שמעתי בשם הג''ר שמואל אויערבאך זצ''ל דאין מקור שעושין קידוש ביו''ט בבוקר.
(המקור לקידוש הבוקר הוא בפרק ערבי פסחים ושם מדובר על שבת).
אם למישהו יש מקורות, סתירות או ראיות...

הקושיא העצומה של המקדש דוד
עליה שוחחו שני הגדולים בתורה 20 דקות ולא הגיעו לתשובה.

בשיחה של הגר ד לנדוי שליט א עם הגר ח גרינימן זצ ל
כאן 
החל מהדקה 14.00 עד סוף ההסרטה

רבי דב לנדוי מספר שראה את הקושיא בהגדה (כנראה של שבתי פרנקל) בשם המקדש דוד.

שהרמב ם כותב בפ ח מהלכות חמץ ומצה את בלכות עריכת...

רק לדוגמא:
נניח שיש אחד שמתקרב ליהדות והוא בהחלט מזדהה עם העובדה שיצאנו לחרות ולא נהיה עבדים מסכנים וכו'.
​​​​​​(ולעניות דעתו זה מתחבר לו עם להבדיל הצהרת העצמאות של ארה ב ופסל החירות וביטול העבדות מן העולם והצדק האנושי הרדוד וכו')
אבל עדיין אין לו תובנה מעשית שעי ז נוצרה כאן סיבה משפטית מהותית...

באיזו תנוחה עדיף לשבת?

מהו לענין ברכת 'בורא פרי האדמה', אחרי שבמרור סומכים על ברכת הכרפס, האם מועיל גם לשאר דברים?
ואי נימא שצריך לברך, א כ צ ע למה לא הובאה עצה עבור מי ששכח לכוין, לקחת דבר אחר שברכתו בפה א.
ויתכן משום הפסק, שהרי אין להפסיק בין מצה למרור, וצ ע לדינא.

בעל הנתיבות בחיבורו על הל' פסח מעשה נסים כתב חידוש עצום שאם מרסקים את התמכא, אין יוצאים ידי חובה כיון שבאופן זה מאבד ברכתו ומברך עליו שהכל כמבואר ברכות לט. בסוגיית פרימא, ובדף לח: שם חזינן דכל שמה נחשב שינוי לענין ברכה אינו יוצא בו חובת מרור.

כמדומני שראיתי כן פעם בשם הגר א ואיני זוכר היכן.

התוכן שנשמר בזכרוני הוא בערך כך:
החודש הזה לכם ראש חדשים = ראש ממש של כל החדשים.
וכמו שבכל חודש היום הראשון הוא לא סתם התחלה אלא באותו יחס של ראש אל הגוף - כך ניסן כלפי כל החדשים. 

אשמח אם מישהו ימצא המקור. 

החת ס בסימן ת פ בשו ע כותב מה דכתיב בשיר אל בנה - למוד הוא הוא חירוף וגידוף וראיתי בפסיקתא דשיר השירים כתיבת יד מוגה שבעים שמות של הקב ה ע ד אב' ולא מצא שום תואר באות למ ד ונראה לי לומר לוחם הוא ע ד ד' איש מלחמה עכ ל

ונראה להוסיף שבדורינו יש את המחשב, ובחיפוש מצאתי מדרש .....לֹא כָךְ אָמַר...

ברמ א מבואר בסימן תע ו שנוהגים לאכול ביצה בליל הסדר משום שליל ת ב נקבע בליל פסח, ובמשנ ב שם כתב שלעולם הם יצאו באותו התאריך,
ומסתמא הקשר ביניהם הוא יותר עמוק מסתם ענין טכני שהם לעולם יוצאים ביחד דאם זה רק הענין הטכני אין סברא לומר שרק משום זה יקבעו זכר לאבלות

אשמח אם מישהו יודע העומק בענין והקשר...

גם אותם שאוכלים אצל הוריהם וכיוצ ב,
עכ פ כשישנים בביתם ומדליקים שם נרות שבת,
יש להם לעשות עירוב תבשילין, בלי ברכה עכ פ
וכ א ישאל דעת רבותיו ולא באתי אלא להזכיר

יהי רצון שכימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות בב א

המשנ ב בסימן תע ה ס ק טז' כותב דמכל מקום לצאת רק בזה (כורך) ידי אכילת מצה ומרור אי אפשר אפי' להלל דכיון דמרור בזמן הזה דרבנן מבטל טעם המצה שהוא מדאורייתא ולכן אוכלים כל א' בפני עצמו
וא כ משמע דרק ע י מצות מצה לא יוצא אמנם מצות מרור יצא א כ מדוע אוכלים כל א' בפני עצמו סגי באכילת מצה לחוד ובכורך 

במסגרת הלימוד העולמי של דרשו במשנ ב הנמצאים כעת בהלכות פסח
נתקשיתי במה שכתב המשנ ב סימן תע ה ס ק ט' וז ל כזית מכל אחד מן הפרוסה בודאי צריך כזית דהא מברכין על אכילת מצה ואין אכילה פחותה מכזית
משמע מדבריו דכל מה דבעי כזית הוא אך ורק משום נוסח הברכה על אכילת מצה דאין אכילה בפחות מכזית ויש לעיין בזה...

למה בבני ברק יש כל כך הרבה חולים?
התשובה לחרדי ולחילוני...

וכמה הארות מתוקות
לעורך הסדר הצעיר והטרי..

מצורף גם  מהדורה2 פסח קרוב יותר תשפ.pdf 'בשובי לירושלים
 

ראיתי משהו מציע לאור הנסיבות
שהאב ישלח לבנו אגרת סיפור יציאת מצרים,
והבן יפתח האגרת בליל הסדר וילמד בה בליל הסדר,
ובכך יקיים האב מצות והגדת לבנך,
מה דעת הרבנים על זה?
והאם לפי ז האם סגי שהאב יקנה לבנו הגדה של פסח...
עדיף תשובות עם מקורות,

המשנ ב ריש סי' תעג פוסק כדעת הרמב ן דיש איסור לשתות באמצע ההגדה. וידוע דעפ ז נחלקו הראשונים אם הלל והגדה הוי הפסק שכן נאסר בזמן הזה לשתות יין, ותלוי בביאור הסוגיא בחולין פז. ואכמ ל.
והנה מדברי הגר א סי' תע ד מבואר לדעה דהלל והגדה הוי הפסק, גם לענין ברכת בפה א של המרור הוי הפסק, והביאו הבה ל סוסי'...

אלו הנוהגים שלא לאכול מצות שרויה בפסח ויש להם תינוק שיכול לאכול כזית מצה רק אם היא שרויה במים וכדו' האם הוא מחוייבים מדין חינוך להאכילו כזית מצה שרויה?

האם צריך לבדוק?

בענין מצוות הסיבה כבני חורין, מבואר ברש י סוכה ב:, דהיו מסובים בשכיבה ממש על הצד, א כ מהו המקור למנהגינו כהיום, דאנו מוטים על הצד?

בבראשית רבה (וכן בשמו ר): אמר ר' יוחנן תנאין התנה הקב ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא הוא דכתיב וישב הים לאיתנו לתנאו שהתנה עמו
ולכאו' תמוה טובא שהרי התנאי שהתנה עמו נתקיים כאשר נקרע ולא כאשר שב לאיתנו

קב הישר פרק פ ט: וקבלה היא בידי מן רבותי שהיו מצווים להניח חמץ בעשרה מקומות נגד עשרה מכות שהביא הקב ה על המצרים, וכנגד עשרה דינים שהקב ה יהיה עתיד לבע ר ולנע ר ולכרו ת ולהמ ם להרו ס ולעק ר ולנתו ץ ולנתו ש ולכלו ת ולקעק ע ביצתם של מצרי ישראל, וכנגד זה הקב ה הוא מקדש את א י בעשר קדושות כדאי' בפרק קמא...

ב ד' פרשיות ובחגים נהגו בהרבה קהילות ישראל לומר יוצרות בתפילה  
נתעוררתי לכך ללמוד פירוש הפיוטים 
בעיקר בספרי הפירושים קדמונים 
מי שיודע על ספרים המפרשים נא להעלות לתועלת הציבור