אָמַר עֻלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָכַל חֵלֶב וְהִפְרִישׁ קָרְבָּן, וְנִשְׁתַּמֵּד וְחָזַר בּוֹ – הוֹאִיל וְנִדְחָה יִדָּחֶה.

מדנקט רבי יוחנן 'והפריש קרבן' משמע דגברא לא אידחי, ואם אכל חלב ונשתמד וחזר בו – מביא קרבן על חטאו שלפני השמד. וכ ה להדיא ב'שיטה מקובצת' בפ ק דכריתות (ז ע א) בשם הרא ש....

כמה פעמים מבואר בתורה, שלשבט לוי אין נחלה בארץ ישראל
ובאמת כל שבט הקצה שטחים מיוחדים לבני לוי, כי לא היה להם נחלה.
נשאלת השאלה, האם אדם משבט לוי שאמו משבט אחר, ונפלו לה נכסים מבית אביה
האם הלוי יורש את אותה נחלה, או שיש מיעוט מיוחד, ששבט לוי לא בתורת ירושת נחלות בארץ ישראל?

שמעתי שיש חזו א שאומר שיש ב' עניינים במודה בקנס א. מה שלא נאמר דין הודאת בע ד כמאה עדים ב. מה שהתורה פטרה מתשלום. (עיי' רש י יבמות כה ב) אשמח מאד אם אי מי יודע היכן החזו א הנ ל וישיבני דבר בייש כ עצום מראש 

המקדש אחת משתי אחיות - קידושין שאין מסורין לביאה. וק' אי נימא שספק דאורייתא לקולא מדאורי' א כ מדאורי' יש כאן קידושין. ואי נימא שבחתיכה מב' חתיכות לכו ע זה דאוריי' א ש. ומכאן ראיה.

כַּמָּה שִׁיעוּרָן שֶׁלְּכוֹסוּת. רִבִּי אָבוּן אָמַר. טֶטְרַטין וּרְבִיעַ (ירושלמי שקלים ג-ב)

גרסת הערוך:

טטרטון (ירושלמי פסחים ט' ערבי פסחים) כמה הוא שיעורן של כוסות רבי מנא אמר טטרטון פירוש בלשון יוני רביעית:

(ונראה שגרסת הערוך לכאורה היא היותר מדוייקת)

ובדיקה מעלה שהיתה מידה יוונית עתיקה...

נפק מ לעניין שאני עסוק  כרגע

מצאתי דבר מעניין בתפארת ישראל (אבות ב, ד, בועז ב) וז”ל, וביחוד דבר זה הוא חובה על כל מחבר ספר לעשות מהדורא על החיבור ולפשפש בסדקיו ובזויות העמומים והכהים. ומי לנו גדול מרז”ל, והרי גם רב אשי עשה מהדורא על כל הש”ס (כב”ב קנז ב’). וכמדומה לי שמסכתות נדרים, נזיר, ערכין, כריתות, תמורה, מעילה, תמיד, נחטפה...

מצאתי כתוב הָאָמוֹרָאִים הם קבוצה של 773 חכמים שאחראית ליצירה היהודית הכי גדולה בכל הזמנים – התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי

זו דעתו של החוקר חנוך אלבק בספרו מבוא לתלמודים..

ובאנציקלופדיה עברית- תלמוד בבלי, הציעו את המספרים הבאים

המלומדים היימן וגוטמן מעריכים ב- 3,400 את מספר האמוראים...

בביה ל סי' שיח' הביא מהפמ ג והלבוש שדעתם שאיכא מכה בפטיש באוכלין.(וכן דעת השפ א כמדומה בקמה' ע ב)
אבל דעת הביה ל ונראה שכן הכריע שאין מכה בפטיש באוכלין, שהוא דבר חדש. וצ ע ממשנה בביצה לו' ע ב שיש איסור בשבת ויו ט להגביה תרומות ומעשרות, וכן בדף לז' ברש י שם משום נראה כמתקן, וכן גמ' יז' ע ב בביצה...

לכאורה מסברא נראה שוודאי יהיה מותר להרגו
דההגיון אומר שאני ל צ לתת את רגלי עבר אדם אחר
וג כ לאחר יהיה מותר להרגו

לי זה פשוט האם יש למישהו ראיות לכאן ולכאן

נמצא בכמה מקומות בש ס
כעת ראיתי בשבת מ. 

יש למישהו מקור מהש ס ?

אשמח לקבל סדר בשיטות ובמהלכים
בעניין חליפי סודר

הרואה תרומה הולכת להאבד ע י בהמות אם יש משום 'משמרת תרומותי' להצילה, בדר א פי א משמיטה ויובל בצה ל ס ק רנז כתב כדבר פשוט שאדם מצווה בזה.  אכן בביאה ל בסופי א בחלק השני מבואר להדיא דאין משום משמרת. ומאידך בביאה ל בפ ה משמיטה ה ה הי' פשוט לו כביעתא בכותחא דיש בזה משום משמרת, וצ ע.

מה סדר הדברים בזה?

זכורני שהמקור לחידוש של ממון החוזר
זה במרובה ע: בסוגייה של עקוץ תאנה
אולי אחד מהחברים יוכל לבאר איך לומדים משם?

ושואל שלא מדעת דינו כגזלן.

הזורק חץ על פירות שביעית או על תרומה, האם חייב לחלל את פירות השביעית(בפרי שני) או להישאל על התרומה כדי שלא יעבור על הפסד שביעית או תרומה ?
והנה בתוספתא איתא שאסור לקנות תרומה מפירות שביעית ומבואר בזבחים(וכ כ הר ש) דהיינו משום הפסד תרומה שדינו  לבערה בזמן הביעור, 
ואיתא שם עוד בתוספתא שאם עבר וקנה...

מופת הוא על השׂיגוי והשׂגב של קדמונינו עליהם השלום, שאת המובאות לאין מספר בחיבוריהם – מתוך הזכרון נהגו לצטטן. אשרי העם שככה לו.

ומי לנו גדול ממלך התורה, רבנו שלמה עליו השלום, שבכתביו מצויים זעיר שם זעיר שם ציונים מוחלפים, מחמת ש'אגב חורפיה לא עיין בה' (לשון התוספות) .
להלן אחדים מהם:
1. ב ק יג...

למישהו יש מושג כמה דפים יש בירושלמי מהדורת וילנא.

ראיתי ב מיקרופדיה התלמודית שכותבים בפשטות שאין מזהירין מן הדין מתייחס לק ו. 
האם יש מניעה לומר שזה מתייחס גם לשאר המידות שהתורה נדרשת בהן?

האם לא ענש הכתוב אא כ הזהיר - נאמר גם במלקות?
בשני מקומות הרמב ם מזכיר את זה לגבי כרת ומיתת בי ד בלבד. 

מסכת ב מ ד ל ע א-ב'

מצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול:
מנהני מילי? דת''ר: והתעלמת (דברים כ ב, ד')
-פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם
הא כיצד? היה כהן והיא בבית הקברות
או שהיה זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו
לכך נאמר והתעלמת מהם למאי איצטריך קרא?...

– א –
שנינו בפרק איזהו מקומן: הַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם .
לא אתפרש בשום דוכתא מנלן דאשת כהן ועבדיו אוכלים בתרומת הקדשים.

מדוע בכל הש ס מצינו נידון זה של ספרים שמטמאים את הידיים, והרי אחד  מגזירת י ח דבר הוא שספר עצמו מטמא את הידיים, וא כ למה שלא נדון ישירות על גזירה זו בלי קשר לכך שמטמא את הידיים?

איזה ספרים מלקטים פירושים, וורטים, ופרפראות לאגדות הש ס? 

(מלבד עין יעקב ומפרשיו שעל אתר ומלבד מפרשי האוצר של אוצר החכמה ומלבד ההערות של שוטנשטיין והערות ומדורי מתיבתא) 

הרי אמרו: השורט שריטה אחת על חמשה מתים – לוקה חמש; המקלל חמשה מישראל בקללה אחת מהו?
מי אמרינן חידוש הוא שחידשה תורה בשריטה על המת בלבד, או דילמא בנין אב הוא לכל הלאוין שבתורה, שעל מעשה אחד שהוא חמשה לוקין חמש?

שמועה שמעתי בשם החזו א שלא שייך חזקה על זמן אודה מאד למי אשר ימצא המקור

ידוע אין עונשין אלא א כ מזהירין.
כלל זה אמור במיתת ב ד.
במלקות, לא מצאתי גמ' מפורשות בענין זה. 
האם יש מי שיכול לעזור בענין זה?