נראה לי שהמשניות חלוקות בטעם עשה לך רב, וזה לפי המשך המשנה. 

עשה לך רב - וקנה לך חבר. היינו, שעשיית הרב היא רק בשביל לקנות לו חבר ללימוד (ראה פירוש הרמב ם ז ל, בטעם עשה לך רב).

עשה לך רב - והסתלק מן הספק. היינו, שטעם עשיית הרב היא בשביל לשאול ממנו הוראות הלכה למעשה.

 

משנה מסכת כלים פרק א משנה ג
למעלה מהן זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה שהן מטמאין במגע ובמשא למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו
למה לגבי מעיינות הזב הלשון מטמא במגע ובמשא, והכוונה ששוה מגעו למשאו - ראה מפרשים - ובמשכב הלשון מפורש: ששוה מגעו...

אני למדתי בפשטות שבתרו''מ יש פירות שמתחייבים ע''י שני מחייבים דהיינו שליש ועונת המעשרות וכן מירוח דהיינו גמר מלאכה,
ויש פירות שאינם מתחייבים אלאע''י שליש דהיינו הגידול בעצמו ללא גמר מלאכה,
וזש''כ בגמ' ''דלאו בני גורן'',

אולם א' הראני לאח' בשו''ת מנחת שלמה סוף קמא שמאריך בענין דברי הגר''א בפטור שמה...

רא ש פאה א א
ושכר המפורש בהם הן הפירות, מה שאין כן בשאר המצוות, אמרינן היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם, אלא לעולם הבא. ובגמרא פרכינן, בשילוח הקן נמי כתיב למען ייטב לך והארכת ימים , ומפיק מהך קרא: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו , וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב? אלא טוב לשמים וטוב לבריות,...

כתוב במשנה (פ י משביעית),שמי שמגיע להחזיר חוב שנשמט בשביעית, יאמר לו משמט אני, ואם רוצה אעפ כ, יקבל ממנו ובגמרא בגיטין לז: כתוב שצריך לומר לו במתנה אני נותן לך ודבר זה נלמד מפסוק וזה דבר השמיטה וכן נפסק בפוסקים חו מ ס ז.
וקשה, למה צריך פסוק להתיר לתת מתנה בעלמא (ולא בתורת פרעון חוב שנשמט) וצ ע.

אבות פרק ה משנה יח מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים זו מחלוקת הלל ושמאי.
בפי' רבינו יונה מקשה שב ש במקום בית הלל אינה משנה. (וא כ מהו סופה להתקיים)
ומתרץ סיעתא דשמיא היא שלא נחלקו לגודל מעלתן, אלא להוציא דבר לאמיתו, ולהעמיד הדברים על בוריין, 
שנמצאו שניהם מתכוונים לדבר אחד לעבודתו של מקום.

אם הקושיה...

משנה מסכת אבות פרק ג משנה י
רבי דוסא בן הרכינס אומר
שינה של שחרית
ויין של צהרים ושיחת ילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם: 

ר' עובדיה מברטנורא
שינה של שחרית - שהולך וישן עד שעונת קריאת שמע עוברת: 

למה זה כ כ גרוע, שזה מוציא את האדם מהעולם

בחזו א כלים סי' א סק א עי ש משה' ע ד המהרש א ולא זכיי להבין הקו' ייש כ מראש למי שיואיל בטובו להאיר עיני.

אבות פ ה מ י אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם .
לכאורה שלי שלי שלך שלך זו שיטת הקפיטליזם הרווחת בהרבה מן מדינות המערב. ושאלתי האם זו מידת סדום וכל אלו המדינות מידותיהם מידות סדום?

בתחילת מס' שביעית מבואר דאיסור דקודם שביעית הוא פלוג' אם הוי הלמ מ או דנמנו לאסור וע ז נמי נמנו להתיר.
ולהלן במשנה איכא את ההלכה של י' נטיעות. ומבואר שם שהוא מחמת ההלכה למשה מסיני. ו במלאכת שלמה הק' דלא קאמר הטעם (דילדה שרי) משום דנמנו על שני פרקים הללו והתירום. עי ש.

ומלבד קושייתו, שאשמח...

לקחתי פרק משניות לעילוי נשמת קדושי מירון ועלתה לי שאלה פשוטה

כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמְרוּ, הָאוֹכֵל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע פְּרָס, מִשָּׁלשׁ לְקָב. אָמְרוּ לוֹ, אֱמֹר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִסְאָה. אָמַר לָהֶם, כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם. אָמַר בֶּן עַזַּאי , אֲנִי אֲפָרֵשׁ. אִם אוֹמֵר אַתָּה מִשָּׁלשׁ לְקָב,...

אני מחפש דוגמאות למושג כל-שהוא  במשנה   (דייקא) שהוא מופיע במקומות שונים במילים אחרות, שבמקום אחד התנא קורא לזה כך ובמקום אחר התנא קורא לזה ככה. 

נער הייתי וגם זקנתי ולא ידעתי שבחלוקת המשניות במסכת אבות יש הבדל בין ה'סידור' לבין המשניות. מענין איך נהיה שינוי זה?

עד היום ידעתי שבין המשנות בגמ' למשניות יש הבדלים, אבל מנין נהי' הבדלים בסידור התפלה.

אני לומד כעת משניות סדר זרעים, ופעמים רבות נתקלתי יחד עם החברותא כשהמשנה מזכירה דין ונוקטת אותו לגבי תאנים, פעמים הדין נאמר לגבי תאנים בדווקא, ופעמים נקטה המשנה תאנים רק כדוגמא בעלמא.בחלוף הזמן נוצר אצלי בלבול רב בין סוגי התאנים והצורה שבה היו מקיימים אותם בזמנם
שאלותי הם
א) מדוע תאנה נקראת גם בשם...

במשנה שביעית פ ח מ ח אין לוקחין מדמי שביעית בהמה טמאה עבדים וקרקעות ואם לקח יאכל כנגדן,ע כ. והיינו שהדמי שביעית נשארו בקדושתן וצריך לחלל המעות על פירות ויאכל הפירות בקדושת שביעית.
וצריך להבין מה הטעם שלא התחללו המעות על העבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ואולי נימא משום שיש איסור סחורה במעות שביעית לא חל...

א) לכאורה הסברא נותנת לסדר את תרומות ומעשרות, שהן מאותו ענין, בסמיכות
ב) דלא כסדרן במשנה

עז) טוב שברופאים לגיהנם. נ ל דאין מאמר זה גנאי לרופא רק שבח הרופא המומחה, והוא על פי מה שמ כ דבר נחמד שכשהוציא משה רבינו ע ה את ישראל ממצרים, שמעו עמים ירגזון וגו', ויתמהו מאד על זה האיש משה, כי על ידו נעשו כל הגבורות והנפלאות האלו, ולכן התעורר מלך ערביי א' וישלח צייר מובחר לצייר תמונת המנהיג הגדול...

תוספתא כלאים פ א הלכה ז':
אין נוטעין שרביט של רמון ולא עקצים של רמון (בצד) סדן של שקמה.
 
צ ב לי פי' המילות:
 
א. מהו 'שרביט' של רמון ומהם 'עקצים' שלו?
ב. מדוע שנה התנא ב' אופני נטיעה ברמון – בשרביט ובעקצים, משמע שיש רבותא בזה על זה, ומהי?
 
.
 
ממה שחפשתי במפרשי התוספתא – לא...

מצאתי ידיעה מעניינת בויקפדיה האנגלית, בערך רבי שלום בוזגלו - 

שכאשר הופיעו החסיונים על ידי המדען אדוארד ג'נר, התגלעו חילוקי דעות בין גדולי התורה האם ליטול את החיסון, כאשר רבי שלום בוזגלו הורה ליטלן. אשמח אם מי מהלועזים יביאו את דבר הויכוח ואת צדדיו.

ובאגב, בעל תפארת ישראל (אבות ג יד), בן זמנו של...

מכיוון שישנם הבדלים בין גירסת וילנא המקובלת כיום לבין גירסת הרמב ם למשנה, אשמח שיפרטו כאן את ההבדלים בצורה הזו:
מילה בגירסת וילנא.     מילה בגירסת הרמב ם.    מקום בש ס.

תודה רבה מראש.

במשנה שם כתוב:

שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין

ומפרש הרמב ם:

ומפרישין אותו מאשתו שמא תמצא נדה

ואני שואל:
והרי יש וסתות לנידה וא כ אז למה צריך להפריש משום נידה?

אשמח לתשובות עם מקורות

חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה שא צ להראות בהן הנגע לכהן

שאלתי בזאת, האם ידוע מה הדין בכלה שנראה בה נגע? אשמח למקורות בנידון
 

אודה מאוד למי שיעזור לי בציטוט או הפניה.

כותבת המשנה:

יוֹצְאִין בְּבֵיצַת הַחַרְגּוֹל, וּבְשֵׁן שׁוּעָל, וּבְמַסְמֵר מִן הַצָּלוּב, מִשּׁוּם רְפוּאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בְּחֹל אָסוּר, מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי:

ומפרש הרמב ם:

  חרגול מין ארבה את החרגול למינהו (ויקרא יא כב) וזה יועיל לחולשת עצבי...

כותבת המשנה במעשרות פרק ג משנה א כך:
המעביר תאנים בחצרו לקצות בניו ובני ביתו אוכלים ופטורין הפועלים שעמו בזמן שאין להם עליו מזונות אוכלין ופטורין אבל אם יש להם עליו מזונות הרי אלו לא יאכלו

ואני שואל: ואם יש עליו מזונות והם אכלו, האם הם מותרים לאכל בלי לעשר או שמחוייבין לעשר?

משנה:

משנה א
מעשר שני אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מחליפין אותו ולא שוקלין כנגדו ולא יאמר אדם לחברו בירושלם הילך יין ותן לי שמן וכן שאר כל הפירות אבל נותנין זה לזה מתנת חנם: 
משנה ב
 מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו האשה הבכור מוכרין אותו תמים חי...

למה הרמב ם באף מקום  בפירושו למשנה לא פוסק הלכה כבית הלל/בית שמאי?

צילום מסך - משנה מעשרות פרק א משנה ב.png

מי היה החכם הזה? {ואם אפשר להעלות את הערוך בערך זה עצמו}

המשנה במסכת תרומות פרק י משנה ח כותבת:
 דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים ורבי יוסי אומר אחד מששה עשר בו: 

ואני שואל למה לא נוקטים לשון אחידה? {רק זוז או רק סלעים}