מבואר בגמרא דלרבה בר עולא דאין שורפין קדשים טמאים אלא לאחר עיבור צורה, הא דשרפו חטאת נחשון לאלתר היה הוראת שעה. וצ ב הוראת שעה היכן היתה, הלא משה לא ידע מזה ואדרבה שאל למה שרפו, ודוחק לומר דאהרן קיבל נבואה מיוחדת ולא הוזכר מזה כלום, ואף אינו משיב למשה כך אמר לי המקום

פסחים דף כו.
בגמרא הביאו ברייתא להוכיח שיש מעילה בריח ולא אמרינן דאין בו ממש, 'המפטם את הקטורת להתלמד בה או למוסרה לציבור פטור להריח בה חייב והמריח בה פטור אלא שמעל'  והקשו מזה על מה שאמרו דריח אין בו ממש ומסקנת הגמרא אלא אמר רב פפא וכו' וריח לאחר שתעלה תמרותו אין בו משום מעילה, והיינו דריח באמת יש...

אמר רבב ח סח לי ריב א פעם את נכנסתי אחר ר ש בן ר' יוסי בן לקוניא לגינה ונטל ספיחי כרוב ואכל ונתן לי, ואמרילי בני בפני אכלו שלא בפני לא תאכל, אני שראיתי את רשב י שאכל כדאי הוא רשב י לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו, אתה בפני אכול שלא בפני אל תאכל
אשמח אם מישהו כאן יבאר אמאי אכילת רשב י בפניו מועלת...

הגמ' מספרת על כהן שאמר שקיבל חלק בקדשים כזנב הלטאה ומחמת זה בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול. והקשה הגמ' הרי אין בודקין מן המזבח ולמעלה ותי' עיי ש. 
ובראשונים נחלקו מה פירוש שמץ פסול רש י מפרש שהכוונה לפגם ביחוס. אבל רבינו חננאל הובא בתוס' שם פירש שהכוונה שהכהן הזה עבד עבודה זרה ולכן היה פסול לעבוד...

בגמרא שם אמרו חז ל:
עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק: טול וברך! אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב: טול וברך! אומר להם: איני מברך,...

אמר ליה, רבי, מה בין פסח שנשחט לשמו ושלא לשמו שהקרבן פסול, לבין פסח שנשחט לאוכליו ושלא לאוכליו שכשר הוא, אמר ליה ר''י
לשמו ושלא לשמו א''א לברר איסורו, למה לא? הרי הגמר' עצמה מתחבטת דף נט: מה דקתני במשנה לשמו ושלא לשמו, בעבודה אחת תנן או בשתי עבודות, והגמר' לא פשטה את הספק, הרי אף בשחיטה עצמה שהיא...

בגמר' ור''א עירובו בלאו מנא ליה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו, אי הכי כרת  נמי לחייב דהא כתיב כי  אוכל מחמצת ונכרתה, ההוא מיבעי ליה לכדתניא חמץ אין לי אלא שנתחמץ מאליו, מחמת דבר אחר מניין ת''ל כל מחמצת ונכרתה, אי הכי דלאו נימי להכי הוא דאתי  וכאן לא מובן לי, הרי שאלת הגמר' אם המלה מחמצת הולכת על חיוב כרת...

במשנה בפסחים: הציקנים היו שורפים אותו מעצי המערכה.
צייקנים = קמצנים

אולי יודעים לפרש מה השורש של ציקן?

בכל המקורות דלהלן מובא בשם חז ל שהקב ה שונא דל גאה. האם ידוע למישהו מה המקור?

שערי תשובה לרבינו יונה שער ב:
כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים קיג, ב): שלשה הקדוש ברוך הוא שונאם - דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף ,

פנים יפות שמות פרק כג: הלא אמרו שהש י שונא דל גאה .

יושר דברי אמת לקוטים:...

שלשה חייהן אינם חיים: הרחמנין, והרתחנין, ואניני הדעת. ואמר רב יוסף: כולהו איתנהו בי - יש בי כל שלשת התכונות הללו. נכון שהגמ' בענית (דף ד, ע א) אומרת: האי צורבא מרבנן דרתח - אורייתא הוא דקא מרתחא ליה , אך זה מדובר על כולם - ולא לזה התכוון רב יוסף. 

בפסחים דף מה: מבואר שאפשר לבטל מחמץ שם אוכל וכגון כופת שאור שיחדה לישיבה בטל ממנה שם אוכל ומותר להשהותה בפסח.
לכאורה פשוט שהוא הדין לענין איסור אכילה פקע ממנה איסורה כל זמן שהיא מיוחדת לישיבה.
יש לחקור באופן שיצא ממנה טעם ונכנס באוכל אחר האם יאסר משום טעם חמץ?
ולכאורה פשוט שאם הכופת שאור עצמה אינה...

בפשטות המשהה חמץ בפסח עובר בכל רגע ורגע וכן מפורש בתוס' פסחים דף כח. בביאור דברי הגמרא שם.
אבל מצינו לכאורה משמעות דברי הרמב ם לא כך וזה לשון הרמב ם הל' חו מ פ ג הלכה י':מִי שֶׁהִנִּיחַ עִסָּה מְגֻלְגֶּלֶת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְיָצָא וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁיָּצָא וְהוּא יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְהָיָה...

ידוע שיטת הגר א שהמיעוט של 'אבל אתה רואה של אחרים' זה רק בחמץ של הקדש ושל גוי אבל חמץ של ישראל אחר עובר עליו אם הוא ברשותו.
ויש לחקור אם הוא תלוי דווקא במה שהבעלים הוא בר חיובא באיסור בל יראה, וכגון במקום שהבעלים חשו ק , האם גם אז יעבור לשיטת הגר א.
עוד יש לחקור באופן שכלפי בעל החמץ עדיין אינו פסח...

פסחים כה. מה לערלה שאין לה שעת הכושר
וז ל רש י: שהפרי הזה חנט באיסור ונגמר באיסור תאמר בבשר בחלב שיש לו שעת הכושר קודם שניתן בחלב עכ ל.
וצב מה כוונתו שחנט באיסור והרי מפורש במשנה בערלה דאין נאסר אלא כשיש לו שם פרי, ולדעת חכמים אינו נאסר כשהוא סמדר וכן פסק הרמב ם.
וגם צריך עיון מה כוונתו חנט באיסור...

עי' ברשב ם דכ' בטעם הדבר דקימ ל דבעינן קידוש במקום סעודה בטעמו השני משום דמסתמא היינו בסעודה. עי ש. וא כ צ ע ע ד העולם דלא הקפידו על שיטת הגאון דקידוש במקום סעודה היינו פת דווקא. וצ ע. 

יש לחקור אימתי קנסו את המחזיק חמץ בפסח שיהא אסור אחר הפסח, האם מהרגע הראשון שנכנס הפסח ועובר עליו בבל יראה קנסו אותו, גם אם בהמשך הפסח לא יעבור. או שהקנס תלוי דוווקא ברגע האחרון של פסח.
ונפק מ אם שרף את החמץ באמצע הפסח האם יהא אסור ליהנות מאפרו לאחר הפסח. שהרי בתחילת הפסח עבר עליו בבל יראה אבל...

יעויין ברשב ם בדף צט': על ד' כוסות ז ל ומצינו בב''ר (פ' פח) רב הונא בשם רבי אבא אמר כנגד ארבע לשוני גאולה האמורין בגלות מצרים והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי בפ' וארא , וצ ע שאינו כסדר הקרא, וסדר הקרא הוא והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי , וכן ברש י שם כסדר הקרא. ולא ראיתי מי שהעיר בדבר, וצ ע. ואולי ט ס.

רש י מפרשו - כלפי היכן, שתי מלות, כלפי היכן נוטה דבר זה (פסחים ה:)
אך רבינו חננאל שם וכן הערוך ערך כלפי מפרשים - מלשון אליה כלומר זנב
נראה דצ ל כלפי אליה, כלומר דברים מהופכין הן כמו שהאליה הפוך מן הראש שכל המהלך בדרך המהלכין הולך ראשו לפנים וזנבו לאחריו
והמהופך הולך זנבו לפנים והראש אחריו כך גם...

לדעת רש י בדף צג עמוד א' הם המזלות שור (הנקרא עֶגלה), ועקרב. והתוס' כתבו בעמוד ב' שאינו כן שהרי מלשון הגמרא מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון נראה ששניהם לעולם למטה ואילו י ב מזלות לעולם ששה למעלה וששה למטה.

ויש לעיין בתרתי.
לדעת תוס' מהו העקרב, הרי אינו נראה לעולם שום כוכב בצד דרום תמיד יחד...

בפסחים קי. איתא אמר עולא עשרה כוסות אין בהם משום זוגות. עולא לטעמיה דאמר עולא ואמרי לה במתניתא תנא עשרה כוסות תיקנו חכמים בבית האבל. ואי סלקא דעתך עשרה כוסות יש בהם משום זוגות היכי קיימו רבנן ומתקנו מילתא דאית בה סכנתא.
ובעמוד ב מבואר שאע פ שאין משום סכנה יש לחוש משום כשפים ומה שאין סכנה היינו...

אבא שאול אומר עליית בית קה ק חמורה מבית קה ק, שבית קה ק כה ג נכנס לו פעם א' בשנה, ועליית קה ק אין נכנסים לה וכו'. צ ע הרי זה שלא נכנסים לעליי' אינו מפני חומרתה אלא מפני שלא הי' מה לעשות שם. והרי במשנה בכלים נשנו עשר קדושות, ולא שנינו שעליית בית קה ק חמורה מכולם.

קי ל (פסחים סח, א) שבעל קרי משולח ממחנה לויה, וצ ע הרי בזמן חנייתם במדבר גרו במחנה לויה משפחות שבט לוי? ואין לומר שבאוהלים היה מותר לבעל קרי להיות, שהרי גם האוהלים נחשבים חלק ממחנה לויה כדמוכח מהגמ' שם שהוכיחה שמת מותר במחנה לויה מכך שהיה ארונו של יוסף עם משה. וצ ע.