אינני מבין גדול בכללי הדקדוק (למרות שיש לי נטיה לחבב ולהבין הענין)
אבל אני יודע כלל פשוט שכשמדברים בלשון רבים ומכוונים גם לזכר וגם לנקיבה הלשון הינה לשון זכר
בעת האחרונה אני שם לב כנראה בהשפעת ה'השקפה' החילונית שיותר ויותר אנשים נוטים מדרך זו וכשפונים לרבים טורחים ואומרים לכם ולכן וכדו'...

כידוע פירוש המילה קורונה הינה כתר והגדרת הכתר הינה דבר המקיף את הראש
 אם נסתכל על האותיות המרכיבות אותה הדומינטטי בהם הם ק' ר' ונ'
 אם נחפש מילים דומות אליה נמצא רבות כגון צמח הקורנית (שביעית ח-א) ומסביר מוסף הערוך שהוא מלשון כתר שהיו עושים ממנו עטרות לראש המסובים בבתי המשתאות 
 גם קרנית העין נראית...

זה מכבר נבוכתי מדוע שווא של ה מ בורך, ה מ שובח וכדו' מסומן בסידורים כשווא נע, הרי הוא אינו בראש מילה, ולא אחר תנועה גדולה והאות אינה דגושה, , הטעם היחיד שעלה בדעתי הוא שכאילו לא מתחשבים בה' הידיעה ולכן השווא הוא נע כאילו הוא בראש מילה, אך לא מצאתי כלל זה בכתובים, ולכן חשבתי שטעות הוא בידם.
אך ראיתי...

האם יש ענין להקפיד לדבר בדקדוק?
מלבד כמובן שזו צורת הדיבור התקינה (*תקנית*)
אני מכיר אנשים שמתקנים את בני שיחם על טעויות לשוניות האם מלבד לספק את חוש הביקורת ולחנך את העולם יש בזה ענין?
כמובן אינני מדבר על הגיית המילים בתפילה אלא בשיחת חולין

שהרי לכאורה שניהם אותו השם בדיוק.

החילוק הוא רק בהיפוך הסדר, חננ-יה יהו-חנן .

וכן בשמות אל-יהו ו יו-אל .

ויש להביא ראיה ברורה לזה, משמו של מלך יהודה יהויכין , אשר במלכים ובדה י נקרא יהויכין , ובירמיה ומגילת אסתר נקרא יכניה , כלומר אותו השם בדיוק, עם אותם המילים, רק בהיפוך הסדר.

מצינו שתוספת א (צליל א עם פתח) מבטא שלילה, ואביא דוגמא ששם אלוקים זה מידת הדין וכשכותבים האלוקים האות ה' הופכת את הדין לרחמים

איפה מצינו? (בלועזית מצינו, אבל איפה מצינו בעברית?)
בדוגמא שהבאת זה ה א הידיעה

נכון שהדוגמא היא בה' הידיעה, אך מתי שה' הידיעה נכתב ללא צורך אז בו שייך הכלל הנ ל.

ועפ ז...

ונקדים בעוד החלפה שהיא החלפת האות ר' באות ל' ואביא מספר דוגמאות

בפסוק וַיֵּ֙דַע֙ אַלְמְנוֹתָ֔יו וְעָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִ֑יב וַתֵּ֤שַׁם אֶ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ מִקּ֖וֹל שַׁאֲגָתֽוֹ׃ (יחזקאל יט-ז) כותב המצודת ציון - אלמנותיו. כמו ארמנותיו ובאה הלמ״ד במקום הרי״ש וכן התוציא מזרות (איוב ל״ח:ל״ב) והוא כמו מזלות...

לבקשת רבינו אבר כיונה  

IMG_4645.JPG
אשמח לשמוע דעת חו''ר הפורום בענין.

 

כמובן שרק נתתי דוגמא, אבל אני רוצה לדעת באופן כללי לאיזה דבר אנחנו משתמשים בלש' זכר או להיפך? האם יש כללים ברורים בשורש ההבדלים האלו?

מצאנו פסוקים רבים שמפרש י התנ ך מפרשים אותם ע פ לע ז 

ויחד יתרו - 

כותב רש י - וישמח יתרו, זהו פשוטו.

לכאורה זה ע פ לע ז שהרי התרגום במקום כותב וחדי יתרו שפירושו וישמח יתרו. אך עדיין א ל שזהו גם ע פ העברי משורש המלה חדווה, וכפסוק והיתה אדמת יהודה לחגא, ומפרש שם רש י לשון שבר והטיית המילה חגא...