף ה: כותבים טעם לברך ענט''י אחרי הנטילה בשונה מהכלל הידוע שהברכה צריכה להיות עובר לעשייתן, משום היוצא מביה''כ שאינו יכול לברך עד שיטול ידיו, וצ''ע אמאי אינו יכול לברך אחר שפשוף ידיו במים כמו אשר יצר שכתב במשנ''ב לעיקר טפי שישפשף ידיו במים יברך אשר יצר ואח''כ יטול ידים כדין לסעודה ויברך...

שאלה שעלתה לי בעקבות יום העצמאות.
הגמרא אומרת הלל זה מי אמרו רבי יוסי אומר: אלעזר בני אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו ונראין דבריו מדבריהן אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה
ולכאורה היה צריך לומר שתיקנו עוד במצרים משום שהיה את פסח...

אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: 'הַלְלוּיָהּ' וְ'כֵסְיָהּ' וִ'ידִידְיָהּ' אַחַת הֵן. רַב אָמַר, 'כֵּסְיָהּ' וּ'מֶרְחַבְיָהּ' אַחַת הֵן. אִיבַּעְיָא לְהוּ: 'יְדִידְיָהּ' לְרַב מַאי? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב: 'יְדִידְיָהּ' נֶחֱלָק לִשְׁנַיִם, לְפִיכָךְ 'יְדִיד' חוֹל, 'יָהּ' קֹדֶשׁ....

מבואר בפוסקים שמאכל פסח שנגע בחמץ חם שאינו דבר שמן כל המאכל נאסר מדינא
וקשה מדוע נאסר הכל הרי בלע רק כדי קליפה ומדוע לא יסיר את הקליפה כמו בנגע בשאר איסורים בשאר ימות השנה 

אשמח לשמוע את חוות דעתם של כל חברי המערכת

 
פסחים קח. אמר ריב ל השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא לא מיסב לא יצא . והרא ש למד מזאת שההסיבה מעכבת ואם שתה ד' כוסות בלא הסיבה לא יצא וצריך לחזור ולהיסב, דלא חשיב שתיה. אלא שהתוס' בד ה כולהו נסתפקו אם בד' כוסות כשלא היסב יחזור ויברך אי לאו. ולכאורה צ ע...

לענ ד 
ללמדינו מי מברך שהחיינו על הקרבן פסח 
המנויים או הכהן - ונפשט שהבעלים - כמו בפדה ב

הגמ' (קטו ב) אומרת שבלע מרור לא יצא ומסביר הרשב ם דבעינן טעם מרור וליכא דמשום הכי קפיד רחמנא למרר את פיו של אוכל זכר לוימררו את חייהם
הבית הלוי (שמות יג,ח) אומר שמצוות התורה היו קימות גם אם לא היו הארועים מתרחשים ועל כרחך מצוות אלו לא נצמחו מגאולת מצרים רק הוא להיפוך דמזכות מצות פסח ומצה ומרור שיש...

בבקשה

בבקשה

מבואר בגמ' פסחים ק''כ א' דעת רבא שמצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן כי  מרור תלוי בפסח אבל מצה חזר הכתוב ואמר בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה.
ויש להקשות מדוע אין לומר כאן כל דבר שהיה בכלל שבעת ימים מצות תאכלו ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא ללמד וכל שבעת ימים יהא חובה...